הבלוג של פרקסאולוג חובב

ג'ין קלהאן - כלכלה לאנשים אמיתיים - פרק 10

2012-01-18T03:23:00.000-08:00

פרק10

העולםהופך לאחד

עלהבעיות של הקהיליה הסוציאליסטית

בעייתהחישוב

דמיינואת עצמכם בתפקיד המתכנן הראשי של מדינהסוציאליסטית גלובלית.האביבהאחרון בחצי הצפוני של כדור הארץ היה השנהחם ויבש מן הרגיל.הפקודיםשלכם באים אליכם לשאול כיצד לעדכן אתהתכנית החקלאית לקראת הקיץ המתקרב.כלמנהלי החוות זועקים לתוספת מים,אבלאין מספיק כדי גם לעמוד בכל דרישותיהם,לספקמים לשתיים תושבי הערים וגם להמשיך להפעילאת כל התעשייה הצורכת מים.

החלופותהן רבות מספור.כדילסייע להבין את שפע האפשרויות,חישבועל כמה מהמספרים הבאים.ב1999היובארה"בלבדה למעלה מ2מיליוןמשקים חקלאיים.אםעונת הגידול היתה יבשה בכלל החצי הצפונישל העולם,אזהדבר היה משפיע על עוד מיליונים רביםנוספים של חוות.

מאחרוהמים ניתנים לחלוקה כמעט מושלמת,כלחווה מוגדרת יכולה לקבל מכם כל אחת ממיליוניההקצאות האפשריות של המים.כמובן,שכדישתהיה תועלת מהמים,ישלהעבירם לחווה.ישככל הנראה דרכים רבות לעשות זאת.לכלחווה מוגדרת,אתםיכולים להחליט להפנות אליה מי שתיה מהעיר,לבנותמוביל מים שישמש את האזור,להקיםמתקן התפלה בסביבה,לשלוחמשאיות אשר יביאו את המים על בסיס קבוע,אועוד איזו שיטה שאני לא חשבתי עליה.כלאסטרטגיה תשפיע באופן שונה על צרכני המיםהאחרים.

חווהמסוימת,בהינתןמכסת המים שהיא זכאית לה במסגרת התכנתהחדשה,יכולהלהתמודד עם המצב במגוון דרכים.ניתןלהתקין שם אביזרים חוסכי מים,לגדלגידולים שונים מהרגיל,לגדלכמות שונה של גידולים רגילים,אועוד מספר דרגים שאני בטוח שאיש חקלאותיכול לספר לכם,ואילואני לא.התכנוןהמרכזי צריך לקחת בחשבון את כל אותןאפשרויות.כמוכן עליכם,כמתכנןהמרכזי,לשקולסגירה של חלק מהחוות ובכך לפנות משאביםלשימושים אחרים.אזמה מספר הפתרונות האפשריים שתצטרכו לשקול?טריליונים?קוודריליונים?

כיצדתוכלו להחליט באיזו פעולה לנקוט?למרבההצער אין שום דרך רציונלית בה תוכלולהחליט.תצטרכולבצע ניחוש מושכל על השינויים בתכנית,ולהורותלפקודים לבצע אותו.לאתוכלו להגיע לתשובה רציונלית,מאחרוחסרים לכם מחירי השוק של גורמי הייצורשאתם אמורים להקצות לשימושים שונים.מחיריהשוק הם הבסיס לחשבונאות עסקית.בלעדיהםלא ניתן להגיע לחישוב בעל משמעות של רווחאו הפסד מכל עסק.(סוציאליסטיםטוענים לפעמים שכל זה אינו חשוב,מאחררווח והפסד הם מושגים התקפים רק בכלכלתשוק.כפישראינו הדבר אינו נכון:כלפעולה אנושית מכוונת לרווח האדם הפועלאותה ומחפשת להימנע מהפסדים.סוציאליזםאינו יכול לברוח מהעובדה כי האמצעים שאנומשתמשים בהם להשגת תכליותינו מוגבלים,ולכןיש לחסוך בהם).

המאפייןהעיקרי של הסוציאליזם הוא כי אסור לגורמיייצור להיות בבעלות פרטית.לוהם היו בבעלות פרטית,אזקפיטליסטים תאבי הבצע היו משתמשים בבעלותזו כדי לנצל את הפועלים.במקוםזאת,מישאמור לשלוט במוצרי ההון הוא ה"ציבור",אשרבפועל תמיד אומר -המדינה.

לכן,תהליכיהשוק,השאיפההבלתי פוסקת של היזמים לאתר חוסר התאמהבמחירים,ולהרוויחמכך,ובדרךזו להתאים את היצור לרצונות הצרכנים בצורהעוד יותר טובה,נעדרמכלכלה סוציאליסטית.בניגודלשאיפות הסוציאליסטים,לאקיימת חלופה הולמת.המשוואותהמתמטיות המתארות את מחירי שווי המשקלבכלכלה הסובבת בנחת אינם מספקים מידעאילו פעולות בעולם האמיתי יש לנקוט כדילהזיז את המחיר לעבר אותו שווי המשקל.הניסיונותלייצר "שווקי-דמה"(pseudo-markets) ביןמנהלים סוציאליסטיים כדי לקבל מחירים"כמובשוק",דומיםלמשחק השחמט של אדם מול עצמו:ללאתחרות אמיתית המתקיימת בין בעלי רכושפרטי,איןלאותם מנהלים לא תמריץ ולא משוב הדרושלהניע את תהליכי השוק לעבר גילוי המחיריםהמתאימים יותר.

כדילסייע בהבנת עובדה קריטית זו,הבהנדמיין כעת בצורת במקום בו ניתן לקנותולמכור את המים בשוק החופשי.(ארה"בהיא לא מקום כזה,מאחרוגורמים אזוריים,גורמיםמטעם המדינה,וגורמיםפדרליים מתערבים ללא הרף בשוק המים).באותומקום,מהיקבע את התגובה לבצורת הוא המערך הכוללשל כל האנשים המעורבים בדבר.רובבני האדם מודעים לנסיבותיהם ואפשרויותיהםיותר מאשר כל אדם אחר.אולג'והחוואי יש כמה גלילים של פלסטיק שחורבמחסן.כשמחיריהמים עולים בעקבות הבצורת,הואמוצא כי כדאי לו לפרוס אותם סביב גידוליו,ובכךלצמצם את הצורך במים.במשךזמן מה מרי החוואית חשבה להתקין מערכת שלטפטפות;בתגובהלעליית מחירי המים היא יכולה לחשב כי כעתהמערכת הזאת תהיה כדאית כלכלית.חוואיםאחרים יכולים אולי לחפור בארות עמוקיםיותר,אולהשקיע באגודה שיתופית שתבנה מוביל-מים,אולשתול אולי משהו אחר,שאינודורש כל כך הרבה מים.היזמיםהפועלים בשוק המים יעמדו על המשמר מול כלסטייה במחירי המים האזוריים,המרמזיםעל ביקושים חדשים במים שטרם נענו.הםינסו לנצל את הפרשי המחירים על ידי העברתמים ממקומות בהם מחיר המים נמוך לזה בוהוא גבוה.

חלקמהחוואים יצטרכו לאשראי כדי לשרוד אתהבצורת.במיכדאי להשקיע,ומילא ישרוד אפילו אם יקבל אשראי?סוחרהמים המקומי מחליט בנושא על סמך הידעהאישי שלו אודות כמה זמן החוואי היה לקוחשלו,כמהחזקים הקשרים שלו לקהילה,וכמהמהר הוא שילם את חשבונותיו בעבר.מישקיים עסקים עם סוחרים מקומיים מספיק זמןכדי להפוך ל"לקוחקבוע"יודע,כיהם מנסים לקבוע למי מהלקוחות להעניק אשראיבתקופה קשה,כדילשמור על קשרים עסקיים איתם כשמצב ישתפר.

נניחשכמתכנן מרכזי של מדינה סוציאליסטית,אתםשוקלים כיצד לבצע את הקצאת הפלדה במדינהשלכם.אתםיודעים כי ניתן להכין מהפלדה מגוון רחבשל מוצרים.אתםגם יודעים כי הנתינים שלכם רוצים מכוניות,טרקטורים,מבניםחזקים,חוטיחשמל,ועודדברים שניתן לייצר בעזרת פלדה.אבלבגלל שאין ברשותכם כמות אינסופית של פלדה,ולאנדבר על מוצרים ושירותים משלימים הדרושיםליצור מוצרי פלדה,אתםחייבים להחליט אילו מהשימושים חשוביםיותר.אתםמקווים להתשמש בפלדה לייצר,בעלותהקטנה ככל האפשר,אתהדברים הכי נחוצים לצרכנים במדינתכם.

המשימההעומדת בפניכם היא חסרת סיכוי!לניןהבטיח כי תחת סוציאליזם "האוכלוסיהתבין בעצמה,בהדרגה,אילוסוגים של עבודות לבצע ובאיזה היקף,ואילוצורות של פנאי ונופש תתקיימנה".אבלגילוי כזה אינו יכול להתרחש אם לא קיימיםמחירי שוק המאותתים לאנשים על הזדמנותלהרוויח על ידי התאמת פעילותם כדי להתאיםיותר טוב לרצונות הזולת.אתם,כמתכנן,תסיימובתסבוכת כמו זו שמיזס תיאר ב"החישובהכלכלי בקהילייה הסוציאליסטית"( Economic Calculation in the Socialist
Commonwealth) :

מאותואלפי מפעלים יהיו בפעולה.חלקקטן מהם ייצר מוצרים המוכנים לשימוש.ברובהמקרים הייצור יתמקד במוצרי ייצור ומוצריםבלתי גמורים.כלהשיקולים (הנוגעיםלייצור)יהיוכרוכים האחד בשני.כלמוצר יעבור סדרה של שלבים בטרם יהיה ראוילשימוש.דרךההליך המתיש והבלתי פוסק ההנהלה תהיהנטולת אמצעים לבחון את הישגיה .היאלעולם לא תוכל לקבוע האם הליך הייצור שלמוצר מסוים לא התארך יתר על המידה,אוהאם עבודה וחומר בוזבזו בהליך.כיצדיתאפשר להחליט אילו מבין השיטות רווחיתיותר?לכלהיותר יתאפשר להשוות את האיכות והכמותשל מוצרי הצריכה בקצה התהליך.

בעיתהידע

תלמידושל מיזס,פ.א.האייקהציג לאור הזרקורים פן אחד של הבעיה העומדתבפני בסוציאליסטים שרק נרמזה בעבודתמורו.במאמרוהמפורסם "השימושבידע בחברה"(The Use of Knowledge in Society), האייקציין את החשיבות של "הנסיבותהמסוימות של זמן ומקום"בעתקבלת החלטות כלכליות המתקבלות על הדעת:

היוםזוהי כמעט כפירה להציע כי הידע המדעי אינוסך כל הידע.אבלהתבוננות קצרה תראה כי ללא כל ספק קייםגוף של ידע חשוב ביותר ולא מאורגן,אשראינו יכול להיקרא "מדעי"במובןשל ידיעת החוקים הכללים:הידעשל נסיבות מסוימות של זמן ומקום.ביחסאליו,לכלפרט קיים יתרון זה או אחר על הזולת,בגללשיש ברשותו מידע ייחודי על שימושייםמועלים אפשריים,אבלניתן להשתמש בו אך ורק אם ההחלטות התלויותבו הם בידי הפרט או נעשות בשיתוף פעולהפעיל מצדו.עלינורק להיזכר כמה עלינו ללמוד בכל מקצוע אחרישהשלמנו את לימוד החלק התאורטי,איזהגודל של נתח מחיי העמל שלנו אנו מוציאיםבלימוד מטלות מסוימות,ואיזהנכס בכל תחומי החיים הוא ידיעת בני האדם,התנאיםהשוררים במקום פלוני,ושלהנסיבות המיוחדות.לדעתולעשות שימוש במכונה שלא מנוצלת דייה,אולהכיר את יכולתיו של אדם כדי להגדיל אתמימוש הפוטנציאל שלו,אולהיות מודעים למלאי עודף שיהיה ניתןלהשתמש בו אם האספקה תשתבש,הואידע שימושי לחברה לא פחות מהכרת טכנולוגיותחלופיות.אישספנות,המתפרנסמשימוש באניות,שבלעדיוהיו עושות את מסען ריקות או מלאות למחצה,אוסוכן נדל"ן,שהרובהגורף של המידע שלו הוא אודות הזדמנויותזמניות,אוסוחר-ארביטראז'המרוויחמהפרשי מחיר מקומיים של הסחורות,כלאלה מבצעים תפקידים שימושיים בהחלט עלבסיס הידע המיוחד של נסיבות הרגע החולף,שאינןידועות לזולת.

באותומאמר מציע האייק דוגמה כיצד מערכת המחיריםמאפשרת לנסיבות המשתנות של משתתף השוקלהשפיע באופן פוטנציאלי על החלטות שארהשחקנים בכל המשק,ובכךלתאים את ההיצע והביקוש לתנאים החדשים:

באופןעקרוני,במערכתבה הידע של העובדות הרלוונטיות מפוזר ביןאנשים רבים,מחיריםיכולים לשמש לתיאום הפעולות הבודדות שלאנשים שונים באותו אופן בו הערכיםהסובייקטיביים עוזרים לפרט לתאם ביןחלקים שונים של תכניתו.ראוילהתבונן לרגע על מקרה הפשוט והנפוץ ביותרשל מערכת המחירים כדי לראות בדיוק מה היאמצליחה להשיג.תניחוכי אי שם בעולם נוצרת הזדמנות חדשה לשימושבאיזה חומר גלם,נגידבדיל,אושאחד מקורות האספקה של החומר הזה נעלם.למטרתינולא משנה -וזהחשוב ביותר שזה לא משנה -אילומשתי הסיבות הפכו את הבדיל למצוי פחות.כלמה שהמשתמשים בבדיל צריכים דעת הוא כיחלק מהבדיל שהם צרכו אותו פעם,מנוצלבצורה יעילה יותר במקום אחר,וכתוצאהמכך עליהם לחסוך בו.לרובםאפילו אין צורך לדעת היכן התעורר התורךהחדש בבדיל,אולטובת אילו צרכים אחרים עליהם כעת לכלכלאת המלאי שלהם.אםרק בודדים מהם מודעים ישירות לביקוש החדש,ומפניםאליו את משאביהם,ואםהאנשים שמודעים לפער החדש שנוצר מאותההפניה ממלאים אותו מעוד משאבים נוספים,ההשפעהתתפשט במהרה בכל המערכת הכלכלית,ותשפיעלא רק על שימוש בבדיל,אלאגם על שימוש בתחליפיו,עלתחליפי התחליפים,עלהיצע של מוצרים העשויים בדיל,תחליפיהםוכן הלאה;וכלזאת בלי שהרוב המוחלט של אלה שנטלו אתהחלק הארי בכל השינויים הללו ידע דבר וחצידבר על הסיבה המקורית לשינוי.

האםיצא לכם לכם לקרוא רשימת מרכיבים על חבילהשל ,הבהנגיד,"חטפטיפיגבינה פריכים בטיגון עמוק",ולמצואשם משהו בסגנון:"מוצרזה מכיל אחד או יותר מהרכיבים הבאים:שמןקוקוס,שמןדקלים,שמןסויה,שמןתירס,שמןקנולה,שמןבוטנים,שמןמנועים,שמןנחשים".כשהדברקרא לי לראשונה,תהיתיאיך ייתכן שהיצרן בעצמו לא בטוח באיזהשמן הוא מייצר את תוצרתו.כמובןשטעיתי למשמעות הרשימה.לכלנאגלה מסוימת של החטיפטיפי גבינה פריכיםבטיגון עמוק,היצרןיודע בוודאות באיזה שמן הוא משתמש.

בעצם,טבעההמעורפלת של הרשימה מדגימה את הנקודה שלהאייק.היצרןשל חטיטיפי גבינה מאמין (בצדקאו אולי לא)שללקוחותלא אכפת יותר מדי באיזה שמן טיגנו אתהחטיפטיפים שבשקים אותה הם בדיוק רכשו,כלעוד הטעם שלהם נשאר פחות או יותר כמו זהשבשקים הקודמת שהם אכלו.לכן,כשהיצרןנדרש לרכוש שמן בישול,הואפשוט רוכש את זה שהכי זול באותו רגע.

מטרתושל היצרן היא פשוט להגדיל את רווחיו.אבלבגלל שהוא מגיב לאיתות המחירים במאמץ שלולהשיג זאת,הואגם,כתוצאהלא מכוונת של רדיפת מטרתו שלו,עוזרלנתב משאבים לשימוש הדחוף ביותר שלהם.אלהשיש להם צורך גדול יותר בשביל סוג שמןשעולה כרגע יותר,למשליצרן מזונות ממטבח מערב אפריקה,שיכוללהגיע לטעם האותנטי רק עם שמן דקלים,יקנואת השמן הזה במקום יצרן חטיפטיפי הגבינה.כפישאדם סמית ציין לפי שנים רבות:"איןאנו יכולים לצפות לארוחת ערב בהסתמך עלטוב לבם של האופה,שלמבשל השיכר ושל הקצב,אלאבהסתמך על תועלתם עצמם."

כמובןשמחירי השוק אינם "מודדים"אתהביקוש של הצרכנים;הםרק מציירים תמונה גסה שלו.המחיריםצמיד צריכים להיות מפורשים על ידי היזמים,השואפיםלהרוויח מכל אי התאמה המתגלה בין מצב השוקהנוכחי לרצונות האמיתיים של הצרכנים.תהליכיהשוק מתגלגלים דרך המאמץ המתמשך של היזמיםלהבין מה הצרכנים באמת רוצים,בהינתןהמשאבים הזמינים.ידעכזה -וודאישאינו זמין לאיש בהעדר תהליכי השוק,כשםשהידע כיצד לשחות לא ניתן להשגה בלי להיכנסלמים.

המחיריםישקפו בצורה מדויקת את הביקוש רק במצבהדמיוני של הכלכלה הסובבת בנחת.בעולםהאמיתי,בובאופן טבעי התנאים של בני האדם משתניםללא הרף,והלמידההיא תהליך מתמשך,לעולםלא נגיע למצב של שיווי משקל סופי ומוחלט.בעולםבו אנו חיים,שוםמחיר אינו תואם את המצב האמיתי של רצונותהצרכנים באופן מוחלט.ובכלזאת,מחיריהשוק הוא אחד האמצעים הכי טובים לגלות אתהרצונות הללו,ולתמרץאת היזמים למלא אותם.

בעיתחישוב ובעית הידע:שניצדדים של אותה מטבע

הניתוחיםשל מיזס ושל האייק על ישימות הכלכלההסוציאליסטים משלימים זה את זה.מיזסהראה,כיהסוציאליזם אינו מסוגל להשיג שימוש יעילבמשאבי החברה,בגללשלמתכנניו הכלכליים אין שום אמצעי לבצעאת החישוב הכלכלי.האייקהראה כי הסיבה מדוע מחירי השוק יכוליםלשמש לביצוע החישוב הכלכלי כי הם משקפיםאת ההערכות הכי טובות כמה מועילים יהיוגורמי ייצור שונים בסיפוק ביקוש הצרכנים.מחיריגורמי הייצור היום נקבעים לרוב על ידיאלה מהיזמים אשר מלאו את רצונות הצרכניםבעבר בצורה מיטבית.הצלחותהעבר שלהם הגדילו את האמצעים הזמינים הם,מהשהגדיל את הממון אותו הם יכולים להציעבתמורה למשאבים היום.כליזם מסוגל להשתמש בידע האישי שלו על"נסיבותמסוימות של זמן ומקום"שלו,בשביללהחליט איזה מחיר להציע בשביל גורמיהייצור השונים.

המתכנןהסוציאליסטי היה יכול לזרוק איזה "מחיר"שרירותיעל כל מוצר ומוצר,ואזלהמשיך וחשב תוצאות של דרכים שונות לייצוראותם מוצרים.אבלהיות ואין להם שום קשר לרצונות האמיתייםשל הצרכנים,הםמחירים בשם בלבד,חיקויעלוב למחירי השוק.כמושמיזס כותב ב"פעילותאנושית":

אפילואם נניח,לצורךהדיון,כיהשראה ניסית אפשרה לממונה (עלהכלכלה הסוציאליסטית)לפתוראת כל הבעיות בנוגע לאירגון המיטבי של כלפעולות הייצור ללא חישוב כלכלי,ושהתמונההמדויקת של התכלית הסופית אליה הוא חייבלכוון קיימת במוחו,נותרותבעיות קריטיות שלא ניתנות לפתרון ללאחישוב כלכלי.שכןאין מטלתו של הממונה להתחיל מתחילתהציביליזציה ולהתחיל את ההיסטוריה הכלכליתמאפס.הגורמיםבעזרתם הוא חייב לפעול אינם רק משאבי טבעשיד אדם לא נגע בהם.קיימיםגם מוצרי הון שיוצרו בעבר ולא ניתניםלהמרה,אולא לגמרי ניתנים להמרה לצורך מיזמיםחדשים...[אשר]מגלמיםאת העושר שלנו.המבנה,האיכותהכמות והמיקום שלהם הם בעלי משמעות מכרעתבבחירת כל פעולות כלכליות עתידיות.חלקמהם יכולים להיות חסרי כל תועלת לשימושעתידי;הםחייבים להשאר כ"יכולתלא מנוצלת".אבלאת הרוב הגורף יש להשמיש,אםאין ברצונינו להתחיל מחדש ממצב של עוניומחסור קיצוניים של האדם הפרימיטיבי...הממונהלא יכול להקים מערך חדש בלי לדאוג לגורלםשל בני חסותו בתקופת ההמתנה.הואחייב לנסות לנצל כל יחידה של מוצרי הוןשכבר קיימת בצורה המיטבית האפשרית.

בהעדרהמחירים האמיתיים,לממונההסוציאליסטי אין מושג מהי אותה "הצורההמיטבית האפשרית".

אי-היתכנות הסוציאליזם

מעברלבעיית החישוב/הידע,ישנםמכשולים אחרים איתם צריכים להתמודד אלההמנסים לארגן חברה סוציאליסטית,כגוןבעית התמריצים.בכלכלתהשוק,לאנשיםיש תמריץ להגדיל את סיפוק של זולתם,כיהם מקבלים על זה כסף.בעודשאמא תרזה או אלברט שווייצר יכולים אולילבצע את עבודתם על בסיס הומניטרי לגמרי,רובהאנשים בוחרים בעבודה המועילה חברתיתבגלל שהם מרוויחים מזה.אםבנאי עובד קשה במקצועו,והופךלבולט בתחום,הואיכול לצפות לתמורה הרבה יותר גדולה מעבותוהקשה.אבלבקהילה סוציאליסטית,הרווחיםמעבודתו מפוזרים בכל החברה.הבנאייכול לצפות לקבל רק חלק זעיר מהערך הנוסףשהמאמץ שלו חולל.

באופןהיסטורי,אנויכולים בהחלט לראות כי התמריצים היו בעיהבכל חברה שניסתה את הסוציאליזם.עלבסיס זה נוכל להחליט,כילא סביר שחברה סוציאליסטית כלשהי תוכללהתגבר על מגבלה זו.אבלעלינו להודות,כילא קיים עקרון בסיסי של פעילות אנושיתשאומר שבני האדם אינם יכולים לשים את טובתהכלל,כפישהמתכננים המרכזיים רואים אותה,במקוםראשון בסולם הערכים שלהם,יהיההדבר בלתי סביר במציאות לדידינו ככלשיהיה.הסוציאליסטיםיכולים לטעון כי באותו שיא הציבליזציהשאליו טרם הגענו,גםהעדן הסוציאליסטי,כלבני האדם יכוונו את כל פעולותיהם אך ורקלטובת הקהיליה.אחדההישגים הגדולים של מיזס היה להראות כיאפילו אם כולם היו נוהגים כך,סוציאליזםבכל זאתלא היה מצליח להשיג הקצאת המשאבים רציונלית.

גזעשלם של קדושים סוציאליסטיים לא היה מסוגללעסוק בחישוב כלכלי בעל משמעות בהעדרמחירי שוק.גםעם כל אחד מהקדושים היה עושה במלוא הכנותאת המיטב כדי לספק את הצרכים הכי בועריםשל החברה,הואלא היה מסוגל לקבוע מהם האמצעים בהם ישלהשתמש כדי למלא את הצרכים הללו,ואפילולא מהם אותם צרכים בכלל.בעודשבעית התמריצים גורמת לכך שמאוד לא סבירשחברה סוציאליסטית היתה יכולה לתמוךבמיליארדים של בני האדם החיים היום,מיזסהדגים שהיא בפירוש לא היתה מסוגלת לכך.

אנשיםתמהו על כך שמיזס קרא לסוציאליזם "בלתיאפשרי"."כלוםאין בנמצא",הםשואלים,"דוגמאותהיסטוריות רבות של חברות סוציאליסטיות?אנחנואולי לא היינו רוצים לחיות כך,ובכלזאת חייבים להודות כי סוציאליזם אפשרי."

אלאשמה שמיזס התכוון היה,כיאי אפשר ליישם את האג'נדההסוציאליסטית בשום חברה העולה בגודלה עלשבט קטן בעל קשרים משפחתיים,ללאצלילה למעמקי תוהו כלכלי.נכוןשהתקיימו חברות שקראו לעצמן "סוציאליסטיות".אבלכל נסיון ללכת באמת בעקבות המתווההסוציאליסטי נזנחו במהרה.שלדוןריצ'מן(SheldonRichman), במאמרו"כדילייצר סדר,ישלהסיר את המתכנים"(To Create Order, Remove the Planner) מציין:

מידאחרי המהפכה הרוסית ב1917,הבולשביקיםתחת לנין וטרוצקי ניסו לבצע תכניתמרקסיסטית.מהשהם קיבלו היה כאוס מתוכנן.טרוצקיאמר כי הם בהו את תוך "התהום".מבוישעל ידי הנסיון הזה,לניןהתחיל את הנא"פ(NewEconomic Policy), שהיההכנסה מחדש של כסף ושווקים.שוםמנהיג סובייטי מאז לא ניסה להעלים את השוקשנית.זהלא אומר שבברית המועצות היה שוק חופשי.זהכן אומר שכלכלת בריה"מהיה שוק רווי-ממשלה(government-saturatedmarket). לאהיה תכנון מרכזי אמיתי.למעןהאמת,התכניתהותאמה כדי לשקף את מה שהתרחש מחוץ לכתלילשכת התכנון.

כפישכלכלן פיטר בואטקה (PeterBoettke) מאוניברסיטתג'ורג'מייסון(GeorgeMason) מצייןבספרו "חישובותיאום"(Calculationand Coordination):

...הפעילותהאמיתית של כלכלת בריה"מהיתה בעלת דמיון מועט בלבד למודליםהמתוכננים האופטימליים.נראה,כיה"תכנון",הסובייטיהתרחש לרוב בדיעבד.עםהתפוררות,ולבסוףהקריסה,שלהמדינה הסובייטית,העובדהשלרשויות התכנון המרכזי לא היה אלא כוחמועט בלבד לנהל את הכלכלה הסובייטית הלכהונהייתה יותר ויותר ברורה...

אנוטוענים כי המערכת הסובייטית בשיא התפתחותהלא היתה מערכת תכנון מרכזי האררכי כלל,כיאם כלכלת השוק העמוסה לעייפה ברגולציותומגבלות ממשלתיות ריכוזיות .המדינההסובייטית הפעילה את כל אותן התערבויותכדי להוציא הכנסות מהמערכת,כדרךהחלופית לגביית מיסים.

מטרתןשל רוב התנועות הסוציאליסטיות היה לייסדחברה סוציאליסטית כלל עולמית.רביםמסנגורי הסוציאליזם אף האשימו את עצםהקיום של המדינות הקפיטליסטיות באותןצרות,בהןנתקלו הנסיונות הקודמים להקמת סוציאליזם.מיזסהדגים כי ההפך המוחלט הוא הנכון -אםהחלום של סוציאליזם כלל עולמי היה מתגשם,התוצאההבלתי נמנעת היתה התפוררת חברתית גלובלית.

הדוגמאותההיסטוריות של מדינות המתקראות סוציאליסטיות,כגוןברית המועצות,פעלובמסגרת השוק העולמי.הםחיקו את שיטות הייצור,אתהמוצרים ואת הטכנולוגיות של המדינות עםיותר כלכלת שוק.המתכנניםהסובייטיים אף העתיקו את מחירי הסחורותמתוך ה"וולסטריט ג'ורנל"כדילהשתמש בהם בחישובים שלהם.לורוקוול (LewRockwell ) סיפרפעם סיפור נפלא על מזכיר העיתונות שלגורבצ'וב.כשנשאלמה חלומו אודות עתיד האנושות,המזכירענה שהוא מקווה כי כל העולם יאמץ את השיטההסוציאליסטית,פרטלניו זילנד."אבלמדוע לא ניו זילנד?"תמהההכתב."ובכן", ענההמזכיר,"נצטרךמישהו להעתיק ממנו את המחירים".

ריכוזהשררה

גיבורספור של מילן קונדרה (MilanKundera) "הקלותהבלתי נסבלת של הקיום"( The Unbearable Lightness of Being) הוארופא מנתח צ'כיבשם טומאש.לאחרשטומאש כותב מכתב לעורך של עיתון חתרני,בוהוא מתלונן על שליטי המדינה,הבוסשלו דורש ממנו לכתובמכתב התכחשות.טומאשמסרב,וכךהוא מוצא את עצמו "מועבר"מביתהחולים לצוות מנקי החלונות.

אףעל פי שספרו של קונדרה אינו חיבוראנטי-סציאליסטיבעיקרו,הואמציע הצצה מרגש לתוך הקיוןם האנושי תחתמשטר הפולש לתוך כל תחומי החיים של נתיניו.פעולהשל מחאה פוליטית מעמתת בבירור את המוחהעם המשטר הנוכחי.אבלבמערכת של תכנון מרכזי,המשטרהנוכחי הוא גם מעסיקו,היותוזה המעסיק היחיד.

סנגוריהסוציאליזם נוטים לעיתים קרובות להתעלםמהשליטה הפולשנית שעל הממשלה לקבל על חייהנתינים בכדי ליישם כלכלה בתכנון מרכזי.למרבההאירוניה,לסוציאליסטיםרבים יש תחומי עניין חריגים בענייניםשאינם פוליטיים,כגוןמזון אורגני,רוחניותניו-אייג',ספרותניסיונית ,אותאטרון אוונגרד.כלכלתשוק מתקדמת יכולה להכיל תחומי עניין אלהעם עוד מגוון מדהים של טעמים וענייניםשונים.אולירוב בני האדם רוצים לחם פשוט,אבללחם מקמח מלא עדיין מוצע למכירה.ההמוניםמעוניינים אולי להעביר את סוף השבועבלאס-וגאסמאשר במרכז למדיטציה,ואףעל פי כן סופי שבוע במרכזי מדיטציה זמיניםלצרכן."היוםהשלישי"הואאולי הלהיט הגדול בקופות,אבלגם "שאריתהיום"ניתןלצפייה.

אנשיםשטעמיהם נבדלים בצורה ניכרת מן הממוצעצריכים לחשוב על כך שבכלכלה מתוכננתיכולתם להמשיך בכך תהיה כמעט בלתי-אפשרית.ככלשהחברה תתקדם לעבר סוציאליזם,יהיהיותר ויותר קשה לספק את המוצרים הכיבסיסיים.לאיהיה שום עודף אותו יהיה נתן לבזבז עלמותרות כמו אבני מרפא או עיסוי שיאצו.

בכלכלתהשוק איש לא ישלם לכם על זה שתסעו לחודשהתבודדות כדי למצוא את הלוחם הפנימי שלכם.המעסיקהנוכחי שלכם עלול אף לפטר אתכם אם תתעקשועל חופשה של חודש תמים.מאידך,לאהמעסיק שלכם ולא אף אחד אחר לא יכול למנועמכם לחפש עבודה חלופית לכשתחזרו.אבלבמשטר סוציאליסטי,לקיחתחופשה בת חודש יכולה להתפרש אף כבגידה.תוכלולקחת חופשה אם,כאשרוהיכן שהמדינה תגיד לכם.

שלטוןהגרועים

רובתומכי הסוציאליזם הם אנשים נחמדים,הגוניםלמדי.הםהפכו לסוציאליסטים בשל דאגה אמיתית לרווחתהחלשים והעניים.הםמזועזעים אם מישהו אומר להם שהם מקדמיםמשטר טוטליטרי.אמת,הםמודים,רושםשל ניסיונות העבר לבנות את גן העדן עליאדמות אינו יפה:בריתהמועצות,סיןהקומוניסטית,גרמניההנאצית ועוד ניסויים אוטופיים דמו לגיהנםיותר מאשר לגן עדן.אבל,הםאומרים,זהקרה בגלל אופיים הרע של אנשים שהשתלטו עלהמיזמים הללו.הםמקדמים אוטופיה הנשלטת על ידי אנשיםנחמדים,פתוחיםוסבלניים -אנשיםממש כמותם.כלכלהמתוכננת הנשלטת על ידי אנשים כאלה בהכרחתהיה טובה יותר מזו שבראשה עומד למשל פולפוט (PolPot), אשררצח בערך שליש מבני ארצו בזמן שלטונובקמבודיה.

אבל,מסבירהאייק במה שאולי הספר הכי מפורסם שיצאמהאסכולה האוסטרית,"הדרךלשיעבוד"(The Road to Serfdom)' אנשיםנחמדים אינם צפויים להשאר בשלטון במשטרסוציאליסטי.חברהבעלת תכנון מרכזי דורשת כי מאמציהם של כלחבריה יכוונו על פי רצון יחיד.זהיכול להיות רצונו של דיקטטור בודד,שלהועדה השולטת,אואף של "כללהחברה",כפיהוא מיוצג על ידי סקרים ומשאלי -עם.בכלמקרה,כלהמאמצים היצרניים חייבים לתרום לתכניתעל אחת ויחידה.

תהיהתכנית זו באשר תהיה,איןזה מן הנמנע כי אנשים רבים יחלקו לפחותעל חלק ממנה.כיצדיש לטפל בחוסר הסכמה?לדוגמה,כוריהפחם במדינה יכולים להחליט כי השכר שנפסקלהם על ידי התכנית נמוך מדי.הםמסרבים לעבוד תמורת משכורת כה עלובה.

בכלכלתהשוק,הכוריםהיו חופשיים לחפש תעסוקה אחרת תמורת שכרגבוהה יותר.התחרותהחפשית בין המעסיקים המבקשים למשוך פועליםהיתה מכוונת את השכר לרמה בה כמעט ואיןלמעסיק רווח מהפועל שהוא מעסיק.(זהוהפועל השולי).אםמישהו אינו מצליח למצוא שכר שהוא חושבאותו להולם,תהליכיהשוק לא מבטיחים שהוא אינו באמת שווה כמושהוא חושב.אבלבמערכת השוק,יזמיםיחפשו באופן מתמיד אחר נכסים שלא מעורכיםנכונה כאלה,ובכךמעלים את המחיר שלהם.

אבלבמדינה סוציאליסטית,כוריהפחם לא יכולים ללכת לחפש עבודה אחרת -התכניתשיבצה אותם במכרות הפחם.אם10,000כוריפחם מופיעים בתכנית,אזהם חייבים להיות 10,000אחרתהתכנית הופכת ללא רלוונטית.והמתכנניםגם לא יכולים פשוט להעלות להם את השכר עדשהם יסכימו לעבוד -גובההשכר גם הוא כבר חלק מהתכנית.העלאתהשכר תדרוש תכנון מחדש של המשק כולו.

אזמה יכולים לעשות הממונים על הכלכלההסוציאליסטית?הנטיהשל הסוציאליסטים ההגונים בעלי הכוונותהטובות תהיה להדברות עם הכורים.המתכניןיצטרכו לגלות מהןתלונות הכורים,להחליטאילו תנאים יהפכו אותם לשמחים יותר,ולהעניקלהם את ההשראה לחזור לעבודה ,בשלחובתם הפטריותית לתרום לטובת הכלל.עלסמך דו-שיחשכזה ניתן לעדכן את התכנית.אבלברגע שמספר ענפים יצאו בתהליך משא-ומתןדומה,הייצורבכל רחבי המשק כמעט יעצר לגמרי.

התושביהמדינה המנסה את התכנון המרכזי יעמדו תוךזמן קצר בפני בחירה.הםיכולים או לנטוש את הדרך לסוציאליזם,אולסרוגין לחפש מישהו חזק דיו כדי שיבטיחכי הדברים יתנהלו כמתוכנן.אםהם לא מוותרים על התכנון המרכזי,אזאותו "האישהחזק"יגיעבמהרה לשלטון,כפישקרה בגרמניה של שנות השלושים,כשהיטלרעלה לשלטון.במקרהכזה,כשכוריהפחם יסרבו לעבוד בשכר שהוקצה להם הפתרוןיהיה פשוט:"לירותבהם!"כפישהאייק אומר:" הרודןהטוטליטרי בקרוב יצטרך לבחור בין וויתורעל המוסר המקובל לבין כישלון".תחתהמנהיג החזק,אנשיםמאמינים שיש להם תקווה להשיג חימוםלבתיהם,אפילועל חשבון חירותם של הכורים,ובסופושל דבר על חשבון חירות כלל התושבים.

חברהשל כלכלת השוקק נראית לפעמים אכזרית.אםהכורים לא מסכימים לשכר המוצע על ידי בעלהמכרה,הואיכול לפטר אותם ולהעסיק מחליפים.אבללפחות שמורה לכורים אפשרות לחפש עבודהבמקום אחר,בשכרהכי גבוה שהם יכלו למצוא.כשהממשלההיא המעסיק היחיד,איןלאן ללכת ואין ען מי לשאת ולתת.

כפישהאייק אומר ב"דרךלשיעבוד",החלוםשל הסוציאליסטים הלא-טוטליטרייםמסתמך על "נסשל הרוב שמסכים על תכנית מסוימת לתכנוןהחברה כולה".בהעדרנס כזה,יהיהזה "המכנההמשותף הנמוך ביותר יאחד מספר רב ככלהניתן של בני האדם".זומהמערכות של דעות קדומות הפונה ביתר קלותליותר נבערים שבחרה תהיה גם זו שתזכהבנאמנות היתרה.כלקשרי הגומלין החברתיים מצטמצמים במהרהלתחרות מי ישדוד את מי קודם.

כשזהקורה,ראוילמיעוטים שלמור על עצמם.הפיתוילמנהיגים לארגן פוגרום נגד איזו קבוצתמיעוט יהיה עצום.כפישהאייק אומר:"נראהכי זה כמעט חוק טבע כי קל יותר לבני האדםלהסכים על תכנית שלילית -עלשנאת האויב,אוקנאה באלה שמצב טוב יותר-מאשרעל כל תכנית פוזיטיבית".משטריםטוטליטריים נוטים לדמוניזציה של מיעוטיםלא פופולריים,כמויהודים בגרמניה הנאצית,קולאקיםבברית המועצות,אינטלקטואליםבקמבודיה של פול פוט,אויוצאי מזרח אסיה באוגנדה של אידי אמין.

תפלץהשוויון

השכלהישר והניסיון מלמדים אותנו כי בני האדםנבדלים אלו מאלו מטבעם,ולאבדרך מקרה.ממצאיםשל הגנטיקאים,כמוהתורות של רוב הדתות תומכים בהשקפה זו.בספרו"חוקתהחירות"(The Constitution of Liberty) האייקציין כי יחס שווה לכולם במסגרת החוק יובילבאופן בלתי נמנע לכך שאנשים שונים יגיעולהישגים שונים בחייהם.לכן,"... הדרךהיחידה להביא אותם לתנאים זהים היא להתייחסאליהם באופן שונה.לכןשוויון בפני החוק ושוויון במצב החומרילא רק נבדלים זה מזה,אלאאף מנוגדים."

סוציאליזםאינו יכול להשיג שוויון חומרי בין כללבני האדם בעזרת דיכוי חירויות כלכליותבלבד.חירויותנוספות שאנו מעריכים -חופשהדיבור,הפולחן,ההתארגנותוכיו"ב-כולןדורשות למימושן שימוש באמצעים המוגבלים.כדישנהיה חופשיים לדבר,נצטרךלכל הפחות את המקום ממנו אפשר לעשות זאת.כדילהגיע באמת לבני האדם,נצטרךלעתים קרובות לפרסם את הרעיונות שלנובספר או בעיתון.אבלאם המדינה שולטת בכל נקודות הדפוס,היאבהכרח תהיה זו שתקבע אילו דעות יקבלוהפצה.חופשהפולחן וההתארגנות דורשים,ביןהיתר,מקומותלהתאסף בהם -אבלבחברה טוטליטרית המדינה היא חברת הבניההיחידה,והמקורהיחיד לחומרי בניין.

ההבדליםבין בני האדם ביכולות,טעמים,והכישוריםהנרכשים שלהם מהווים בסיס ליחסי החליפיןהבינאישיים,לחלוקתהעבודה,ובכך-לחברההאנושית הרחבה.כפישמארי רות'ברדכתב ב"חופש,אי-שוויון,פרימיטיביזםוחלוקת העבודה"( Freedom, Inequality, Primitivism and the Division of Labor):

תפארתהמין האנושי היא ייחודיות של כל פרט ופרט,העובדהשכל אדם,אףכי דומה לזולתו בהרבה דברים,ובכלזאת הינו בעל אישיות משלו,הנבדלתלגמרי.עובדהזו של הייחודיות האישית -העובדהכי אין שנ יבני אדם שניתן להחליפם זה בזהבאופן מלא -אשרהופכת את כל אחד ואחד לבלתי ניתן להחלפהוגורמת לנו לדאוג האם הוא יחיה או ימות,האםהוא מאושר או מדוכא.ולבסוף,זוהעובדה כי האישויות הייחודיות הללו זקוקיםלחירות לצורך התפתחות מלאה,אשרמהווה את אחד הטיעונים המרכזיים בזכותהחברה החופשית.

"האריסוןברג'רון"(Harrison Bergeron), סיפורוהקצר של קורט וונגוט (KurtVonnegut), מתארבאופן סטירי את הניסיונות להקים חברה בהכולם שווים לגמרי לכולם.בעולםאותו הוא מתאר,אלההמסוגלים לקפוץ גבוה יותר מן האדם הממוצעמחויבים שלאת על גופם משקולות.אלהשמושכים יותר חייבים להיות מכוערים יותר.אלהשחכמים יותר חייבים לחבוש מתקן,המפריעלהלך המחשבה שלהם בעזרת רעש חזק כל מספרשניות.

בהעדראמצעים כמו אלה בסיפור של וונגוט,רעיוןהשוויון המוחלט אינו אלא בדיה מוחלטת.בבריתהמועצות לא התקיימה חברה בה כל האזרחיםהיו שווים.חופשהפעולה וגישה למוצרים של בכירי המפלגההקומוניסטית היו גדולים לאין שיעור מאלהשל האזרח הממוצע.אבלמרדף אחר אותה בדיה הסתיים באחת מהרודנויותהקשות בהיסטוריה.

ג'ין קלהאן - כלכלה לאנשים אמיתיים - פרק 9

2012-01-08T10:58:00.000-08:00

פרק9

מהשעולה,חייבלרדת

עלההשפעות של תנודות בהיצע הכסף

תחליפיהכסף

ראינו,שהכסףנוצר מאחר ובני האדם היו מוכנים להחליף אתהסחורה הפחות סחירה בסחורה סחירה יותר,אפילואם הם לא רצו,בסופושל דבר,אתהסחורה עצמה.בהדרגהסחורה אחת,לעיתיםקרובות -הזהב,התהווהכהדבר הכי סחיר.כאשרמשתתפי השוק היו מזהים את העובדה הזאת,הסחורההיתה הופכת לאמצעי חליפין כללי:הכסף.

אבליש חסרונות בלהסתובב ולסחוב זהב.אחדמהם הוא שאמנם לזהב ערך רב ליחידת משקלבהשוואה לסחורות אחרות (אחתהסיבות מדוע הזהב נבחר ככסף),משקלוכלל אינו זניח.חסרןאחר של הזהב הוא שלמרות שהוא ניתן לחלוקה,לאכל כך קל לחלק אותו בצורה מדויקת באמצעהעסקה.וצלולמטבעות הזהב בכיסכם מיידע את הגנביםבסביבה כי אתם יכול ים להיות מטרה.

בשלהחסרונות הללו,החלהשימוש בתעודותהכסף.אנשיםיכלו לקחת את הזהב שלהם לבנק,שהיהיכול להיות עסק פרטי,בנקממשלתי,או,כמובארה"בהיום צירוף של השניים.הבנקהיה מחזיק את הזהב במקום בטוח ומנפיקלמפקיד פיסת נייר.הדברנקרא "שטר"(bank note), והואמאפשר למפקיד למשוך את זהבו בכל עת,עלידי החזרת השטר אל הבנק.הניירקל יותר מהזהב ולכן נוח יותר לנשיאה.הבנקיכול גם להנפיק,למשל,ארבעשטרות של רבע-אונקיהכנגד מטבע זהב של אונקיה אחת,מהשיקל את פריטת הכסף ויאפשר מחירים מדויקיםיותר.מטבעותסמליים שהוטבעו ממתכות בעלות ערך קטן מזהשל זהב (למשל,כסף,ניקלונחושת)יכוליםלשמש לאותה מטרה,וגםלהיות בעל ערך שיורי כמתכת.

כלעוד אנשים אחרים בטוחים בכך שהבנק יכבדאת תעודות הכסף ואת המטבעות שלו,הםיקבלו את השטרות את המטבעות כתחליפיםלכסף אמיתי.שימושבתחליפי הכסף מקטין את תשלומי ההעברה.

שימושבתחליפי הכסף אינו משנה את כמות הכסףשבמחזור.לכלשטר שמונפק,כמותתואמת של כסף אמיתי (למשלזהב)מאוכסןבכספת.אבלהבנקים יכולים לשים לב שיש להם מקור רווחנוסף מעבר לעמלה שהם גובים על אכסון הזהב.מאחרלא כל הדרישות לזהב נפדות בו בעת,הבנקיכול להסיק שהוא יכול להנפיק יותר שטרות-זהבמאשר הכמות שבאחזקתו.הבנקיכול להלוות את השטרות הללו ולהרוויחעליהם ריבית.כלעוד כלל המפקידים לא מגיעים באותו יוםלדרוש את הזהב שלהם,הבנקיוכל להמשיך לתפקד.השטרותהללו,שהונפקומעל לכמות הכסף הממשי שבאחזקת הבנק,נקראים"אמצעינאמנות"(fiduciary media)

אםהבנק טועה בחישוב עתודות הזהב שהוא מצריך,ונתקלביותר דרישות למשיכה מאשר הוא מסוגל לספק,הואניצב בפני משבר הנזילות.ברגעשמתגלה,כיהבנק נכשל לעמוד בהתחייבויותיו,כלהמפקידים ינסו למשוך את כספם.תהיההסתערות על הבנק.הוליוודהפיקה דוגמה מפורסמת של הסתערות על הבנקכאשר,ב"מריפופינס",מייקלדורש את שני הפני שלו חזרה.הלקוחות,ששומעיםאת מה הם חושבים למפקיד שאינו מקבל אתכספו,מידמנסים למשוך את הפקדותיהם.הבנקנסגר על מנת למנוע התמוטטות.

קייםויכוח נלהב באסכולה האוסטרית בשאלה האםהנפקת אמצעי נאמנות בכלכלת שוק טהורה היאדבר מתקבל.מצדאחד ישנם אלה הטוענים כי כוחות השוק ימנעומהבנקים להנפיק יותר אמצעי נאמנות מאשרמתירה הזהירות.אלההנחפזים מדי בהנפקה יכשלו,וישמשותזכרת ללקוחות בדבר מעקב אחר הבנק בו הםמפקידים את כספם.רביםלהכלכלנים הללו טוענין כי הנפקת אמצעינאמנות מגבירה את יכולתה של הכלכלה להסתגללשינויים בביקוש לכסף.הםטוענים בזכות הבנקאותהחופשית.

מהצדהשני של הויכוח ישנם הטוענים כי כאשר הבנקאינו מגבה כל שטר בזהב ממשי אמצעי הנאמנותמהווים ביסודם תרמית.הםטעונים כי נוהג זה יוביל באופן בלתי נמנעלמשברים בנקאיים.הכלכלניםהמצדדים בצד זה טוענים לבנקאותביחס רזרבה של 100אחוז,בהכל השטרות מגובים לגמרי על ידי זהב.ישנהספרות ענפה בשניי הצדדים,וחלקההבאתי בביבליוגרפיה,אבללא אנסה לפסוק בויכוח כאן.

שניהצדדים מסכימים כי מה שקורה בשלב הבא גורםלצרות רבות.בנקאים,הםבבעלות פרטית והן בבעלות ממשלתית,נוטיםלהיות מקושרים היטב פוליטית.באופןהיסטורי,כשהבנקנכנס לצרה על ידי הנפקת יותר האמצעי נאמנותמשהשוק מסוגל לשאת,הואפנה לממשלה להגנה כנגד ההסתערות הבלתינמנעת.במקוםלהיעלם מהשוק,בנקיםחדלי הפירעון קיבלו סיוע ממשלתי.הםקיבלו היתר להשהות תשלומים,אוזכו להלוואות מיוחדות מאוצר המדינה אומהבנק המרכזי.

הסטטוסהמיוחד שניתן לבנקים איפשר להם לפעולבסביבה כמעט נטולה-סיכונים.הותרלהם להלוות מעבר למה שמתירה הזהירות.אםהימורם יעלה יפה,הרווחכולו שלהם.ואםלא -הממשלהמצילה אותם.זהמוביל למה שמכונה "סיכוןמוסרי"(moral hazard), מצבבו קיים פיתוי מתמיד לבנקים ליטול יותרסיכון מאשר זה שהם היו נוטלים לו היונושאים במלוא נטל התוצאות.החוקהופך את הבנקים לשחקנים המועדפים בכלכלה,וכלהשאר נשארים לנקות אחריהם.הןתומכי הבנקאות החופשית והן תומכי הרזרבהשל 100אחוזמסכימים כי הדבר אינו צודק ואינו יעיל.

אחדהאמצעיים העיקריים בהם הממשלה תומכתבבנקים חדליפירעון היא דרך הקמת בנקמרכזי,המוסמךלפעול כמלווה המוצא האחרון.בארה"ב,הבנקהמרכזי נקרא "פדרלריזרב"( Federal Reserve). מאחרובכל פעם שהמערכת הבנקאית נכנסת לצרה,הבנקהמרכזי נדרש לספק לה רזרבות,המאמץעל המשאבים לעיתים קרובות הוא אדיר.בסופושל דבר,הבנקהמרכזי יפסיק ככל הנראה לספק את סחורת-הכסף(commodity money ), ויכריזכי השטרות שבמחזור הן הן הכסף האמיתי.כסףמסוג זה,כפישכבר ציינו,נקראכסף פיאט (fiat money) - זהוכסף בגלל שהממשלה הכריזה זאת.מבחינההיסטורית,ארה"בעברה לכסף פיאט בשני שלבים.הראשוןהתרחש ב1933,כאשרפרנקלין רוזולט (Franklin Roosevelt) השההאת הפדיון המקומי של זהב והחרים את כלהאחקות הפרטיות בזהב. ארה"בהשלימה את ההניתוק מזהב ב1971כאשרריצ'רדניקסון (RichardNixon) עצראת המרת הדולרים בזהב גם עם מדינות זרות.

אינפלציהודפלציה

אחתמההשפעות ההיסטוריות של המעבר מסחורת-הכסףלכסף פיאט היא תנודתיות (volatility)גדולהיותר במחירים.הדברהגדיל את הצורך בהבנה נכונה של אינפלציה(volatility)ושלדפלציה (deflation).

ההגדרההרגילה לאינפלציה היא "יותרמדי כסף רודף מעט מדי סחורות",וההגדרההתואמת של דפלציה היא משהו כמו "מעטמדי כסף רודף יותר מדי סחורות".ההגדרותהללו אינן מדויקות,בגללשהמחירים יכולים,לאורךזמן,להתאיםאת עצמם לכל כמות נתונה של כסף בכלכלה.ישנןמגבלות פרקטיות על כמות של סחורה זמינהכדי שיהיה ניתן להשתמש בה ככסף.סחורותהחורגות מתחום זה לא יבחרו לשמש ככסף.לאמתכתכה נדירה,עדשיהיה צורך לחלקה לרמת אטומים כדי לייצר"כסףקטן",ולאסחורה כה נפוצה עד שעגלת קניות מלאה בהתקנה לא יותר מחפיסת מסטיק,לאיהיו מתאימים לשמש ככסף.לכלסחורה שיכולה להבחר בפועל ככסף,כפישמציין מארי רות'ברד,"איןדבר כזה 'מעטמדי'או'יותרמדי'כסף...יהיהמלאי הכסף בחברה שיהיה,יתרונותיומנוצלים עד תום"(אדם,כלכלהומדינה)

הכלכלופול קרוגמן (Paul Krugman) הביאלעיתים קרובות את מה שהוא מאמין שמהווהדוגמה פשוטה הנוגדת עיקרון זה.הואמתאר אגודה שיתופית לשמרטפות באזורוושינגטון,די.סי.כדילהבטיח כי כל הורה יטול חלק הוגן בשמרטפות,האגודההשתמשה בקופונים כ"כסף",כשכלקופון מייצג שעה של שמרטפות.האגודהפשוט יצרה לעצמה כסף פיאט על בסיס שמרטפות,בעזרתויכלו המשתתפים להחליף שמרטפות עם כל שארהמשתתפים.

קרוגמןטוען,כיהיה מעט מדי כסף.המשתתפיםאגרו (hoarded)אותו,אפילוכאשר הם אולי רצו להשיג שמרטף,מאחרוהם לא יכלו להשיג מספיק קופונים כדילהבטיח כי יהיה להם שמרטף במידה והם ממשיצטרכו אחד.בגללשאחרים אגרו גם,לכלאחד היתה בעיה להשיג עוד מהקופונים.לכן,מסיקקרוגמן,כלמה שהמתתפים היו צריכים לעשות כדי לעורראת כלכלת השמרטפות שלהם זה להנפיק עודקופונים.השוקנכשל,וה"ממשלה"(האיגוד)היתהצריכה להתערב ולהתניע את הדברים.

בפועל,הדוגמהשלו מדגימה את הסיכון בקביעת המחיריםיותר משאר את הצורך במדיניות מוניטריתפעילה.הבעיהבאגודת השמרטפים היתה כי הם ניסו לקבעבאופן שרירותי את מחיר השמרטפות במונחיהקופונים.אםהם היו נותנים לאנשים הזקוקים לשירותישמרטפות להציע את מה שנראה להם תמורת שעתשמרטפות,המחירבמונחי קופונים היה יורד עד שכמות הכסףהיתה תואמת לגמרי את צרכיהם.¹

הרצוןלהחזיק מזומנים משנה את המחירים.אמתהדבר,כילא כולם מסוגלים לשים יותר דולרים מתחתלבלטה בו בעת.מאחרוקיימת כמות סופית של דולרים,לאכל נסיון להחליף סחורה מסוימת בכמותמסוימת של דולרים יצליחו.הםצריכים מישהו מהצד השני של העיסקה,שיחליףאת הדולרים בסחורה.אבלאפילו אם כל משתתפי השוק מנסים להחליף אתהסחורה בדולרים,הםיכולים להשיג את מטרתם בכך שהערך הריאלישל אחזקות הדולרים של כל אחד ואחד יעלהבו בעת.

כשהםמנסים להשיג מזומן דרך מכירת הסחורות,האנשיםדוחפים את מחיר הכסף כלפי מעלה,שלוש כל הסחורות כלפי מטה.במשקלא ישארו יותר דולרים,אבלברמת המחירים החדשה,הנמוכהיותר,כלדולר יקנה יותר.

תופעההפוכה מתרחשת כשכולם מעונינים להחזיקכמה שפחות מזומן.כולםלא יוכלו להשיג את מטרתם מבחינת כמותהדולרים שהם מחזיקים,אלאאם כן אנשים יתחילו לשרוף את הדולרים בחצרהאחורית.זהקורה מאחר וכל נסיון להחזיק פחות דולריםעל ידי רכישה של מוצרים יגרום בהכרח לעליהבאחזקות הדולרים של מוכר הסחורה.הכלכלניםאומרים כי הערך הנומינלי (nominal)שלסך אחזקות המזומנים אינו יכול להשתנותבאופן זה.נומינליכאן משמעו "נמדדבדולרים"(אםארצכם משתמשת בפאונד,פזו,מרקאו לירה,פשוטתחליפו את הדולר בזה.)אבלבמה שנקרא בפי כלכלנים מונחים ראליים(כוחקנייה ולא כמות הדולרים),כולםיכולים לשנות את יתרת המזומנים שלהם.בנסיוןלהיפטר מהמזומנים דרך קניית המוצרים,האנשיםדוחפים את המחירים כלפי מעלה.אמנםיתרת המזומנים לא השתנתה,אבלכל דולר יכול לקנות פחות.

הדבריםהמתוארים בשתי פסקאות הקודמות לא הופכותאת כולם,בסךהכל,לעשיריםיותר או עניים יותר.אמנםכל אחד מעדיף את רמת המזומנים החדשה יותרמהקודמת,איןטעם להגיד כי "החברה"יכולהלהגדיל או להקטין את יתרת המזומנים שלה.אםהתוצאה הסופית של כלל ההחלטות להחזיקיותר מזומנים הורידה את רמת המחירים,זהלא אומר ש"החברה"צריכהלהגדיל את יתרת המזומנים.לכלפרט,היתרההאישית גדולה יותר,מאחרוהוא יכול לרכוש יותר מוצרים.אבלאם כולם ינסו בו בעת להשתמש ביתרות הריאליותהגבוהות הללו לרכוש מוצרים,הדבריהיה להיפוך הרצון הכללי לאחזקת מזומנים,ופשוטיעלה את רמת המחירים חזרה למעלה.

מאחרוהמחירים יכולים,בהינתןזמן,להתאיםאת עצמם לכל כמות מוגדרת של כסף במשק,עדיףלראות את האינפלציה והדפלציה כשינוייםמהירים בכמות הכסף.גידולמהיר בהיצע הכסף נקרא אינפלציה,וירידהמהירה ביצע הכסף נקראת דפלציה.העובדהכי לוקח זמן למחירים להסתגל לכמות הכסףהחדשה הופכת את האינפלציה והדפלציהלמשמעותיים מבחינה כלכלית.

אםהממשלה היא האחראית על יצירת הכסף,האינטרסשלה יטה באופן כללי לכיון הגדלת היצעהכסף.הממשלהיכולה להשתמש בכסף החדש להגדלת התקציב,בלילהשתמש בצעד הבלתי פופולרי של העלאתהמיסים.זהמסביר את העליה בתנודתיות המחירים מאזהממשלות החליפו את תקן הזהב בכסף פיאט.אתהזהב יש לכרות מן האדמה,לעבד,וזהלוקח זמן ומאמץ.הרבהיותר פשוט להפעיל את מכבש הדפוס.אימוץכסף הפיאט הפך את השגת האינפלציה ליותרפשוטה משהיא היתה תחת תקן הזהב.

מבחינההיסטורית,הדפלציהחשובה פחות מהאינפלציה,לכןנמקד את הדיון שלנו על האינפלציה.ישנןאך מעט דוגמאות היסטורית של ממשלות מצמצמותאת היצע הכסף בכוונה.(החזרתושל הפאונד הבריטי לשיוויון (parity)טרום-מלחמתיאחרי מלחמות נפוליאון,ואחרימלה"עהראשונה הם יוצאי דופן ראויים לציון.)הסיבהלכך היא,שכפישציינו,אינפלציהמהווה מקור הכנסה לממשלה המגדילה את היצעהכסף.בגללשהממשלה היא זו שמדפיסה את הכף,היאזוכה להיות הראשונה לבזבז אותו.עםיותר כסף במחזור,כלדולר שווה פחות:האינפלציהמשמשת מס סמוי על ערך אחזקות המזומנים שלהאזרחים.

האינפלציהגם מחוללת אשליה של שגשוג,מהשמוסיף לפופולריות שלה.אנחנונבחן את היחסים בין האינפלציה לגאות ושפלבפרק 13.לעתעתה,פשוטאציין שהיחסים בין הצמיחה הכלכליתלאינפלציה מוצגים בתקשורת כלכלית בצורההפוכה.כאשרמדדי הצמיחה המצרפיים (aggregate
measures of economic growth) כגוןתוצר מקומי גולמי (grossdomestic
product ) - תמ"ג(GDP),תוצרלאומי גולמי (grossnational product) תל"ג(GNP),וכיו"ב,עוליםמקצב מהיר יחסית,אנושומעים כי הצמיחה במשק עלולה "להציתאת האינפלציה".

אבלעליית המחירים הכללית היא פשוט ירידהבערך הכסף ביחס לסחורות אחרות.צמיחהכלכלית -במיליםאחרות,יותרטובין -לאיכולה להיות סיבה לאינפלציה!הניתוחבכלי התקשורת ההמוניים הופך בין הסיבהלתוצאה.אינפלציהיוצרת אשליה של צמיחה מהירה במשק.עדשהמשק קולט כי הוא עומד בפני עליית מחיריםכללית,חלקמהאנשים מרגישים עשירים,בגללעליה ברווחים נומינליים ובשכר הנומינלי.אנשיםאחרים הם יותר עשירים בפועל,מאחרוהם הין הראשונים להנות מהכסף החדש,בטרםעליית המחירים הכללית.האנשיםהללו יבזבזו יותר כסף מאשר בכל מצב אחר,ויצרורושם של צמיחה מהירה במשק.

ישהמבלבלים את השגשוג המדומה הזה בשגשוגאמיתי,וממליציםעל אינפלציה תמידית כאמצעי לשגשוג תמידי.הםקוראים למדיניות שלהם "מדיניותהריביות הנמוכות".מאחרוכאשר הבנק המרכזי קובע ריביות נמוכותבאופן מלאכותי,הואחייב להגדיל את היצע הכסף כדי לשמור עליהןברמה המיעודת,התוצאההיא אותה תוצאה.אבלהאינפלציה לא יכולה להעשיר את החברהבכללותה.כלעסקה היא הוצאה של א'והכנסהשל ב'.אםננסה להתמש במחירים גבוהים יותר כדילהגדיל את רווחי כלל השחקנים,אחנונהיה חייבים,בהגדרהלהגדיל באותה מידה בדיוק את ההוצאות.הדברדומה לנסיון של משפחתי להתעשר,אםאני ואשתי נשלם זה לזו סכום כסף הולך וגדלמשבוע לשבוע.

באופןדומה,דפלציההיא לא בהכרח רעה.גםאם השכר הנומינלי יורד,רמתהחיים יכולה בכל זאת לעלות,כלעוד רמת המחירים יורדת עוד יותר מהר.לפועללא אכפת מהשכר הנומינלי,אלאמרמת החיים שהשכר הזה מאפשר.

הבהנבודד השפעת האינפלציה על רמת המחיריםהכללית בעזרת ניסויי מחשבתי.אנונדמיין כפר מבודד -נקראלו כפר-ולראס.לכפר-ולראסכמה מאפיינים חשובים למטרותינו.מהשמשמש ככסף בכפר -איןלו שום שימוש אחר,והוא,בכלמובן כסף מושלם מושלם:הואמתחלק באופן מושלם ולא מאמץ,איןלו לא משקל ולא נפח,לאניתן לאבד או לגנוב אותו,וכו'.(כסףכזה הוא כמובן בלתי אפשרי,כמובן,אבלאנו מעוניינים לפשט את כל מימדי האינפלציהזולת אחד בסיפור שלנו.)

לילהאחד,רוחושל פישר האגדית פוקדת את כפר ולראס.רוחהרפאים מכפילה באופן מסתורי את כמות הכסףבה מחזיק כל אחד ואחד מתושבי הכפר.יתרהמכך,רוחושל פישר מצליחה לתקשר לכולם את ההבנההמדויקת והמלאה אודות מה שקרה להיצע הכסף.

כתוצאהמפעילות רוח הרפאים,כלהמחירים בכפר-ולראסמיד יוכפלו.קבענוכי לכל התושבים יש ידע מושלם על המצב החדששל היצע הכסף.לכןכולם מבינים כי,עםהכסף החדש,ושוםמוצרים חדשים עליהם אפשר לבזבז אותו,הקוניםיציעו מחירים גבוהים יותר,עדלהכפלת המחיר.אבלהיות וההנחה שלנו גורסת גם כי כל השאריודעים גם על כך שהמחירים צפויים לעלותכפליים,הרישאין טעם להציע פחות מכפליים מהמחירהקודם;המוכריודע כי המחיר יוכפל.בוברגע שרוחו של פישר מעבירה לכולם את הידעעל האינפלציה,המחירשל כל הסחורות,בעצם,כברהוכפל.כעתיש יותר כסף בכפר-ולראס,אבלהתועלת של כל יחידת כסף ירדה באופןפרופורציוני.

זההעולם בו תורת הכמות של הכסף (quantitytheory of money) מתארתבמלואה את השפעות האינפלציה.תאוריהזו,השהתחילהמהגותם של ז'אןבודין (JeanBodin), ג'וןלוק (JohnLocke), ודיווידיום (DavidHume), מייחסתאת השינויים בכמות הכסף לשינויים ברמתהמחירים.הכלכלןאירווינג פישר (IrvingFisher) ניסחאת הביטוי האלגבראי של התאוריה ב1911:MV=PT, אוכמות הכסף Mכפולהמהירות שבה היא מסתובבת בכלכלה,V, שווהלרמת המחירים Pכפולנפח העסקאות T.אםנתייחס למשוואה זו כתאור גס של מצב שיוויהמשקל אליו השוק ינחה את המחירים אחרישינוי בכמות הכסף,הרישזהו כלי שימושי.בדיוקכמו הכלכלה הסובבת בנחת,אפשרלקבל העזרתה את הכיוון הכללי של המגמותהמרכזיות בכלכלה.

אבלמטעה ביותר להתייחס למשוואה זו כאל תמונהשל ההפשעות החשובות ביותר של האינפלציהעל העולם האמיתי.הפשטנואת הרכיבים החשובים ביותר,מנקודתמבט של הפעילות האנושית,שלהתמונה.בניהאדם אינם מעוניינים בתופעה המתירה אתמצב הסיפוק שלהם ללא שינוי.הכפלתהכסף והמחירים היתה יכולה,לדידם,להתרחשבכפר-ולראסכל לילה,וזהלא היה מזיז לאיש.

היצירתיותהאנושית בפני העתיד הבלתי וודאי,משמעותהכי השחקנים במשק,אשרבעולם האמיתי אינם לומדים על השינוי באופןמידי,ישאפולהבין תחילה את ההשפעה של השינוייםהכלכליים.אלהשיקדימו להבין את טבע השינוי,ינסולקנות ולמכור בטרם יהפול הידע החדש לנחלתהכלל.במקוםלהתלונן כי הם מנצלים את הזולת,יהיהשימושי יותר להכיר שרק החיפוש היזמי אחררווח הוא המזיז את המחירים לעבר שיוויהמשקל.פשוטאין כל דרך אחרת לגלות את מחירי שיוויהמשקל מאשר לאפשר לאנשים לנסות ולאתראותם בזכות התושייה שלהם.הדרךהיחידה להתאים את רצונותיהם לצורך בחשיפתהמחירים החדשים היא לאפשר להם להרוויחמהערכות טובות יותר,ולהפסידמהטובות פחות.

הידעעל המצב המוניטרי החדש לא יגיע לראשים שלכולם בין רגע.וכןהכסף לא יחולק באופן פרופורציוני לתוךכיסים של כולם.הכסףפשוט לא יכול לנחות בכל הפינות של המשקבבת אחת.בכסףפיאט,הזוכיםהראשונים בכסף החדש נקבעים על ידי מדיניותממשלתית.למרבההפלא,לעיתיםקרובות התשובה לכך היא בנקים גדוליםומקושרים היטב פוליטית.

ההגדרותלאינפלציה ודפלציה שאנו משתמשים בהן כאןהן אוסטריות,ולאהגדרות מיינסטרים.כשרובהכלכלנים מדברים על אינפלציה,הםמתייחסים לעליה ברמת המחירים (P במשוואתפישר),ודפלציה,לדידם,היאירידה ברמתהמחירים.אבללהגדרה האוסטרים ישנם שני יתרונות בולטיםעל פני המיינסטרים.ראשית,הרעיוןשל מדידת רמת המחירים כשלעצמו הוא בעייתי,כפישנראה בחלק הבא.

וגםאם נניח כי קושי זה אינו קיים,נשארתהבעיה השניה:הגדרותהמיינסטרים מסווים את התופעה הכלכליתהעיקרית המתרחשת,ומצביעים,במקוםזאת על התסמין של התופעה.משוואתפישר מראה באופן כללי את הכיוון הכלכלישל המשק,כאשרכל השפעות של אינפלציה ודפלציה נפתרו.אבלהפתרון הוא נושא היותר מעניין.כפישראינו לעיל,יצירתכסף חדש בכלכלה משנה בהכרח את היחסיםהכלכליים בין בני האדם,וזאתבנוסף לשינוי ביחסי סחורות-כסף.הראשוניםלקבל את הכסף החדש משפרים את מצבם,בעודשמצבם שלהאחורנים לקבל אותו נפגע.הדברנקרא "השפעותקנטיון"(Cantillon effects), עלשם הכלכלן האירי-צרפתיהדגול רישאר קנטיון (Richard Cantillon).

הראשוניםשמקבלים את הכסף החדשים יכולים להוציאאותו לפני שהאינפלציה מעלה את המחיריםבמשק.ישלהם כעת יותר כסף,אבללהבדיל מתושבי כפר-ולראס,הםמחזיקים בכסף לפני כולם,ולפנישהשפעות הופעת הכסף החדש מורגשות במשק.שלאכמו תושבי הכפר האגדי,הכמותהזאת תאפשר להם לקנות יותר מוצרים מאשרהכמות הקודמת.

תהליךהזרמת הכסף החדש לתוך המשק אינו דומהלתמונה הנייטרלית של אמבט המתמלא באופןאחיד.במקוםזאת הדבר דומה לשפיכת נוזל לתוך נהר.הזרםהכאוטי של תהליכי השוק ההפכפכים סוחףאתהנוזל החדש לאורך מסלול שאיש,אפילולא יוצרי הכסף החדש,לאמסוגלים להעריך מראש.פעילותאנושית היא יצירתית,ואנועצמינו לא יכולים להגיד באיזו פעולה ננקוטאם נתעורר מחר לעולם חדש.

האםאנו יכולים למדוד את רמת המחירים?

רעיוןהכסף היציב הוביל לשאיפה למדדי מחיריםשיכולים למדוד את ערך הכסף.בשורשהשאיפה לכסף יציב נמצאים שתי שגיאות.ראשונההיא שכסף הוא "מידהלערך"(measure of value), והשניההיא שהוא "מאגרערך"(store of value).

הערךהוא סובייקטיב,ואינוניתן למדידה.אםשני צדדים החליפו שק של בצלים תמורת 10$,איןמשמעת הדבר כי ערך הבצלים הוא 10$.המשמעותהיא כי מי שקנה את הבצלים העריך אותםיותרמאשר את 10$,ואילוזה שמכר אותם העריכםפחותמאשר את 10$.

איןפה שום מדידה.איןמשמעות להצמדת ערך "שווה"לבצליםולדולרים.למיהערכים הללו שווים?הערהמשמעותה העדפת שבר אחד למשנהו,ולעולםלא אדישות ביניהם.מחיריםאינם מדידות,אלאעובדות היסטוריות,כיבמקום כזה וכזה ובזמן כזה,שניצדדים החליפו בצלים ב10$.

וכןהכסף אינו "מאגרערך".הביטוירומז כי כסף הוא סוג של מיכל,שניתןלשפוך לתוכו ערך.כשישאינפלציה,נדמהכי חלק מהערך "נזל"מתוךהכסף,בעודשבדפלציה ערך נוסף "חדר"אלהכסף.מהשאלה שמשתמשים בביטוי מדברים עליו ניתןלהצגה הרבה יותר ברורה:בניהאדם מעריכים כסף,והםיכולים לאגור אותו.(העובדהכי הוא ניתן לאגירה היא אחת הסיבות מדועסחורה מסוימת הופכת לכסף.)כשהםשומרים אותו,ערכויכול לעלות או לרדת.איןשום דבר מיוחד בכסף במובן זה:כשאתםשומרים על ציור או על ספר,כםערכם יכול לעלות או לרדת בזמן שהם ברשותכם.

גםאם נתעלם מהעובדה שהכסף אינו מידה של ערך,הרעיוןשל מדד המחירים נתקל בקושי נוסף.הכלכלןריצ'רדטימברלייק (RichardTimberlake), בנסיוןלהגן על מדדי המחירים,משווהאותם במאמרו "'אינפלציה'אוסטירת,כסףאוסטרי"(Austrian ‘Inflation,’ Austrian Money), למדחומים.אמת,הואטוען,כיהמדדים אינם מדויקים לגמרי -אבלגם המדחמים לא,ובכלזאת אנו משתמשים בהם.

אבלהבה נבחן האם מדד המחירים לצרכן (CPI- consumer price index) ומדדיםאחרים כמותו אכן מקבילים למדחם.מדחםהוא כלי מדידה שאנו יכולים חהניח בתוךסביבה בה מתרחש תופעה בלתי-תלויה(במקרהשל מדחם,תנועהמולקולרית).מכשירהמדידה מגיב לתופעה באופן צפוי,לרובעל ידי מצג ויזואלי.המצגמתפרש כבעל התאמה למה שאנו רוצים למדוד.למשל,גובההכספית במדחם תואמת את הטמפרטורה בסביהבה הנחנו את המדחם.מיקוםהמחט במד זרם תואם לעוצמת הזרם בחוטיםאליהם הוא מחובר.

כשזהמגיע למדד המחירים,מהאנחנו מודדים?ומהםמכשירי המדידה שלנו?כלהקריאות שלנו הן מחירים,כלומריחסי חליפין בין סחורות שונות לכסף.כדישהדימוי למדחם יהיה תקף,עלינולקחת את הכסף עצמו ככלי המדידה.

אבלמדד המחירים אינו מודד את החום המוניטרישל סחורות,אובעצם כל הסחורות,בנקודתזמן בודדה.זהונסיון להתחקות את הקריאת המדחם שלנו לאורךזמן,כדילראות האם הקריאה נותרת ללא שינוי.מדדהמחירים מנסה לעקוב אחרי שינויים במחירשל "אותו"סלהמוצרים.לכן,היותוהכסך הוא המדחם שלנו,מדדהמחירים הוא נסיוןלהעריך את היציבות של כלי המדידה שלנו.

כעתנוכל להרכיב מקבילה מדויקת יותר למדחם.ישלנו מכשיר,כסף,שאנומעריכים כי מודד ערך של סחורות.המכשירנותן לנו קריאות שונות -הזהבנסחר היום תמורת 275$,לחם-במחיר1.19$לכיכר,וכיו"ב.מהשמעניין אותנו הוא האם לאורך זמן המדחםשלנו סוטה,האםהוא נותן לנו בממוצע קריאות גבוהות יותראו נמוכות יותר לכלל הסחורות,מאשרלאיזו סחורה מסוימת?

לוהיתה לנו איזו "מידה"שלערך מלבד המחירים,המשימהשלנו היתה הרבה יותר קלה.אבלאין לנו.אזאלה המסנגרים על מדדי המחירים ממליציםלנו שנבדוק את הסטיות במדחם שלנו על ידינדידה ממקום למקום,ובדיקתהחם מפקידה לפקידה -עםאותו המדחם את דיוקו אנו בוחנים!

אנויכולים לראות כי הגענו לבעיה חמורה.איןשום דרך לבחון אילו מהשינויים בטמפרטורההנמדדת הם אמיתיים,ואילונגרמו מסטיה של המדחם.

