ביקורת נוספת המוטלת על הליברליזם היא שהוא רציונאליסטי. ברצונו לפתור את הכל בצורה מושכלת, ובכך הוא לא מצליח להכיר בעובדה שבענייני אנוש מרחב תמרון רחב ניתן, ואכן חייב להינתן, לרגשות ולדברים שאינם רציונליים, דהיינו למה שאינו השכל.
כעת, זה לא שליברליזם לא מודע בשום אופן לעובדה שבני האדם פועלים לפעמים בצורה לא מושכלת. לו היו בני האדם פועלים בצורה מושכלת כל הזמן, היה זה מיותר להטיף להם לקבל הדרכה מן התבונה. ליברליזם אינו גורס כי בני האדם תמיד מתנהגים בצורה רציונלית, אלא שאם הם מבינים את האינטרסים שלהם נכונה, יש להם להתנהג כך. . ומהות הליברליזם היא בדיוק זה, רצונו לפעול בשכל בתחום המדיניות החברתית באותו אופן בו כולם מסכימים לפעול כך בתחומים אחרים של הפעילות אנושית.
אם פלוני אשר קיבל המלצה הגיונית, למשל כשרופאו אמר לו כי יש לשמור על הגיינה בחייו האישיים יענה על כך: "אני יודע כי עצתך היא מושכלת, אבל רגשותיי מונעים ממני לפעול כך. אני רוצה לעשות את המזיק לבריאותי, גם אם אין הדבר הגיוני כלל", ספק אם ימצא אדם אשר יחשוב כי זוהי התנהגות נאותה. בלי קשר לדבר אליו אנחנו שואפים בחיים, כדי להשיג את היעד שהצבנו לעצמינו עליו לשאוף לפעול בשכל. האדם המבקש לחצות את מסילת הברזל לא יבחר בדיוק את אותו הרגע בו הרכבת חוצה את הצומת. האדם שרוצה לתפור כפתור ישתדל שלא לדקור את אצבעו עם המחט. בכל תחום של הפעילות המעשית האדם פיתח שיטה או טכנולוגיה המורה לו כיצד עליו לנהוג אם אין ברצונו להתנהל בצורה לא מושכלת. הכל מודים שכדאי לו לאדם לרכוש את השיטות בהן הוא יוכל להשתמש בחייו, והאדם אשר נכנס לתחום שאת דרכיו הוא טרם למד, יקרא "למך".
ורק בתחום המדיניות החברתית נהוג שהדברים יהיו אחרת. כאן לא השכל אלא הרגשות והדחפים הם אלה שמכריעים. השאלה כיצד לסדר את התאורה טובה בשעות החושך נידונה במונחים הגיוניים בדרך כלל. אבל ברגע שהדיון מגיע לנקודה בה מחליטים האם תאורה תסופק על ידי יזמים פרטיים או דרך הרשות המקומית, ההגיון כבר לא תופס. כאן הרגש, השקפת עולם, בקיצור - האירציונלי, צריכים לקובע את התוצאה. לשווא נשאל: מדוע?
התארגנות החברה האנושית בצורה המתאימה ביותר להשגת תכליות המוצבות היא דבר פשוט ויומיומי, להבדיל למשל מסלילת מסילת הברזל או ייצור ביגור או ריהוט. נכון ששאלות של ממשל ומדינה חשובות יותר מכל סוגיות אחרות של הקיום האנושי, שכן הסדר החברתי מהווה תשתית לכל דבר אחר, ואין זה אפשרי לכל פרט ופרט לשגשג ולהשיג תכליותיו, אלא בחברה התומכת בהשגתן. אבל יהיה תחום השאלות פוליטיות וחברתיות נשגב ככל שיהיה, הן עדיין מתייחסות לדברים שבשליטת האדם, ולכן חייבות להפתר בהתאם לכללי השכל האנושי. בעניינים שכאלה, לא פחות מבכל עניינים שבשגרה, המיסטיציזם אינו אלא רוע. כוחות ההבנה שלנו מוגבלים ביותר. אין אנו יכולים לקוות לחשוף אי פעם את הסודות הכמוסים והעמוקים של היקום. אבל העובדה שלעולם לא נצליח לתפוס את המשמעות ואת התכלית של קיומינו לא מונעת מאיתנו לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים כדי לא לחלות במחלות מדבקות או להתשמש באמצעיים הנדרשים כדי להאכיל ולהלביש את עצמינו, וכן אל לה להרתיע אותנו מהקדמת חברה בה כל התכליות החומריות אליהן נשאף יהיו בני השגה. גם המדינה ומערכת החוקים, הממשל וניהולו אינם נשגבים מדי, טובים מדי, אדירים מדי משנוכל להביאם לעיון רציונלי. בעיות של המדיניות החברתית הן בעיות של טכנולוגיה חברתית, ויש לחפש את פתרונן באותה דרך ובאותם אמצעים אשר עומדים לרשותינו לפתרון בעיות טכניות אחרות: על ידי חשיבה הגיונית ובחינה מדוקדקת של המצב הנתון. מהות האדם ומה שמעלה אותו מעל לבעלי החיים הוא בזכות שכלו. מדוע עליו לזנוח את השימוש בשכל בתחום המדיניות החברתית ולסמוך על רגשות ודחפים מעורפלים ולא ברורים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה