[ליברליזם] 1.5 חוסר שוויון בעושר ובהכנסה

הדבר שזוכה להכי הרבה ביקורת בסדר החברתי שלנו הוא חוסר השוויון בחלוקת העור וההכנסות.  ישנם אנשים עשירים ואשים עניים, אנשים עשירים מאוד ואנשים עניים מאוד. הפתרון נמצא בהישג יד: חלוק שווה של העושר.

ההתנגדות הראשונה להצעה זו היא שהדבר לא ישפר את המצב יותר מדי, שן בעלי ההכנסה הנמוכה עולים בהרבה במספרם על העשירים, כך שכל אדם כזה יזכה לעליה זעירה ביותר ברמת החיים שלו. הדבר הוא נכון בהחלט, אבל הטיעון אינו שלם. אלה המקדמים את השוויון בחלוקת ההכנסות מתעלמים מהנקודה החשובה ביותר, והיא שסך העושר העומד לחלוקה, התוצר השנתי של העמל החברתי, אינו בלתי תלוי באופן בו הוא מחולק. זה שהתוצר של היום מגיע לרמתו הגבוה אינו תופעה טבעית או טכנולוגית גרידא, אלא תוצאה מוחלטת של המוסדות החברתיים שלנו. רק בזכות העובדה שבסדר החברתי שלנו מתקיים חוסר השוויון, רק בזכות העובדה שהדבר מדרבן את כולם לייצר כמה שיותר ובמחיר נמוך ככל שניתן, יש ברשות האנושות את סך התוצרת הזמין כעת לצריכה. אם התמריץ הזה יושמד, הייתור במשק יצטמצם כל כך עד שהחלק השווה שכל אחד יקבל יהיה קטן ממה שהעניים ביותר זוכים לו היום.

אבל לחוסר שוויון בהכנסות יש תפקיד נוסף, חשוב לא פחות מזה שהוזכר לעיל: היא מאפשרת לעשירים לצרוך מותרות.

הרבה שטויות נאמרו ונכתבו אודות המותרות. עלתה ההתנגדות כי אין זה צודק שיהיו כאלה שייהנו משפע רב בעוד שאחרים מצויים במחסור. נראה שיש משהו בגו. אבל רק לכאורה. שכן אם ניתן להראות שלצריכת מותרות יש תפקיד חיוני במערכת שיתוף הפעולה החברתי, הטיעון יאבד את תוקפו. וזה הדבר אותו נבקש להראות.

ההגנה שלנו על צריכת מותרות היא כמובן אינה הטענה שלפעמים ניתן לשמוע, והיא שהצריכה מפזרת את הכף בין בני האדם. אם העשירים לא היו מפנקים את עצמם במותרות, כך נאמר, לעניים לא הייתה פרנסה. זהו פשוט קשקוש. אם לא היתה צריכת מותרות, ההון והעבודה שהושקעו בהפקתם היו הולכים ליצירת מוצרים אחרים. במקום לייצר מותרות היו מיוצרים מוצרי יסוד ומוצרים לצריכה המונית.

כדי ליצור את התפיסה הנכונה בדבר חשיבות צריכת מותרות, יש להבין תחילה ש"מותרות" הוא מושג ייחסי. האדם חיי מותרות אם רבת החיים שלו  הגבוהה באופן קיצוני לזה של רוב בני זמנו. לכן מושג המותרות הוא בעיקרון מושג היסטורי. דברים רבים שנראים לנו היום כמוצרי יסוד, נחשבו פעם למותרות. כאשר בימי הביניים גבירה אצילית מביזנטיון, אשר נישאה לדוג'ה וונציאני, השתמשה הכלי מוזהב שנוכל לקרוא לו היום אבי-המזלג כפי שאנו מכירים אותו היום, ולא באצבעותיה בזמן הארוחה, אנשי וונציה ראו בכך מותרות חסרות בושה. כשאותה גבירה חלתה במחלה נוראה, הוונציאנים חשוב את הדבר לעונש צודק על רהבתנות בלתי  טבעית שכזאת. לפני שניים או שלוש דורות אפילו באנגליה שירותים בתוך הבית היה למותרות; היום כל בית רגיל של כל פועל מכיל אותם. לפני 35 שנה לא היו מכוניות כלל; לפני עשרים שנה בעלות על רכב היה סימן של חיים רהבתניים במיוחד; בארה"בשל היום לכל פועל יש מכונית פורד. זהו המהלך של ההיסטוריה הכלכלית. המותרות של היום הוא מצרך בסיסי של מחר. כל חידוש בא לעולם כמותרות לעשירים, ואז הופך למוצר חיוני שהציבור הרחב מקבל אותו כמובן מאליו. צריכת מותרות נותנת לתעשייה את התמריץ לגלות ולהכניס לשוק דברים חדשים. זהו אחד הגורמים הדינמיים בכלכלה שלנו. לו אנו חייבים את החידושים המתקדמים אשר העלו בהדרגה את רמת החיים לכל שכבות האוכלוסייה.

לרובינו אין כל סימפטיה לעשיר בטלן המבזבז את חייו בתענוגים בלי לעבוד כלל. אבל גם הוא ממלא תפקיד בגוף החברתי. הוא נותן את הדוגמה של רהבתנות המעוררת בהמונים את המודעות לצרכים חדשים ונותן ליצרנים תמריץ למלא אותם. פעם הייתה תקופה בה רק העשירם יכלו לבקר בארצות זרות. שילר מעלום לא ראה את הרי שוויץ אותם הוא הילל ב"וילהם טל" , למרות שהם גובלים בשוואביה מולדתו גתה מעולם לא ראה לא את פריז, לא את וינה ולא את לונדון. אבל היום אלפים על גבי אלפים מבקרים בחו"ל, ובקרוב מיליונים יעשו זאת.