הכל החל כשרבתי עם סטודנט לכלכלה באוטובוס. התחלנו עם המונוולים השונים, ועברנו להגדרות יסוד. הוא ידע לצטט יפה את הגדרת הכלכלה כ"דרכי פעולה בתנאי מחסור". כמעט ואמרתי לו שזה נשמע כמו ניהול – ואם ניהול טוב אז מחסור גם יעלם במהרה.
זה לא שאני חלילה פוסל את הכלכלה. התופעות בהן היא מתעסקת שרירות וקיימות. ולהוסיף חטא על פשע, מפגינות גם עקביות מסוימת. למשל, מוצר שקשה להשיגו נוטה להתיקר, ואילו כאשר הוא הופך לזמין יותר, מחירו חוזר ויורד. מכאן שאלה אפיסטמולוגית (זה ענף בפילוסופיה ששואל איך אנחנו יודעים דברים): מה מקור העקביות הזאת? ניתן להציע שני הסברים:
או שהאדם הוא רציונלי,כלומר הגיוני – ולכן העקביות נוצרת בעקבות כללי ההגיון שאם נלמד אותם נדע לזהות ולחזות תופעות כלכליות. כלכלן במקרה כזה יפעל כמטמתיקאי אשר חוקר תכונות של פונקציה בעזרת הכללים המתמטיים, יכול להגיד כיצד יראה הגרף שלה ולשאר את ערכיה, אפילו ללא הצבת ערכים ממשיים – מידע כזה הוא לוגי וא פריורי, שזה בלטינית לפני המעשה.
או שהאדם אינו רצינלי, כלומר לא משתמש בהגיון. אם כך, העקביות נובעת מתכונותיו כבעל-חיים. הכלכלן ידמה במקרה כזה לביולוג המחזיק במעבדה תל-נמלים, אותו הוא מחממם, מקרר, מאיר או מחשיך ומתצפת כיצד מגיבים הנמלים. מידע כזה הוא אמפירי, כלומר נובע מנסיון, ופוסטריורי, שזה בלטינית לאחר מעשה, בדיעבד.
ומה אתם חושבים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה