בתור ניסוי מחשבתי נוכל לתאר מצב בו קיים שפע מוחלט- כל צורך או העדפה ניתנת למימוש מיידי בכמויות מעבר ל"עודף". כלכנים מציגים את הסיפור התנכ"י של אדם וחוה כמצב כזה. יש לומר שמצב כזה לא כרוך בהגרות של "אינסוף, שפע מוחלט יכול להיות מוגבל בהחלט, ופשוט צריך להיות גדול מהעדפה. ובגלל שהעדפה היא סובייקטיבית, הרי שמצב של שפע לאנשים מסוימים לא יהיה כזה לאנשים אחרים. הבדיחה הידוע מספרת על אמריקאי שנסע לנפוש במקסיקו. לפתע, הוא חשב על רעיון גאוני לחברה חדשה. להוט להתחיל , הוא פנה כה וכה בחיפוש אחרי עוזרים, והנה מקסיקני ישן לו שנת צהרים בצילו של עץ. "קום, עזור לי!" קרא האמריקאי למקסיקני. המקסיקני הרים את כובעו ושאל: בשביל מה?" "תתעשר!" צעק האמריקאי. "ומה אז?" שאל המקסיקני. "ואז תוכל לעשות מה שבא לך בחיים!" "ובכן", אמר מקסיקני, "אני כבר עושה מה שבא לי בחיים". כפי שראינו השפע של מקסיקני כלל איו שפע של אמריקאי. במסכת אבות נמצאת תובנה דומה: "מיהו העשיר? השמח בחלקו" העשיר כאן אינו בעל נכסים אינסופיים, אלא מוגבלים בהחלט, אלא שההגבלה הזאת אינה יוצרת אצלו אי-נוחות. הוא שמח בה.
התובנה הזאת הביאה אוטופיסטים שונים בנסיון לתכנן חברה אנושית מושלמת, לרעיון כי בעזרת שליטה בהעדפה, וצמצומה, ניתן לכונן שפע. הם גינו אגואיזם, והטיפו להקרבה עצמית . בהמשך נביא מספר דוגמאות לכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה