[רעיונות] התיימרות לידע

זוהי תגובה למאמר ב"קפיטליסט היומי" בנושא "בארגז החול של סטלין".

אחד מפגעי המשטרים הריכוזיים הוא "היימרות לידע" ("Pretence of knowledge"). הדבר מתרחש, כאשר לממשלה, או לצורך העניין גורם שלטוני, ישנם משאבים לבנות לתחזק מרכז אנליטי רחב, המאפשר ניתוח מהיר של נתונים. מרכז כזה יכול לנתח בדיעבד כל תקלה, לאתר נקודות תורפה, ולהציע דרכי תיקון. הבעיה מתחילה כשאר הגורם השלטוני מניח, שבשל היכולת לפתור בעיות בדיעבד, אותו מרכז יכול לפועל גם בזמן אמת , ו אפילו לבצע תחזיות לעתיד. ההנחה הזאת גורמת לגורם השלטוני להניח, כי קיומו של המרכז האנליטי יהפוך את הרגולציה בענף בו פועל המרכז ליעילה יותר ממנגנוני השוק החופשי. אבל אין בידי הגורם השלטוני ידע אלא רק "הציימרות". המרכז האנליטי יכול להיות טוב בניתוח בדיעבד, ובעיבוד מידע סטטיסטי הנדרש, אבל לעתיד אין לו דרך לייצר ידע אמיתי אלא רק "התיימרות".

הדבר נכון שבעתיים בנושא שתמיד נחקר בדיעבד - ההיסטוריה. חוקרים מסוגלים היום לספק לנו נרבה מידע בדבר הגורמים שסייעו לנצחון החשמונאים על יוונים , או לסרוגין גורמים שפעלו נגד נאפוליון בפלישתו לרוסיה ב1812. אבל כל הדברים הללו הם ניתוחי בדיעבד. הנה סטאלין, והוא דמות שפשוט ונוח לדון בחסרונותיו, שכן לא חסרו כאלה, והיורשים שלו דאגו לחשוף ולפרסם אותם לעיני כל. שאלה יותר קשה שלא רבים טורחים לשאול אותה היא: מכל הזוועות של סטאלין, אנ י לא מטיל ספק כי בוצעו - ירושה בלתי נמנעת מלנין וחבורתו? כמה זוועות נמנעו בשל אישיותו של סטאלין , שכל אחר במקומו כן היה מבצע אותם? הרי אחרי הכל סטאלין הוא זה שניצח את היטלר. כמה מהזוועות הללו היו מחיר שרוסיה נאלצה לשם בשביל הנצחון? מי יעעז לשחק בפוקר עם ההיסטורי הולטעון שהנצחון לא היה שווה את זה? שטרוצקי, או בריה, או קגנוביץ' היו יכולים להיות מנהיגים יותר טובים, אם פחות סבל? האנשים המעיזים לנסות לראות צדי זכות של סטאלין, אפילו בהבנה כי הזכויות מתגמדות מול רקורד ההיסטורי - אבל למצוא את מעט הזכיות הללו, מיד מקבלים סטיגמה של סטליניסטים.( מגמה דומה, אם כי הפוכה ישנה בארה"ב שם המבקרים איזשהו צעד פוליטי של לינקולן זוכים לתווית של מצדדי-העבדות).

רבותי, האם אתם בטוחים שאין בידכם רק "התיימרות לידע"?

[חוויות] אני מפתח פערי מידע

אני מפתח פערי מידע. אני מנסה להסביר משהו למישהו, ואז מוצא את עצמי מסביר את המושגים בעזרתם התכוונתי לכתחילה להסביר את מה שרציתי להסביר. זה טוב, וזה לא טוב. אבל לכל הפחות זה יתן לי חומר לבלוג. אני הולך לפרסם כאן שורה של מאמרים על יסודות הכלכלה, ובעזרתם להציג את דעותי.

סקירות ותגובות 2

ידידתי יוליה פרסמה בפייסבוק לינק לכתבה הבאה בNRG:
http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/758/627.html#5360693
בגלל שמערכת פייסבוק לא מאפשרת תגובות ארוכות מדי, אני אפרסם כאן את הציטוט שמתקשר בעולמי לכתבה האמורה. בגלל שהתרגום העברי הושאל, אצטט את המקור:

He felt the sudden contraction of his mouth, like a slap denying him the right to pursue this course of thought. He was looking at the book on his desk. Its glossy jacket was glaring and new; it had been published two weeks ago. But I had nothing to do with it!—he screamed to himself; the scream seemed wasted on a merciless silence; nothing answered it, no echo of forgiveness. The title on the book's jacket was Why Do You Think You Think?
There was no sound in that courtroom silence within him, no pity, no voice of defense—nothing but the paragraphs which his great memory had reprinted on his brain: "Thought is a primitive superstition. Reason is an irrational idea.
The childish notion that we are able to think has been mankind's costliest error."
"What you think you think is an illusion created by your glands, your emotions and, in the last analysis, by the content of your stomach."
"That gray matter you're so proud of is like a mirror in an amusement park which transmits to you nothing but distorted signals from a reality forever beyond your grasp."
"The more certain you feel of your rational conclusions, the more certain you are to be wrong. Your brain being an instrument of distortion, the more active the brain the greater the distortion."
"The giants of the intellect, whom you admire so much, once taught you that the earth was flat and that the atom was the smallest particle of matter. The entire history of science is a progression of exploded fallacies, not of achievements."
"The more we know, the more we learn that we know nothing."
"Only the crassest ignoramus can still hold to the old-fashioned notion that seeing is believing. That which you see is the first thing to disbelieve."
"A scientist knows that a stone is not a stone at all. It is, in fact, identical with a feather pillow. Both are only a cloud formation of the same invisible, whirling particles. But, you say, you can't use a stone for a pillow? Well, that merely proves your helplessness in the face of actual reality."
"The latest scientific discoveries—such as the tremendous achievements of Dr. Robert Stadler—have demonstrated conclusively that our reason is incapable of dealing with the nature of the universe. These discoveries have led scientists to contradictions which are impossible, according to the human mind, but which exist in reality nonetheless.
If you have not yet heard it, my dear old-fashioned friends, it has now been proved that the rational is the insane."
"Do not expect consistency. Everything is a contradiction of everything else. Nothing exists but contradictions."
"Do not look for 'common sense.' To demand 'sense' is the hallmark of nonsense. Nature does not make sense. Nothing makes sense. The only crusaders for 'sense' are the studious type of adolescent old maid who can't find a boy friend, and the old-fashioned shopkeeper who thinks that the universe is as simple as his neat little inventory and beloved cash register."
"Let us break the chains of the prejudice called Logic. Are we going to be stopped by a syllogism?"
"So you think you're sure of your opinions? You cannot be sure of anything. Are you going to endanger the harmony of your community, your fellowship with your neighbors, your standing, reputation, good name and financial security—for the sake of an illusion? For the sake of the mirage of thinking that you think? Are you going to run risks and court disasters—at a precarious time like ours—by opposing the existing social order in the name of those imaginary notions of yours which you call your convictions? You say that you're sure you're right? Nobody is right, or ever can be. You feel that
the world around you is wrong? You have no means to know it. Everything is wrong in human eyes—so why fight it? Don't argue. Accept. Adjust yourself. Obey."

Ayn Rand "Atlas Shrugged" (1957)

ועוד עניין. בשבת אחרונה, בעלון "שבת בשבתו" התפרסם מאמר של הרב ישראל רוזן תחת הכותרת " עדיפה עבודה זרה מעבודה ערבית". http://www.zomet.org.il/?CategoryID=160&ArticleID=4116

אני מצרף את הקישור כאן, ואדון בו בהמשך.

[רעיונות]Robert A. Heinlein on value

Mr. Dubois had said, "Of course, the Marxian definition of value is ridiculous. All the work one cares to add will not turn a mud pie into an apple tart; it remains a mud pie, value zero. By corollary, unskillful work can easily subtract value; an untalented cook can turn wholesome dough and fresh green apples, valuable already, into an inedible mess, value zero. Conversely, a great chef can fashion of those same materials a confection of greater value than a commonplace apple tart, with no more effort than an ordinary cook uses to prepare an ordinary sweet.
"These kitchen illustrations demolish the Marxian theory of value — the fallacy from which the entire magnificent fraud of communism derives — and to illustrate the truth of the common-sense definition as measured in terms of use."
Dubois had waved his stump at us. "Nevertheless — wake up, back there! — nevertheless the disheveled old mystic of Das Kapital , turgid, tortured, confused, and neurotic, unscientific, illogical, this pompous fraud Karl Marx,nevertheless had a glimmering of a very important truth. If he had possessed an analytical mind, he might have formulated the first adequate definition of value... and this planet might have been saved endless grief.
"Or might not," he added. "You!"
I had sat up with a jerk.
"If you can’t listen, perhaps you can tell the class whether ‘value’ is a relative, or an absolute?"
I had been listening; I just didn’t see any reason not to listen with eyes closed and spine relaxed. But his question caught me out; I hadn’t read that day’s assignment. "An absolute," I answered, guessing.
"Wrong," he said coldly. " ‘Value’ has no meaning other than in relation to living beings. The value of a thing is always relative to a particular person, is completely personal and different in quantity for each living human — ‘market value’ is a fiction, merely a rough guess at the average of personal values, all of which must be quantitatively different or trade would be impossible." (I had wondered what Father would have said if he had heard "market value" called a "fiction" — snort in disgust, probably.)
"This very personal relationship, ‘value,’ has two factors for a human being: first, what he can do with a thing, its use to him... and second, what he must do to get it, its cost to him. There is an old song which asserts that ‘the best things in life are free.’ Not true! Utterly false! This was the tragic fallacy which brought on the decadence and collapse of the democracies of the twentieth century; those noble experiments failed because the people had been led to believe that they could simply vote for whatever they wanted... and get it, without toil, without sweat, without tears.
"Nothing of value is free. Even the breath of life is purchased at birth only through gasping effort and pain." He had been still looking at me and added, "If you boys and girls had to sweat for your toys the way a newly born baby has to struggle to live you would be happier... and much richer. As it is, with some of you, I pity the poverty of your wealth. You! I’ve just awarded you the prize for the hundred-meter dash. Does it make you happy?"
"Uh, I suppose it would."
"No dodging, please. You have the prize — here, I’ll write it out: ‘Grand prize for the championship, one hundred-meter sprint.’ " He had actually come back to my seat and pinned it on my chest. "There! Are you happy? You value it — or don’t you?"
I was sore. First that dirty crack about rich kids — a typical sneer of those who haven’t got it — and now this farce. I ripped it off and chucked it at him.
Mr. Dubois had looked surprised. "It doesn’t make you happy?"
"You know darn well I placed fourth!"
"Exactly!The prize for first place is worthless to you... because you haven’t earned it. But you enjoy a modest satisfaction in placing fourth; you earned it. I trust that some of the somnambulists here understood this little morality play. I fancy that the poet who wrote that song meant to imply that the best things in life must be purchased other than with money — which istrue — just as the literal meaning of his words is false. The best things in life are beyond money; their price is agony and sweat and devotion... and the price demanded for the most precious of all things in life is life itself — ultimate cost for perfect value."

Robert A. Heinlein "Starship Troopers" (1955)

[חוויות] נצחון

ארחי צהרים בשבת חטפתי תנומה וחלמתי שניצחתי. כדרכם שך חלומות, הנצחון בא בדרך ביזארית ולא מובנת, אבל גם אחרי שהתעוררתי זכרתי את שלוות הנפש הגדולה שירדה עלי אחרי הבננתי - בחלום- שניצחתי.
יכול להיול שזה סימן לכך שמשהו לא בסדר בדרכי הנוכחית. או שסתם הגזמתי עם I-doser

[רעיונות]Paradigm

"Do you know what a 'paradigm' is?"
"20 cents?" I quipped, and he paused, stared blankly at me for the briefest moment, and
then exploded with deep-down, booming laughter.
"Great... that's great!" he exclaimed after he regained his breath.
"Pair o' dimes... 20 cents. Exactly! You know how we say, 'Here's my two cents,' when
we're giving someone our opinion or point of view? A paradigm is just that - a point of view, a
way we see things.

-The Greatest Networker in the World
by John Milton Fogg

http://www.greatestnetworker.com/Library.asp

Lost in Subjecivity

This is response to Danny Shahar's "The Subjectivity of Value" and "Interpersonal comparisons of utility".
He says:

The problems people seem to be wrestling with are twofold. First, people have been arguing that because value is subjective, we can't say anything about how much value something has except by saying how much someone values it. Second, people have been claiming that because there is no acceptable way to objectively measure utility, it is impossible to coherently make claims about utility which compare utility between one individual and another.

So, I'd like to present my point of view upon those two subjects.

To begin, I want to make clear that I don't deny that utility is subjective. But what does it mean to say this? One uncontroversial, but relatively weak, way of interpreting this is to say that without people (or other valuers) to value things, nothing would have value.

The weakness of this claim derived from the non-practicl conditions it presents, which draw it all to the famous quan of falling tree making/not making any sound. I'd like to present it the other way. If one doesn't know about somthing, this somthing bear no value. A real-life example: When my family came to Israel, we were studiyng Hebrew by reading newspapers. One day I found the an advertisement offering services of "malgezan with his own malgesah". Me and my parents sated to wander, do we, as ahoushold need services of malgezan with malgezah. Naturally, no decision could be reached before we look up the word malgezah in the dictionary.

If it is the nature of value that it does not exist except as it is placed on certain things by people, then it would be impossible to be mistaken about the value of something.

That is the nature of subjecivity. I'll offer my solution a bit later.

The problem arises from the fact that we can talk about something's being "valuable" in two ways. One is positive: "I value X; X is valuable." The other is normative: "X would help me to achieve my ends; X is valuable." When my opponents talk about the subjectivity of value, they slip into the former kind of thinking.

I'd like to rephrase it a bit. "X would help me achieve my ends -> X holds some utility for me -> X is valuable". I did it because the first one sounds like tautology:"I value X; X is valuable" – why do you value X? If " I value X -> X holds some utility for me -> X is valuable" hen there is no difference between the two. If X holds no utility for me, why do I value it? Even most inderect utility will always imply the second definition.
Now enter enterpreneur. Enterpreneur is someone who try to guess other people values and turn it to his profit. In enterpreneureal way "People will pay a lot of money to by Mona Lisa + People will pay alot of money to secure Mona Lisa -> Mona Lisa is valuable. Here is external use of the second way.

In practice, I (and I think most people) do tend to assume that individuals have certain ultimate ends, and that under this assumption, I can largely ignore the issue of the subjectivity of ends. For example, I don't tell the alcoholic, "If you desire the sort of life I find that most people do, you shouldn't have that drink." I simply say, "You shouldn't have that drink." If I were to discover that the alcoholic actually thought that his purpose on the Earth was to explore the effects of alcoholism, producing knowledge for himself and the rest of humanity in the process, then I couldn't criticize his choice of drinking in the same way. But recognizing this possibility doesn't preclude me from assuming that they alcoholic is making a poor decision (in the absence of evidence to the contrary).

A natural problem that people face, is that they mix between their own utility , and enterpreneureal one. They make assumptions about the world arround them, based on their own, subjective of course, scale of values.
One thing that I should address, but I won't, is the issue of justice as it relates to value. It's fully possible that someone could do something which would actually produce the effect of promoting her ends, but we would still want to say that there's something wrong with it.
And here is the catch: If we run along the subjectivity line, as Mises did, we get lost in subjectivity. We'll just find more and more subjective values, which will force us to make more and more claim of uncertainty etc. Just like postmodernists, you finish up denying almost everithing.

I anticipate that it will be necessary to offer something by way of disclaimer. It occurs to me that by suggesting that something can be more valuable to one person than to another person, I will be accused of being a Utilitarian--of claiming that the person to whom the thing would be most valuable should be the one to have it.
Can people lost in subjectivity develop such Utilitarism? In oreder to make calim about somthing being more valueble you must prove it. But surprise, surprise, all is subjective! No way to show who values somthing more.

There is one place where the difference in values is manifested, and it is ruled by Utilitarism. It is the market, wher people exchange things with lesser value for things with greater value. BUT the market hold no "should"s. It is voulantary. So it is possible to make claim of subjectivity of value without copulsive utilitarism.

My argument is positive, and not normative. In saying that interpersonal utility comparisons are, in at least some cases, possible, I am not saying anything about what ought to be done in cases where these comparisons show that one person would benefit more than another from some policy, or where one person would gain more than another would lose.

But in the world of Mises, lost in subjectivity it is impossible. The'll reject the "maybe, in some cases, yet positive".

This implies that we cannot in fact decide whether two pense have more utility to a millionaire or a beggar. Yet we may have a shrewd suspicion. But this, we are told, is "unscientific," for lack of a test." He continues, "Can we afford to reject this very clear finding of common sense? Of course great caution must be exercised in not pushing the matter too far. Since the evidence is vague, we must not go farther than a very clear mandate from common sense allows."

Which is easily explained by what I've said in the beggining. The "Shrewd suspicion" comes from our own scale of values. But since it is subjective we are, once again, lost in subjectivity.
How to get out? How to avoid being lost in subjecivity? Why people get lost in the first place? Lets go back, to John Locke. In his "An Essay Concerning Humane Understanding" , he shows that no idea is innate. But it means that many of interpersonal concepts like "justice", "natural rights", "democracy", " equal rights", or any other concept you would consider important, can be found inside human paradigm a-priori. So, digging inside the scale of values not only will nor reveal them, but rather reveal their absence. That's how "subjective justice" comes to live, and how people get "lost in subjectivity".
What is the solution? Well, there is famous one, used in many civilisations. I've found it both in Talmud and in Ayn Rand. And by that name you can guess what it is – setting independent objective standard. With this standard, people can , instead of evaluating two subjective value scales- to compare their utilty with the standard. Does creation of the standard block or disrupt personal freedom? By no way. It only says that the life of child in Africa worth more than 2$. It is up to you to decide which utility is greater – the cup of cofee, or moral satisfaction from saving a child ( or perhaps moral satisfaction of havig cofee while lesser beings are doomed to perish). Having this standard allows wxistence of justice beause all refer to the standerd to know that it is better to steal than to starve, but it is better to have just 4 rooms and not 6 than robbin a bank.
Because the robber also knows that, the justice is not built upon subjective vlues, but upon objective action and decisions of people aware of different values.

שפע מוחלט

בתור ניסוי מחשבתי נוכל לתאר מצב בו קיים שפע מוחלט- כל צורך או העדפה ניתנת למימוש מיידי בכמויות מעבר ל"עודף". כלכנים מציגים את הסיפור התנכ"י של אדם וחוה כמצב כזה. יש לומר שמצב כזה לא כרוך בהגרות של "אינסוף, שפע מוחלט יכול להיות מוגבל בהחלט, ופשוט צריך להיות גדול מהעדפה. ובגלל שהעדפה היא סובייקטיבית, הרי שמצב של שפע לאנשים מסוימים לא יהיה כזה לאנשים אחרים. הבדיחה הידוע מספרת על אמריקאי שנסע לנפוש במקסיקו. לפתע, הוא חשב על רעיון גאוני לחברה חדשה. להוט להתחיל , הוא פנה כה וכה בחיפוש אחרי עוזרים, והנה מקסיקני ישן לו שנת צהרים בצילו של עץ. "קום, עזור לי!" קרא האמריקאי למקסיקני. המקסיקני הרים את כובעו ושאל: בשביל מה?" "תתעשר!" צעק האמריקאי. "ומה אז?" שאל המקסיקני. "ואז תוכל לעשות מה שבא לך בחיים!" "ובכן", אמר מקסיקני, "אני כבר עושה מה שבא לי בחיים". כפי שראינו השפע של מקסיקני כלל איו שפע של אמריקאי. במסכת אבות נמצאת תובנה דומה: "מיהו העשיר? השמח בחלקו" העשיר כאן אינו בעל נכסים אינסופיים, אלא מוגבלים בהחלט, אלא שההגבלה הזאת אינה יוצרת אצלו אי-נוחות. הוא שמח בה.
התובנה הזאת הביאה אוטופיסטים שונים בנסיון לתכנן חברה אנושית מושלמת, לרעיון כי בעזרת שליטה בהעדפה, וצמצומה, ניתן לכונן שפע. הם גינו אגואיזם, והטיפו להקרבה עצמית . בהמשך נביא מספר דוגמאות לכך.

[רעיונות] שפע

צורך לא ממומש תופס מדרג גבוה יותר בסדר עדיפויות. אם ימומש הוא ידחה במורד הסדר, ואם הצורך יעלם, הרי שהוא יעלם בסדר עדיפויות. דרך זה נוכל להגדיר את השפע. למשל: האדם צמא, לכן מים נמצאים במקום גבוה בסדר העדיפויות. אם האדם יקבל כמות של מים שלא מספיקה להרוות את צמאונו, מים ימשיכו לתפוס מקום גבוה. כאשר האדם ישיג מספיק מים, המי יזוזו במורד הסדר – האדם ירצה אולי להחזיק/להשיג מים כדי להרוות את הצמאון העתידי. אם הוא ישיג יותר מים שהוא מסוגל לחשוב על שימוש כלשהוא בהם, הרי שהמים (או לכל הפחות החלק החורג הזה) יעלמו מסדר עדיפויות שלו. כלומר היו לנו מצבים של "צורך", "עודף" ו"שפע". כעת, נוכל לעמוד על תופעה שנקראת "תועלת שולית יורדת". כל יחידה נוספת מאותו מצרך, הרי היא מקדמת את הצורך במורד סדר העדיפויות, ולכן ערכה או"התועלת" ממנה קטנים.

[רעיונות] סדר עדיפויות

בגלל שהאנשים מעדיפים, כאשר נמצאת בפני האדם קבוצה של רעיונות מאותה קטגוריה, הוא מסדר אותם לפי סדר של העדיפות. השתמשתי במילה רעיונות, כי היות ותיוג הוא טוב/לא טוב, ואילו חפצים למשל אי אפשר לשייך כך. כשאדם חושב על חפץ גשמי, המחשבה הזאת כוללת ערכים שונים השייכים לאותו חפץ, כמו הכבוד שבבעלות, המאמץ הדרוש להשיג, חפצים אחרים שניתן להשיג בתמורה. נוצר סבך שלם של פרמטרים, שהאדם לפעמים מתקשה בעצמו לסדר אותם בסדר אחיד. יש לזכור כי הערכה היא סובייקטיבית, לכן בעדפות נראה סידור אך לא כימות. משפט "אני מעדיף גלידת שוקולד פי 3.4 מגלידת תות" הוא חסר משמעות. "טוב שם משמן טוב" – ההעדפה במשפט ברורה, אבל קשה לזהות קריטריון אחיד להעדפה, קל וחומר איזהשהו כימות. מה גם, שהיות והעדפה היא בין רעיונות, הרי שהעדפה כשלעצמה לא חייבת להיות קשורה במציאות. האדם יכול להעדיף שלום על פני מלחמה, יום שמש על פני יום גשם, או להיות צעיר ובריא מאשר זקן וחולה. למימוש ההעדפה על ידי פעולה נתיחס בהמשך. ועוד יש לזכור כי העדפה היא נקודתית, וכל סידור ב"סדר עדיפויות", כך נקרא לתוצאה של העדפה, הוא לנקודה ספציפית בזמן.

סקירות ותגובות 1

גיליתי שהאוניברסיטה הפתוחה משתמשת בספרי לימוד שלא עודכנו מ1982. טרם הצלחתי להשיג תגובה של נציגי האוניברסיטה.

שמתם לב למאמר באנגלית באמצע הבלוג שלי? כתבתי אותו בשביל בלוגר בשם FSK

קבלתי תגובה לא הכי אוהדת:

Your article is a bunch of quotes from the Bible along with some commentary. I consider the Bible to be a biased source. Christianity and Islam are slave religions. I don't know enough about Judaism to make a critique. Most mainstream religions are really slave religions, designed to make people accept a lifetime of slavery.

מסקנה: מכאן ואילך אני כותב לעצמי.



נתקלתי במאמר בThe Marker על כך שביטוח לאומי מזייף בנתונים.



בפורום כלכלה וכלכלניםשל תפוז

סיכמו כי אם מספר הזכאים גדול יותר, הרי כמות הכסף המחולק קטנה.

במגזר החרדי מצאו פתרון לא שגרתי .לעליית מחירי הדירות

והנה
תמונה לסיכום

[רעיונות] מה אנשים מעדיפים?

המשך של אפי-מה? של הכלכלה?!?
השכל האנושי - "מותר האדם מן הבהמה". האנשים עושים בו שימוש כשהם מעדיפים.
מה הכוונה? ובכן, כאשר אדם קולט מידע חדש, הוא באופן אוטומי מעריך אותו ומצמיד לו תג-יחס, טוב/לא טוב, וכתוצאה נוצר מדרג התיחסות – סולם ערכים. פעולה של מיקום דברים על מדרג זה -היא העדפה, והמשפט ,אנשים מעדיפים את מה שטוב להם" מאבד את המשמעות שלו , כי עצם ההחלטה מה טוב לאדם היא היא ההעדפה.
העדפה היא נקודתית – כלומר ברגע מסוים דבר מסוים מתוייג כטוב ממשנהו. ברגע הבא יתקבל מידע חדש, או יעובד מידע ישן וזה יכול להשתנות. זה אחד הגורמים בגללם נשלל מן האדם תואר "רצינאלי" בידי מספר פילוסופים. כמו כן יש לצין כי ההעדפה היא פעולה בלתי רצונית. טובי המומחים התעסקו מאז ומעולם בלגרום לאנשים להעדיף דבר אחד על משנהו , אך לא לגרום לאדם להפסיק להעדיף לגמרי. ומכאן עולה השאלה, מהגורם לאנשים להעדיף?

Rise and Fall of Bibleic Anarchy

To FSK for the intelectual strife.

Abstract:

It is commonly cosidered that kingdom is the political regime endorsed by The Bible. But carefull reading shows that kingdom is merely a compromise to State-wise social movement in originally anarchic society of Son's of Israel.

Methodological Note:

Because this article is in English, I used the KJV Bible. I do recomend to get more updated translation for further inquiry, or better yet to study Hebrew to read the original texts.

In conversations with representatives from fundamentalistic religion congression it is common to hear that people should have some sort of "kingdom" because "The Holy Book says so"( apparently that was their case for slavery few hundred years ago). But where does it say so?
First we must locate relevant parts of the Bible. In order to do so lets divide the Scriptures chronologicaly:
First generations up to Abraham; The Patriachs - Abraham to Josef; Egypt and Moses; The Judges – Joshua to Samuel; Kings – Saul and David to Zedekiah; Bablon and the Leaders of the rebuilding of Jeusalem; Here Ends the Old Testament. Between the Testaments goes Persian and Early Helenistic Period; The Hasmonean Kingdom which ended with Herod, and the Roman rule.
The first generations are useless for us, because there were no righteous rulers , only Nimrods and Pharaohs. The New Testament too is writen under Roman ruke, and its descriptins of kings are mostly parables and metaphores for the Kingdom of Heaven. Hasmoneans are aso of no use, for the righteous ones of the mimicked David, and less righteous – the Romans. The leader of Babylonian-Persian exile, Mordecai, Zerubbabel, Ezra, Nehemiah, despite their charisma, were completely dependant of Persian kings (see Ezra 5:3). So , we have to seek between the second half of Genesis, starting with Abraham, to king Zedekiah in the end of Kings.

The Patriarchs.

The patriarchs were not only head of the clan, but also diplomats (Gen 26:10), warlords (Gen 14:14), and supreme judges, with right of death sentence (Gen 38:24). Yet we face here a stage ofsmall clan, not real nation. We'd have to procede to Egypt for that.

Moses.

Moses was quite a unique character , for the multitude of tasks and missions. Both leader, diplomat, warlord, prophet, priest (later delegated to Aaron), and the supreme judge. But when times co e to shoose the next leader, the chosen one, Joshua, is not granted all the authority! Instead, the Almighty decrees a double rule with Joshua as military leader, and Eleazar as the high priest and spiritual leader(Num 27:15). This is would be the model for David's kingdom. In Deutronomy, this model of constitutional monarchy(with the Holy Book as the contitution), is presented, but before furter discusion about it I'd like to pose a question. In the beginin of King's commanments in Deutronomy, the Bible says:

{17:14} When thou art come unto the land which the LORD thy God giveth thee, and shalt possess it, and shalt.dwell therein, and shalt say, I will set a king over me, like as all the nations that [are] about me.

Here is the question: "Shalt say" stand for "you should" or for "shlould you"? KJV makes the most definite translation of "you should", yet how comes that for more than 300 years leaders, even the most righeous ones from Joshua to Samuel didn't obide such explicit commandment?

The Judges

The best description of the period is given by the Book itself:

{21:25} In those days [there was] no king in Israel: every man did [that which was] right in his own eyes.

The only institution close to political one was the Judge, but he/she didn't coerse or inforce laws, but rather were used as highest authority in quarrels or arguments. (for that reason some judges had desribed as judging in certain place, comp Jud 4:4). The Judge enforced no taxation, as Samuel testifies:

{12:1} And Samuel said unto all Israel, Behold, I have hearkened unto your voice in all that ye said unto me, and have made a king over you. {12:2} And now, behold, the king walketh before you: and I am old and grayheaded; and,behold, my sons [are] with you: and I have walked before you from my childhood unto this day. {12:3} Behold, here I [am:] witness against me before the LORD, and before his anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? whom have I oppressed? or of whose hand have I received [any] bribe to blind mine eyes therewith? and I will restore it you. {12:4} And they said, Thou hast not defrauded us, nor oppressed us, neither hast thou taken ought of any man’s hand.

The Bible uses the verb "judged" for all judges but one Abimeleh, who "reigned" (Jud 9:22). But Abimeleh cannlot be an example beacause he wasn't righeous, and gained his reign by murder (Jud 9:5). On contrary, when Gideon is offered to "rule" he refused:

{8:22} Then the men of Israel said unto Gideon, Rule thou over us, both thou, and thy son, and thy son’s son also: for thou hast delivered us from the hand of Midian. {8:23} And Gideon said unto them, I will not rule over you, neither shall my son rule over you: the LORD shall rule over you.

The only periods when the Judges possesed more power was durig the wars. But their power didn't extend this way after the war. For instance Jepithah had to negotiate after-war rights( Jud 11:9).
This ear-time unification was quite natural, because most of those war were wars waged by KINGS who installed taxes and levies over free society of Sons of Israel.
Now, it is true that the expresion we persened earlier,"In those days [there was] no king in
Israel: every man did [that which was] right in his own eyes." was used in the Bible to mark a serious problems of the period, such as Micah's cult and Civil war of Gibeah. But was the King the remedy? Were there no sinners through the period of kings?

Samuel

The last of the Judges, Samuel was the one responsible for installing the first of Kings, Saul. Reading the Scripture reveals, tha the demand for king came after unsucsessful aptemt to apoint his own sons as Judges. The elders come to Samuel with request for king to "judge us like all the nations." (Sam I 8:5).
Latter the people will present a broader demand:

{8:19} Nevertheless the people refused to obey the voice of Samuel; and they said, Nay; but we will have a king over
us; {8:20} That we also may be like all the nations; and that our king may judge us, and go out before us, and fight our
battles.

We can see, that first of all, there are no new political functions – the Judges did both Judgement and Warfare. The only difference here is stabilty brought by reigning dynasty of kings, like those of surrounding nations. We waould call this – minacrhy.
Samuel is displeased. He prays,and from his dialog with the Almighty we can understand taht "stalt" of Deuteremony was actually "slould you":

{8:6} But the thing displeased Samuel, when they said, Give us a king to judge us. And Samuel prayed unto the LORD. {8:7} And the LORD said unto Samuel, Hearken unto the voice of the people in all that they say unto thee: for they have not rejected thee, but they have rejected me,that I should not reign over them. {8:8} According to all the works which they have done since the day that I brought them up out of Egypt even unto this day, wherewith they have forsaken me, and served other gods, so do they alsounto thee. {8:9} Now therefore hearken unto their voice: howbeit yet protest solemnly unto them, and shew them the manner of the king that shall reign over them.

Here is how the Almighty describes this cry for stability — moral degradation, lack of faith! People who carry God in their hearts need not some external king. Samuel is ordered therforeb to present political changes that installing the king would cause, maybe to reppel the demand for king. If people are weak in moral sence, maybe the political economy arguments wil affect them.
Here they are:

{8:10} And Samuel told all the words of the LORD unto the people that asked of him a king. {8:11} And he said, This will be the manner of the king that shall reign over you: He will take your sons, and appoint [them] for himself,for his chariots, and to be his horsemen; and [some] shall run before his chariots. {8:12} And he will appoint him captains over thousands, and captains over fifties; and [will set them] to ear his ground, and to reap his harvest, and to make his instruments of war, and instruments of his chariots. {8:13} And he will take your daughters [to be]
confectionaries, and [to be] cooks, and [to be] bakers. {8:14} And he will take your fields, and your vineyards,and your oliveyards, [even] the best [of them,] and give [them] to his servants. {8:15} And he will take the tenth of your seed, and of your vineyards, and give to his officers, and to his servants. {8:16} And he will take your menservants, and your maidservants, and your goodliest young men, and your asses, and put [them] to his work.{8:17} He will take the tenth of your sheep: and ye shall be his servants. {8:18} And ye shall cry out in that day because of your king which ye shall have chosen you; and the LORD will not hear you in that day.

Samuel warns the Sons of Israel , that their minarchy will end with all the "benefits" of centralised state: Taxes, Beurocracy and Draft.
But as we already mentioned, the people chose to exersice the option in Deuteremony and to install a king. And the rest is history.

[רעיונות] אפי-מה? של הכלכלה?!?

הכל החל כשרבתי עם סטודנט לכלכלה באוטובוס. התחלנו עם המונוולים השונים, ועברנו להגדרות יסוד. הוא ידע לצטט יפה את הגדרת הכלכלה כ"דרכי פעולה בתנאי מחסור". כמעט ואמרתי לו שזה נשמע כמו ניהול – ואם ניהול טוב אז מחסור גם יעלם במהרה.
זה לא שאני חלילה פוסל את הכלכלה. התופעות בהן היא מתעסקת שרירות וקיימות. ולהוסיף חטא על פשע, מפגינות גם עקביות מסוימת. למשל, מוצר שקשה להשיגו נוטה להתיקר, ואילו כאשר הוא הופך לזמין יותר, מחירו חוזר ויורד. מכאן שאלה אפיסטמולוגית (זה ענף בפילוסופיה ששואל איך אנחנו יודעים דברים): מה מקור העקביות הזאת? ניתן להציע שני הסברים:
או שהאדם הוא רציונלי,כלומר הגיוני – ולכן העקביות נוצרת בעקבות כללי ההגיון שאם נלמד אותם נדע לזהות ולחזות תופעות כלכליות. כלכלן במקרה כזה יפעל כמטמתיקאי אשר חוקר תכונות של פונקציה בעזרת הכללים המתמטיים, יכול להגיד כיצד יראה הגרף שלה ולשאר את ערכיה, אפילו ללא הצבת ערכים ממשיים – מידע כזה הוא לוגי וא פריורי, שזה בלטינית לפני המעשה.
או שהאדם אינו רצינלי, כלומר לא משתמש בהגיון. אם כך, העקביות נובעת מתכונותיו כבעל-חיים. הכלכלן ידמה במקרה כזה לביולוג המחזיק במעבדה תל-נמלים, אותו הוא מחממם, מקרר, מאיר או מחשיך ומתצפת כיצד מגיבים הנמלים. מידע כזה הוא אמפירי, כלומר נובע מנסיון, ופוסטריורי, שזה בלטינית לאחר מעשה, בדיעבד.
ומה אתם חושבים?

[פרקסאולוגיה] גורמי הפעולה

הפעולה הרצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה. מיזס מבדיל בספרו בין אינסטינקט/רפלקס, לבין פעולה רצונית. הראשונים לא דורשים קוגניציה, ומתבצעים ללא הפעלתו של השכל האנושי. פעולה רצונית, לעומת זאת, היא הביטוי הסופי של בחירה וההעדפה של האדם הפועל. ואילו בחירה והעדפה הנן נגזרות של פרדיגמה. פעולת אדם, לפי מיזס, קשורה בשלושה גורמים. ראשית, בתחושת האי נוחות (מיזס מתייחס לAN ESSAY CONCERNING HUMANE UNDERSTANDING של לוק, ספר שני פרק21). שנית, תמונת דמיון ברורה של המצב המתוקן, ושלישית, ציפיה כי פעולה רצונית מסוימת תסיר או תקל את האי נוחות.
והרי שלושת הגורמים קשורים לפרדיגמה: אי-נוחות מתהווה כאשר הקלט הקוגניטיבי מוסר מידע שמתנגש עם הפרדיגמה. לוק עצמו, בהגדירו כאב ועונג כותב כי אין רק הכוונה לכאב פיזי, אלא לכל אי-נוחות שמקורה בחושה או במחשבה. ואפילו אי-נוחות פיזית, כגון כאב, עדיין קשורה לפרדיגמה – הפרדיגמה מכתיבה את ההתיחסות לכאב, כמו התעלמות, הדחקה בכח. אם אי-הנוחות הפיזית כה גדולה, עד שאין האדם יכול להשתמש בקוגניציה שלו, הרי שהוא לא מסוגל לפעולות רצוניות.
תמונת דמיון של המצב האופטימלי, מסתמכת על המידע האסוף בפרדיגמה, ואילו הציפיה לתוצאה בנויה ל הקשרי "סיבה-תוצאה" של הפרדיגמה. לכן פעולה רצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה.
פעולה, כמו שאמרנו, הינה בחירה – כלומר מעשה של מימוש העדפה. זה מחזיר לתמונה גורם שהזכרנו בתחילת דברינו, הקוגניטיביות של האדם. הפרדיגמה סיפקה לאדם את תמונת הדמיון של המצב האופטימלי, וכן פעולות שהמסובב להן -התקרבות למצב האידיאלי. אבל היא גם סיפקה חלופות שונות,צעדים שונים. זהו תרגיל ידוע בנושא בחירה שמוצג לכלכלנים בתחילת דרכם. כמות המשאבים של האדם מוגבלת. זמנו מוגבל,כוחו מוגבל, יכולת החשיבה שלו מוגבלת. נקיטת פעולה מסוימת תהפוך פעולות אחרות לבלתי זמינות. כל פעולה כרוכה בוויתור. נוצר מצב בו כל פעולה רצונית כרוכה בוויתור. אבל קיומו של ויתור קשור בבחירה. ובחירה בהעדפה. זו הסיבה מדוע הצהיר מיזס כי כלכלה היא מקרה פרטי בתיאוריה כללית של בחירה והעדפה. כלכלה פשוט הכי מוכרת וגם יותר כמיתה, שכן היא מתחקה אחר תוצאות הפעולות האנושיות. והרי תוצאות הללו ניתנות לתצפות, תיעוד ומעקב.
האדם, כדי לפעול מעריך בעזרת הגורם הקוגניטיבי אפשרויות שונות שהפרדיגמה סיפקה. תוצאה -סילוק האי-נוחות, התקדמות לאושר, או כל יעד אחר שנמצא בתמונת הדמיון, קשורה בשני הגורמים כאחד. מכאן,אנו מסיקים שתי דרכים עיקריות להשפיע על פעולתו של אדם – השפעה על הפרדיגמה והשפעה על הקלט הקוגניטיבי. שינוי בפרדיגמה מתרחש כאשר ממים חדשים, או מבנים ממטיים חדשים משלובים בפרדיגמה. שינוי בקלט הקוגניטיבי, יתרחש בשינוי הנסיבות, כלומר כאשר המידע המסופק ישתנה או כאשר תשתנה דרך הקליטה – למשל תחת השפעת חומרים נרקוטיים. זה האחרון נפסל מבחינתינו, הרי אז נפגעת הרציונאליות של האדם. פעולה רצונית, איפוא, מתרחשת באינטראקציה בין העולם החיצוני, שקראנו לו עד כה נסיבות, כפי שמדווח על ידי הקלט הקוגניטיבי, לבין הפרדיגמה.

[פרקסאולוגיה] המבנה הפרדיגמאלי

ראשית דבר, האדם הוא קוגניטיבי. הוא אוסף מסביבתו לא רק קלט של חושים , אלא גם מידע מופשט, ומעבד אותו בכלים לוגיים, או בדמיונות אינטויטיביים. יכולת זו מבדילה אותו מבעלי החיים מחד, וממחשבים המסוגלי לחשיבה לוגית בלבד מאידך.
שנית,האדם הוא אגואיסטי. הוא מחפש באופן מתמיד להטיב את מצבו, ופועל באופן מתמיד כדי לא להחמיר את מצבו. בעלי החיים שואפים לעונג ונמעים מכאב, אבל האדם משתמש בשכלו, ומדמיין באופן פעיל מצבים שונים, וחושב ל דרכים להגיע מלו הנראים לו רצויים, ולהמנע מאילו שלא. תכונה זאת מולידה את הפעולה הרצונית, לכן נפרט אותה בהמשך.
שלישית, האדם הוא פרדיגמלי, דהיינו המידע זהוא אוסף בעזרת שכלו מתחבר יחדיו לתוך מערכת ממטית של "השקפת העולם", או "פרדיגמה". תחילתה של הפרדיגמה בצורך השרדותי של תינוק לאתר מערכי סיבה-תוצאה שיעזרו לו לממש את האינסטינקטים, ובשל כך הקשר "סיבה-תוצאה" הוא ההקשר הכי חזק בפאראדיגמה, והוא ההקשר העוזר לאנשים לתכנן דרכי פעולה למימוש רצונותיהם. דא עקא, שהקשרים אחרים בפרדיגמה אינם כה חזקים, ולכן הפאראדיגמה יכולה להיל חלקי מידע («ממים") חלקיים, קטועים, סתומים או אפילו סותרים (אם מתקיים מם אחר אשר מחפה על הסטירה). חוסר ארגון לוגי זה בתוך הפרדיגמה גרם לפילוסופים שונים לקרוא לאדם "בלתי-רציונאלי".
כמו שאמרנו, הממים הראשונים בפרדיגמה הם ממים ממקור עצמי – אפמירי, הרשום הראשוני של התינוק מהעולם ודפוסי מחזוריות ועקביות אשר התינוק הצליח לזהות. עם הזמן נוספים לממים אלו ממים חיצוניים-אוטוריטריים , דהיינו ממים שהתקבלו מאדם אחר על סמך סמכות הוראה של אותו אדם אחר. ממים כאלה יבאו מהורים, מורים, ספרים, כלי תקשורת ויצירות אמנות. וכאן מתקיים מלכוד: כלים לרכישת נסיון עצמי מתקדם חייבים לבוא ממקורות חיצוניים. אם הפרדיגמה לא תכלול כלים כאלה, אן ממים על רכישת כלם כאלה(או תועלת שלהם), הרי שרוב הפעולות שאותו אדם יבצע, הוא יבצע על סמך הסמכות שממנה הוא קיבל את הממים. ואם כן יוקנו לו כלים, עדיין השימוש בכלים הלוגיים יהיה מול ממים חיצונים-אוטריטריים. בתרבויות הנשענות על מסורת יש לפרדיגמות אוטוריטריות כבוד גדול יותר מפרדיגמות עצמיות, שכן המסורת צודקת וודאי, ואילו בעל-הפרדיגמה - ספק. בתרבויות צעירות יש כבוד לפרדיגמות עצמיות יותר, כי ממים קדמוניים כבר לא תואמים מציאות, ואילו בעל הפרדיגמה מכיר את המציאות ויודע להערך אליה. אבל שתי הדעות אינן יכולות להיות סופיות, כי אין אפשרות לבצע חלוקה חד משמעית בין שני סוגי הפרדיגמות. ועוד דבר שיוצא מכך – לא יכולות להיות שתי פרדיגמות זהות. כל פרדיגמה תבדל על ידי תון וכמות ממים אוטוריטריים, כמות כלים לעיבוד אותם ממים, וכמות ממים עצמיים, כשכל זה נגזר מיכולות ונסיבות חייו של בעל-הפאראדיגמה. כלומר, אפילו שני תאומים זהים הגדלים מגיל ינקות באותה סביבה, ומתחנכים יחד, די בכך שלאחד היה רגע אחד פנוי שהוא הקדיש למחשבה ופיתוח ממים עצמיים ואילו אחיו לא. והרי שכעת לראשון יש את המם העצמי – ולשני לא. לכן אנשים החשובים באופן דומה, נוכל לומר שיש להם דמיון בפרדיגמות, אבל לא זהות.
פרדיגמה היא המקור עליו מסתמך האדם בהערכתו פעולות ורעיונות שונים. הסיווגים כ"טוב", "רע", "יעיל", "בלתי יעיל", "מוסרי" ו"בלתי – מוסרי", הם סובייקטיביים, ותלויים בפרדיגמה. העדפה, איפוא, היא נגזרת של פרדיגמה. הבחירה, אשר הינה מימוש העדפה, גם היא נגזרת של פרדיגמה.

[פרקסאולוגיה] כלכלה ופרקסאולוגיה

אחת מהנחות היסוד בכלכלה – כה בסיסית עד שלא טורחים להזכיר אותה, היא כי האדם הוא יצור רציונאלי. הנחה זו אינה נצרכת בחלק ממדעי החברה כגון סוציולוגיה או פסיכולוגיה, אבל בהחלט נצרכת במדעי המדינה, ואכן התחלתה של הכלכלה כפי שאנח מכירים אותה במדעי המדינה. ספרו של אדם סמית נקרא "עושר האומות", ואילו ספרו של דוד ריקארדו « The principles of Political Economy and Taxation ».
הנחת הרציונאלית של האדם הינה תשתית לרעיון כי פעולותיו של האדם עקביות, וניתן להתחקות אחרי העקביות הזאת. בצורה דומה, ניתוח טכני בשוקי הון מנסה להתחקות אחרי חוקיות של מחירים, ולזהות דפוסים חוזרים שניתן לנצל כדי לנבא תוצאות עתידיות. כלכלה חשופה לדרישה הזאת ביתר שאת, בשל החיבור למדעי המדינה, הדורש לא רק תיאור, אלא כלים מעשיים לשליטה בתוצאות. הכלכלן, להבדיל מאנתרופולוג, אינו רק מתצפת על החברה האנושית, אלא נדרש לרוב להציע דרכים לשפר את המצב. גרם
ההקשר הכללי הזה של כלכלה הביא את פון מיזס בספרו «Human Action», לתת כינוי חדש למדע הזה. וזה לשונו:
«במשך זמן רב נכשלו האנשים להבין כי המעבר בין תיאוריית הערך הקלאסית לזאת סובייקטיבית הוא הרבה מעבר ליצירת עוד התיאוריה מוצלחת לגבי פעילות השווקים. התאוריה הכללית של הבחירה והעדפה חורגת הרבה מעבר לאופק הבעיות הכלכליות כפי שהגדרו על ידי קאנטיליון, יום, עדם סמית ועד ג'ון סטיארט מיל. מדובר ביותר מתיאוריה אודות "הצד הכלכלי" של המאמץ האנושי, ואבקו של האדם להשיג רכוש ולשפר את מצבו החומרי. כל ההחלטות האנושיות נקבעות על ידי בחירה. כל היעדים וכל האמצעים, נושאים שבחומר ושברוח, הנעלה והבסיסי, הנאצל והפשוט, כולם מועמדים בשורה אחת ונתונים לבחירה אשר שולפת דבר אחד ודוחה את מישנהו. אין דבר אליו אנשים שואפים וסולדים ממנו אשר נותר מחוץ להערכות זו לסקאלה ייחודית של דירוג והעדפה. תיאוריית הערך הנוכחית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את תחו המחקר הכלכלי. מתוך הכלכלה המדינית של הכלכלה הקלאסית צומחת התיאוריה הכללית של הפעולה האנושית, הפרקסאולוגיה. בעיות כלכליות וקאטלאקטיות משובצות במדע החדש בקשר לא-ינותק. שום טיפול בבעייות הכלכליות כשלעצמן שוב לא יכול להמנע מלהתחיל בבחירה; הכלכל הופכת לחלק, אם כי הכי מפותח בדיעבד של המדע הכללי יותר, הפרקסאולוגיה.»

[רעיונות] טרול מתידד עם אפלטון

מקובל לקשר סיפורים על אנשי רוח אשר נרדפו על ששאלו שאלו אודות מוסר והחברה, והעזו להטיל ספק במה שמקובל על כולם עם דיקטטורות אפלות. אבל אל לנו לשכוח כי סוקראטס חי, נרדף והוצא להורג בדמוקראטיה הראשונה בעולם, וכל זאת כי שאל שאלות על מוסר וצדק. במונחים של המאה ה21, היה סוקראטס הטרול הראשון שקיבל באן לצמיתות.
אבל האם מישהו ששואל שאלות על הנושאים המובנים מעליהם הוא סתם טרול טיפשי? לדאבונינו, קורה לעתים, שאיש רןח הבא לתת תיאור אובייקטיבי חופשי מערכים מייצר תיאור נטול ערכים. תשאלו את מקיאבלי למשל. אבל אדם השואל שאלות על המוס- כלום נקרא לו בלתי מוסרי? ולשואל שאלות על צדק – משחית המידות? לא כן הוא, שהרי כל הדורש את האמת לא יכול להסתפק בחצאי אמיתות ודעות וחש חובה לברר כל דבר לאשורו.
לכן אני צהיר בריש גלי כי יש בכוונתי להטיל ספק ולבחון מכל מיני זוויות דברים שגם לליבי הם יקרים ביותר, לפעמים לא פחות מאשר ללב קוראי. אלא שמחובתי להטיל בהם ספק ולמצוא את ההוכחות לנכונותם, ובכך לתת לדברים הללו משנה תוקף.
או לדחות אותם. Amicus Plato, sed magic amica veritas בחינה מחודשת של ערכים אינה משימה קלה. לכן אם מי מהקוראי ימצא בטיעוני פגם לוגי כלשהו, הרי לשם כך אני מפרסם את הדברים בצורת בלוג- כדי להקל על המשוב, ולייעל את תהליך הכתיבה שלי.

[דבר-תורה] כתיבת הבלוג

שמעתי בשם תלמידי הבעש"ט על מאמר במסכת אבות "קנה לך חבר", אל תקרא קנה מלשון קניין, אלא קרא קנה מלשון קולמוס, והנה כשמעלים דברים וחידושים על כתב, דומה הדבר כאילו ביררם מתוך לימוד בחברותא.

English Disclaimer

Welcome to Armchair Praxeologist's Blog!

Although many of my current posts originated in English, I'm short of time to do the spelling. Sorry folks, but I'll start with Hebrew focus group, and then I'll move to English.