יום חמישי, 15 בפברואר 2018

כללי המשחק הדמוקרטי

על פי ספרו של הרברט ספנסר "Social Statics"


אוליבר: .. באנגליה הרי לא ניתן להטיל מס על האזרח ללא הסכמתו.

ברדשו: האמנם? המס הזה שהוטל על כולנו לאחרונה, איך בדיוק הסכמתי לו?

אוליבר: כלום לא היה זה הנציג שלך בפרלמנט שקידם את המס? כולנו זוכרים איך שיבחת אותו בפני כולם לפני הבחירות.

ברדשו: נכון, אבל זה לא אומר שאני מסכים עם כל מה שהוא עושה...

אוליבר: ידידי, אלה הם כללי המשחק הדמוקרטי. כשאתה תומך במועמד אתה מסכים לכך שהוא יאחז במשוכות השלטון לפי שיקול דעתו.

ברדשו: טוב, נו...

ג'ורג': אבל אני לא הסכמתי! כולם זוכרים כמה תיעבתי את הפוליטיקאי הנכלולי הזה מרגע שנודע כי הוא מתמודד!

אוליבר : נכון, נכון, כולם פה זוכרים את נאומים חוצבי הלהבות שלך, ג'ורג', נגד אותו האיש.

ג'ורג': ומכאן שלא הסכמתי שיטילו עלי את המס!

אוליבר: הו לא, אישי הטוב. אלה הם כללי המשחק הדמוקרטי. כל מי שמצביע בבחירות מבין שבעצם אם יבחר המועמד שלו השאר יקבלו את מרותו, ולאם לא הוא יקבל את מרות מי שנבחר. השתתפות במשחק מורה כי הסכמת לכללים, וממילא לתוצאה הסופית - במקרה זה המס.

דונובן: אבל מה איתי? אני , להבדיל מאדונים הנכבדים האלה לא נטלתי שום חלק לא בתעמולת הבחירות ולא בבחירות עצמו. לא הגעתי להצביע! ברור שאני, אפוא לא הסכמתי שיטילו עלי מס...

אוליבר: ובכן, אין לך להאשים אלא את עצמיך. בכך שלא השתתפת בבחירות, שללת מעצמיך את הזכות להחליט בנושא! אלא הם כללי המשחק הדמוקרטי! מי שמצביע - משפיע!

הרברט ספנסר: איזו תאוריה מוזרה. הנה עומד לו האזרח חסר המזל אשר נשאל האם הוא ישלם כסף תמורה לאיזו הטבה מוצעת, ובלא קשר אם הוא ישתמש באמצעי היחידי שיש בידו למחות ובין אם לאו, יספרו לנו שהלכה למעשה הוא הסכים, כל עוד מספר המסכימים יהיה גדול ממספר המתנגדים. כך מציגים בפנינו את הרעיון החדשני שהסכמתו של ראובן אינה תלויה מה שראובן אומר, אלא במה ששמעון יכול להגיד!






יום חמישי, 25 בינואר 2018

יוליה לטינינה - הקדמה לספר "האופה הרוסי - רשימותיו של ליברל-פרגמטיסט"

ספר זה הוא לא בדיוק קובץ מאמרים. הספר הוא קובץ מאמרים שנכתבו במיוחד בשביל הספר. כשהם נכתבו, הם נכתבו בכוונה תחילה כפרקים בספר.
מאז שהעזתי לבקר את ערכי השמאל, למדתי על עצמי הרבה דברים חדשים. גיליתי כי אני פשיסטית ושכירה של המשטר העקוב מדםשמנקודת המבט שלי "יש רק שני משטרים ראויים והגונים מלוכה מעמדית ודיקטטורה נאורה" (ויטלי טריטיאקוב),ושאני חולמת על "מונארכיה אבסולוטית עם מלך גאון שוחר טוב בראשה. שיעניש את הרשעים ויתן פרסים לטובים, ויקבל החלטות טובות המובילות לעליה בטובת הכלל ולא יקבל החלטות גרועות" (סרגיי דבידיס).
לצערם של מר טרטיאקוב  ומר דבידיס, אני מסוגלת בכוחות עצמי וללא עזרתם האדיבה לנסח את האידאל הפוליטי שלי. והוא פשוט ביותר.
המדינה אף פעם לא צריכה לעשות את מה שיזם פרטי מסוגל לבצע. אף פעם אין לבצע ברמה הפדרלית את מה שניתן לעשות ברמה המחוזית. הבוחר צריך להיות זה שמשלם ולו פרוטה אחת של מסים יותר משהוא מקבל במענקים מהמדינה. וששום דבר לא נכון כשלעצמו, אלא הכל תלוי בנסיבות.
 השקפת עולמי היא ליברליזם במובנו הקלסי, ופרגמטיזם. ליברל-פרגמטיזם, אם תרצו.
מהו ליברליזם? בדיוק מה שהמושג הזה סימל במאה ה-19. סך הדעות המשתקפות באחד מהטקסטים הגדולים של האנושות הכרזת העצמאות של ארה"ב משנת 1776.
אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה.
מהו פרגמטיזם?
משמעו לא לעסוק בצביעות אינפנטילית. הנה למשל יש את סין, שם המדיניות הממשלתית הצליח הלהוציא מעוני 400 מיליון איש תוך עשרים שנה. והצבועים האינפנטיליים, כשהם רואים את סין מצהירים בקול מתחסד "אבל אין שם דמוקרטיה!" נכון, אין. ואם היתה, חצי מיליארד איכרים סיניים עניים היו מצביעים ליו"ר מאו חדש.
פרגמטיזם זה כשאינכם הופכים שום הגדרה לאבסורד. ולא מנופפים בידיים: "הנה מחברי הכרזת העצמאות כתבו שכל בדני האדם נולדים שווים, אבל הם לא נתנו זכות הצבעה לאינדיאנים, שחורים, נשים ועניים". נכון, לא נתנו. ואם היו, ארה"ב של היום לא היתה שונה בהרבה מהאיטי. ומה הלאה?

פרגמטיזם הוא ההבנה ששום דבר אינו אמת או שקר כשלעצמו, אלא רק לפי מצב הענייניםאם אתם אומרים "החתול הזה שחור" – זה לא אמת או שקר כשלעצמו. זו אמת אם החתול שחור ושקר אם הוא לבן. כשקדאפי נרצח זה טוב, וכשקנדי לא. וכשלי קואן יו שם יריבים פוליטיים בכלא ומשתיק תקשורת עצמאית, זה טוב, וכשפוטין או דובליה עושים את אותו הדבר, זה רע.
אתם תגידו שזה מוסר כפול? אני אגיד שזה שכל ישר. כלב-זאב הנלחם בזאבים כמותו צודק, ואילו הקניבל לא. הממשלות נוצרו כדי להגן על זכויות וחרויות הפרט. אם במקום זאת הן מפרות את הזכויות צריך להפיל אותן. אם הן אכן מגינות על הזכויות הן חייבות לנטרל את מי שמנסה לפגוע בזכויות הללו. איך מבחינים בין ממשלה המגינה על זכיות וחרויות לבין זו שמפרה אותן? כמו שמבדילים בין חתול לבן לחתול שחורבעזרת העיניים.
אנו חיים בתקופה בה 500 שנות ההגמוניה של המערב הולכים להסתיים.
אירופה השיגה הצלחה וחירות הפרט חסרי תקדים בהתבסס על כלכלת שוק, תושייה טכנולוגית, מדינה מינימלית, וההרגשה הטבעית האופיינית לכל תרבות של עליונותה שלה עלפני תרביות אחרות.
הכלכלה הפתוחה הזאת טעמה את הליברליזם הקלסי והפוזיטיביזם. ההוגים הפוליטיקאים הליברליים של המאות ה-18 וה19 הכירו את פלוטרכוס ואת טיטוס ליוויוס על בוריים, וניסו לבנות חברה בה הכח הבלתי מרוסן של הממשלה, והטיפשות חסרת הגבול של דלת העם יוחלפו במסגרות חקיקתיות.
תחילת המאה ה-20 הסתמנה בראקציה נגד הליברליזם הקלסי. המאה ה-20 הולידה את האידאולוגיות הטוטליטריות סוציאליזם, פשיזם, נציונל-סוציאליזם, אשר במקום להטיף לאינדיבידואליזם הטיפו לקולקטיביזם, במקום היוזמה החופשית לטיפול ממשלתי בכלכלה. ("הפשיזם מנוגד באופן מוחלט לדוקטרינת הליברליזם", כתב מוסוליני ב"מניפסט הפשיסטי").
המשטרים המבוססים על האידאולוגיות האלה קרסו, אבל לא לפני שהאידאולוגיות האלה הרעילו ומלאו את כל התודעה המערבית המודרנית.
כתוצאה מכך, רבים מהערכים האירופאיים הקלסיים התהפכו לניגודם המוחלט. כך הרעיון של העליונות של הציביליזציה האירופאית הפך לרעיון של האשמה האירופאית בפני כל מי שעבר קולוניזציה מצדה.
ערכים אחרים הם מס שפתיים. חופש היזמות באירופה המודרנית שוקע יותר ויותר בביצת הביורוקרטיה והרווחה. "באמריקה הלטינית יש בעיות ויש הזדמנויות. באיטליה יש רק בעיות", אמר לי פעם יזם איטלקי אחד.
הכי מפתיע הוא שהאבות של התאוריה והפרקטיקה הליברלית חזו את כל זה מראש. "ההמונים של הערים הגדולות אינם תורמים לטוהר הממשל יותר מאשר  נגעי בשר- לכוח הגוף" כתב המחבר של הכרזת העצמאות תומאס ג'פרסון. הדמוקרטיה הטהורה – "אינה עומדת בכפיפה אחת עם ביטחון אישי והקניין הפרטי", כתב ג'ימס מדיסון.
אנו חיים בעולם חולה, בו למדינות העניות, השואפות למודרניזציה כבר אין את הדוגמה הקבועה אשר עמדה להם במאה ה-19. במקום זאת, הסוציאל-דמוקרטיה אשר כבשה את המערב מציעה להם בשם האמיתות הכלל אנושיות תעמולה שמאלנית.
שני אבני הפינה של התעמולה הזאת הם רעיונות ה-universal suffarage וה-welfare state, זכות ההצבעה הכללית ומדינת הרווחה, כמאפיינים ההכרחיים לכל חברה חופשית.
לא רק שנוהגים להתעלם מהעובדות הברורות שזכות ההצבעה הכללית במדינות עניות נגמרת בדרך כלל בדיקטטורה, ואילו מדיניות הרווחה מובילה, אף במדינות היותר עשירות, למשבר כלכלי. כל אזכור שלהם מוביל לתגובה אינפנטילית-מתחסדת של הכחשה ויללות: "אתה פשיסט!" וקריאה זו מגוחכת כפל כפליים שכן הפשיזם צמח מתוך זכות ההצבעה הכללית ומדיניות חברתית.
הפרגמטיזם הליברלי זה כשאתם בהחתלה אוספים את כל העובדות, ולאחר מכן מסיקים מסקנות. אם אתם גורסים שבשדה גרביטציוני חזק מדי קרן האור אינה מתפשטת באופן לינארי, זה לא אומר שאתם אויבי האור. אבל אם אתם גורסים שבתנאי עוני הדמוקרטיה אינה שורדת, אתם משום מה נחשבים לאויבי הדמוקרטיה.
בהיטוריה אין שום דבר נכון כשלעצמו, אלא הכל לפי הנסיבות. המנגנונים החברתיים הם כל כך מורכבים ודינמיים עד שמה שעד אתמול היה המפגע, היום יהיה לברכה, ונסיבות קטלניות לחברה מסוימת מביאות חברה אחרת לשגשוג.
במאה העשירית לסה"נ, הפיצול הפנימי של אירופה גרם לה להיות נחשלת יותר מסין. בהמשך אותו הפיצול הבטיחה את שגשוגה. האבות המייסדים הפליגו לפלימות' להקים מעין קומוניזם נוצרי, אבל בסוף הקימו את ארה"ב.
הוא הדין לגבי זכות ההצבעה הכללית. שום דבר אינו נכון כשלעצמו. אם החברה שלכם מורכבת מבעלי רכוש פרטי ואזרחים אחראיים, כמו בשבדיה, אז גם עם מדיניות חברתית מאוד פעילה מי שיעמוד בסופו של דבר בראשה יהיה מדינאי אחראי. אם החברה שלכם מורכבת מקניבלים, כמו באפריקה, או מדלת העם, כמו ברוסיה, תקבלו נשיא אוכל אדם, או נשיא-לומפן.
זכות ההצבעה הכללית היא לא הטוב המוחלט. זכות ההצבעה הכללית היא חלק מהנסיבות המקריות שצצו באירופה בסוף המאה ה-19 בגלל צמיחה שלצבאות לאומיים, ואשר הביאה בתורה את עליית המשטרים הפשיסטיים, הנציונל-סוציאליסטיים והסוציאליסטיים.
זכות ההצבעה הכללית מובילה למדינת הרווחה, ומדינה כזאת לא יכולה לשרוד לאורך זמן. גם למדינות עשירות זכות ההצבעה הכללית מסוכנת, ואילו בשביל עניות  סופה להביא לדיקטטורה, אם ימצא פוליטיקאי מספיק חסר עקבות כדי להבטיח הררי זהב.
אנו לא מחלקים רישיון נהיגה, זכות להפעיל רכב, לכל אחד. אבל כן נותנים להם זכות להצביע. אנו יכולים לשלול מהומלסית אלכוהוליסטית את הזכות לגדל לבד את ילדיה, אבל אנחנו לא מסוגלים לשלול ממנה את הזכות לקבוע לנו מי יעמוד בראש המדינה. אפשר לשלול את חופש התנועה של רוצח סדרתי. אבל מסתבר שלשלול ממנו את הזכות להצביע זו פגיעה בחרה האזרחית.
טיעונים כאלה לא נראים לי כהתחסדות גרידא. נראה שזו התחסדות מכוונת, שהן הפוליטיקאים האירופאים והן הדיקטטורים הפוסט-סובייטיים דבקים בה עם אותה מטרה לרושש את האוכלוסיה ולהרחיב את הבסיס את האלקטורלי ואת הסמכויות של הממשלה.
אם המילה "דמוקרטיה" מציינת את זכות ההצבעה הכללית, אז אני נגד דמוקרטיה. אני בעד "קטיטורקרטיה", שלטון בעלי הרכוש הפרטי, בעד זה שזכות ההצבעה תעבור, בגלוי או בסמוי, רק לבעלי הרכוש ומשלמי המסים.     
כל מדינה, כולל הדמוקרטית, נוטה להתרחב עד אינסוף.
יחד עם זאת, שום דבר, זולת המדינה, לא יכול להבטיח את חירויות ואת זכויות האזרחים. בלי המדינה אין לא זכויות ולא חירויות. בהעדר המדינה יש רק או עדר או מלחמה.
התפקיד של החברה האזרחית הוא לנצל את כוח המדינה להבטחת החירות. כך, בקשת האדריכלית, כח הכבידה המשוך את כל האבנים למטה מנוצל כדי שהקשת תתרומם מעלה.
אנו חיים במדינה כשם שאנו חיים בכח הכבידה. אי אפשר לבטל את הכבידה, אפשר רק לנצל אותה.
האדם, למרבה הצער, צריך לא רק חירות. הוא גם צריך אשליות. שום דבר בעולם לא נכון תמיד, אלא כל דבר לפי נסיבות.


יום חמישי, 18 בינואר 2018

יוליה לטינינה "יעילות השקר"

יוליה לטינינה - יעילות השקר


הבה לא נשכח שהאלימות אינה מתקיימת לבדה, ואף אינה מסוגלת להתקיים לבד. הוויותה כרוכה בד בבד עם השקר. קשרם הוא קשר הכי עמוק, הכי טבעי. לאלימות אין במה להצטדק זולת השקר, ואילו השקר לא יכול להחזיק את עצמו אלא באלימות. כל מי שהכריז אי פעם על אלימות כשיטתו, חייב לבחור בשקר כעיקרון מנחה.
                                               אלכסנדר סולז'ניצין. נאום בעת קבלת פרס הנובל.

במאמר הקודם, "יעילות האלימות", כתבתי על כך שהקדמה האנושית אינה, למרבה הצער, לא לינארית ולא בלתי הפיכה. אחרי נפילת האימפריה הרומית העולם שקע בחשיכה למשך אלף שנה. ואפילו עכשיו, במאה ה-21, כשכל מדינה שמצטרפת לעולם הפתוח מעלה באופן מיידי את רמת החיים, לא כל המדינות באשר הן ששות לעשות כן.
כל מדינה הפותחת את כלכלתה, בין אם אלה סין והודו הענקיות או אסטוניה וגאורגיה הזעירות, מיד רואה את היתרונות שבדבר. מאידך, ספק אם מדינות כגון וונצואלה, אירן, צופן קוראה, קונגו ואפגניסטן יצטרפו לכלכלה הגלובלית בזמן הקרוב.
יתרה מכך, בחלקים רבים של העולם ניתן לחזות בנסיגה. מדינות במזרח התיכון, בהן לפני חצי מאה בלבד נשים הסתובבו בפנים גלויות, שוקעות היום בחשכת הפונדמנטליזם.  יבשות שלמות, כגון אפריקה, נשארו בעומק העוני והבערות. ואפילו במערב אירופה גופא, מהגרים ממזרח התיכון ומאפריקה אינם מנצלים את האפשרויות שמעניקה החברה הפתוחה, אלא חיים בגטאות, שם מושלים השקר והאלימות.
הסיבה העיקרית לכך, לעניות דעתי, היא שבחברות כאלה (או גטאות כאלה) מתקיימות קבוצות אינטרסים המעוניינות בשימור כוחן. מפקדי השדה באפגניסטן מעוניינים בכך שהמעמד החברתי הגבוהה של אדם יאפשר לו לנהוג באלימות, ויתרה מכך – הם מעוניינים בכך כמעמד, בלא כל קשר לצד מי הם נלחמים, לצד האמריקאים או לצד הטאליבן. הביורוקרטים האירופאים המחלקים סיוע לפליטים מוסלמים מעוניינים שאלה לנצח יחיו מכספי הסיוע, ולא יוכלו להתפרנס לבד. האינטרס של מפקדי השדה האפגניים או של הביורוקרטים האירופאיים פוגעים בסופו של דבר ברווחת הכלל, אבל הם מגדילים את הרווחה של קבוצת האינטרס המסוימת.
קבוצת האינטרס אשר אינה מגדילה את הרווחת הכלל הקיימת, פועלת בדרך כלל בעזרת אלימות. וכן היא פועלת בעזרת שקר.
אלימות יעילה ביותר מצד זה שאי אפשר לנצח אותו במלחמה חזיתית. מכל המדינות שהשתתפו ב מלחמת שלושים השנים (מהמלחמות ההרסניות ביותר בתולדות אירופה), המנצחת האמתית היחידה הייתה אנגליה, שכמעט ולא השתתפה במלחמה. בין כל מדינות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה, המנצחת האמתית היחידה הייתה ארה"ב, שכמעט ולא השתתפה במלחמה.
השקר יעיל לא פחות מאלימות. יעילותו קשורה בכך שמאחורי השקר תמיד עומדת קבוצת אינטרס, שטובתה החומרית תלויה בשקר הזה.   

אנשים אינם הולכים למות בשביל האמת. הם עושים את זה בשביל השקר.

