[ליברליזם] 8. דמוקרטיה

ליברליזם הוא אפוא רחוק מלהטיל ספק בנחיצותם של המנגנון המדיני, מערכת החוק ושל הממשל . תהיה זו טעות עצומה לקשר אותו באיזה אופן עם רעיון האנרכיזם.  בשביל הליברל, המדינה היא צורך מוחלט, שכן מטלות חשובות ביותר תלויות בה לגמרי: השמירה לא רק על הרכוש הפרטי, אלא גם על השלום, שכן בלעדי זה האחרון לא ניתן להשיג את מלוא התועלת מן הרכוש הפרטי.

שיקולים אלה לבדם יש בהם לקבוע את התנאים שהמדינה העומדת בהם תהיה תואמת את האידאל הליברלי. לא רק שהיא חייבת להיות מסוגלת להגן על רכוש הפרט, עליה להיות בנויה בצורה כזו שתאפשר התפתחות חלקה ושלווה, שאינה מופרת על ידי מלחמת אזרחים, מהפכה או מרד.

אנשים רבים רדופים עדיין על ידי הרעיון, שמקורו בעידן הטרום-ליברלי, כי ביצוע פעולות הממשל כרוך באצילות וכבוד מסוימים. עד לאחרונה, ואף בימים אלה ממש פקידי הממשל בגרמנייה נהנים מיוקרה אשר הפכה את מקצוע של משרת הציבור לנחשקת ביותר. ההערכה בה זוכים "אססור"[1] או קצין צעירים עולה בהרבה על זו של איש עסיקם או עורך דין אשר הזדקנו תוך כדי עבודה הוגנת. סופרים, מדענים ואמנים, ששמם יצא לתהילה הרחק מעבר לגבולות גרמניה זוכים במולדתם בלא יותר כבוד מאשר זה שדרגתם בהיררכיה הבירוקרטית, אשר לעתים קרובות צנועה למדי, מעניקה להם.

 אין  שום בסיס רציונלי להערכת היתר הזו לפעילות המבוצעת במשרדי הרשויות. זוהי צורה של אטביזם, שארית מהימים בהם הבורגני היה ירה מפני הנסיך ואביריו, שכן אלה יכלו בכל רגע לבזוז את רכושו. האדם המעביר את ימיו במשרדי הממשלה במילוי מסמכים שונים אינו אציל יותר, נעלה יותר או מכובד יותר, מאשר זה שלמשל מעביר את זמנו בחדר הסרטוטים של מפעל למכונות. גובה המס אינו מקצוע מכובד יותר מאלה העוסקים ביצירת העושר בצורה ישירה, אותו העושר שחלקו נחטף דרך מס כדי לממן את הוצאות המנגנון הממשלתי.

רעיון זה של ייחוס וכבוד מיוחדים הכרוכים בביצוע כלל תפקידי הממשל מהווה את הבסיס לתאוריה פסאודודמוקרטית של המדינה. על פי הדוקטרינה הזו,  המבקש לחיות תחת שלטונו של אחר צריך להתבייש. האידאל שלה הוא חוקה בה כלל הציבור הוא השולט והמושל. כמובן שהדבר מעולם לא היה ולעולם לא יהיה אפשרי, אף לא בתנאי מדינה קטנה מאוד. פעם נהגו לחשוב שאידאל זה מומש בערי המדינה של יוון העתיקה ובקנטונים של הרי שוויץ. גם זה הוא משגה. ביוון רק לחלק מהאוכלוסייה, האזרחים החופשיים, היה חלק כלשהו בממשל, המטויקוי (הגרים התושבים) והעבדים לא נטלו שום חלק. בקנטונים של שוויץ רק נושאים מסוימים בעלי אופי מקומי בלבד מיושבים על פי העיקרון החוקתי של הדמוקרטיה הישירה. כל הנושאים החורגים מהשטח המצומצם הזה מנוהלים על ידיד הפדרציה, שהממשל בה אינו תואם כלל את האידאל של הדמוקרטיה הישירה.

אין כל בושה לאדם כי אחרים ימשלו בו. ממשל ומנהל, אכיפה של תקנות וכיו"ב באלה דורשים גם כן אנשי מקצוע: משרתי ציבור מקצועיים ופוליטיקאים מקצועיים. עיקרון חלוקת העבודה והתמקצעות אינו נעצר אף בתפקידי הממשלה. איש לא יכול להיות גם מהנדס וגם שוטר בו בעת. וזה שאני אינני שוטר אינו גורע מכבודי, רווחתי וחרותי. זה שקבוצה קטנה של אנשים מספקת לגולם הגנה אינו פחות דמוקרטי מאשר קבוצה קטנה של אנשים שתספק לכולם נעליים. אין שום סיבה להתנגד לפוליטיקאים מקצועיים ומשרתי ציבור מקצועיים אם מוסדות המדינה הם דמוקרטיים. אבל הדמוקרטיה היא דבר שונה לגמרי ממה שבעלי החזון הרומנטיקנים המקשקשים אודות הדמוקרטיה הישירה מדמיינים לעצמם.

ממשלה של קבוצה קטנה של אנשים - והשליטים הם תמיד המיעוט מול הנשלטים, כשם שיצרני הנעליים הם מיעוט מול ציבור הצרכנים – תלוי בהסכמת הנשלטים, דהיינו בקבלתם את המנהל הקיים. הם יכולים לראות אותו כרוע במיעוטו, או כרוע הבלתי נמנע, אבל עליהם להחזיק בדעה כי החלפת המצב הקיים לא תועיל כהוא זה. אבל ברגע שרוב הנשלטים משתכנע כי יש צורך להחליף את המשטר הישן בחדש, ואת הצוות הישן בצוות חדש, ימי הממשל הקודם ספורים. לרוב הנשלטים יהיה הכוח למלא את משאלותיו אפילו בכוח ובניגוד לרצונו של המשטר הקודם. בטווח הארוך שום ממשלה לא יכולה לשמור על כוחה אם אין מאחוריה את דעת הקהל, דהיינו אם אלה הנשלטים על ידה לא חושבים שהיא טובה. לא ניתן להפעיל את הכח, אותו נוהג הממשל להפעיל כדי לאכוף את רצונו על הסוררים אלא אם הרוב אינו מתנגד לכך נחרצות.

בכל צורת משטר קיים אפוא אמצעי להפוך את הממשל תלוי, לפחות בסופו של דבר, ברצון הבוחרים, דהיינו: מלחמת אזרחים, מהפכה, מרד. אבל ליברליזם מבקש להימנע בדיוק מאמצעים  קיצוניים כאלה. שיפור כלכלי מתמשך אינו אפשרי אם השלום מופר כל הזמן על ידי המאבקים הפנימיים. המצב הפוליטי דוגמת זה ששרר באנגליה בימי מלחמת השושנים היה מפיל את אנגליה המודרנית תוך שנים מספר למצב של שפל איום. אלמלא נמצא פתרון לבעיות מלחמות האזרחים, לא היינו משיגים כלל את רמת הפיתוח הכלכלי הנוכחי. מלחמות אחים כמו המהפכה הצרפתית של 1789 גובות מחיר כבד בחיי אדם וברכוש. הכלכלה המודרנית לא יכול לשאת התכווצויות כאלה. מרידה כזאת תביא על אוכלוסיית המטרופולין המודרנית סבל כה רב, עם אפשרותה לחסום כניסת מזון ופחם, ונתק את אספקת החשמל, הגז והמים, עד שדי בפחד מפני המרד כדי לשתק את חיי העיר.

וכאן הדמוקרטיה מוצאת את יישום תפקידה החברתי. דמוקרטיה היא סוג של מערכת פוליטית המאפשרת את התאמת הממשל לרצון הנשלטים ללא חיכוכים אלימים. כאשר הממשל אינו מתפקד כרצון רוב האוכלוסייה, במדינה דמוקרטית אין צורך במלחמת אזרחים כדי להכניס למשרדי הממשלה את אלה החפצים לפעול לפי רצון הרוב. בעזרת בחירות והסדרים פרלמנטריים, החלפת הממשל עוברת חלק וללא חיכוכים, אלימות או שפיכת דמים.  

---

[1] מי שעבר את המבחן הממשלתי השני (העורך של המהדורה האנגלית)