[האויב שלנו המדינה] חלק א' - 5

ישנו קושי מסקרן בשימוש במחשבה מעמיקה אודות המוסד שאנשים ואבותיהם נולדו לתוכו. מקבלים אותו כמו שמקבלים את קיומה של האטמוספירה, וההסתגלות המעשית אליו נעשית במעין רפלקס. אנשים חושבים על האוויר לעתים נדירות, אלא אם הם שמים לב לאיזה שינוי, חיובי או שלילי, ואף אז לא חשובים אלא על משהו מיוחד באוויר. חושבים על אוויר נקי יותר, קל יותר, כבד יותר, אבל לא על האוויר עצמו. כך הוא לגבי מוסדות אנושיים מסוימים. אנו יודעים שהם קיימים, שהם משפיעים עלינו בדרכים מסוימות, אבל אנחנו לא שואלים כיצד הם נוצרו, או מה הייתה כוונתם המקורית, או מהי המטרה העיקרית אותה הם ממלאים בפועל. וכשהם משפיעים עלינו לרעה עד שאנו מתמרדים נגדם, אין אנו חושבים אלא על איזה שכלול או החלפה של מאפיין של אותו המוסד. כך האמריקה הקלוניאלית שדוכאה על ידי המדינה המונרכיסטית יצרה מדינה רפובליקנית, גרמניה ויתרה על המדינה הרפובליקנית לטובת מדינה היטלראית, רוסיה החליפה מדינה מונוקרטית במדינה קולקטיביסטית, איטליה – את המדינה החוקתית במדינה "טוטליטרית".

מעניין לראות שבשנת 1935 גישתו נעדרת הסקרנות של הפרט לגבי תופעת המדינה דומה בדיוק לגישתו כלפי תופעת הכנסייה בשנה, הבה נאמר, 1500. המדינה הייתה אז מוסד חלש מאוד, הכנסייה הייתה חזקה ביותר. הפרט נולד לתוך הכנסייה, כפי שנולדו אבותיו לפניו במשך דורות, באותו האופן הפורמלי והמתועד בו כיום הוא נולד לתוך המדינה. הוטלו עליו מסים לטובת הכנסייה, כמו שהיו הוא מממן את המדינה. הוא היה צריך לקבל עליו את התאוריה והדוקטרינה הפורמלית של הכנסייה, לסור למשמעתה, ובאופן כללי לעשות ככל שהיא תצווה עליו, שוב, באותו האופן בו המדינה מטילה את  שררתה עליו היום. אם הוא לא היה זריז דיו או צייתן, המדינה עשתה לו צרות בכמות מספקת, כמו שהמדינה עושה היום. ולמרות כל זאת לא עלה על דעתו של אזרח הכנסייה, כשם שלא עולה על דעתו של אזרח המדינה, לשאול איזה מין מוסד זה הדורש את נאמנותו. המוסד היה קיים, והאיש קיבל את תאורו העצמי, הסכים לו כפי שהוא, כל ההערכה עצמית שלו. גם כאשר חמישים שנה מאוחר יותר הוא התמרד, הוא בסך הכל החליף כנסייה אחת באחרת, את הקתולית בקלוויניסטית, לותרנית, צוויגליאנית, או מה לא, שוב, כמו שאזרח המדינה המודרני מחליף צורת מדינה אחת באחרת. הוא לא בחן את המוסד עצמו, כמו שאזרח המדינה של היום לא עושה זאת.

מטרת הכתיבה שלי היא להעלות את השאלה האם ההתרוקנות העצומה של הכח החברתי, אשר אנו עדים לה בכל מקום, אינה אות לחשיבות הרחבת הידיעה על טבעה הבסיסי של המוסד אשר מספח במהירות כה גדולה את הכח הזה[i].

אחד מחברי אמר לי לאחרונה שאם תאגידי השירותים הציבוריים לא ישפרו את דרכם, המדינה תשתלט עליהם ותפעיל אותם. הוא דיבר על כך בטון מעניין של סופיות. כך בדיוק, חשבתי לעצמי, היה יכול אזרח הכנסייה בסוך המאה ה-15 לדבר על איזו פעולה מתקרבת של הכנסייה, ואז תהיתי האם היה לו איזו תאוריה משוכלת יותר ומנומקת יותר על המדינה מאשר היה לקודמו על הכנסייה. למען האמת אני בטוח שלא. הפסאודו-תפיסה שלו לא הייתה אלא קבלה בלתי מושכלת של המדינה בתנאיה שלה והערכותיה שלה. הוא הציג את עצמו כלא פיקח יותר או פחות מכלל המוני אזרחי המדינה.   

נראה לי שבקצב בו הולכים הכוחות החברתיים ומתרוקנים, יש לאזרח המדינה לבחון מקרוב ביותר את טבעו של המוסד העושה זאת. הוא צריך לשאול את עצמו האם יש לו תאוריה של המדינה, ואם כן, האם הוא יכול להיות בטוח כי ההיסטוריה תומכת בה. הוא לא ימצא שניתן ליישב את העניין כלאחר יד, אלא שהדבר דרש חקירה הגונה, ושימוש אינטנסיבי בהתבוננות עיונית. יש לו לשאול קודם כל כיצד נוצרה המדינה, ומדוע, שהרי היא הייתה חייבת להיווצר באיזה אופן ולאיזו תכלית. שאלה זו נראית קלה ביותר, אבל הוא ימצא שאין הדבר כן. לאחר מכן יש לו לשאול מה ההיסטוריה מראה שהוא הוא התפקיד המרכזי של המדינה. אז, אם הוא ימצא ש"המדינה" ו"הממשלה" הם מושגים נרדפים לגמרי, והוא משתמש בהם ככאלה, אבל האמנם? האם ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים בין מוסד הממשלה למוסד של המדינה? לבסוף, יש לו להחליט האם, על סמך העדויות ההיסטוריות, יש לראות במוסד המדינה במהותה כמוסד חברתי, או אנטי חברתי. 

היום ברור מאוד שלו היה אזרח הכנסייה משנת 1500 חושב על שאלות יסודיות מעין אלה, הציוויליזציה שלו הייתה עוברת למסלול קל ונעים יותר, ויש לאזרח המדינה היום מה ללמוד מניסיון זה.

---

[i] רעיון חלקי ובלתי מספק של מה כלול בכרך זה ניתן לקבל מהעובדה שהכנסת המדינה האמריקאית מהמסים שווה היום לשליש מכלל ההכנסות הלאומיות! הדבר כולל את כל צורות המס, הישיר והעקיף, המקומי והפדרלי.