האמת אינה מאחדת את בני האדם. בני אדם מתאחדים סביב שקר. אם תגידו "השמיים כחולים", ספק אם יעלה בידכם לאסוף קבוצה גדולה של אנשים המוכנים להרוג ולהיהרג על זה שהשמיים כחולים. אבל אם תגידו "השמיים הם צהובים" ואז יתחילו להיאסף סביבכם אנשים המוכנים להרוג ולהיהרג על האמת הסודית שידועה רק להם –שמצד אמת השמיים הם צהובים.
אינני מגזימה כלל בקשר ל"שמיים צהובים". אני מתארת את הנקודה המרכזית של האידאולוגיה מאחורי מרד הטורבן הצהוב, אשר פרץ בשנת 184 להס"נ. ה"טורבנים הצהובים" היו בטוחים שאחרי נצחונם השמיים יהפכו לצהובים: שמי הצד הצהובים יחליפו את השמיים הכחולים של האי שוויון. זו הייתה הסיבה שהם עטו טורבנים צהובים.
איש מעולם לא העלה את חברו על מוקד על הטענה כי "אין דבר כזה מכשפות". אבל בגלל הטענה "יש מכשפות" אזורים שלמים באירופה רוקנו מתושביהם.
איש מעולם לא נהרג על הטענה ש. איש לא רצח על זה שסכום ריבועי הניצבים במשולש ישר זווית שווה לריבוע היתר. איש לא נהרג על הטענה שאנחנו ל יודעים דבר על האל.
אבל אנשים כן הרגו  ונהרגו על זה שהאל יחדי בשלוש פנים ושהיין הופך לדמו. על זה שהוא מסר את הגרסה הסופית  הבלתי ניתנת לשינוי של המדריך למשתמש לכדור הארץ לערבי אחד מסוים בשם מוחמד. אנשים הרגו ונהרגו על הטענה כי האל לא קיים.
הכנסייה הקתולית דגלה ללא עוררין שהשמש היא הסובבת סביב כדור הארץ, היות ודעה הפוכה עמדה בסתירה לספר תהילים (פרק קד' פס' ה'), לפסוק מספר קהלת (פרק א' פס' ה'), ולספר יהושוע (פרק י'). בשם הטענה הזאת נאסרו ספריו של גלילאו. אבל איש מעולם לא איים במוות על מי שטוען שהרץ סובבת סביב השמש.
אינספור פרוטסטנטים, קתוליים או אנבפטיסטים היו מוכנים להרוג ולהיהרג על גרסת המשתמש שלהם של האל. אבל גלילאו לא הלך למות על הטענה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הוא העדיף להתכחש לעבודתו.
אנשים הורגים ונהרגים על השקר. איש לא הורג או נהרג על האמת.

השקר מייצר סביבו קבוצות אינטרס

אחת מסיבות ליציבותו של השקר היא שהשקר תמיד מייצר סביבו קבוצה של אנשים בשבילם השקר משתלם הרבה יותר מן האמת.  זה נכון גם כשמדובר בקבוצת האינטרסים השולטת, והן בקבוצה שהיא שולית.
היה זה חיוני להנהגת הכנסייה הקתולית לטעון כי רק הם יודעים את האמת על האל. אחרת הם היו מפסיקים לקבל את התרומות ואת המעשר. היה זה חיוני לקומיסרים של הבולשביקים לטעון כי הם בונים את העתיד הקומוניסטי. אחרת מה שהם עשו היה הופך לסתם שוד ורצח.
זה חיוני לתומכי ההתחממות הגלובלית לטעון שיש בכלל דבר כזה, אחרת הם יאבדו את המעמד החברתי ואת המענקים. לאו. ג'יי. סימפסון, שחקן הפוטבול שהואשם ברצח של אישתו היה זה חיוני להוכיח את חפותו. בשבילו זה היה עניין של חיים ומוות, בעוד שלשאר הייתה שאלה מופשטת יותר של צדק.
קבוצת אינטרס מרוויחה המון מהשקר. אנושות בכללה מפסידה מהשדר, אבל כל אדם ואדם מפסיד רק קצת. בגלל זה האמת מאחדת את בני האדם באופן מופשט – יושב לו הרוב ושותק. ואילו השקר מאחד את בני האדם באופן פרקטי, כשהם מתאחדים למתקפה ולא יבחלו באמצעיים.

האמצעי הטוב ביותר נגד השקר הוא שקר אחר

וזו הסיבה מדוע האמת לא נלחמת בשקר, אלא לעתים נדירות. נגד השקר יוצא לרוב שקר אחר.
ידוע שהמתנגדים החריפים ביותר למשטרו של סטלין לא היו הדמוקרטים או הליברלים. היו אלה אנשי בנדרה, אשר היו בפועל מפלגה פשיסטית. ואילו במחנות ההתנגדות הכי גדולה למשטר באה מצד אנשי הכתות או אנשים האדוקים בדתם.
קורטס אסר על אצטקים להקריב קרבנות אדם לא בשם ערכים הומניים כלל אנושיים, אלא מטעמי הדת הנוצרית.
בד בבד הוא לא ראה כל פסול בכך שבספרד מכורתו אנשים המכנים את עצמם נוצרים מקריבים קרבנות אדם על המוקד. הבריטים אסרו בהודו על שריפת האלמנות לא מטעמים הומניים אלא מטעמי הנצרות.
כשהאמריקאים פלשו לעירק ואפגניסטן מטעמים הומניים , הם הפסידו. שקר יכול למות מזקנה, אבל לנצח אותו בעזרת האמת אין כל אפשרות. את השקר ינצח רק שקר אחר.

להצביע על הצבי ולהגיד שהוא סוס, או Credo quod absurdum est

הדבר הכי בולט בכל שקר הוא האבסורד שבו. זהו עיקרון שניסח גבלס: השקר צריך להיות גדול.
"הפולנים תקפו אותנו" הכריז היטלר כשהוא פולש לפולין. "הפנים תקפו את ברית המועצות שוחרת השלום" הכריז סטלין כשהוא פולש לפינלנד. וכשב-1939 נחשף כי ברה"מ מפציצה את הלסינקי, שר החוץ מולטוב הכריז כי מטוסים סוביטיים מטילים לא פצצות כי אם משלוחי סיוע הומניטרי.
שקר טוטלי הוא לא בדיוק מערך טענות לגבי העולם, כמו שהוא מערכת של איתותי "אויב –אוהב". אם האדם אומר שהפינים תקפו את ברית המועצות – הוא "משלנו". אם האדם אומר "בזמן המסה היין הופך לדמו של ישו" אזי הוא "משלנו".
בימיו של הקיסר השני של שושלת צ'ין, אר שה, סריס בכיר בשם ז'או גאו ציווה להביא לארמון צבי, והכריז כי זהו סוס. כל מי שטען כנגדו שזהו צבי, ז'או גאו ציווה להוציא להורג, יען כי הם אינם נאמנים לו מספיק. הוא לא קרא לצבי סוס כדי שאנשים יתחילו להאמין בכך. הוא עשה את זה כדי להבדיל בין אנשיו שלו לשאר.
"דתינו היא דת השלום והמחילה" הכריזו האינקוויזיטורים בספרד כשהם מעלים על מוקד יהודים, מוריסקים וכופרים. חברה, אם אתם כאלה שוחרי שלום, למה הערימות של גופות? "איסלם היא התקווה היחידה של כל האנושות" מכריזים הפונדמנטליסטים במסגדי אירופה. חברה, אם האיסלם הוא התקווה של אירופה השוקעת בים החטאים, למה תושבי מדינות האיסלם נמלטים לאירופה ולא להיפך? "המערב מזיק לנו", מסבירים לנערי "נאשי" בסליגר[1]. חברה, אבל אם המערב מזיק לנו, למה אתם משקיעים את כספכם במערב, קונים נדל"ן במערב, שולחים את ילדכם ללמוד במערב?
חסידי כל סוגי הטוטליטיריזם כלל לא אוהבים שאלות כאלה. עצם הניסיון להעלות אותן נתפס על ידיהם כחילול הקודש.
מה שמבדיל בין שדקר למדע הוא אופיו הטוטלי. לבנהוק בסך הכל המציא את המיקרוסקופ, אבל הרוזן קליוסטרו טען שהוא גילה את אבן החכמים.
ווטסון וקריק בסך הכל גילו את הדי. אנ. אי.,ואילו גריגורי גראבובוי טוען שהוא יכול להחיות מתים. איש האקדמיה פטריק, חביבה של "רוסיה המאוחדת"[2] ובאופן אישי של דובר הדומה גריזלוב לא מתיימר להוסיף שכלולים טכנולוגיים קטנים. הוא מתיימר להמציא את מכונת התנועה הנצחית וקרינה שמערכיה את חיי אדם לכדי 140.
לבנהוק או ווטסון וקריק בסך הכל הוסיפו תוספת צנועה משלהם לכלל הידע האנושי. קליוסטרו או פטריק לא תרמו לידע דבר, אבל ניסו לחלק מחדש את מה שיש לטובתם האישית. בצירוף מקרים משונה אלה הטוענים לחיי נצח או להמצאת מכונת התנועה הנצחית תמיד רוצים לקבל על מעשה זה כסף ומעמד של מצילי האנושות. וכל מי שלא רוצה שיוליכו אותו שולל מסתכן בכך שירמסו אותו.
השקר המוחלט אבסורדי בכוונה תחילה. זו הסיבה שכשעולה הצורך לבחור ברמות שונות של בדיה, השר המוחלט בוחר את הכי פחות מציאותי. למרבה הפלא הדבר נכון גם במקרה של השקר השולט, שבאמתחתו אמצעי כפייה ממשלתיים, וגם לגבי נוכל קטן שאין תכליתו אלא לגנוב את דעתם ואת ארנקם של הסובבים.
השקר המוחלט תמיד בוחר את הגרסה הפחות אמינה של בדיה כי תכליתו – לשמש מנגנון זיהוי "אויב- אוהב".
בשל כך, במקרים בהם מערכת זו אחרת של שקרים אינה מצליחה לנצח, היא משמשת במקום כמסנן, הבורר מבין האזרחים הרגילים את הטיפוסים השוליים, המוכנים להאמין לכל מילה של המנהיג. ("גראבובוי הוא המושיע שלנו", "פטריק –גאון!").  במקרים בהם הקבוצה השולית מצליחה לכפות את דעתה על כלל החברה, השקר השולי הופך לאידאולוגיה טוטליטרית.

הסתירות הפנימיות של השקר

כשמה שחשוב לכם זה לא העובדות אלא חסידי השיטה, הרי שבזמנים שונים תתנו תשובות שונות לשאולות זהות.
כשהיטלר תקף את פולין ב-1 בספטמבר 1939, סטלין הכריז כי האשמים במלחמה הם אנגליה וצרפת, אשר "תקפו את גרמניה וקבלו את האחריות למלחמה הנוכחית". אחרי ה-22 ביוני הסתבר שמי שאשם זו גרמניה.
לפני ה-8 באוגוסט 2008,  הכריז מנהיג דרום אוסטיה אדוארד קוקויטי על פינוי כללי, פינה את האוכלוסייה האזרחית מצחינוואלי, ומילא את העיר באנשי צבא ועיתונאים. בפני אלה הוא הכריז כי במקרה של תקיפה של גאורגים הוא יתקדם עד גורי. אמצעי תקשורת שבשליטתו הכריזו בבוקרו של ה-8 לאוגוסט ש"המלחמה החלה" ודרשו "למלא את חדר המתים של גורי עד שלא יישאר מקום". ואילו בערב, אחרי ההפגזה של צבא גאורגיה, אדוארד קוקויטי הכריז כי הגאורגים תקפו "את צחינוולי השלווה[3]".
מנהיגי הכתות אף פעם לא מכריזים כי הם שינו את דעתם. הם תמיד מכחישים שהם אמרו אי פעם משהו אחר. כך למשל מנהיג הפונדמנטליסטים הקווקזים חטאב לקח על עצמו פעמיים את האחריות לפיצות הבתים במוסקבה. ב-2 בספטמבר 1999, יומיים לפני הפיצוץ הראשון, הוא הכריז שאם הרוסים לא ייסוגו מקרמאכי[4] הוא "יפוצץ בתים בכל רחבי רוסיה". ב-9 בספטמבר הוא חזר על האיום שלו. ואילו אחרי ה-14 בספטמבר חטאב לא רק התחיל להכחיש את מעורבותו בפיצוצים, אלא אף טען שמעולם לא אמר אחרת.
בקיץ 2010 דוקה אומרוב, המנהיג של "אמירות הקווקז" הוירטואלית הכריז כי הוא פורש מתפקידו ומעביר אותו לאסלנבק וודלוב.  אחרי מספר ימים אומרוב שינה את דעתו. אבל הוא לא הודיע שדעתו השתנתה. הוא הכריז במקום שההקלטה עם ההודעה לע פרישה היא זיוף. באופן דומה אומרוב הכחיש תחילה את אחריותו למחבלות שפוצצו את עצמן ברכבת התחתית של מוסקבה ב-2010. אחרי שבוע הוא כן קיבל עליו את האחריות. אבל הוא לא הודיע שהוא שינה את דעתו. הוא הכריז כי ההקלטה הקודמת היא זיוף.
יתרה מכך, חסידי השקר נאלצים לעתים קרובות להאמין לא לשתי גרסאות סותרות אחת אחרי השנייה, אלא בו בעת. ג'ורג' אורוול כינה את זה, בצורה מוצלחת למדי "דוחשב" (Doublethink).
 כך, לדידם של הפונדמנטליסטים המוסלמים, בן לאדן לא פצץ את מגדלי התאומים. מי שפיצץ אתם היו האמריקאים הארורים בעצמם, כדי להמציא תירוץ לפלישה לרפובליקה המוסלמית אפגניסטן. זה לא מפריע לאותם מוסלמים לסגוד ל"תשעה עשר המופלאים" אשר פצצו את המגדלים.
הסטליניסטים הרוסים גורסים שראשית לא היה טרור בימיו של סטלין ושנית הטרור היה נחוץ ביותר. על פי ה"חמאס", ראשית, מותר להרוג כל ישראלי, ושנית הישראלים הם המחבלים האמתיים.
ככל שהשקר יותר אבסורדי, כך הוא פועל טוב יותר כמנגנון זיהוי "אויב – אוהב". ומה אבסורדי יותר משתי טענות הנמצאות בסתירה מלאה זו לזו?

מי שלא לצדינו – הוא השטן 

כל מערכת של שקר נאלצת, במוקדם או במאוחר, להסביר את המניעים של אלה המתנגדים לה.
בדתות טוטליטריות ההסבר יה פשוט ביותר: אם אתה לא מסכים שהאל הוא אחד בשלושה גופים, הרי שאתה נמצא בהשפעת השטן. יש להעלות אותך על מוקד. במשטרים טוטליטריים ההסבר היה פשוט גם כן. אם אתה לא חושב שהפינים תקפו את ברית המועצות, אז אתה אויב העם וצריך להוציא אותך להורג.
כשמדובר ביריבים, השקר תמיד יורד לפסים האישיים. הוא לא סותר את דעותיו של היריב. הוא מנסה לפסול את היריב עצמו.
או. ג'יי. סימפסון לא רצח את אישתו, טוענים פרקליטיו. בסדר, אז למה השוטרים גילו את הד.נ.א. שלו בזירת הרצח? תשובת הפרקליט: השוטרים זייפו את הראיות נגד סימפסון מתוך שנאה לשחורים.
מתרחשת התחממות גלובלית, טוענים חסידיו. בסדר, אבל למה יש מדענים רבים המטילים ספק בטענה זו? תשובה: כי הם מקבלים כסף מתאגידי הנפט.
המנגנונים המשתמשים את  השקר שאין באמתחתו מגנון שליטה ממשלתי להשמצת יריביו התגלו לפתע כאשר נחשפה התכתבות אלקטרונית בין תומכי תאוריית "ההתחממות הגלובלית".
חלק נכבד מההתכתבות סובבת סביב הקטע הבא. כתב העת המדעי Climate Research פרסם מאמר[5] של אסטורפיזיקאים סון ובליונאס, המטיל ספק בתאוריית ההתחממות הגלובלית.
התגובה על פרסום המאמר חריפה ביותר. בתכתובת הפנימית עשרות הודעות של מאן, ג'ונס, וויגלי ושאר חסידי ההתחממות הגלובלית הוקדשו למאמר. אבל איש לא דן בתכנו. הדיון נסוב סביבהשאלה היחידה: כיצד לפגוע בשמם הטוב של המדענים ושל כתב העת. "Perhaps we could start referring to them as astrologer" (אולי נתחיל לכנותם אסרולוגים) כותב טום וויגלי ב-13 באוגוסט 2003. " We have to stop considering Climate Research as a legitimate peer reviewed journal[6]" חוזר אחריו מאן.
זה משנה בבת אחת את נושא הדיון. במקום הסוגיה עברתם לדון בזהות המתדיינים. הנה אנדי אילריונוב וען שאין התחממות גלובלית. אבל הוא עובד ב Cato Institute הממומן במלואו על ידי Exxon Mobil! – מסביר בעוז הרוח בתקשורת הרוסית האקולוג אנדרי קוקורין. הו לא, הוא חבר של פוטין, it is his job to safeguard Russia’s oil and gasdependent  economy[7], מכריז באף יותר עוז וויל הייבן, הפעם בתקשורת בשפה האנגלית.
במבט ראשון שתי ההאשמות מגוחכות וקלות להפרכה. קל להראות ש Catо Institute לא קיבל פרוטה לא מ Exxon ולא מכל תאגיד נפט אחר כל זמן שאילריונוב היה מועסק שם. עוד יותר קל להראות שאילריונוב כלל אינו "חבר-נפט של פוטין", אלא אחד מהמבקרים היותר עקביים של המשטר ברוסיה.
בפועל, לאדם שנתקע במצב כזה אין באמת מוצא. להתחיל להתפלמס איתם זה כבר ניצחון לשקר. אתם דנים אודות דברים שלא קיימים ובעצם הדיון מקנים להם מעמד של נושא לדיון. לא להיכנס לדיון - להיכנע לבוזזים.
מתנגדי ההתחממות הגלובלית נוקטים בשיטה זו בצורה שיטתית למדי. קחו לדוגמה את פרד סינגר, מבכירי האסטרופיזיקאים של ארה"ב, מעמודי התווך של נאס"א ואחד ממתנגדי ההתחממות הגלובלית. בין מאות המאמרים אשר נכתבו על ידי סינגר היה מאמר אחד שנכתב אחרי שגשוש ה"מארינר" שידר, כתוצאה מסריקה מוטעית, כי פובוס ודיימוס חלולים. רעיון דומה הוצג על ידי האסטרופיזיקאי הסובייטי הדגול  שקלובסקי, אשר התבסס על נתונים לא מדויקים על מחזור הגופים הללו (הוא חשב שהם מאיטים מהר מדי בשדה הכבידה של מאדים בשביל גופים מאבן).
כתוצאה מכך סינגר, כמו שקלובסקי, פרסם מאמר, בו טען שאם פובוס ודיימוס חלולים הרי שמוצאם מלאכותי. ומאז כל חסיד התחממות גלובלית לא קורא לאסטרופיזיקאי הדגול אלא "האידיוט שחשב שפובוס חלול". זה שקול לקרוא לניטון "האידיוט שהאמין בקבלה" או לאיינשטיין "האידיוט שלא הכיר במכניקת הקוונטים".
כפי שאתם רואים, ההצעה "לקרוא להם אסטרולוגים" לא עלתה במקרה. זוהי השיטה להתמודדות עם יריבים: תמצאו מקרה בודד בו היריב שלכם טעה או העלה השערה מפוקפקת ואל תדברו אלא על המקרה המסוים הזה.