הבהנתבונן על דוגמה של הבעיה.נגידשאנו מנסים לקבוע האם עלות תכנות המחשביםעלתה בשלושים שנה האחרונות.השירותאותו מספקים המתכנתים היום,בעזרתטכנולוגיות מתקדמות בתכנות הנדסת התכנה,ובעזרתכלי חומרה מתקדמים,הואפשוט אינו אותו שירות אותו העניקו המתכנתיםלפני שלושים שנה.(וזולא הערה על האנשים עצמם -כלאדם העוסק בתכנות היום צריך לספק שירותהרבה יותר איכותי משאותו האדם היה מסגללפני שלושים שנה).אנויכולים לנחש כי שעה של תכנות היום צריכהלהיות בעלת ערך גבוהה יותר מאשר שעה שלתכנות לפני שלושים שנה.כדילקבוע אם עלות התכנות השתנתה,נצטרךלקובע איזהו יחס בין הסחורות -למשל,שעהאחת של תכנות ב1972תהיהמקבילה לרבע שעה של תכנות ב2002,ולהשוותאת העלויות בהתאם ליחס זה.

אבלאין לנו שום דרך אחרת למדוד את השינויבהערכות מאשר השוואה בין מה שהמעסיקיםמוכנים לשם למתכנתים היום מול מה שהםשילמו ב1972.לנסותולהעריך את ערך עבודתם של המתכנתים עלידי השוואת מספר שורות הקוד משמעו לחזורלשגיאות של תורת ערך העבודה.

המדחםהיחיד האפשרי למדידת שינוי בהערכה -כסף-הואבדיוק המכשיר שאת דיוקו אנו מעונייניםלבדוק.

הנסיוןלמדוד את רמת המחירים אינו החסר תועלת,כלעוד הוא נתפס כהערכה גסה של שינויי ערךהכסף.לחזרהלמדחמים:אםבמהלך מסעינו בעקבות בדיקת דיוקו,נקבלקריאה של 25מעלות,נמשיךשני מטר קדימה ונקבל 5מעלות,אזנוכל לחשוד כי משהו במדחם אינו כשורה.באופןדומה,כאשרמדד המחרים לצרכן מראה אינפלציה של 20אחוז,הכסףכנראה מאבד את ערכו.נתוניםכאלה יכולים להיות שימושיים להיסטוריהכלכלית,אולתכנון הוצאות עסקיות לשנה הקרובה.אבלאם המדד מראה שהאינפלציה טיפסה מ2.5%ל2.6%,מותרלנו להטיל ספק כי עליה בת עשירית האחוזבאמת מציינת משהו אודות ערך הכסף.

כפישמיזס אומר ב"פעילותאנושית":

כובדהראש היומרני אשר מציגים הסטטיסטיקאיםולשכות לסטטיסטיקה בחישובם מדדי כוחהקניה ועלות המחיה אינו במקומו.מספריהמדדים הללו הם במקרה הטוב דוגמה גסה ולאמדויקת של שינויים שכבר התרחשו.בזמניםשל תמורות איטיות ביחסי ההיצע והביקוששל הכסף,הםלא מספקים שום מידע כלל.בתקופותאינפלציה ושינויי המחירים החדים הבאיםבעקבותיה,הםמספקים תמונה גסה של הארועים אותם הפרטחוו בחיי היומיום.עקרתבית קפדנית יודעת יותר על השינוייםבמחירים,ככלשהשפעתם נוגעת למשק הבית לה,מאשרכל ממוצע סטטיסטי יכול לחשוף.איןלה שימוש בחישובים המתעלמים משינויים הןבאיכות והן בכמות של הטובין אותם היאמסוגלת או רשאית לרכוש במחירים הנכנסיםלתוך החישוב.אםהיא "מודדת"אתהשינויים בהערכותיה האישיות כשהיא לוקחתאת מחיריהם של שניים-שלושהמוצרים כקנה מידה,הרישהיא לא פחות "מדעית"ולאשרירותית יותר ממתמטיקאים מתוחכמיםהבוחרים את האמצעים למניפולציות על מידעהשוק.

1 קרוגמן היה עונה על כך בציינו את ה"דביקות" (stickiness) של המחירים, ובמיוחד השכר, בכיוון יורד. אנו נדון בבעיה זו בהמשך. הוא היה יכול גם לטעון כי מקור הבעיה היה בשינוי ברצון האנשים באחזקת המזומנים, למרות שבמאמרי ב"סלייט" שתיאר את האגודה הוא הדגיש את כמות הקופונים.

ג'ין קלהאן - כלכלה לאנשים אמיתיים - פרק 8

2011-12-20T02:34:00.000-08:00

פרק8

צריכיםתכנית חדשה,סטן

עלמקומו של ההון בכלכלה

מהוהון?

בהיסטוריהשל הכלכלה הופיע מגוון מדהים של הגדרותההון (capital).הוןתואר כקרן מופשטת היוצרת זרימה תמידית,הואנקרא "המתנהקרושה",הוגדרכ"אמצעייהייצור המיוצרים",אואופיין כמקור זרימות שירות עתידיות.

אנומסתכלים על החלטות הפרטים כבסיס לתאוריותהכלכליות שלנו.ב"פעילותאנושית"מיזסאומר:"[הון]הואתוצר של חשיבה,ומקומובשכל האנושי.זהומצב הסתכלות על בעיות הפעולה,שיטהלהעריכן מנקודת הבט של תכנית מוגדרת."ישראלקירז'נר,ב"מאמרעל ההון"(An Essay on Capital), מגדירמוצרי הון כתחנות בתכנית לייצור מוצריצריכה שמישהו הגה.מהשמבדיל את מוצרי ההון הוא לא מאפייניםפיזיים,אונסיבות מיוחדות להיווצרותם,אלאהעובדה שהם ,כעת,מהוויםחלק מתכניתו של פלוני לייצור מוצר צריכה.ואילוהון הוא מוסכמה חשבונאית לסיכום כל אותםמצרכים במאזן החברה,כדילעמוד את מצבה של החברה.

בכלכלהמורכבת,בעלתשלבי ייצור רבים,איןצורך לכל אחד מהיצרנים לחזות כיצד בדיוקיסייע המוצר שלו בייצור מוצרי הצריכה.דיבשבילו להאמין כי מישהוירצה את המוצר שלו.אותוקונה יכול להחליט אלו ממוצרים מסדר נמוךיוצרו בעזרת מוצר מסדר גבוהה הנ"ל.יצרןהמחשבים אומד את הביקוש למחשבים בשנההבאה.בואאדיש לשאלה האם המחשבים הללו ישמשו לייצורמכוניות או פוטונים.ועדייןכבר ראינו של כל מוצר ייצור חייב להיותחלק מתכנית לייצר מוצר צריכה,אושהוא יפסיק להיות מוצר כלכלי כלל.

הגדרהזו,כפישמיזס וקירז'נרמדגימים,מבהירההרבה בלבולים בתאוריית ההון.למשלמרטון מילר וצ'ארלסאפטון,ב"כלכלה-מקרו:הקדמהנאו-קלאסית"אומריםכי פריון ההון הוא דבר שהכלכלה מניחהלפעמים,אךלא מסבירה אף פעם.ואמנם,ההתבוננותבהון כתכניות גמורות למחצה הופכת את ההסברלברור:כמובןשאם יש לנו תכנית שלמה ליצור המוצר שלנו,נוכלליצר יותר ממנו מאשר במצב בו אין לנו שוםתכנית.(זאתבהנחה שהתכנית שלנו היא מציאותית.)ואנחנונבחר רק את אותה הדרך להשיג את מטרתינו,אשראנחנו חושבים אותה לטובה משאר הדרכים,בהתבססעל הערכות שלנו של עלותם של המסלוליםהשונים.כמושמיזס אומר:

"מוצריההון הם תחנות ביניים בדרך המובילה ממשמתחילה הייצור ליעדה,אספקתמוצרי צריכה.המייצרבעזרת מוצרי ההון נהנה מיתרון ענק על פניזה שמייצר בלעדיהם,שכןהוא קרוב יותר בזמן יעדום המוחלט שלמאמציו."("פעילותאנושית")

הוןחברתי

המאמץלמתוח את רעיון ההון כערך חשבונאי של עסק,כדילהגיע למידה של "הוןחברתי"("social capital"), מבולבלעד כדי אבסורד."הוןשל עסק"הואמושג הנהלת חשבונות,המהווההתקדמות מהותית ביכולתו של האדם לתכנןאת העתיד.עלידי סכימת כל המשאבים היצרניים הזמיניםלעסק בכלל נקודת זמן נתונה,הנהלתהחשבונות מאפשרת לעסקים לקבוע כמה מהכנסותיהםניתן להקדיש לצריכה בלי לפגוע ביכולתםלייצר בעתיד.

חשבוןכזה ניתן לערוך רק בעזרת מחירי השוק.עלידי סכימת מחירי השוק של כל המשאביםהיצרניים שלו,העסקמסוגל להעריך את המצב הכלכלי של עצמו.סיכוםזהה בתאריך מואחר יותר מאפשר לעסק לראותהאם יכולתו לייצר בעתיד גדלה או קטנה.אםנמצא כי לפני שנה היה לעסק הון בשווימיליון דולר,והשנהרק חצי מיליון,העסקאפוא צרך הון.ייתכןוהבעלים משכו מהעסק כסף שלא היה באמתהרווח,שהעסקשילם לעובדיו משכורות גבוהות מדי,שהעסקגבה מחירים נמוכים מדי על תוצרתו,אושהעסק פשוט אינו בר קיימא.בכלמקרה,ניהולחשבונות ההון מיידעת את העסק כי משהו חייבלהשתנות,אושהעסק יפשוט רגל.

המחיריםהמשמשים לסכם את ההון בעסק הם הערכות.כאשרמתמחרים מוצר הון לצורכי חשבונאות ההון,תהיהזו טעות להסתכל אחורה על המחיר ששולם עבורהמוצר.במקוםזאת על העסק להסתכל קדימה,עלתזרימים שונים של רווחים שהעסק מצפהשהשימושים השונים בהון יניבו.

תחשבועל יצרן כירכרות-סוסיםבשנת 1900.אםהוא היה מסתכל אחורה,עלהמחירים ששולמו על הציוד,הרישניתן היה לחשוב כי העסק הולך לא רע.אבלככל שהמכוניות החלו להחליף את הכרכרות,תשואהעתידית מהציוד שהיצרן הכרכרות היה יכוללצפות לה בסבירות גבוהה היתה יורדת באופןדראסטי.רקמחירי העתיד היו יכולים לאותת לבעלים שלהעסק כי יש צורך בשינויים בעסק.

בעודשעסק אחד יכול להעריך את ההון שלו במונחיהתרומה המשוערת לתכניות השונות,מהמשמעות הערכתו של "הוןשל כלל החברה"(“society’s capital”) במונחיכל התכניות השונות המתבצעות בו בעת?תכניותרבות יסתרו זו את זו.שנייצרני מחשבים יכולים,אולי,לתכנןלזכות בחוזה לאספקת ציוד למפעל חדשואוטומטי.אחדמהם יכול להצליח,אבללא שניהם!

ומהתהיה המשמעות של הסכום אליו נגיע כשנחבראת כל ההון של כל החברות?אםנגיד שחברת "פו-סופט"מחזיקהבהון של 2מיליארד,אנומתכוונים שהבעלים יכולים לממש כ2מיליארדדולר אם הם יחליטו לפרק את החברה,ולמכוראת כל ההון.אבלמה תהיה המשמעות כשנאמר כי "חברה"מחזיקהבהון כולל של 8טריליוןדולר?למיהחברה תמכור את כל הון שלה?החברהלא יכולה למכור מוצרים בשווי 8טריליוןבלי שמישהו ירכוש את המוצרים בשווי 8טריליון.

וכן,שום"הוןשל חברה"לאיכול להיות קבוע,אלאאם כן הפרט תכנן את החלפתו בצורה נבונה.מוצריהון לא משריצים החלפות רגע לפני שפג תוקפם.ואכן,במשךתקופות ארוכות בהיסטוריה,כגוןבזמן שקיעתה של האימפריה הרומית ובמשךמספר מאות אחרי נפילתה,אנומוצאים חברות המכלות את ההון שנצבר עדכה,דברשהוביל לירידה ברמת החיים,והצטמצמותהאוכלסייה.

דוגמהעכשווית מהממת לעובדה כי ההון אינו מייצגתזרים אוטומטי היא הרס בארות הנפט בכוויתעל ידי העירקים בשלהי מלחמת המפרץ.סדאםחוסיין,שכבשאת כווית,בלאספק חשב על הבארות כעל הון יקר-ערך,משםהוא היה יוכל לצפות לתזרים רווחים עתידי.אבלמלחמת המפרץ הובילה אותו לשינוי רדקיליבתכניותיו.חייליופוצצו 700בארות,מהשהוביל להריסתן ולהשמדה של כמויות גדולותשל נפט.שוםתזרים של רווחים לא יצא מהן.

שיקוליםכאתה הובילו לתובנה אוסטרית כי המאפייןהחשוב ביותר של הון החברה הוא לא מושגמעורפל של "הסךהכללי",אלאשהמוצרים הם חלקים במבנה משולב של תכניותאישיות.

מבנהההון

התאוריההאוסטרית נבדלת במובהק מן הזרם המרכזיבחשיבות המיוחסת למבנה ההון.התאוריותהנאו-קלאסיותוהקיינסיאניות נוטותץ להתייחס להון כאלגוש או מאגר אחידים.זהמאפשר להם לסכום את ההון ולהתיחס לתוצאהכאל מספר בודד,המוצבבמשוואות מתמטיות.

מנקודתהמבט האוסטרית,התייחסותאל ההון כאל גוש חסר-צורהמעלימה את המאפיינים החשובים ביותר שלההון.לאיעיל לבחון מוצרי ההון,שראינוכהמוני מרכיבים בתכניותיהם של הפרטיםהשונים,כחטיבהאחת.התכניותמשתנות לאורך זמן,ונוצריםמוצרי הון חדשים,מהשמנתב את מוצרי ההון הקיימים לשימושיםשלא חשבו עליהם קודם,ומתיריםאת מה שהיה פעם מוצרי הון -חסריתועלת.התכניותמשפיעות זו על זו,חלקןמשלימות ומסייעות להגעה למטרה משותפת,אחרותסותרות וכתוצאה מכך אחת מהן לא יוצאתלפועל.אפילובכלכלה סוציאליסטית,בהמתכנן מרכזי אחד מכוון את כל הייצור,המושגשל סך ההון בכלכלה לא הופך להגיוני;בקהילהסוציאליסטית אין שוק למוצרי ההון,לכןאין מחירים שיהיה אפשר לסכם.

ניתןלדמות את מבנה ההון לשונית אלמוגים.כלאלמוג מחובר למספר אלמוגים אחרים.אלמוגיםשמתחת לכל אחד הם המוצרים מסדר גבוההשנוצלו ליצירתו.אלהשלצידו הם המוצרים המשלימים שעוזריםלייצר את השכבה הבאה של מוצרים.והאלמוגיםמעליו הם השכבה הבאה של מורים הוא עוזרלייצר.

כלהמבנה נח על הקרקעית החולית של הים -האדמה.האדמה,במובנההכלכלי,כוללתאת כל גורמי ייצור הטבעיים,ומהווהאת התשית לחיים הכלכליים.אנחנוזקוקים,לכלהפחות,מקוםלעמוד ולשבת -ולגוףשלנו עצמינו -כדילייצר.העולםהטבעי הוא הקרקע ממנה צומחת השונית שלנו,והיאנבנית מן הקרקע על ידי פעילות אנושית.ובפסגתהשונית,מתנועעיםבגלי הרצונות האנושיים,נמצאיםמוצרי הצריכה.

"שוניתההון"היאהבסיס לציביליזציה.כלהדברים המעשירים את חיינו -המלטוHBO,הספריותוהאינטרנט,הציוריםהגדולים וספרי הקומיקס,תזמורותסימפוניות ולהקות רוק,שטיחיםסינטטיים ומרבדים מן המזרח,עגבניותבחורף וקרח בקיץ,קתדרלותוקניונים -אפשרייםרק בזכות בניה בדי עמל של השונית על ידיהדורות הקודמים,החלמאבותיו הקדומים ביותר של האדם.אםבני האדם היו ממשיכים להסתמך על צייד ולקטלקיומם,דברמאלה לא היה קיים.

הדפוסשל השונית הוא מערך פעולות הגומלין ביןתכניות היזמים.פעולותהגומלין הללו יכולים להפוך חלקים מהשוניתלמיותרים.תכניתעסקית שנהגתה מתוך תקווה לגייס כספיםיכולה אולי להציג השרעת הון מרכזית בשבילהוגה התכנית.אבלאם החברה שלו מתקפלת בזמן המתנה לממון,לאישאר שום זכר פיסי למה שהיה פעם הון,זולתכמה ניירות וקובץ מידע על דיסק קשיח.יתרהמכך,שינויבתכניות האלה ישפיע על מצבו של ההון הפיסי.מחירשל מכונה בהתאמה אישית,שטרםסופקה ונמצאת במחסני הספק צונח לפתע לרמתהמחיר של חלקי החילוף וחומרים שניתן לחלץמפירוקה,ונשמטמכלל מבנה השונית.מוצריםפיסיים אחרים יכולים להיות מוסבים לחלקיםאחרים של השונית,כדילקחת חלק בתכניות אחרות.

אםניקח את המטאפורה שלנו צעד אחד קדימה,נוכללהגיד שעוצמת השינויים בזרמי הים קובעתכמה עמוק הם משפיעים על השונית.עםתזוזה של העדפות הצרכנים התכניות ננטשות,עוברותשינויים,ומתחברותלרצפים חדשים של תכניות,ומבנההשונית משתנה.שינוייםמזעריים,כמומעבר צרכנים מקנייה של בובה אחת בחג מולדאחד לקנייה בובה נוספת בחג מולד הבא,משניםבעיקר את השכבות העליונות.מפעלהבובות יצטרך אולי לשדרגאת הציוד כדילייצר דפוס חדש,אבלהם עדיין יצטרכו את הפלסטיק,אתקופסאות הקרטון,אתהמתכת בשביל התבניות,אתהפועלים לקו הייצור וכיו"ב.

שינוייםעוצמתיים בזרמים יגרמו לשינויים עמוקיםבמבנה השונית.כשהצרכניםשינו את העדפותיהם לכלי תחבורה מסוסיםלמכוניות,מבניהון בכלל הכלכלה נהרסו,נבנו,ושונו.הביקושלחציר התרסק בעוד שהביקוש לנפט זינק.נפחיםאיבדו את העבודה,בעודשעובדי מפעלים נשכרו בהמוניהם.עושרהחליף ידיים מאלה שיצרו מוצרים עם ביקושחדש קטן יותר לאלה שציפו נכונה את ביקושהגבוהה החדש למוצרים אחרים.

בטווחהארוך,יהיואלה הזרמים של רצונות הצרכנים שיקבעו אתהצורה הכללית של שונית יחסי הגומלין ביןהתכניות -תופעהשהאט ומיזס כינו "ריבונותהצרכן"( consumer sovereignty). היזמיםמתאמים מחדש את מבנה השונית בחיפושםהמתמיד אחר רווחים.הםזוכים רק אם המבנה החדש תואם את רצונוצתהצרכנים יותר מהמבנה הקודם.

אתםיכולים,אולי,להתנגדלרעיון של ריבונות הצרכן:היצרנים,אתםיכולים להגיד,"ריבוניים"לאפחות מהצרכנים.אבלרק בגלל שפלוני הוא,נגיד,בעליםשל עסק,לאאומר שהוא תמיד מתפקד כיצרן.אמת,כיבעל העסק יכול להשתמש בעסקיו לתועלת אישיתולא של הצרכנים.אוליהוא יחליט להפוך את המפעל שלו לרחבתריקודים ענקית בשבילו ובשביל חבריו.אבלאם הוא יעשה זאת,הואיפעל כצרכן.

מספרכלכלנים,כגוןאלפרד מרשל,הטילוביקורת על תפיסת המוצרים המסודרים בסדריםשושנים של מנגר כמעורפלת וחסרת תועלת,היותומוצר אחד יכול להיות במספר סדרים בבתאחת.לאורךמסלולים שונים,אלמוגבודד יכול להיות במרחק של שניים,שלושה,וארבעהשכבות מלמעלה.(הדוגמהשל מרשל היתה שהרכבת המסייעה נוסעיםומוצרי הון שונים יכולה להשתייך לארבעהסדרים בו בעת.)

הקושיהברור הזה נמוג כשנזכרים כי הדבר לא הופךלהיות מוצר הון בגלל איזו תכונה פנימית,אלאבזכות תפקידו בתכניתו של פלוני לייצורמוצר צריכה.חישועל נפט.מאזשחר האנושות,מאגריםעצומים של נפט התקיימו בדיוק במקומות בהםאנו קודחים היום.ועדיין,אישלא חשב אז על נפט כעל מוצר הון,אוכעל מוצר בכלל.התכונותהפיסיקליות של הנפט לא השתנו מאז,אבליום אחד הפך הנפט לבעל ערך.הנפטנהיה לחלק מתכניות בני האדם לשיפור מצבםשל בני אדם אחרים.

אםנבחן את מוצרי ההון כחלקים של תכנית,נראהשאותו מוצר יכול לשחק תפקיד שונה בתכניותיהםשל אנשים שונים.אםאני משתמש במכונית שלי לטיולי סופשבוע,היאבשבילי מוצר צריכה.לאישמכירות המשתמש במכונית זהה לשלי להגיעלבתי הלקוחות,המכוניתהיא מוצר מסדר שני.מכוניתזהה בדיוק ,שמשתמשיםבה להסיע הלוך ושוב תכניות לבניית המפעלהחדש,יכולהלהיות סדרים רבים ממוצר הצריכה הסופי.איןשום סיבה מדוע מוצר,כמוהרכבת הנזכרת לעיל,לאיהיה חלק מתכניות שונות בו בעת.כרטיסרכבת שלי יכול לייצג רכישה של מוצר צריכה,ואילושלך -רכישתמוצר מסדר רביעי.מהשמאפיין את המוצר כהון אינו משהו מתכונותהמוצר עצמו,אלאתפקיד אותו משחק המוצר בתכניות האנשיםהפועלים.

כלזה אינו אומר כי התכונות הפיסיות אינןחשובות לאופיו הכלכלי.אםלנפט לא היו התכונות הכימיות המכשירותאותו להיות דלק,הואלא היה הופך לחלק בשום תכנית לחימום הבית,פרטאולי למקרה של טעות.אבלהגורם הקובע אם דבר מסוים הוא מוצר הוןאו לא היא התכנית.למשל,ישאנשים המאמינים כי לקרני הקרנפים סגולותרפואיות.אנחנויכולים אולי להטיל בכך ספק,והמחקריםמראים כי יש לנו סיבות טובות להטלת ספק.אבלכל עוד אנשים מאמינים בסגולות של הקרניים,הכליםהדרושים לעיבודם יהיו מוצרי הון.הכליםהללו ישיגו מחיר שוק המשקף את הערך שמקבלותהקרניים.ברגעשאחרון המאמינים בסגולות הקרניים יחדלמכך,הכליםיפסיקו להיות מוצרי הון,ויאבדוכל ערך,זולתזה של השימושים החלופיים.

המשאביםהפנויים בכלכלת השוק

המבקריםשל תאוריית השוק טוענים לפעמים כי היאבזבזנית,שכןהיא אינה עושה שימוש ב"מוצריההון הפנויים".אבללפי תאוריית ההון האוסטרית,המוצריםהללו הפסיקו להיות מוצרי הון,לפחותלעת עתה.(הנסיבותיכולות להשתנות כך ששוב יהיה רווחי להשתמשבהם,והםויהפכו שוב למוצרי הון.)עלותהאחזקה והפעלה של מוצרים כאלה עלתה עלההחזר שהם מציעים,כךשהם שוב אינם חלק מתכנית לייצור מוצריצריכה שמישהו הגה.לחזורולהעסיק אותם בייצור יבזבז משאבים,שכןהם דורשים מוצרים משלימים שיכלו ללכתלמקום אחר.למשל,ייתכןולחברת פלדה יש מספר מפעלים העומדיםשוממים בגלל שהציוד בהם,לדעתהבעלים,מיושן.כדילחזור ולהפעיל את המפעילים הללו,ישלהעסיק פועלים,לרכושברזל ופחם,לבצעתחזוקה של מבנים ודרכים,להשתמשבחשמל ובמים,וכו'.

משהוהוא מוצר כלכלי רק עם הוא נמצא במחסור.בשבילרבים מהגורמים במחסור,קיימיםמספר שימושים חלופיים.עלידי הצעת מחירים שונים למוצרי צריכה,הצרכניםמציינים את החשיבות של שימושים שוניםלסיפוק הצרכים שלהם.

אםההחזר המצופה מתפוקת מפעל הפלדה הסגוראינם עולים על העלות של המוצרים המשלימיםהנדרשים להפעלתו,אזהצרכנים אינם מעריכים את השימוש במוצריםהללו להפקת פלדה במפעל כמו שהם מעריכיםאת השימושים החלופיים.עובדהזו מועברת לבעל המפעל דרך העובדה שאחריםמוכנים להציע יותר ממנו על השימוש במשאביםהמשלימים כגון ברזל,פחם,חשמל,פועליםוכו'

תלונהנוספת שעולה כנגד השוק היא ששיטות הייצורהישנות,והפחותיעילות טכנולוגית לא ננטשות מספיק מהר.(אויביכלכלת השוק לעיתים נדירות מטריחים אתעצמם בשאלות של עקביות.)אבליעילות טכנולוגית אינה זהה ליעילותכלכלית.מפעלחדש יעיל יותר כלכלית מהישן רק אם ההחזרשהוא מציע על ההון המושקע גבוהים יותרמאשר אלה של המפעל הישן.זובדיוק הסיבה מדוע יזם שוחר-רווחיםינטוש את המפעל הישן ויבנה אחד חדש.מהשמעכב אותו אינו העלויות ההיסטוריות שלהבניה והתחזוקה של המפעל הישן.אלההן עלויות אבודות (sunkcosts),וכפישאנחנו יודעים מה שהיה -היה.במקוםזאת,הביקושלשימושים אחרים למשאבים הנדרשים לבנייתמפעל חדש,הםשמעכבים את היזם.כדילייצר ציוד חדש,ישלהטות את המשאבים הדרושים מפעילות יצרניתאחרת.היזםקובע האם הדבר כדאי,עלידי כך שהוא משער,האםהוא ירוויח למרות שיצטרך להציע תמורתהמשאבים הנחוצים מחירים גבוהים יותר מאלהשהמשתמשים הנוכחים מציעים.

שיטותהייצור העקיפות

אחדממקורות הבלבול הנפוצים בקשר לתאורייתההון של הכלכלה האוסטרית הוא רעיון שלהייצור העקיף (roundabout).תלמידושל קרל מנגר,אויגןפון בוהם-באוורק(Eugen von Bohm-Bawerk) ביצירתהמופת שלו,"הוןוריבית"(Capital and Interest), ייחסאת רוב עליה בפריון לאימות שיטות ייצורהדורשות זמן רב יותר,אועקיפות .

כותביםשונים עמדו נדהמים נוכח טענתו שלבוהם-באוורק.כיצדייתכן שעשיית משהו במשך יותר זמן היאפורייה יותר?למהשהייצור היותר מהיר לא יהווה עליה בפריון?הבלבולמובן,אבלניתן לבאור.מיזס,קירז'נר,לאכמן,רות'ברדואחרים ליטשו את התאוריה של בוהם-באוורק,והסבירואת מה שנראה כסתירה.בייצורשלוקח יותר זמן אין שום דבר כשלעצמו שמגדילאת פריון העבודה.אחרתהיינו יכולים להגדיל אותו פשוט על ידיעבודה ממש איטית!

אבלאם מישהו מאמץ את התהליך היותר ארוך,זהיכול לקרות רק בגלל שהיזם שעושה זאת חושד,שהתליךהחדש יהיה יותר יעיל מהקודם.הבהנדמיין חברת תוכנה,"פו-סופט",אשרמייצרת תוכנות,בלילהשתמש בכל תוכנה מקצעית ליצירת תמונות,חלונות,ושארפריטים בממשק המשתמש.הבעליםשל "פו-סופט"מחליט,שעליולרכוש את התוכנה שתעזור לו לעצב את ממשקהמשתמש.הכליהחדש הזה ידרוש זמן להתקין,להתאיםהגדרות, וללמודלהפעיל.במקוםלייצר את התוכנות ישירות לצרכנים,מהנדסיהחברה יצטרכו להקדיש זמן לבניית מוצר הוןמסדר גבוהה יותר,ורקאז יוכלו לחזור לייצור ישיר של המוצרהסופי.

יתרהמכך,התוכנההחדשה הזאת תעלה ל"פו-סופט"משהו.החברההיתה יכולה להשתמש בכסף הזה כדי לשכורעוד מהנדס תוכנה שייצר ישירות יותר מןהמוצר הסופי.

צריךלהיות ברור שהבעלים של "פו-סופט"יתחילבמיזם כזה רק אם הוא מאמין שהפריון המוגברשהשיטה העקיפה מציעה יפצה על עלויותיו.מוקדםיותר ראינו כי ריץ'יבנהאת המלכודות כל עוד התועלת של מלכודתנוספת עולה על העלות של מה שהוא מוותרעליו כדי לבנות אותה.באופןדומה,בכדישהיזם ישקיע בתהליך חדש,עליולהאמין שהוא יניב יותר מהתשואה חסרתהסיכון,ויותרמכל מיזם אחר שהוא יכול לחשוב על להשקיעבו במקום זאת.התשואההמצופה חייבת לעלות על העלויות האלטרנטיביות.

הכלכלהמתקדמת על ידי הגדלת ה"עקיפיות"שלהייצור,מאחרוהדרכים הקצרות כבר נוסו.האדםהפועל מנסה לנוע לעבר תכליותיו בדרך הכיישרה הזמינה לו.רקכאשר הוא מצפה שהישגיו בדרך הקצרה יהיובעלי ערך נמוך יותר מאשר מה שהוא יוכללהשיג בדרך העקיפה,הואינסה את הדרכים החלופיות.

דמיינולכם שאתם אוספים מטבעות ,ומטרתכםלהרכיב אוסף,ובומטבע אחד מכל ערך נקוב,כלתאריך וכל מטבעה שהונפקו אי פעם בידיממשלת ארה"ב.אתםיכולים בקלות להתחיל את האוסף שלכם בכךשתשלפו את הכסף הקטן מכיסכם.במהרהיהיה בידכם אוסף של התאריכים האחרוניםשל כל הערכים הנקובים הנמצאים כעת במחזור.אבלבהדרגה תגלו כי התועלת השולית של המאמץשלכם הולכת וקטנה.כלשעה שאתם מעבירים בנבירה במטבעות מניבהפחות ופחות מטבעות לאוסף שלכם.

בנקודהמסוימת תתחילו לחשוב על שיטה יותר עקיפהלהשגת מטבעות.אוליתרצו לנסוע ליריד המקומי כדי לראות מה יששם.כדילעשות זאת,תצטרכולהכנס לרכבכם,לנסועאל היריד,לבלותשם זמן מה,ולנסועאל ביתכם.השימושברכב יגרום לשחיקת מה ולצריכת דלק.אתםתקבלו עליכם את כל ההוצאות הללו רק אם אתםמצפים שהתמורה,במונחימטבעות חדשים לאוסף,תעלהעל העלויות.(ושימולב שאתם הולכים ומסתמכים יותר ויותר עלהייצור העקיף של אחרים,אשרייצרו את הרכב,זיקקואת הדלק,הקימואת היריד וכיו"ב.)

בהדרגה,ככלשמלאכת האיסוף שלכם מתקדמת,תמצאואת עצמיכם יוצאים למרחקים ההולכים וגדליםכדי להשלימו -אולינוסעים לירידים בערים מרוחקות,אומצטרפים למועדונים המוקדשים להחלפה שלמטבעות.מיציתםאת כל הרווח שהדרכים הקצרות יכולות להציע,ועליכםלפנות כעת לדרכים יותר ויותר עקיפות.

זהתמיד נכון שהיזם יבחר את הדרך העקיפה יותררק אם הוא מעריך שההחזר היותר גבוהה יעלהעל העלות של זמן ההמתנה רב יותר למוצרהסופי.זהלא תמיד נכון שהדרך הזמינה היחיד להעלאתהפריון היא עקיפה יותר.אוליקיימת דרך יותר קצרה שאיש טרם חשב עליה.במקרהכזה פריצת דרך הרעיונית תוביל ישירותלהגדלת הפריון במקום מעבר לדרך עקיפהיותר.בדוגמהשלנו אולי תגלו פתאום כי שכן שלכם הוא גםאספן מטבעות,ושתוכלולהשלים חלק מהאוסף שלכם פשוט מכך שניגשואל הבית הסמוך ותדברו איתו מאשר שתיסעוליריד מרוחק.אבלבאופן היסטורי,השאיפההמתמדת של בני האדם לשפר את מצבם היא כזו,שרובההזדמנויות להגדלת הפריון נמצאים במעברלתהליכים יותר ויותר עקיפים.בניהאדם מומחים בלזהות את קיצורי הדרך בובמקום.

בפסקהיוצאת דופן מתוך הספר "השפהוהמיתוס"(Language and Myth), טעןהפילוסוף הגרמי ארנסט קסירר (Ernst Cassirer) כיאימוץ השיטות העקיפות הוא האמצעי בו השכלהאנושי מקדם את עצמו:

"כלמאמץ תרבותי,ביןטכני ובין אינטלקטואלי לגמרי,מתקדםעל ידי מעבר הדרגתי בין היחסים הישריםבין האדם וסביבתו,חיחסיםבלתי ישירים.בהתחלההדחף החושי מלווה מיד בסיפוקו,אבלבהדרגה יותר ויותר מונחי ביניים נכנסיםבין הרצון למושאו.נדמהכאילו הרצון,בכדילהשיג את תכליתו,חייבלהתרחק מהמטרה במקום להתקדם לעברה;במקוםתגובה פשוטה,בדמותכמעט רפלקס,להביאאת המושא לטווח ההשגה,היאדורשת בידול של התנהגות,מכסהמגוון רחב יותר של אובייקטים,כךשהסך הסופי של כל הפעולות הללו,דרך"אמצעים"שונים,יכוללממש את התכלית הנכספת."

ג'ין קלהאן - כלכלה לאנשים אמיתיים - פרק 7

2011-12-06T01:53:00.000-08:00

פרק7

הקצב,האופה,וזהשאת הנרות עושה

עלהתפקידים הכלכליים ותאוריית החלוקה

תפקידיםהכלכליים והטיפוסים ההיסטוריים

היזמים,בעליההון,בעליהקרקעות,הפועליםוהצרכנים של התאוריה הכלכלית אינם אנשיםחיים כפי שאפשר לפגוש בעולם ובהיסטוריההאמיתיים.הםהתגלמות של פונקציות מסוימות בפעולותהשוק.

-לודווגפון מיזס,"פעילותאנושית"

בנינומערכת כלכלית בעלת מבנה הון,חליפיןבינאישיים וכסף,וגםבחנו מצבי מנוחה,שהםנקודות ללא תנועה אליהם שואפת הפעילותהאנושית.כעתאנחנו מוכנים לשאול את השאלה הכלכלית,שייתכןוהיא הכי נפוצה:"מימקבל את הכסף?"(אואולי השניה הכי נפוצה,אחרי"איךאני מקבל יותר ממנו?")כשהמוצרנמכר,למיהולכת התמורה?ואיךנסביר את העובדה שהם שולחים את ידם לצלחת?מהיחלוקת העושרהמיוצר בכלכלה?

קרלמרקס הציע הסבר לחלוקה:הואטען כי כל הערך של המוצר מגיע מן העבודהשהושקעה בו.העובדהכי הפועלים אינם מקבלים את מלוא התמורהמן המכירה,לפימרקס,היאתוצאה של ניצול.בעליההון ובעלי הקרקעות,בהיותםהשולטים במערכת הפוליטית,מסוגליםלהטות לכיסם חלק מהעושר שהיה אמור להגיעלידי הפועלים.

אבלראינו קודם,כיהלנה לא תשלם לריץ'לרסקאת המלכודות,אפילושהוא יצטרך לשם כך לעבוד לא פחות קשה מאשרבבנייתן.איננויכולים לחשב את ערך הסחורה על ידי "סיכום"העבודהשהושקעה בהם.האנשיםאינם מעריכים את העבודה כשלעצמה,הםמעריכים את הדברים שהם חושבים שישפרולהם את החיים.אפילומרקס הכיר בכך שסיכום שעות העבודה אוקלוריות שבוזבזו לא ייתן שום עומדן לערך:הצרכניםלא צפויים להעריך את כמות הקלוריות שהייתישורף לו הייתי עושה שכיבות שמיכה כל היום.מרקסניסה לעקוף את הבעיה על ידי ביסוס הערךעל עבודה "מועילהחברתית".אבלהדרך היחידה בשבילנו להעריך מה אנשיםחושבים למועיל היא על ידי כך שנראה מה הםמוכנים לשלם תמורת העבודה הזאת!אנוקוראים לסכום זה שכר (wage).מרקסתמך,בלאמתכוון,בכלכלתהשוק.

התאוריהשל מרקס מניחה ללא הסבר גם את כל המכונותבהם משתמשים הפועלים.תשכחואיך ייצור אותם ומי היו הבעלים שלהם בטרםהסוציאליזם -כיצדתתבצע התחזוקה שלהן?הדברדורש משאבים.בכלכלתהשוק המשאבים הללו מסופקים על ידי בעליההון.הממשלההקומוניסטית לא רק שלא תצליח להחזיר אתהשכר ש"נגזל"מהפועליםעל ידי בעלי ההון,אלאאף תצטרך לגזול את החלק הזה בעצמה.בעצםהם נאלצו "לגזול"יותרמהקפיטליסטים,בגללחוסר היעלות בהקצאת המשאבים במערכתהסוציאליסטית.

