אריסטו, אשר התבלבל בין רעיון המדינה לרעיון הממשלה, חשב שמקור המדינה הוא בקיבוץ הטבעי של המשפחות. פילוסופים יווניים אחרים, מתוך בלבול דומה, הקדימו במידת מה את רוסו כשהם זיהו את מוצאו באופי והטבע החברתי של הפרט, בעוד שהאסכולה המנוגדת, אשר גרסה כי הפרט הוא אנטי-חברתי מטבעו, הקדימה פחות או יותר את הובס כשזיהתה את המקור בפשרה הכפויה בין הנטיות האנטי-חברתיות של הפרטים. דעה אחרת, הנרמזת בתורתו של אדם סמית, היא מקור המדינה הוא בהתאגדות של פרטים מסוימים, אשר הראו עליונות מובהקת במעלות התרומיות הכלכליות של חריצות, זהירות וחסכנות. הפילוסופים האידאליסטיים, אשר יישמו את הטרנסצנדנטליות של קאנט באופנים שונים לבעיה זו, הגיעו לעוד מסקנות שונות ומשונות, ועוד השקפות, סבירות אף פחות מאלה שקדמו להן זכו דווקא לתמיכה.
שורש הבעיה בכל ההשקפות הללו הוא לא בדיוק בכך שאלו רק השערות, אלא שהן מבוססות על תצפית לא מוצלחת. הם מפספסים את המאפיין הבלתי משתנה של הנושא הנחקר, כשם שלמשל עד לאחרונה של הדעות בדבר מחלת המלרי פספסו את הנוכחות הקבועה של היתושים, או כפי שהדעות בדבר מגפת הדבר פספסו את הופעתם הקבועה של טפילי העכברושים. רק בחצי המאה האחרונה החל יישום של המתודה ההיסטורית לבעיית המדינה[i].
המתודה הזאת מתחקה אחרי תופעת המדינה עד להופעתה הראשונה בהיסטוריה המתועדת, מתצפת את מאפייניה האופייניים, ומסיקה הקשים כפי שמתואר. ישנם רמזים כה רבים וברורים למתודה הזו בכתבים המוקדמים – אפשר למצוא אותם עד כתבי סטארבו, שאפשר לתהות מדוע השימוש הסיסטמתי בה התעכב במשך זמן כה רב. אבל כמו בכל מקרה מעין זה, כמו באלה של מחלות המלריה והטיפוס, כאשר המאפיין המרכזי נקבע סופית, הוא כה ברור עד שכולם תמיד תוהים איך לא שמו לב אליו עד כה. אולי במקרה של המדינה, המיטב שאפשר לומר הוא שהיה צורך שהשעה תשחק, ולא היה ניתן לעשות את הדבר קודם לכן.
העדות המכרעת של ההיסטוריה היא שמקורה החד משמעי של המדינה בכיבוש וביזה. שום מדינה פרימיטיבית המוכרת להיסטוריה התחילה באופן אחר.[ii] על צד השלילה, הוכח שאין כל מקרה בו למדינה הפרימיטיבית יכול להיות מקור אחר.[iii] יתרה מכך, המאפיין היחיד והבלתי משתנה של המדינה הוא ניצול כלכלי של מעמד אחד על ידי האחר. במובן זה כל מדינה הידועה להיסטוריה היא מדינת מעמדות. אופנהיימר מגדיר את המדינה, דרך המקורות שלה, כמוסד "אשר נכפה על הקבוצה המובסת על ידי הקבוצה הכובשת, במטרה היחידה של הסדרת שהשליטה של הכובשים על הנכבשים, והגנה מפני התקוממות מבפנים והתקפה מבחוץ. לשליטה זו אין כל תכלית אחרת מאשר הניצול הכלכלי של הקבוצה שנכבשה בידי הקבוצה המנצחת."
פוליטיקאי אמריקאי ג'ון ג'אי הצליח לדחוס את דוקטרינת הכיבוש בכללותה לכדי משפט בודד. "בדרך כלל", הוא אמר, "אומות יוצאות למלחמה כל אימת שנשקף להן סיכוי להפיק ממנה משהו".[1] כל צבר כלכלי משמעותי או כל מקור משמעותי של משאבי הטבע הוא תמריץ לכיבוש. הטכניקה הפרימיטיבית כללה ביזה של הרכוש הנכסף, ניכוסו המלא והשמדתם של הבעלים הקודמים או גירושם אל מעבר לטווח ההשגה. אבל בשלב מאוד מוקדם הובן שהרבה יותר רווחי להפוך את הבעלים הקודמים לבני חסות, ולהשתמש בהם ככח עבודה, כך שהטכניקה שופרה בהתאם. בנסיבות המיוחדות, בהן הניצול הזה לא היה מעשי או רווחי, השיטה המקורית חוזרת גם בימינו אנו, למשל על ידי הספרדים בדרום אמריקה או על ידינו נגד האינדיאנים. אבל הנסיבות הללו הן יוצאות דופן. הטכניקה המשוכללת נמצא בשימוש כמעט מהתחלה, ובכל מקום השימוש הראשון בה מסמן את תחילתה של המדינה. אחרי הוא מביא את הערותיו של רנקה על שיטות הפשיטה בהן נקטו הרועים ההיקסוסים, אשר ייסדו את מדינתם במצרים בסביבות 2000 שנה לפנסה"נ, גמפלוביץ מעיר שדבריו של רנקה מסכמים טוב מאוד את ההיסטוריה הפוליטית של האנושות.
אכן הטכניקה המשוכלת אף פעם לא משתנה. "בכל מקום אנו רואים קבוצה מילטנטית של בני אדם עזי נפש המסיגים את גבולם של אנשים אחרים, שלווים יותר, מתישבים בקרבם ומייסדים מדינה, בה הם האצולה. במסופוטמיה, התפרצות עוקבת התפרצות, ומדינה יורשת מדינה. הבבלים, האמוריים, האשורים, הערבים, המדיים, הפרסים, המקדונים, הפרתים, המונוגולים, הסלג'וקים, הטטרים, הטורים. בעמק הנילוס ההיקסוסים, הפרסים, היוונים, הרומאים, הערבים, הטורקים. ביוון המדינותה דוריות כדוגמאות המסוימות. באיטליה הרומאים, האוסטגותים, הלומברדים, הפרנקים, הגרמנים. בספרד בני קרתגו, הויזגותים, הערבים. בגאליה הרומאים, הפרנקים, הבורגונדים, הנורמנים. בבריטניה הסקסונים, הנורמנים"[2] בכל מקום אנו מוצאים את ההתארגנות המדינית נובעת מאותו המקור מציגה את אות סממני התכלית, דהיינו הניצול הכלכלי של הקבוצה המובסת בידי הקבוצה הכובשת.
כלומר, בכל מקום עם יוצא מן הכלל חשוב אחד. כאשר הניצול הכלכלי מסיבה כלשהי אינו מעשי או רווחי, המדינה מעולם לא התהוותה. הממשלה כן, אבל המדינה, מעולם לא. השבטים הציידים של אמריקה למשל, שהארגון שלהם בלבל כל כך את התצפיתנים שלנו, מעולם לא הקימו מדינה, שכן לא ניתן להפוך את הצייד לבן חסות וגרום לו לצוד בשבילך[iv].
הכיבוש וביזה היו אולי ניתנים לביצוע, אבל לא היו מניבים כל ערך כלכלי, של הביזה לא הייתה מניבה לתוקפנים אלא רק מעט יותר ממה שכבר היה להם. המיטב שהיה יכול להתקבל זה סגירה של איזה חוב דם. מסיבות דומות איכרים פרימיטיביים מעולם לא הקימו מדינה. הנכסים הכלכליים של השכנים להם היו דלים מדי ובני חלוף יותר מדי בשביל להיות נושא לעניין כלשהו. [v]ובמיוחד לאור הכמות העצומה של הקרקע הפנויה כל מקום, שיעבוד השכנים הפך ללא פרקטי, ולו מסיבת בעיות השיטור.[vi]
כעת אפשר לראות בקלות מה גדול ההבדל בין מוסד הממשלה, כפי שהובן על ידי פייין והכרזת העצמאות, ולמוסד המדינה. ייתכן הממשלה התחילה באופן שחשב פיין, או אריסטו, או הובס או רוסו, בעוד שהמדינה לא רק שלא התחילה באיזה אופן מהאופנים הללו, אלא אף מעלום לא יכלה להתחיל כך. טבעה ותכליתה של הממשלה, כפי שעולה מעדויותיהם של פרקמן, סקולקרפט וספנסר, הוא חברתי. הממשלה, בהתבסס על רעיון הזכויות הטבעיות, מבטיחה את הזכויות הללו על ידי התערבות שלילית בלבד, מה שהופך את הצדק לנטול מחיר ונוח, ומעבר לכך אין הממשלה עושה דבר. המדינה, לעומת זאת הן מיסודה והן בתכליתה העיקרית, היא בלתי חברתית לגמרי. היא איננה מבוססת על הרעיון של הזכויות הטבעיות, אלא על הרעיון שאין לפרט זכויות זולת אלא שהמדינה יכולה להעניק לו על תנאי. היא תמיד הפכה את הצדק ליקר וגשה להשיג, וללא יוצאי דופי החזיקה את עצמה מעל המושגים של צדק והמוסר הבסיסי כשהיה לה בזה איזה יתרון.[vii]
במקום לעודד פיתוח שלם של הכח החברתי, המדינה תמיד, כפי שאמר מדיסון, הפכה כל מקרה חירום להזדמנות לרוקן את הכח החברתי, ולהגדיל את כוחה שלה.[viii] כפי שציין ד"ר זיגמונד פרויד, אי אפשר אפילו להגיד שהמדינה הראתה אי פעם נטייה לדכא את הפגע, אלא רק להבטיח את המונופול של הפשע. ברוסיה וגרמניה למשל, ראינו לאחרונה את המדינה פעולת בזריזות נגד הפרט המונופול הפרטי שלה על ידי האנשים הפרטיים, כשבו בעת היא משתמשת במונופול הזה עם אכזריות בלתי-מודעת. אם ניקח את המדינה באשר נמצא אותה, ונתבונן בכל נקודה בקורותיה שנבחר, נראה שאין להבחין בין פעולות מייסדיה, מנהליה, והמוטבים של אלה, לפעילות של המעמד של הפושעים המקצועיים.
