[האתיקה] הקדמה

הקדמה

אחד הפרויקטים הוותיקים שלי היה לתת אקספוזיציה תכליתית לתאוריה מוניטרית, עם דגש מיוחד על היבטים מוסריים ומוסדיים של הייצור המוניטרי. כסף ובנקאות זכו לכיסוי נרחב יותר מכל נושא אחר בכלכלה. אבל עדיין ניתן לקוות כי העמודים הבאים לא יהיו מיותרים, שכן הם מחברים יחד את שלושת המרכיבים שטרם שולבו לתוך חיבור יחיד.

ראשית, הספר מיישם את המסורת של הראליזם הפילוסופי בניתוח של כסף ובנקאות. החלוץ הגדול של הגישה הזו היה ניקול אורזם, מתמטיקאי, פיזיקאי, כלכלן ובישוף בן המאה ה14, אשר כתב את החיבור הראשון בעולם על האינפלציה, ובעצם את הספר הראשון על בעיה כלכלית. אורזם עסק אך ורק בפיחות של המטבע, צורת האינפלציה שאינה חשובה בימינו. אבל העקרונות אותם הוא חשף על הנושא עומדים במלוא תוקפם ואיש טרם התעלה עליהם. בזמנים מודרניים עבודתו של אורזם מצאה הצדקה בכתבי האסכולה האוסטרית.

התאוריה האוסטרית של בנקאות וכסף-צו היא המרכיב השני בניתוח שלנו. האסכולה האוסטרית מפורסמת, ובצדק, כנושא הדגל של המסורת הראליסטית בכלכלה, כמו גם המגינה על מדיניות השוק החופשי. שבעה דורות של כלכלנים אוסטריים הסבירו מדוע זכויות לקניין הפרטי מספקים את מסגרת היסוד לשיתוף פעולה חברתי בכלכלה המונית באמת. הם הדגישו את ההשלכות השליליות של הפרת זכיות הקניין על ידי הפרטים והממשלות. והם לא הוציאו מן הכלל את התחום של הכסף והבנקאות. הם הראו שללא יוזמה פרטית והאחריות האישית המתלווה אליה, ייצור הכסף מושחת והופך לכלי לניצול. רק היוזמה החופשית והאחראית של הפרטים ,איגודים וחברות יכולה לייצר מוסדות מונטריים מהסוג שאכן מועיל לחברה בכללה ולכל בני האדם המהווים חלק ממנה.

הרכיב השלישי המאפיין את הגישה שלנו הוא הניתוח של אתיקה של כסף ובנקאות הממשיכה את המסורת הסכולסטית של תומאס אקווינס וניקול אורזם. סכולסטיציזם ביקש לשלב את התובנות אריסטוטליות לתוך המסורת האינטלקטואלית של הנצרות, מתוך אמונה שמדע ואתיקה, כמו מיזמי השכל והאמונה באופן כללי, יכולים להיחשב כענפים מובהקים של מערכת המאוחדת של הידע האנושי. מארי רות'ברד מייחס לתומיזם התפתחות קריטית בתחום המוסר, שכן הוא:

הראה כי חוקי הטבע, כולל טבע האדם, מספקים את האמצעיים לשכל האנושי לגלות מוסר רציונלי. אין ספק כי האל יצר את חוקי הטבע של היקום, אבל הבנת חוקים אלה אפשרית בין אם האדם העושה זאת מאמין באל או לא. באופן זה מוסר אנושי רציונלי הושג על בסיס מדעי אמתי ולא על-טבעי[1].

קו המחשבה הסכולסטי הוא הביא לעליית הכלכלה כמדע. כפי שכתב יוזף שומפטר:

 היה זה במסגרת מערכות התאולוגיה המוסרית והחוק [של הסכולסטים] שהכלכלה השיגה קיום מובהק, גם אם לא עצמאי, והם היו אלה אשר הגיעו קרוב יותר מכל קבוצה אחרת להיות "המייסדים" של הכלכלה המדעית.[2]

על כן נראה שהגישה הסכולסטית נראית גם כנקודת התחלה מתאימה לבחינה של מוסר ייצור הכסף, הן מצד ההיסטוריה של הרעיונות הללו, והן מצד יישומם המודרני.

שלושת המרכיבים המוזכרים לעיל יכולים להראות תחילה כשותפים מוזרים. אבל רני מקווה להראות שישנה סיבה מודע שלושת צורות החשיבה הללו צמחו זו לצד זו. אנו נראה כיצד הם משמשים, אם ניישם אותם לתחום היחיד הזה, כצדדים משלימים של התאוריה הראליסטית האחידה של כסף, האונטולוגיה של כסף, אפשר לומר, ושצדדים אלה מובילים אל המסקנה שייצור הכסף בשוק החופשי הוא חלופה העליונה מוסרית על פני תחליפיה ההגיוניים: ייצור הכסף המבוסס על פריבילגיות ופטורים מחוק.

תודתי מיוחדת נתונה לפרופסור ג'פרי הרבנר ולד"ר עמנואל  פוליודאקיס על ההערות הנרחבות לטיוטה הראשונה של החיבור, ולמר ג'וזף פוטס על העריכה והערות לגרסה הסופית. אני גם חייב לפרופסור לארי סצ'רסט, פרופסור רודריק לונג, ד"ר ניקולרי גרצ'ב, ד"ר יאן הוול, ד"ר ארנו-פליסיה-טאנון, ד"ר לונרנס וונס, ומר רוברט גורזינגר על הערותיהם המועילות, ולפרופסורים תומאס וודס, ג'וזף סאלרנו, ווליאם ברנט, רורט היגס וקריסטוף סטרוהם, כמו גם לאדונים רינהארד שטיבלר, ברד בארלו ופיליפ באגוס על הסיוע הנדיב בחשיפת ספרות רלוונטית. לפני שנים רבות עורר מורי, הנס ה. לצ'נר, את ענייני במחקר של מדיניות מוניטרית, ואני מודה על כך במקרב לב. בעת כתיבת הספר הנוכחי התברכתי בעידודם של מר ליולין רוקוול, ועמיתיי הנס-הרמן הופה, מארק ת'ורנטון, חזוס חוארטה דה סוטו, מארקו בסאני, פאסקל סלין, ברטרן למנסייה ופילפ נמו. לבסוף, אני אסיר תודה למר ג'פרי טאקר על תמיכתו ללא לאות, כמו גם לאישתי היקרה, נטאלי, על האהבה והחברות בזמן כתיבת הספר.

יורג גווידו הולסמן

אנז'ה צרפת

אוגוסט 2007

---

[1] Murray N. Rothbard, Economic Thought Before Adam Smith: An Austrian Perspective on the History of Economic Thought (Aldershot, England: Edward Elgar, 1995), p. 58

[2] Joseph A. Schumpeter, History of Economic Analysis (New York: Oxford University Press, 1954), p. 97