מעברלהחזר ה"רגיל"שלההון,עלינולהסביר גם מהיכן מגיעים רווחי הענקהפתאומיים.גםבשביל אותם המאמינים כי לבעלי ההון מגיע"החזרהוגן"עלההשקעות שלהם במכונות,מבנים,מחקרוכיו"ב,המראהשל פלוני המרוויח מיליארדי דולרים תוךשנים ספורות הוא מראה מטריד.מהעשה אדם זה כדי ש"יגיעלו"כלכך הרבה כסף?

הכלכלהאינה יכולה להגיד לנו למי מבני האדם מגיעאיזה מוצר.אבלהיא כן יכולה להסביר כיצד הערכות הצרכניםשל מוצרים מסדר ראשון זורמות חזרה לגורמיםהשונים שעזרו ביצירת המוצרים האלה.כדילהבין זרימה זו,נבודדמספר תפקידים כלכליים מסך הפעילות האנושית:היזמים,בעליהון/קרקעות,הפועליםוהצרכנים.

השוקהוא תהליך מורכב עד כדי טירוף,בוכל הארועים הכלכליים קשורים אלו באלו.לתפוסאת כלל מערך היחסים המרכיב את השוק בכללותוהוא מעבר ליכולת האנושית.אנותופסים את השוק על ידי בידודן של מספראבסטרקציות מפתח,כגוןפונקציות ייצור עליהם נלמד בפרק זה.בתמצית,תהליךזה אינו שונה משימוש במונחים חומר ואנרגיהבפיזיקה,שתיאבסטרקציות המסייעות בהבנת הריבוי המדהיםשל צורת הקיום הפיזי.ההבדלהבסיסי בין שני המדעים הוא שהפיזיקה מחפשתאחר אבסטרקציות העוזרות להסביר את עולםשל "דבריםשם בחוץ",בעודשהכלכלה תרה אחר אבסטרקציות אשר יסייעולהסביר את עולם התכניות והפעולות האנושיות.

כלאחת מהפונקציות שמיזס מזכיר בציטוטשבתחילת הפרק -היזמים,בעליההון/קרקעות,הפועליםוהצרכנים -מהוויםלא רק פונקציות כלכליות אלא גם טיפוסיםהיסטוריים(historicaltype).כאשרההיסטוריה מדברת על "מצוקתהפועלים במפעלים במאה ה19",היאמשתמשת במונח "פועלים"כדילציין קטגוריה של בני אדם בעולם האמיתי."פועלים"יכוללציין,בהתאםלהקשר,"פועליכפיים",או"שכירים".אבלהכלכלה לא משתמשת במושג זה כדי לצייןקטגוריות של בני אדם, כיאם תפקידים פונקציונליים.כשהכלכלהמדברת על תפקיד הפועל,היאמתכוונת לאותו מימד הפעילות הכרוך בשימושבעמל האנושי.מנקודתמבט כלכלית,כלבניאדם שאינם נתמכים במאה אחוז (כגוןתינוקות)נוטליםאת תפקיד הפועל.כשעשירבעל נדל"ןפותח את המעטפות עם מחאות השכירות,הוא,באותורגע,פועלכפועל.אפילובזמן הצריכה מתקיים תפקיד הפועל -עליכםלעמול מעט כדי לפתוח את הלשונית של פחיתהבירה.

כטיפוסהיסטורי,היזמים (enterpreneurs)הםאותם אנשים אשר יצרו את העסקים הגדולים,ונטלואת הסיכונים העזים בשווקים הפיננסיים.ההיסטוריהיכולה לדון,למשל,ב"היזםכסמל חברתי בשנות התשעים",ולהתכווןלביל גייטס (מיקרוסופט),לאריאליסון (אורקל),סטיבקייס (אמריקהאונליין),ג'ףבזוס (אמזון),ג'יםקלארק (נטסקייפ)וכיו"ב.אבלכשהכלכלה משתמשת ב"יזם,כקטגוריהשל פעולה,היאמתכוונת למימד הפעולה שמנסה להתמודד עםתנאי העתיד הבלתי-וודאי.יזמותכפונקציה היא משהו שכולם מתמשים בו:עלכולנו להסתכן ולפעול פני העתיד הבלתי-וודאי.

מיזסמגדיר את הפונקציות שלנו כדלהלן:

"בהקשרשל תאוריה כלכלית המשמעות של המושגיםהמדוברים היא:'יזם'משמעוהאדם הפועל בהתייחס לשינויים המתרחשיםבמידע שהשוק מספק.משמעות'בעלההון'ו'בעלהקרקעות'היאאדם הפועל בההתייחס לשינויים בערך ובמחיר,אשרגם אם כל שאר נתוני השוק נותרים ללא שינוי,מתרחשיםרק על ידי חלוף הזמן עקב הערכות שונות שלטובין בהווה ובעתיד.'פועל'משמעואדם התייחס להפעלת עמל אנושי כגורםייצור.”("פעילותאנושית”)

כלקטגוריה מרוויחה סוג שונה של החזר בשוק:היזמים,בעזרתהשיפוט היצירתי,מקבליםרווחים (profits),בעליההון,דרךתכנון העתיד,מרוויחיםריבית (interest),והפועלים,דרךעמלם,מקבליםשכר (wages).

נבחןכעת כל אחת מההגדרות של מיזס בפירוט רביותר.

היזמים

כדילהבין את ה"יזם"כקטגוריהכלכלית,אנונתבונן בתפקידו של היזם בכלכלה הסובבתבנחת,אובעצם העדר מוחלט של תפקיד זה!המאפייןהעיקרי של הכלכלה הסובבת בנחת הוא שאיןשום חוסר וודאות לעתיד.בתנאיםמסוימים אלה,תפקידהיזם אינו קיים -איןשום עתיד בלתי-וודאישצריך להתמודד איתו.

אנחנומבינים את השפעות השינוי בשוק על ידי כךשנדמיין מצב בו השיוני אינו מתרחש,ואזנכניס את השינוי המדובר.נגידשיש לנו כלכלה סובבת בנחת שהשתוררה בארץשנקרא לה נירוונה.(זיכרו,כיכלכלה הסובבת בנחת היא מודלדמיוני.חסרמשמעות לחשוב עליה כמצב בעולם האמיתי.)מאי-שםמגיע השינוי,ומפריעאת ההתנהלות החלקה באופן לאטבעישל הכלכלה.נגיד,ולדורהנוכחי של הנירוונאים יש פחות תינוקותמאשר דור הקודם.לפתע,התיאוםהמושלם של כל רכיבי הכלכלה שלהם מתפרקלחלקים.הביקושלאוכל השנה קטן יותר לעומת השנה הקודמת.נירוונהתצטרך להשיג יותר בגדי תינוקות ועריסות.מבנההכלכלה כבר לא יתאים לעוד הרבה צרכיםאחרים של אזרחי נירוונה.

מישמבצע את ההתאמות הנחוצות הם היזמים.בעליםשל מפעל כלשהו חייב להחליט שהוא יכוללהציע תמורת פריטים המשמשים לייצור עגלותלתינוקות יותר מהמחיר הרגיל.ברכישהזו הוא יטה אותם משימושים אחרים.אםההחלטה שלו נכונה,הואירוויח בשל העליה בביקוש לעגלות.אבלנניח,ונירוונאיםמחליטים לשים שתי תינוקות באותה עגלה,והביקושלא משתנה?במקרהכזה הבעלים של המפעל יספוג הפסד.הפסדיםשל אלה הטועים בשיפוט שינויי הטעמים שלהצרכנים מהווים חלק לא פחות מפעילות השוקמאשר רווחים של אלה ששפטו נכונה.הבעליםשל המפעל חייב להסתכן בפעולתו על סמךפירושו האישי לאירועים,אפילוכשזו נוגדת בהכרח את הפירוש המקובל.(אם"מיסטרשוק"כברביצע התאמה של הביקוש וההיצע לפי פירושושל היזם,הרישלא נותר עוד רווח להרוויח.)

באופןדומה,חלקמבעלי הקרקעות צריכים לראות כי כעת כדאילהם להפנות חלק מהקרקע מאחד השימושיםהאחרים לגידול תבואה.חלקמהפועלים צריכים לקלוט שמצבם יוטב אם הםיהפכו למטפלים ולגננות,מאשראם ימשיכו להתעסק באותו עיסוק בו הם עסקוקודם.בכלההתאמות הללו,כלאותם בני האדם מתפקדים כיזמים.כפישמיזס אומר ב"רווחוהפסד":

"הפעילותשל היזם מורכבת מקבלת החלטות.הואקובע למה ישמשו גורמי הייצור.כלפעולות אחרות שהוא עלול לבצע מקריות הןמול תיפקודו כיזם.”("לתכנןאת החירות”)

מהשמיצר את הרווחים בכלכלה הוא התפיסההנכונה של האפשרות לשיפור,שלהפיכת מה שיש למה שצריך להיות,כשםהתפיסה המוטעית מייצרת את ההפסדים.אנויכולים לראות שבכלכלה הסובבת בנחת איןרווח והפסד במונם הכלכלי.( בעליההון יקבלו את ריבית השוק על ההשקעותיהם.רואיהחשבון ופקידי מס יכולים,אולי,לחשובעל החזר כזה כעל רווח,אבלהכלכלה מחשיבה לרווח רק את ההחזר העולהעל שיעור זה.)כלהרכיבים של הכלכלה הסובבת בנחת נמצאיםבתיאום מושלם לדרישות הבלתי משתנות שלהצרכנים.כדישתיווצר הזדמנות לרווח,חייבלהיות שינוי במידע השוק.יתרהמכך,השיוניחייב להיות כזה שמכניס רכיב של אי-וודאותלתכניות העתידיות של בני האדם.

הסיכוןוחוסר הוודאות הם המייצרים את הצורךבתפקיד היזמי.אםיש לנירוונאים יותר ילדים,האםהם יצרכו בהתאם יותר מזון?האםשאר הילודה החדש יהפוף לקבוע,אוהאם היה זה מאורע חד-פעמי,אואולי אפילו תחילתה של סדרת עליות בילודה?

הבחירההאנושית גם מניחה וגם מייצרת חוסר וודאות.הבחירהאינה קיימת בכלכלה הסובבת בנחת,מאחרוכל הידע הרלוונטי כבר ידוע.ידעמושלם כזה אינו מתישב עם בחירה אמיתית.בחירהאמיתית כרוכה בעובדה כי האדם יכול לבחורבין הסטייק לבין הלובסטר.עדשהבחירה לא נעשה,אפילוהוא אינו יודע במה הוא יבחר -ואםהוא כבר יודע,איןמה לשקול ומה להחליט.אםהוא בוחר בסטייק על פני הלובסטר,איןשום ערובה לכך שמחר הוא לא יבחר את הלובסטר.אםהוא בוחר את הסטייק על פני הלובסטר,זהלא אומר שהוא יבחר בשני סטייקים על פנישני לובסטרים (התועלתהשולית של הסטייק יכולה לרדת מהר יותרמזו של הלובסטר.)אםהוא בוחר סטייק על פני הלובסטר היום,ולובסטרעל פני פסיון מחר,זהלא אומר שמחרתיים הוא לא יעדיף את הפסיוןעל פני הסטייק.מיזסתיאר את החשיבות של הבחירה האנושית האמיתיתבהבדלתה של הכלכלה ממדעי הטבע כך:

מאחרוקיימים קשרים קבועים בין מרכיבים מכנייםשונים,ומאחרוקשרים אלו ניתנים לבירור דרך ניסוי,הדברמאפשר שימוש במשוואות לפתרון בעיותטכנולוגיות מסוימות.התרבותהתעשייתית המודרנית שלנו היא ברובה תולדתשימוש במשוואות הדיפרנציאליות של הפיזיקה.אךבין רכיבים כלכליים לא קיימים קשריםקבועים מאין אלה.(מיזס,"פעילותאנושית")

אנחנומתמודדים עם חוסר הוודאות שבפעילות אנושיתבעזרת ההבנה שלנו.להשתמשבהבנה האנושית משמעו "להיכנסלנעליו"שלהזלות.אנחנומנסים למקם את עצמינו במקומו של הזולת,לדמייןכיצד הם מעריכים את המצב,לנחשאת הרצונות והתכניות שלהם.כשמלצרניגש לשולחן שלנו במסעדה,איןלנו צורך בתלי תלים של מידע אודות כללקיומו הפיזי כדי לנחש שהוא רוצה לקחת אתההזמנה שלנו ולא לתקוף אותנו.כעת,לפעמיםההבנה האנושית מפשלת:קרהשבני אדם הותקפו על ידי מלצרים!אבלהעובדה הפשוטה היא שברוב המכריע של המקריםזה עובד בכלל לא רע.אנחנואכן מתייחסים לאנשים אחרים כאל יצוריםפועלים וחושבים,כמונו,ומנסיםלהבין את המטרות של פעולותיהם.(קורטוונגוט כתב ספר,"ארוחתבוקר של גיבורים",בואחד הגיבורים,דוויןהובר,נוטשהשקפה זו ומתחיל להתיחס לסובבים אותוכאילו הם מכונות בהצגה שכח עליון זימןבשבילו.התוצאותאינן יפות בכלל.)

היזםמסתמך על הבנתו את בני האדם,על"תחושתהבטן"שלובאשר למה שאנשים אחרים יבחרו בתגובהלשינוי,כדילהבין את השפעותיו של השינוי.נראהכי יכולת זו,כמוכל האחרות,אינהשכיחה באותה מידה אצל כל בני-האדם.אלהשטובים בכך יכולים להרוויח רווח יזמי.בעזרתהבנה טובה יותר,הםמתאימים את הייצור לצרכים חדשים מהר יותרמאשר המתחרים שלהם.הםמזהים כי השינוי יתגלם בסופו של דבר במחיריהשוק,אבליקח זמן לכל השחקנים בשוק לעכל את מלואמובן השינוי.עדשזה יקרה,המחיריםאינם מתואמים.ישנםגורמי ייצור -פועלים,קרקע,חומריגלם,מכונותוכיו"ב-שעדיףלהשתמש בהם לצרכים חדשים.אבלברגע השינוי הם נמצאים בשימוש חשוב הרבהפחות.בסופושל דבר המחירים שלהם יעלו,והשימושיותשלהם תשתקף במלואה,אבלברגע השינוי המחירים של אותם הגורמיםנמוכים מדי,בעודשמחירם של גורמים אחרים גבוהה מדי.

הבהנדמיין שלכלכלה הסובבת בנחת של נירוונההגיעה הידיעה כי זן חדש של בעלי חיים התגלהבפרידוניה:הפוזלהפרידוניאני.הפוזלהוא מין צירוף של חתלתול,דוביוקופיף,ונירוונאיםשבויים לגמרי בקסמיו.תפקידושל היזם להבין אילו התאמות נדרשות בשוקבשל השיגעון החדש.אוליהצרכנים ירצו שקו חדש של בובות פוזליםיהיה זמין עד חג המולד.אבלהמשאבים הזמינים בכלכלה כבר מופנים לייצורדברים אחרים.כדילהאיץ את ייצור בובות הפוזלים היזם צריךלהטות חלק מהמשאבים הללו מהשימוש הקודםשלהם.זהיעלה את מחירם של גורמי הייצור הללו -אבלעד כמה?האםיהיה כדאי לייצר פוזלים בכל מחיר?מהכמות הבובות אותה ידרשו הצרכנים?כמהיהיו מוכנים לשלם עבורם?

מימדיזמי קיים בפעילות של כל בני האדם,ולארק של אלה המפעילים עסק.הפועליםהעובדים בייצור דובים יצטרכו להחליט האםהשכר הגבוהה יותר שמציעים במפעל הפוזליםהופך את המעבר לכדאי.בעליהקרקעות יצטרכו להחליט כיצד המיקום שלחנות הפוזלים החדשה תשנה את ערך הנדל"ןשברשותם.בעליההון יצטרכו להחליט האם להלוות ליזםהפוזלים כסף כדי שיוכל להקים את החברהשלו.כלכלןהאסכולה האוסטרית ו.ה.האט(W.H.Hutt)ציין,כיהיזמות קיימת אפילו בפעולות של צריכה.רוכשימחשבים אישיים משערים מה יהיה גודל ההנחותבעונת חג המולד -האםכדאי לקנות מחשב עכשיו,אולחכות למבצעים?היזמותהיא נסיונו של האדם להתמודד עם חוסרהוודאות של העתיד בעת תכנון פעולותיו.

נגידשיזם הפוזלים העריך את המצב נכונה,הלךעל הפרוייקט,ועשההון.הרווחיםהללו ימשכו את תשומת ליבם של אנשים עסקיםאחרים,שיכנסוגם הם לענף.אבלעליהם להציע הצעות מחיר על אותם גורמיייצור מוגבלים.נדמייןכמו כן שהאורע היה מאורע מבודד בכלכלתנירוונה,ושכלכלההסובבת בנחת הולכת להתיצב מחדש בהדרגהדרך תהליכי השוק.במקרהכזה,העסקיםהמתחרים יעלו את מחירי המשאבים הדרושיםלייצור פוזלים,עדשהרווחים בייצור הפוזלים ייעלמו לגמרי,והכלכלההסובבת בנחת תשוב על כנה.הרווחיםהיזמיים הזמינים כתוצאה מכל שינוי הםזמניים,כמוגם ההפסדים היזמיים.

בעולםהאמיתי יתרחשו,כמובן,שינוייםנוספים במידע השוק.בעולםשלנו חוסרהוודאות קייםכל הזמן.שוםיזם אינו יכול לנוח על זרי הדפנה.מאחרוהרווח הזמין מהשינוי המסוים נעלם עםהזמן היזם,אםברצונו להמשיך להרוויח,חייבלהמשיך לחפש אחר משמעות השינויים.אלהאשר ממשיכים במשימה זו במשנה מרץ וכישרוןיצברו יותר ויותר הון.הטוביםביותר הופכים ל"ענקיהתעשיה","עשירי-העל".עיקרעושרם הוא אמצעיי הייצור.בשוקבלתי מעוכב,אםברצונם לשמור על עושרם,אסורלהם לחדול מלהעריך מה השימוש המיטבי שלהמשאבים שלהם לצורך סיפוק דרישות שלהלקוחות.

עלינולהבין גם כי אךורקהמאמץ היזמי להרוויח מאי-התאמתהמחירים הוא זה שמעלים את חוסר ההתאמההזה.המיקודהעיקרי בעבודותיו של ישראל קירז'נר,מתלמידיושל מיזס,היהלהדגים כי רעיון מחירי שיווי המשקל ללאתהליך יזמי הוא חסר משמעות.כאשרהכלכלנים מכניסטים משרטטים את עקומותהיצע וביקוש,וכותביםאת המשוואות המתארות את מצב שיווי המשקל(כלכלההסובבת בנחת),הםלא מציעים שום הסבר כיצד הגיעה הכלכלהלמצב זה.נדמהשאיזה כוח מיסטי (נגידהפרדל ריזרב אלן גרינספן?)פשוטמשדר את מחירי ההיצע והביקוש לתוך מוחותיהםשל הקונים והמוכרים.אבלהכלכלה שלנו היא כלכלה של אנשים אמיתיים.אנומכירים בכך שהתשוקת האנשים להרוויח,לשפראת מצבם,היאהכוח המניע את השוק.כוחזה הוא שמשנה את המחירים ומביא איזוןלהיצע ולביקוש.

בעליההון ובעלי הקרקעות

בעליההון והקרקעות מספקים את הגורמי הייצורהלא-אנושיים.מאחרוהכלכלנים הקלסיים לא הצליחו להגיע אלתורת הערך הסובייקטיבי,הםנאלצו לפתח תאוריות ייחודיות המסבירותאת ערכם של כל אחד מהם.אבלתורת הערך הסובייקטיבי מאחדת את כל הרכיביםהללו בקטגוריה של גורמי ייצור,אומוצרים מסדר גבוהה.גורמיהייצור מוערכים על סמך תרומתם לערך מוצריהצריכה שהם יכולים לייצר.כלערך כלכלי נובע מהערכתו של אדם כלשהו באשרלתפקיד של מוצר או שירות בשיפור של החייםשלו או שלה.

ובכלזאת יש לנו חידה לפתור.בכלכלההסובבת בנחת,אםנסכם את מחירי כל גורמי הייצור שסייעוביצור מוצר מסוים,נמצאכי הסכום קטן במידת מה מזה שהיצרן קיבלתמורת המוצר עצמו.מהומקור של "הערךהעודף"הזה?

הבהנבחן,במצבשל הכלכלה הסובבת בנחת,מכונהשאנחנויודעיםכי ישכירו אותה תמורת 1000$למשךעשר שנים הבאות,ואזהיא תישבר,אחרישהניבה רווח של 10,000$.(בהגדרה,ישלנו וודאות מוחלטת לגבי מחירים עתידייםבכלכלה הסובבת בנחת -הםיהיו זהים בדיוק למחירים היום.)המחירשישולם תמורת המכונה יהיה נמוך מ10,000$.איךאנחנו יודעים זאת?אישלא יסכים לוותר על מוצר היום כדי לקבל אתאותו מוצר בדיוק בעתיד,כששארהתנאים הם ללא שינוי.(ובכלכלההסובבת בנחת שאר התנאים הם כמובן ללאשינוי!)אזאיש לא ישלם 10,000$היוםבשביל מכונה שתתן לו 10,000$במשךהעשור הבא.

נגידשהמכונה נמכרת תמורת משהו בסביבות 6,144$. בעלההון שרוכש אותה יכול להשכיר אותה תמורת1000$בשנה,כךשהוא מקבל בעצם החזר שנתי של 10%עלהשקעתו.מאיפהמגיעים 10%הללו?

התשובהברורה מהדיון הקודם:זהוהחזר על זמנו של בעל ההון,עלהסבלנות לדחות צריכה עכשווית,ולהקדישאת המשאבים הזמינים לייצור עתידי.אםבכלכלה הסובבת בנחת ההחזר על ההון הוא10%,משמעותהדבר היא ש10%היאהעדפת הזמן השולית של הקונים והמוכריםשל המוצרים העתידיים כנגד מוצרים הנוכחים.

מושגזה בו אנו דנים נקרא לפעמים שיעור הרווחהנורמלי(normalrate of profit).בכלכלההסובבת בנחת אין רווחים יזמיים,שכןהם נוצרים מהתאמת הייצור לנסיבות המשתנות,אבלכן מתקיימים "רווחיםנורמליים".מאחרומקור התשואה להון שונה משמעותית ממקוררווחי היזמים,עדיףלהשתמש בשבילו במושג אחר .אנונקרא לו "ריביתהתשואה "(interest).

בעליההון והקרקעות נמנעים מצריכה בהווה שלחלק מהמוצרים הזמינים להם,ומתיריםשימוש במוצרים הללו כדי לספק צרכיםעתידיים.(הםיכולים להשתמש במוצרים הללו לייצור בעצמם,אויכולים מלהשכיר,להחכיר,אולהלוות אותם לשימוש של אחרים.ההחזרשהם מקבלים הוא ריבית.גודלההחזר (שיעורהריבית)נקבעעל ידי העדפות זמן שוליות של כל השחקניםבכלכלה באותו אופן בו נקבעים כל המחירים:הקוניםוהמוכרים של מוצרים עתידיים כנגד המוצריםהנוכחים מנסים לגלות את כל העסקאותהאפשריות בהן הם יכולים להחליך את המוצראותו הם מעריכים פחות בזה שאותו הם מעריכיםיותר.

נזכרבריץ',לבדועל האי:עדכמה שהוא העדיף צריכה בהווה על פני צריכהבעתיד קבע כמה מאמץ הוא היה משקיע בצבירתמוצרי ההון.אנחנוחושבים בדרך כלל על ריבית כעל שיעור התמורהלהלוואות כספיות,והדברנכון כשלעצמו.אבל,באופןיסודי יותר,הריביתהיא ניכוי(discount)השוקעל מוצרים עתדיים כנגד המוצרים הנוכחים,ביטוילהעדפת הזמן של המשתתפים בו.נגידשיזם רוכש את הזכויות לבציר הענבים שלהשנה הבאה תמורת 1000$.אםשיעור ריבית חסרת הסיכון הוא 5%,היזםלא יחשוב כי יש לו רווח אלא אם יצליח למכוראת הענבים בסכום העולהעל 1050$.זהקורה כי הוא היה יכול,בהרבהפחות סיכון ומאמץ,פשוטלהלוות את הכסף בריבית של 5%ולקבל1050$בסוףהשנה.ההבחנהבין הריבית לרווח היזמי האמיתי מוכרתהיטב בעולם הפיננסים העכשווי.שוםמשקיע אינו מרוצה מפרוייקט היי טק עתירסיכונים שיניב לו 2%בשנהכאשר אגרות החוב של ממשלת ארה"ב(אשרבדרך כלל נחשבות להשקעה הפלו מסוכנת)מניבים5%.הואמבין כי חברת ההיטק סובלת מהפסדים יזמיים.אםהחברה לא יכולה לשפר את מצבה,הןהמשקיעים והן הכלכלה בכללותה ירוויחו אםההון המושקע בה ישוחרר למטרות אחרות.

הרווחשל בעל ההון נוצר בגלל שהוא מחליף מוצריםנוכחים במוצרים עתידיים,ולכןמרוויח את הפרשי המחירים ביניהם.בפניבעל ההון תמיד עומדת האופציה לצרוך אתהונו כעת.בעלהקרקע אשר משכיר אותה לחקלאי היה יכוללערוך מסיבות ציד מפוארות במקום.האדםהמלווה את כספו לאחרים תמורת ריבית היהיכול להוציא אותו למסע מסביב לעולם.מישקונה חוזים עתידיים על בקר היה יכוללקנות למבורגיני חדשה במקום.

ארביטראז'(arbitrage)- קניהומכירה בו בעת של סחורות כדי להנות מהפרשיהמחירים בשווקים שונים -תגרוםלהיווצרות שיעור ריבית אחיד לכלכלהבכללותה.בנתייםחוזים עתידיים על בקר,שפקיעתםהיא בעוד שנה,נמכריםבנכיון ממחיר מזומן (עכשוי),כךשתמורת 90.90$משקיעיכול לקבל בעלות על משלוח בקר בשווי 100$בעודשנה מעכשיו.בשבילהפשטות ננייח כי אין עלויות העברה,איןעלויות תובלה,ואיןאפשרות בשינויים של היצע וביקוש בשוקהבקר.בהינתןההנחות הללו,קיימתאפשרות לארביטרז'טהור.המשקיעיםיכולים להלוות כסף ב5%.הםיכולים לרכוש חוזים עתידיים על בקר בתשואהשל 10%.(לקחנוכנתון גם שהמחיר המיידי לבקר עדיין יהיה100$בעודשנה,ושהרווחשל 9.10$הואה10%מ90.90$)המשקיעיםירווחו את ההפרש הנקי של 5%.

מאחרוהם לווים את הכסף ולא מבצעים השקעות הוןמשל עצמם,ארביטרז'ריםכאלה ממש מרימים כסף מהרצפה.ברגעשאנשים יזהו הזדמנות כזאת,המשקיעיםיבאו בהמוניהם לנצל אותה.

לפעולותאלו יהיו שתי תוצאות.הביקוששלהם להלוואות היום יעלה את מחיר הכסףהמיידי כנגד הכסף העתידי:הריביתעל הכסף תעלה.במקביל,הביקוששלהם לבקר עתידי יעלה את מחיר הבקר העתידיכנגד מחיר המקר המיידי.תוךזמן קצר הריבית על הכסף תעלה,נגידל6%,ואילומחיר החוזים העתידיים -ל94.34$.($94.34 + $5.66 [%6 מ$94.34]= $100.) חלוןההזדמנויות לארביטרז'ייסגר.

סיפורדומה יתרחש בכל שוק עם ריבית יוצאת דופן,כךשכל השערים יסגרו בעזרת ארביטרז'לשערריבית יחיד.כמובן,אנחנולא חיים בכלכלה הסובבת בנחת,כךשצפויים להתרחש שינויים בהיצע וביקוש.ההזדמנותלארביטרז'תופיעשוב,אבליש צורך בהערכה יזמית כדי לזהות אותה.האםזוהי אכן הזדמנות ארביטרז'?אואולי חוזים עתידיים הללו מתומחרים מתחתלריבית המוניטרית כי הסוחרים חושדיםבגידול בכמות הבקר בשנה המתקרבת?

הפועלים

בניהאדם המשתמשים בעמלם כדי להגיע לתכליותיהםהם הפועלים.כלבני האדם עמלים,פרטלאלה הנתמכים לגמרי בידי הזולת,כמוהתינוקות והנכים.כפישהאנס סנהולץ (HansSennholz) ב"המדיניותשל האבטלה"(“The Politics of Unemployment”):

"כדילקיים את עצמו,עלהאדם לעמול.שוםכישרון,גדולככל שיהיה,יכוללהניב הצלחה ללא עמל.כדילשפר את מצבו,חייבהאדם לאמץ את כוחותיו באיזה אופן.”

ההחזרלפועלים מגיע בצורה של שכר.השכרהזה יכול להיות מסודר,כמובמצב בו מישהו מתקבל לעבודה תמורת 50,000$בשנה,או12$בשעה.מאידך,שכרושל אדם יכול להיות מעורב ברווחים אחרים,ויקחזמן מה לבודד אותו כדי לעמוד על תוצאותמעשיו.זהקורה לרוב במקרה של מפעילי עסקים קטנים.לפיהרישומים,הואעשה אולי 40,000$בשנהשעברה.אבלמספר זה מציין לרוב ערבוביה של תשואה עלהון שהושקע,שכרעל עמלו שלו שטרם שולם,ורווחאמיתי.למעןהאמת,מפעיליעסקים קטנים,לוהיו מחשבים את מלוא המאמץ שלהם בהפעלתהעסק ברמת שכר אותה היו מקבלים אם היועובדים במקום אחר,היומוצאים כי העסק שלהם מפסיד כסף כל שנה,ושורדרק בגלל שהם לא משלמים לעצמם את השכר היותרגבוהה שהיו יכולים לקבל במקום אחר.(ייתכןשגם לאחר התגלית הזאת,הםעדין היו נשארים בעסק,מסיבותשאינן כספיות,למשלבשל רצון להשאר עצמאיים.ובכלזאת,כדאילהם לבדוק כמה כסף הם מפסידים לטובתהעניין.)

תכונהשל העמל היא מה שמיזס קורא לו "אי-תועלתשל העמל"(disutilityof labor). הביטוימציין את העובדה כי בעולם שלנו בני האדםיעדיפו את הפנאי על פני העבודה.כפישמיזס אומר:"ההוצאההספונטנית ונטולת הדאגות של כוחות הפרטמתאימה לכולם יותר מהמגבה הנוקשה של המאמץהמכוון"("פעילותאנושית")

אי-תועלתהעמל לא נובעת מאיזשהו מאפיין של "המערכת".שוםשינוי במבנה החברתי-חייםבקומונה,דיקטטורהשל הפרולטריאט,אוחזרה למסגרת הגילדות -יכוליםלבטל עובדה זו.מנכ"להעושה 5מיליוןדולר בשנה הוא מושא אי-תועלתהעמל לא פחות מאשר הופך המבורגרים שעושה10,000$בשנה.

מחירהעמל הוא תוצאה של תהליך זהה לזה של שארהמחירים.הקונה(המעסיק)והמוכר(העובד)חייביםלנסות להסכים על המחיר על העבודה המוצעת.המחיריפול בטווח,שקצותיונקבעים על ידי הערכות של המעסיק והעובד.בקצההאחד של הטווח נמצא השכר הנמוך ביותרשיכול לעניין עובדים פוטנציאליים.אולייש מעסיק אחר שמציע,אולי,11.95$ לשעה.משמעותהדבר היא שההצעה הנמוכה ביותר שהוא יסכיםלה תהיה 12$לשעה.או,אםיש לו הכנסה אחרת,אוליהוא יחשוב שלא שווה לו לעזוב את הבית תמורתסכום הנמוך מ12$לשעה.בקצההשני של הטווח למעסיק יש רווח מסוים שהואמצפה לו מתוספת של עוד עובד אחד לעסק,נגיד13$לשעה.הואלא יהיה מעונין להציע יותר מ12.95$לשעהתמורת שירותיו של העובד.אםהם יסכימו על שכר,הואיהיה בין 12$ל12.95$

ככלשנתקרב בדמיוננו למצב של הכלכלה הסובבתבנחת,ילךהטווח ויצטמצם,עדשההבדל בין שכרו של העובד השולי מקבל ומהשהמעסיק השולי משלם יהפוך למעט מזעיר.התחרותבין המעסיקים תדחוף את רמת השכר לרמתהתפוקה השולית (marginalproductivity) שלהעובדים.מעסיקינסה לשכור פועלים עד שלהרווח שהוא מצפהמהפועל הבא -היחידההשולית -יהיהבדיוק מעל השכר עליו לשלם כדי להשיג אתהפועל.הרווחשהוא מצפה מהפועל הבא אותו הוא היה יכוללהעסיק יפול מתחת לשכר שיהיה עליו לשלם.המשכורותהמוצעות על ידי המעסיקים כל הזמן מסדרותמחדש את היצע העבודה,ומתאמותבין העובדים,המשרות,וההערכותהיזמיות לגבי ביקוש הצרכנים.

אםהמעסיק והעובד הגיעו לידי הסכם,עלינולהכיר בכך,ששניהםמרגישים שמצבם הוא יותר טוב מאשר מצב בולא היו מגיעים להסכם.המעסיקלא עושה טובה לעובד בכך ששוכר אותו.הואעשה זאת כי הוא מצפה להרוויח מהדבר.רקבזכות קיומו של הפרש בין השכר לרווח המצופהמישהו מעסיק משיהו בכלל!בובעת,העובדאינו נעשק בשכר לו הוא הסכים -הריאם הוא היה מכיר הזמנויות תעסוקה טובותיותר,וודאישהוא היה מנצל אותן.

בעלההון מוסיףגם הואמשהו לייצור מוצרי צריכה -הואמוסיף את הונו.ללאמוצרי ההון שהופכים זמינים בזכותו,הפועליםהיו יצרניים פחות.מרקסיסטהיה טוען כנגד שהקפיטליסט זכה בהונו אךורק בשל הניצול.אבלטענה זו אינה מבוססת.הוןעולה מפעולות של חיסכון ושל השקעה.ללאהמאמצים של אותו מיעוט המרחיק-ראות,רובהשל האנושות היו עדיין נאבקים כדי לשרודעם אמצעיים הפרימיטיביים ביותר.

אמתהדבר,כייש היום בעולם אנשים שההון שברשותם הגיעלהם כתוצאה של איזה מעשה של גנבה בעבר.קצתקשה לנבור בנבכי ההיסטוריה ולתקן את כלהעוולות,שכןהיו רבות לאורך השנים.בכלמקרה,למטרתנודי להבין כי המקור המוחלט של הון הואחיסכון.גנבההיא הפרה,ולאחלק מכלכלת השוק,וההוןלא מסתמך על גנבה לקיומו.

הצרכנים

הפונקציההסופית שלנו,הצרכן,גםכוללת את כל השחקנים האנושיים.כשאנחנועוצרים להנות מפרי עמלינו,כשאנונחים,כשאנונופשים,כשאנואוכלים,כולנוצרכנים.בתקשורתהמונים משמש מושג זה לעיתים קרובות במובנוהמוגבל והמזלזל,ומתייחסלאלה הלהוטים להשיג דברים חומריים להנאתם.אבלמנקודת מבט כלכלית,מישהושנהנה מסימפוניה,אולוקח חופשה בת שנה מעבודתו להתבודד במנזרהוא לא פחות צרכן מאדם העושה שופינגב"טיפאני'ס".

זהלא אומר שהכלכלה מחשיבה את ההתבודדותהדתית יותרמאשר מרוץ קניות.כפישראינו,הכלכלהלא מנסה לפלוש לתחומי המוסר של הערכותהאנושיות.כלמה שאנחנו מתכוונים אליו הוא שכל הפעולותהלל ומשחקות את אותו התפקיד במערכתהכלכלית-הצריכה.אישמהם אינו מייצר (לאבכוונה,בכלמקרה)מוצריצריכה,וכלאחד מהם צריך מוצרים כאלה כדי להשיג אתתכניותיהם.הדלשבנזירים הפורש למעבה היער עדיין צריךקערה של אורז וחתיכת בד לכסות את חלציו.

שלושתהפונקציות הראשונת שבחננו -היזמים,בעליההון והקרקעות והפועלים -מרכיביםאת הכוחות היצרנים של הכלכלה.התכליתהסופית של כל הייצור היא צריכה.איןשום טעם לגנות צריכה ולהלל ייצור בו בעת.כלייצור מייצג ביקוש לצריכה,כעתאו בעתיד.

כלעוד מי מהיצרנים מעוניין למקסם את רווחיו,הואצריך בסופו של דבר למלא את רצונותיהם שלהצרכנים.פרטלהונאה,גנבה,אוקבלת הטבות מיוחדות מהממשלה,איןשום אמצעי אחר להשגת העושר פרט לייצורמוצרים או שירותים.ייצורמוצרים או שירותים מניב רווח בגלל שמישהומעוניין לצרוך אותם,אומשום שהם יכולים לשמש לייצור מוצר אחרשמישהו ירצה.(בעצם,דברשאינו ניתן להשתמש בו לייצור מוצר צריכהמוערך אינו נחשב למוצר והפקתו אינה נחשבתלייצור במובן הכלכלי.)

כברראינו כי,פרטלאלה התלויים תלות גמורה באחרים לקיומם,כלבני האדם הם גם יצרנים וגם צרכנים.זהנותן פרספקטיבה מעניינת על מאמצי הממשלהלסייע לצרכנים -למשלמחירי מקסימום ותקנות בטיחות מחמירות -וכןלמאמצים דומים לסייע ליצרנים,למשלסובסדיות לייצור ומכסי מגן.כלדבר המיטיב עם הצרכנים על חשבון היצרניםמיטיבה עם האדם בתפקידו כצרכן ופוגעת בובתפקידו כיצרן.והדברנכון גם במצב הפוך,בוהייצרנים הם הזוכים לסיוע.המקדמיםצעדים אלה,אםנשאיל ביטוי מפי.ג'י.או'רורק,מתחריםביניהם מי ישים רגל לעצמו.