[1] "הפדרליסט" (תרגום: אהרון אמיר, ירושלים 2001)
[2] מוטט על פי : פרנץ אופנהיימר "המדינה"
[i] על ידי גומפלוביץ', מרצה באוניברסיטת גראץ, ואחריו על ידי אופנהיימר, מרצה למדעי המדינה בפרנקפורט. ממצאי של שני הגלילאו הללו כל כך פוגעים בפרסטיז'ה שהמדינה בנתה לעצמה בכל מקום, עד שברי הסמכא המקצועיים עוקפים את כתביהם ממרחק רב, ומעדיפים באופן טבעי להתרחק מהם עד כמה שניתן. אבל בטווח האורך אין זה משנה כלל. יוצאי הדופןו המכובדים והראווי לציון הם וירקנדט, וליהלם ונדט והפטריארך הנערץ של מדע הכלכלה הגרמני, אדולף ווגנר.
[ii] דוגמה נהדרת לאותו המנהג הפרימיטיבי מספקת המדינה החדשה מנצ'וקוו, ועוד אחת תגיע כתוצאה מפעולות מדינת איטליה בשטח אתיופיה.
[iii] החשבון של ההדגמה הזאת מעניין ביותר. סיכום שלו ניתן בחיבורו של פומנהיימר "המדינה", פרק 50, והוא מפותח במלואו ב heorie der Reinen und Politischen Oekonomie שלו
[iv] כמובן פרט להעברה של הקרקעות במסגרת המערכת של המדינה לידיה. אבל מסיבות תעסוקתיות לא יהיה שווה לנסות זאת עם שבט של ציידים. ביקנל, ההיסטוריון של רוד איילנד, מציע שמקור הצרות עם ההסכמים עם האינדיאנים היה שהאינדיאנים לא הבינו את המערכת בה המדינה מחזיקה קרקעות, שכן להם מעולם לא הייתה מערכת דומה לזאת. מה שהם הבינו הוא שהלבנים מסכימים לאיזה שימוש משותף של הקרקע כמו שהם עצמם עשו. מעניין לציין שבטי הדייגים המיושבים בצפון מערב ארה"ב כן הקימו מדינה, המקצוע שלהם הפך את הניצול הכלכלי הן לאפשרי והן לרווחי, והם השתמשו בכיבוש ובביזה לצורך כך.
[v] מוזר מאוד שאך מעט מתשומת הלב הוקדשה לחסינות הייחודית שעמים מסויימים דלי אמצעים נהנו ממנה בזמן התנגשות אינטרסים של מדינות.במלחמה האחרונה, למשל, לשוויץ, בה לא היה דבר שאפשר לשדוד, לא פלשו ולא הפרו את שגרתה.
[vi] בהקשר הפרק של מרקס על קולוניזציה הוא מעניין, בייחד ההערה שלו שהניצול הכלכלי אינו מעשי עד שבוצעה החרמת הקרקע. בכך הוא מסכים עם שורה שלמה של כלכלני יסוד, החל מטורגו, פרנקלין וג'ון טיילור וכלה בתאודור הרצקה והנרי ג'ורג'. אבל כנראה שמרקס לא ראה שהתובנה הזאת משאירה בידיו מעין בעיה, שכן הוא לא עשה דבר פרט ללתעד את העובדה.
ג'ון ברייט(פוליטיקאי בריטי ליברלי 1811-1889)[vii] אמר שהוא הרכרי כמה דברים טובים שהפרלמנט הבריטי עשה, אבל מעולם לא ראה אותם עושיםד בר רק בגלל שהוא טוב.
[viii] הרהורים, כרך א'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה