במשך שנים רבות ריתק אותי המאפיין, הנראה במבט ראשון פרדוקסלי, בגישתו של לודוויג פון מיזס לכלכלה אותה לימד. אני מאמין שהפרדוקס לכאורה הזה בחייו ועבדותו של מורי הנערץ יכול לספק לנו מפתח להבנת תפקידה של ההשכלה הכלכלית.
מחד גיסא, אפילן קורא מזדמן של מיזס חש את להט התשוקה העצום איתו הוא הפיץ את מסר החברה החופשית, ותלותה בשווקים החופשיים. (ראו, לשמשל את הפסקה הדרמטית כמעט החותמת את יצירת הפאר שלו פעילות אנושית, המובאת להלן.) מאידך, אחד מיסודות המדע הכלכלי אצל מיזס היה wertfreiheit (*) קפדני, איתו חייב הכלכלן, כך גרס, לבצע את מחקרו הכלכלי. לעולם אל לו למדע , התעקש מיזס, להביע או לחשוף את ההעדפות האישיות או השיפוטי הערך של המדען עצמו. עבודתו של כלכלן דורשת אובייקטיביות ניתוק רגשי, וזאת כדי שהמסקנות אליהן הוא יגיע תתקבלנה על ידי אנשים האמונים על מערך שלם ומגוון של דעות אישיות.
מחד גיסא, אפילן קורא מזדמן של מיזס חש את להט התשוקה העצום איתו הוא הפיץ את מסר החברה החופשית, ותלותה בשווקים החופשיים. (ראו, לשמשל את הפסקה הדרמטית כמעט החותמת את יצירת הפאר שלו פעילות אנושית, המובאת להלן.) מאידך, אחד מיסודות המדע הכלכלי אצל מיזס היה wertfreiheit (*) קפדני, איתו חייב הכלכלן, כך גרס, לבצע את מחקרו הכלכלי. לעולם אל לו למדע , התעקש מיזס, להביע או לחשוף את ההעדפות האישיות או השיפוטי הערך של המדען עצמו. עבודתו של כלכלן דורשת אובייקטיביות ניתוק רגשי, וזאת כדי שהמסקנות אליהן הוא יגיע תתקבלנה על ידי אנשים האמונים על מערך שלם ומגוון של דעות אישיות.
חרותו של האדם לבחור ולפעול מוגבלת בשלוש דרכים. ראשית יש את החוקים הפיזיקליים שהאדם חייב להתאים את פעילותו למוחלטותם חסרת הרגש אם ברצונו לחיות. שנית יש את הנטיות והמאפיינים האישיים של הפרט כמו גם השפעת הגורמים הסביבתיים. ידוע לנו כי הם משפיעים הן על בחירת התכליות והן על בחירת האמצעיים אם הידיעות שלנו על דרך פעולתם מעורפלות למדי. ולבסוף יש את סדירות התופעות הקשורות לקשרי הגומלין בין התכליות והאמצעיים, קרי החוק הפרקסאולוגי, הנבדל הן מהחוק הפיזי והן מהפיזיולוגי.
ההבהרה והבחינה, הקטגורית והפורמלית, של סוג שלישי זה של החוקים היא המושא של פרקסולוגיה, ושל הענף המפותח ביותר שלה עד כה, הכלכלה. גוף הידע הכלכלי הינו רכיב חיוני במבנה הציביליזציה האנושית. הוא התשתית עליה נבנו התעשיינות המודרנית וכל ההישגים המוסריים, האינטלקטואליים, טכנולוגיים ורפואיים של המאות האחרונות. הגוף הזה מתקיים הין אם יבחרו בני האדם להשתמש נכונה באוצרות הרבים ששפע הידע שלו מעניק בין אם יניחו אותם ללא שימוש. אבל אם לא יעלה בידם לנצל בצורה מיטבית ויתעלמו מתורתו ואזהרותיו, אזי לא תהיה זו הכלכלה שתתבטל, כי אם החברה החברה והאנושות כולה.
רבים מהקוראים השטחיים של מיזס לא הצליחו להבין את האופן בו חייו ועובדתו הראו כיצד ניתן לשמור על שתי גישות הנוגדות לכאורה אלה, התשוקה והניתוק הרגשי המדעי, בו בעת בלי לסכן לא את טהרת הwertfreiheit או לאבד את להט השורף של התשוקה.
כלכלה היא מדע ואמת נבואתיה אינה תלויה בכך אם מוצאים אנו את האמיתות הללו נוחות לעיכול אם לאו. אבל נתון זה וודאי שאינו מבטל את הנוחות או אי-נוחות לעיכול של התוצאות הצפויות. מדע הכלכלה של מיזס מנבא, למען האמת, השלכות של התכנון המרכזי שלא סתם בלתי נוחות לעיכול, אלא הרות אסון באופן דרמטי לכלל הרווחה האנושית, ואף להשרדותינו. זה מה שהצית את להטו של מיזס, לא כאיש מדע אלא כיצור אנוש, המתייסר מה שהוא חזה (בצורה מדויקת להפליא!) כתוצאה האיומה והבלתי נמנעת של דיריז'יזם (**) של האמה העשרים.
בשביל מיזס, ההשכלה הכלכלית היא הכלי היחיד שיש לנו להזהיר איתו את האנושות מפני התוצאות הנוראות הללו. תוכנה של ההשכלה הזו הוא מדע. את התוכן הזה יש לקבוע ולהדגים באובייקטיביות מדוקדקת ונטולת פניות. אמנם התכלית של ההשכלה הזו היא לקדם תכליות אנושיות (הרי, ככלות הכל, כל פעילות אנושית, כולל זו המדעית, שמה לה למטרה איזו תכלית אנושית). במקרה של הכלכלה, לתכלית זו חשיבות כה עליונה למין האנושי, עד שדאגה משולהבת הופכת תופעה טבעית מוסרית כמעט בלתי-נמנעת. עירוב מרתק זה של אובייקטיביות דקדקנית עם דאגה לוהטת הוא מה שאפיין את חייו ואת פועלו של מיזס.
אבל מדוע ההשכלה הכלכלית נחוצה? מדוע שלא נסמוך על כך שאמיתות הכלכליות יזכו להכרה על ידי הציבור הנבון ללא מאמץ מכוון ומסודר של השכלת הציבור? ניתן לזות שתי סיבות קשורות זו בזו:
1. מסקנות הכלכלה נוגדות , באופן כללי, את האינטואיציה. ללא הדרכה קפדנית, האדם הפשוט ייטה לקבל כ"מובנת מעליה" מדיניות, שהכלכלה לעומת זאת תראה כי מובילה להשלכות לגמרי בלתי רצויות.
2. ההיקש בעזרתו הכלכלה מגיעה למסקנותיה לא רק שאינו מובן מאליו, אלא אף כולל תובנות אשר נעדרי ההכשרה עלולים לפספס לחלוטין. ההשכלה הכלכלית לאחייבת לקחת הרבה זמן או לכלול פרטי פרטים, אבל היא כן נחוצה כדי להציב בפני הציבור המשכיל דרכים חדשות להסתכל ולהבין את העולם. הבה נבחן אחד-אחד את שתי הסיבות האלה לנחיצות ההשכלה הכלכלית.
מסקנות של הכלכלה נוגדות את האינטויאיציה
את החשובות שבמסקנות נוגדות האינטואיציה ניתן לתמצת כדלהלן:
ראשית, על אף שבכלכלה חופשית הפרט הוא בן חורין בקבלת החלטותיו, בכל זאת עולות סדירויות "דמויות חוק" בתופעות הכלכליות. החברה האנושית יכולה להתעלם או להתנגד לסדירויות האלה - על אחריותה בלבד.
שנית, הסדירויות הללו מופיעות בשווקים החופשיים כמגמות עוצמתיות של הכוונה של המשאבים הנמצאים במחסור:
לתוך אותם ענפי הייצור שהציבור הצרכנים רואה לנחוצים ובעלי ערך גבוהה יותר;
לתוך אותם שיטות היצור אשר ניתן לתאר אותם מנקודת מבט צרכנית כיעילות יותר;
כך שכתוצאה מפעולות השוק התגמול לו זוכים הבעלים של המשאבים הנמצאים במחסור מבטא את הערך היצרני היחסי של המשאבים הללו, כפי שמחליטים הצרכנים, מה שמתמרץ את אותם הבעלים להפעיל את המשאבים ואת הכשרונות שלהם בשירות יעיל לצרכנים. רבים זיהו את המסקנות האלה עם מה שמכונה לעתים קרובות בספרי הלימוד "דוקטרינת היד הנעלמה של אדם סמית".
המסקנות הללו נוגדות את האינטואיציה. במשך מאתיים שנה האחרונות אנשים רבים, חכמים ובעלי כוונות טובות, פשוט הניחו את ההיפך הגמור מהמסקנות הללו הוא האמת - והסיקו כי התכנון ושליטה ממשלתיים בפעולות השוק נחוצים באופן מכריע כדי להמנע מכאו כלכלי וחוסר יעילות כלכלית. אבל בימי השיא של הכלכלה הנאוקלסית (בין השנים, נגיד, 1890 ו1930) היה נכון להגיד שרוב המוחלט של המקצוענים תמכו במסקנות " היד הנעלמה". האסכולות הכלכליות העיקריות (זולת האסכולה ההיסטורית הגרמנית) הסכימו עם המסקנות הללו. אחרי מלחמת העולם הראשונה, עםירידת קרנה של האסכולה ההיסטורית הגרמנית, נדמה היה למיזס שכלכלני כל האסכולות מאוחדים בהבנתם את השווקים. נראה כי המכחיש את המסקנות היה פשוט חשף את הפערים בהשכלתו שלו.
אחדות דעים זו התפוררה במהרה באמצע המאה הנוכחית. הדעה השולטת בשין השנים, הבה נאמר, 1935 ו-1970 היתה לתמוך בהתערבות בכלכלת השוק דרך תכנון מרכזי (ואף ראתה בעין יפה את היעילות האפשרית במסגרת הסוציאליזם, אף בצורתו היותר טהורה), הן בכלכלת מיקרו והן במקרו. ברמת מקרו ההתערבות היתה נחוצה, כך לפי החכמה המקובלת, כדי למנוע את חוסר היציבות המנובא על ידי כלכלה קיינסיאנית; ברמת מיקרו - כדי למנוע עיוותים וחוסר יעילות המנובאים על ידי כלכלני התחרות הבלתי משוכללת ו/או השפעות חיצוניות.
האסכולה האוסטרית מעול םלא וויתרה על המסקנה המרגזית של הקונצנזוס המוקדם של הכלכלנים הנאוקלסיים. למען האמת, מיזס והאייק העמיקו במהלך ימי האפילה האלה את ההבנה הכלכלית (כיצד פועלים השווקים וכיצד הם מפעילים את המגמות החיוביות של התייעלות) באופן משמעותי. הם הדגימו (בפועל אם כי לפעמים לא בצורה הכי מפורשת) כיצד התובנות האוסטריות בנושא תפקיד היזמים, התחרות בשווקים, ותהליך גילוי המידע מגיבים בפועל בצורה יעילה גם ברמת המיקרו וגם ברמת מקרו למה שמדאיג את המוסכמה ההתערבותית החדשה של מקצוע הכלכלה. ומחקרתם ומלאכת ההראה שלהם בעשורים הגלמודים האלה של שנות החמישים והששים הניחו טת התשתית לתחיה, צנועה אבל חשובה, של האסכולה האוסטרית ברבע האחרון של המאה.
אין ספק שלהשכלה כלכלית, המכוונת להציג בפני הציבור שוחר הידע את ההשלכות החשובות, אם כי נוגדות את האינטואיציה הללו, תפקיד חשוב ביותר. ובכל זאת הבה נבחן כעת את הסיבה השניה מבין אלה שזיהינו (כמובילות לצורך בהשכלה כלכלית).
סוביקטיביזם ודקויות ההיקש הכלכלי
ההבנה הכלכלית אינה דורשת כישרון טכני מתוחכם. מה שהיא כן דורשת הוא הערכה של הסתכלות מסוימת על פעילות אנושית ועל אינטרקציה חברתית, אותה רבים מוצאים בהתחלה כזרה ולא מוכרת. ההבנה הכלכלית דורשת מאדם לראות את ה"דברים" בהם עוסקת הפעילות הכלכלית - כסף, משאבי הטבע, ציוד עתיר-הון, זרימה של מוצרים מוגמרים-למחצה, המוצרים הגמורים המוכנים להפצה לצרכנים - מנקודת מבט שונה מעט מה שרגיל האדם הרגיל.
קחו, למשל, עסקת חליפין פשוטה. לעין הבלתי מיומנת, מקרה של חליפין בשוק הוא כאשר חפצים בעל ערך זהה פחות או יותר מחליפים בעלים. כשאני קונה ערוכה ב20 דולר, ויתרתי על כסף בשווי 20 דולר לטובת מזון ושרות השווים בשוק 20 דולר. אבל כלכלן רואה את המקרה באור שונה לחלוטין. בשבילי, לארוחה היה ערך סובייקטיבי גדול מאשר לשטר של 20 דולר שהתבקשתי לוותר עליו לטובת הארוחה. בשביל הבעלים של העסק שמכר לי את הארוחה, הערך שלה היה נמוך יותר מ20 הדולר אותם הם קיוו לקבל ממני. וכך המשמעות מקרה החליפין הפשוט היא שלפי השיפוט הסובייקטיבי הן של הצרכן והן של הספק, התווסף ערך עודף בעזרת החליפין. התובנה הבסיסית הזו, כה יסודית להבנה ההיקש הכלכליים, מוזרה ובלתי מוכרת בעולם הרחב של פעילות יומיומית ושל מסחר.
בפועל, דקויות של תובנות "סובייקטיביסטיות" כאלה חומקות לעתים קרובות מאנליסטים המצוידים בכלים מתמטיים מתוחכמים. הכשרתם וטוח הכלים האנליטיים שלהם מביאים אותם להתרכז בחפצים המוחלפים במקרים אלה, במקום במניעים האנושיים המוצאים את ביטויים בפעולות תכליתיות המרכיבות את המקרים. ו"הנקודה העוורת" הזו בכלכלה המתמטית המודרנית אשר הפכה אותה, באופן כללי לבלתי רגישה באופן מפתיע לתפקידם של הציפיות ושל הידע בתהליך קבלת ההחלטות הכלכליות ובתהליכי השוק.
לא הדקויות העולות מתוך פרספקטיבה סובייקטיבית, תהליך השוק נדמה כשורה ארוכה ואינסופית של חליפין. אבל מנקודת מבט סובייקטיבית, אפשר (אם לא חובה ממש) להכיר כי תהליך השוק הוא תהליך של גילוי הדדי (כלשונו של האייק) מצד משתתפי השוק. הדבר מאפשר הכרה במרחב של החזון היזמי לתוך העתיד, וכי השלכות החזון ממשיכים לטלטל טת דפוסי הייצור וחליפין השוק הקיימים (בכיוונים המונחים על ידי הערכה מדויקת יותר, או לפחות מעודכנת יותר של בסיס המציאות).
הפרספקטיבה הנלמדת בהיקש הכלכלי מציעה לא רק הבנות חדשות ומעמיקות יותר בתהליכי השוק, היא אף מאפשרת לנו לשפוט את התופעות והתליכים האלה מנקודת מבט מעמיקה ומקיפה יותר. אחת השגיאות הנפוצות ביותר בדעה הציבורית היא ראיית הרווח שמשתתף אחד בחליפין משיג כנובע בהכרח מהפסד של שותפו לחליפין. ככלות הכל אם אני מרוויח מחליפין עם רעי, רווח זה יכול להגיע אך ורק מהפסד מקביל לכאורה של רעי.
תובנה כלכלית בסיסית, שלעתים מתפספסת לגמרי היא שהרווח שלי חייב, או לפחות צפוי, לבוא יחד לא עם הפסד לשותפי (כמו ב"משחק שסכום-אפס") אלא ברווח בשבילו ("משחק סכום חיובי"). ככלות הכל איש לא יעסוק בחליפין מרצון אלא אם הוא מצפה לראות ממנו רווח. כאשר היסודות הסובייקטיביים של ההיקש הכלכלי מציעים פרספקטיבה חדשה לגמרי מסוג זה, כלכלנים מתחילים מתרשמים (ובצדק) כי ביכולתה של הכלכלה להציע תובנות חדשות ומהפכניות. לא נדרשת הכשרה ארוכה כדי להציג בפני המתחילים פרספקטיבה שכזאת. אבל להשכלה כלכלית יש בבירור תפקיד "מהפכני" בתחום זה.
השכלה כלכלית ומדיניות כלכלית.
כלכלן בכיר הכריז פעם בצורה פרובוקטיבית כי אל לכלכלנים בתור מדענים להתעסק בהצהרות נורמטיביות באשר למדיניות כלכלית (ובעצם על שום דבר אחר בכלל). לצאת בהצהרות כאלה, רבע ג'ורג סטיגר במעט שובבות, הוא לעסוק ב"הטפה". הכלכלן רשאי, כאזרח מודאג, להביע אי שביעות רצון מתוצאות של מדיניות כלכלית, הוא יכול לסלוד מהן בתכלית הסלידה. אבל אלה האשר יזמו וביצעו את המדיניות, טען סטיגלר, רצו בלי ספר את התוצאות הללו (שאחרים סולדים מהן).
אין לנו שום סיבה להאמין כי מי שפעלו איזו פעולה או ביצעו מדיניות כלשהי אינם מודעים להשלכות של מה שהם עושים. אם כן, להתנגד לאותה המדיניות אינו אלא פשוט להכריז בקול על מה שאלה שבכוחם ליזום את המדיניות מסרבים להכיר בו, דהיינו, שהתוצאות מעשיהם אכן מעוררים סלידה. וכך גורס סטיגלר כי להתנגד למדיניות זה להטיף, ולא לעסוק בשיח מדעי. העמדה אותה הצגנו בהרצאה זו דוחה את טענתו של סטיגלר לחלוטין.
הטענה מסתמכת על הרעיון כי עלינו להניח שאלה הפועלים איזו פעולה או יוזמים מדיניות מבינים נכונה מראש מהן ההשלכות הצפויות של הפעולות ושל מדיניות. אבל, כפי שנטען כאן, האמת היא שבשל בורות כלכלית גרידא, יוזמי המדיניות הכלכלית בעלי כוונות טובות ביותר יכולים להיות שלא מודעים כלל שמה שהם עושים עלול להביא לתוצאות הפוכות בתכלית לאלה אותן הם מבקשים להשיג. מישהו תיאר פעם את תפקידו של כלכלן כזה המזהיר את בני האדם מתי ובאילו נסיבות הם מבקשים לרוץ בו בעת בשני כיוונים שונים.
מורי, מיזס, נהג להגיד בהרצאותיו בנושא פיקוח על המחירים משהו כגון זה: "החוקים האלה שמחוקקים מנסים להעביר אינם רעים כי אני, מיזס, אינני אוהב את השלכותיהם. החוקים האלה גרועים כי הם מביאים לתוצאות אשר הם, המחוקקים עצמם, לא היו אוהבים ובוודאי שלא התכוונו אליהן." במילים אחרות, הבורות הכלכלית פושה, ומובילה את המצביעים ואת הפוליטיקיאם לתמוך במדיניות שעל השלכותיה הם עצמם יכולים רק להצטער. יש לכלכלן תפקיד בהצעת עצות לגבי המדיניות, ותפקיד זה הוא לא של הטפה, אלא של הצגת תוצאות של חלופות שונות של מדיניות שהמצביעים והמחוקקים חייבם לבחור ביניהן. ההשכלה הכלכלית חיונית ואין לה תחליף בתפקיד זה. וזה מחזיר אותנו אל הפרדוקס איתו התחלנו את ההרצאה הזאת, הפרדוקס של להט התשובה והwertfreiheit הדקדקני, שכתביו של מיזס שופעים בשניהם.
לימוד בחשק של השכלה כלכלית המוגדרת בקפידה
כאשר מכירים, כפי שעשה מיזס, בתוצאות הרסניות לאנושות שצפוי לייצר התכנון המרכזי על כל סוגיו, נהיה ברור הרעיון שיש צורך לוהט להפיץ את יסודות ההבנה הכלכלית המדעית בציבור אין בו שום סתירה כלל. הבורות הכלכלית היא תופעה כה נפוצה, והשלכותיה כה מפחידות, עד שצמצומה הופך לתכלית בעלת ערך מוסרי כשלעצמו. אבל ההשכלה הכלכלית הנדרשת לצמצום בורות שכזאת חייבת להתבסס על תוכן מדעי אובייקטיבי ומדוקדק, ללא תכנים אידאולוגיים או מוסריים כשלעצמם. בדיוק בשל הצורך "לשכנע" (דהיינו לחנך) את הציבור הרחב, חייבים להבטיח כי אותו הציבור יהיה משוכנע כי התובנות אותן הוא מקבל אובייקטיביות וחסרות פניות אידאולוגיות.
אין ספק, כי כדי להלחם בעומק וברוחב ההתערבות הממשלתית בשוק בהצלחה יש צורך דחוף בהרחבה של ההבנה הכלכלית בקרב הציבור. ואם נרצה להשיג את הדבר, נצטרך להכיר ולהשיג איזון ויחס גומלין עדין בין הלהט המוסרי והניתוק המדעי.
קיים, כפי שהצהרנו, הבדל עקרוני בין השכלה כלכלית ורטוריקה או אידאולוגיה "ליברטיראניים". הראשון אינו, ואל לו להיות, לא יותר צורת "יחסי ציבור" של האחרונים.
* גרמנית. מילולית "ללא ערכים", "חופשי מערכים". בפועל, נייטרלי באשר לכל שיפוטי ערך. כל מדעים כולל הכלכלה הם wertfreiheit.
(Mises Made Easier" by Percy L. Greaves, Jr")
https://web.archive.org/web/20140918051810/http://mises.org/easier/W.asp
** משק בעל אוריינטציה קפיטליסטית אבל שיש בו מעורבות ממשלתית גבוהה בתכנון ובבקרה הכלכליים (צרפתית (dirigisme דִירֶקְטוֹר
מילון ספיר מקוון http://www.milononline.net/do_search.php?Q=%E3%E9%F8%E9%E2%E9%E6%ED
