ליברליזם הוא דוקטרינה המכוונת בכללותה כלפי התנהגות בני האדם בעולם הזה. בסך הכל, אין בדעתו אלא קידום רווחתם החיצונית והחומרית, והוא לא מעסיק את עצמו ישירות עם צרכיהם הפנימיים, הרוחניים והמטאפיזיים. הוא לא מבטיח לבני האדם אושר ונחת, רק את הסיפוק האפשרי המלא ביותר של אלה מתשוקותיהם שניתנות לסיפוק על ידי דברים בעולם החיצוני.
ליברליזם זכה לעתים קרובות לביקורת על גישה חיצונית טהורה ומטריאליסטית כלפי חיי שעה הארציים. חיי האדם, כך נאמר, לא מורכבים מאכילה ושתייה. יש צרכים נעלים חשובים יותר מאשר אוכל ושתיה, מחסה וביגוד. כל העושר שבעולם לא יכול להקנות לבעליו אושר,אלא מזניח את האני הפנימי, ומשאיר את נשמתו של האדם חסרת סיפוק וריקנית. הטעות הגדולה של ליברליזם היתה כי לא היה לו מה להציע לשאיפות היותר עמוקות והנאצלות של האדם.
אבל המבקרים המדברים ברוח זו אינם אלא מראים עד כמה תפיסתם שלהם של השאיפות העמוקות והנאצלות הללו של האדם בלתי משולמת ומטריאליסטית. מדיניות חברתית יכולה, בעזרת אמצעים הזמינים לה, להפוך את בני האדם לעניים או לעשירים, אבל היא לעולם לא תצליח להפוך אותם למאושרים או לספק את המאוויים הכי פנימיים שלהם. כאן כל אמצעי חיצוני יכשל. כל מה שמדיניות חברתית יכולה לעשות זה להסיר את הסיבות החיצוניות לכאב ולסבל; היא יכולה לקדם מערכת אשר מאכילה את הרעבים, מלבישה את הערומים, ומספקת מחסה לחסרי בית. אושר ונחת רוח לא תלויים במזון, ביגוד ומחסה אלא, מעל הכל, על מה שהאדם מטפח בתוך עצמו. ליברליזם אינו מתעסק בטובתו החומרית של האדם מתוך סלידה לדברים הרוחניים, אלא מתוך אמונה שלא ניתן לגעת בנעלה והעמוק שבנפש האנושית על ידי כל חקיקה חיצונית. הוא מחפש לייצר רק את הרווחה החיצונית, שכן הוא יודע שהאושר הפנימי, הרוחני, לא יכול להגיע לאדם מבחוץ, אלא מתוך ליבו שלו בלבד. אין תכלית ליברליזם אלא יצירת התנאים החיצוניים המקדימים לפיתוח החיים הפנימיים. ואין ספק כי האדם המשגשג יחסית במאה העשרים יכול למלא את צרכיו הרוחניים בקלות רבה יותר מאשר, הבה נאמר אדם במאה העשירית, שלא מצא מנוח מחרדות מציאת די כלכלתו או הסכנות האורבות לו מצד אויביו.
וודאי שלא נוכל לענות לאלה, אשר כמו החסידים של כתות אסיאתיות נוצריות בימי הביניים, מקבלים עליהם את דוקטרינת הסגפנות המוחלטת ורואים בחיים של עוני וחירות מכל חפץ כציפורי היער וכדגי הים, כשהם מבקרים את הליברליזם בשל נטיותיו החומרניות. מהם נבקש רק לתת לנו ללכת בדרכינו באין מפריע, בדיוק כמו שלא נמנע מהם להשיג את מלכות השמיים בדרכם שלהם. הבה ניתן להם להסתגר בתאיהם, הרחק מהעולם והאדם, בשלום.
הרוב הגורף של בני זמנינו לא יכול להבין את האידאל הסגפני. אבל מי שדוחה את העיקרון של חיי סגפנות, לא יכול יותר לבקר את ליברליזם על תכליתו של שיפור הרווחה החיצונית.