כללי השקר

יש כללים ללוגיקה. ("אם בחורף קר, ודצמבר זה חורף, אזי בדצמבר קר".) גם לשקר יש כללים. למרבה הפלא כמות כללי השקר כמו כמות כללי הלוגיקה מצומצמת למדי.
אחת משיטת האלה היא השקר שבשתיקה. מספרים לכם את האמת, אבל לא מספרים לכם את כל האמת. מראים לכם את חדק הפיל ואומרים כי פיל הוא נחש.
"מפלס האוקיינוס עולה", מספרים לכם חסידי ההתחממות הגלובלית. אמת לאמיתה, רק שהם שוכחים להוסיף שהאוקיינוס עולה ב-18 אלף שנים האחרונות. "ב-30 שנה האחרונות קרח הארקטי נמס" – מכריז הדו"ח השלישי של IPCC. אמת. כל מה שהמחברים שוכחים להוסיף הוא שבזמן שארקטיקה נמסה, אנטארקטיקה קופאת. הם נמצאים בפאזה נגדית במחזור של 30 שנה בדיוק.
"אנו פולטים  לאטמוספריה". אמת. רק שוכחים להזכיר לנו פרט שולי: כל ה- שנפלט לאטמוספירה כתוצאה משריפת מרבצים, הגיע לאותם המרבצים מתוך האטמוספירה, והן באורדוביק והן בקמבריון כמות ה- באוויר היתה גובהה פי 712 מאשר היום, ושום דבר לא קרה לעולם. להיפך, הביוספרה מתאימה גנטית הרבה יותר לריכוזי  גבוהים הרבה יותר מהרמה הנוכחית.
מי שנכנס לאתר של תומכי הקונספירציה על 11/9 לעולם לא ימצא שם את הפתווה של בן לאדן, הקוראת לג'יהאד נגד ארה"ב. 
מי שנכנס לאתר המסביר שה-FSB[8] הם האחראים לפיגועי התופת במוסקבה לעולם לא ילמד משם כי אצ'מז גוצ'יאייב היה אימאם ווהאביטי אשר הטיף לג'יהאד נגד רוסיה. וברור שלא יטרחו לספר לו שתלמידו של גוצ'יאייב, אנזור איז'אייב, פיצץ את עצמו ב-6 בפברואר 2003 ליד תחנת הרכבת התחתית "אבטוזאבודסקאיה", ואילו תלמיד אחר, ניקולאי קיפקייב, ב31 באוגוסט 2004 בתחנת הרכבת התחתית "ריז'סקאיה". ואותו קיפקייב היה מבוקש מאז 2001 עבור שורה של פיגועים שגוצ'יאייב ארגן במחוז סטברופול.  מה שהמבקר ילמד הוא שגוצ'יאייב פרסם מכתב על כך שהוא עושה עסקים במוסקבה מאז 1997, ושכל זה הוא ניסיון להפליל אותו.
שקר שבשתיקה הוא אחד השקרים הנוראיים ביותר. מי שפותח ספר זה או אחר, מניח בתת המודע שהכותב המומחה יציג בפניו השקפה אובייקטיבית. משפט "מפלס הים עלה במאה ה-20" נתפס על ידו כטענה שיש הבדל בין המאה ה-20 למאות עברו. משפט "גוצ'יאייב טוען שמפלילים אותו" נתפס כדבר היחיד שידוע על אצ'ימז גוצ'יאייב.

סינדרום הציפורניים העקורות, או כיצד אפשר לראות בקו כפול רציף – קו בודד מקוטע

היה היה פעם בחלק המזרחי של רוסיה פושע בשם ויטלי בונטוב. הוא נידון ל25 שנות מאסר בפועל על רצח בגרוש. הוא שדד יחד עם שותף דירה של מכרה, וכשהבחורה חזרה הביתה, ירה בה 7 פעמים ותלש את העגילים שבאזניה. בביתו נמצאו בגדים משומשים של הנרצחת. בזמן המעצר בונטוב ירה באחד השוטרים, אבל לשוטר היה מזל  - הכדור פגע באבזם מתכת.
בונטוב התגלה לא רק כרוצח קר דם אלא כפסיכופט של ממש. בזמן המשפט הוא הציף את בית הדין בבקשות חסרות משמעות, ואחרי שנכנס כבר לכלא הצליח להתסכסף שם עם נציגי הפשע המאורגן האזורי. כתוצאה מכך, בשל איום על חייו, הוא הועבר למושבת עונשין הסמוכה לעיר טולה. דבר ראשון שעשה בונטוב בהגיעו לשם הוא למנות למפקד המקום ולדרוש ממנו מכתב המלצה כדי לקבל שחרור מוקדם.
משנענה בשלילה, הכריז בונטוב: "אני כבר אראה לכם".
וזה מה שקרה הלאה: כתוצאה מצפדינה או מילפת שטוחה נשרו לבונטוב כל הציפורניים (זה כמובן עדות איומה על תפקוד מערכת הכליאה הרוסית). בונטוב אסף את הציפורניים אחד לאחד, ומסר בקופסא לארגוני זכויות האדם בצירוף מכתב כי הציפרניים נעקרו בכלא בטולה בעונש על סירובו להצטרף לשורות ארגון פשיטסטי שהוקם בין כתלי הכלא בתור רוצח בהזמנה. עוד הוסיף בונטוב שבאותו הכלא נעשים ניסויים על אסירים, ושלרופא של הכלא יש כדורים ההופכים כל אדם לאוטיסט וכן יש לו כדורים המעלימים המטומות ומעריכים את חיי האדם.
וארגוני זכויות האדם החלו לערוך הפגנות להגנת הקדוש המעונה הסובל מידי הפשיסטים,  כי היו להם ההוכחות הממשיות - הציפורניים.
 סיפור קצר זה מדגים בצורה נפלאה כמה חשובה ראיה ממשית או פרט משכנע במבנה של השקר. בעוד שהאדם הנורמלי היה שואל קודם כל איך אדם שמענים אותו מצליח לאסוף בצורה מסודרת את כל ציפורניו, להגיון פרנואידי כללים משלו – אם יש ציפורניים חזקה על כל השאר שיהיה אמת.  
הגיון פרנואידי תמיד זקוק לפרטים. המאמין הקנאי זקוק למסמר איתו צלבו את ישו לא פחות משהמגן הקנאי על זכויות הפרט – לציפורניו של ויטלי בונטוב.
הפתגם הידוע גורס כי השטן הוא בפרטים. אבל אני חולקת עליה. הדבר הכי חשוב בניתוח האירועים הוא לזהות את הפרט החשוב מזה השולי. כל דבר מאפיין משהו. השאלה היא האם זה מאפיין את האירוע, או את האדם המדווח עליו.
כלכלי השקר מאפשרים לבנות על סמך פרט ממשי הכללות מופרכות.
"בעלי ההון משלמים לפועלים גרושים" – ולכן הבעלות על אמצעי הייצור צריכה לעבור לידי המדינה. "מהמטוס שנכנס בפנטגון לא נשארו אלא שברים בודדים" – אז לא היתה שום התנגשות של מטוס. "מיד אחרי הפיצוץ ב"נייבסקי אקספרס"[9] בטלויזיה הראו צילומים של הפיצוץ הראשון" – ולכן לא הפיצוץ השני לא התרחש. "יהודים עשירים יותר מגרמנים" – ולכן צירך לשחוט אותם. "פרלמנט הוא בסך הכל בית פטפוטים" – ולכן מי שצריך לשלוט במדינה הוא פירר.

הפניה לרגש ולא לשכל

אבל הכלל העיקרי של השקר פשוט מאוד. אם ההיגיון פונה לשכל שלכם, השקר פונה אל הרגש. הוא תמיד מעורר את הרגשת השייכות, את תחושת העדר. "כל אנשי הרצון הטוב יודעים", "ביחד ננצח", "אנחנו נראה להם".
מכל הרגשות השקר פונה לעתים לרגשי הנחיתות. "אנו, המוסלמים, מפגרים אחרי המערב? הפיגור הזה הוא הוא גדולתנו!" – זה המסר של הפונדמנטליזם המוסלמי. "אנו, הרוסים, חיים גרוע יותר מאשר ארה"ב? הפיגור שלנו הוא הוא גדולתנו" הוא המסר של "נאשי" בסליגר. "אנו, האפריקאים, מפגרים אחרי המערב? הפיגור שלנו הוא גדולתנו, עלינו להקריב קרבנות אדם ובכך נתעלה על הלבנים" – הוא המסר של אנשי וודו, מפקדי השדה בקונגו או כת ה"מונגיקי" הקנייתית.

אחרית דבר

על פני כדור הארץ חיים היום למעלה מ-6 מיליארד בני אדם, אבל האפילו היום, במאה ה-21, למעלה ממיליארד מהם נתונים בכפייה כלפי שקר זה או אחר. בצפון קוראה שולטת אידאולוגיית ג'וצ'ה, בפלשתין ילדים בני 7 מסתובבים עם נשק אוטומטי ורואים סרטים מצוירים המהללים את השהידים, באירן משמרות המהפכה משגיחים בעין פקוחה על כל סטייה מהקו של האייתולה הגדול. בעשרות מדינות בעולם הקלפטוקרטיות שבשלטון מסבירים לאזרחים שהסיבה לכך שהם חיים בעוני היא כי "הם לא אוהבים אותנו".
מיליוני אפריקאים מגויסים לתנועות נוצריות מטורפות כגון "צבא ההתנגדות של האל" באוגנדה, המתמחה בחטיפת ילדים, כשהבנים מאומנים להיות מחבלים מתאבדים ואילו הבנות – פילגשות בהרמון המנהיג. או להיפך, לתנועת אנטי-נוצריות, המשחזרות את הכתות העתיקות, בהן המנהיגים אוכלים בשר אדם ומהלכים על המים. אלפי בני אדם באפגניסטן ועירק נפלו קרבן לקנאים פונדמנטליסטיים המפוצצים מסגדים, שווקים ואירועי שמחות.
הדבר המופלא ביותר הוא שכשהעולם החופשי נתקל בשקר הזה פנים מול פנים, הוא מפסיד. העולם החופשי אינו מסוגל באופן כללי להסביר לחבר בכת "מונגיקי", או לקנאי מוסלמי או לאיש "נאשי" בסליגר מהי החברה הפתוחה,  וזאת מסיבה אחת פשוטה: אין לא לחבר "אל-קאעידה" ולא איש "נאשי" מה לעשות בחברה שכזו. הם שייכים לקבוצת אינטרס שכל מעמדה, תקציבה והשפעתה מקורם בהעדר חברה שכזו.
קורטס רחץ והלביש את הכהנים האצטקיים, המגועלים בדם קורבנות האדם, וציווה עליהם להקריב קרבנות לאל הנוצרי. וגם לזה הם הסכימו אך בקושי. ואם אתם תרחצו את איש הוודו או את איש ה"נאשי" ותציעו לו ללכת לאוניברסיטה, אין ספק כי הוא לא יסכים לניסיונות הנאלחים שלכם להרוס את המסורת המקודשת של עמו, או ליתר דיוק הסטטוס החברתי שלו כחבר הכת.
כשהחברה החופשית יכולה לעשות את עסקיה ללא אלימות, היא בלתי מנוצחת. אבל בכל פעם שהחברה החופשית נתקלת בשטחה שקר ובאלימות, השקר והאלימות מנצחים. הפונדמנטליסטים המוסלמים אינם יכולים להתחרות בארה"ב בתחום ייצור שבבי מחשב. אבל הם מנצחים את ארה"ב באפגניסטן ובעירק. הם מנצחים את ארה"ב בייצור שקרים ואלימות.
זה קורה כי בניגוד לתפיסת העולם של האידאליסטים, אנשים אינן מתאחדים במאבק על האמת. אנשים מתאגדים במאבק על השקר. לאמת לעתים נדירות יש קבוצת אינטרס. לשקר תמיד יש קבוצה כזאת, ורווחת כל חבריה תלויה בשימור השקר.
קיים כוח אחד בלבד בחברה האנושית שיש לו חסינות כמעט מלאה בפני השקר. הכח הזה נקרא מדע וטכנולוגיה. לעולם לא תוכלו לטעון לאורך זמן ש-e=MC^3 כאשר בפועל e=mc^2. אפילו ההפצרות שהדבר ברור לכל אנשי הרצון הטוב, ושמי שמכחיש את זה מוציא את עצמו מן הכלל וכופר בעיקר, ושהאמת הסקרלית הנסתרת הידועה למיעוט הנבחר גורסת ש 2*2=4, לא יועילו לאורך זמן. כפי שכתב אורוול . ומכאן נובע כל השאר.
ולכן הקדמה האנושית בסופו של דבר היא התקדמות המדע והטכנולוגיה.




[1] "נאשי" – תנועת נוער מהגדולות ברוסיה, אשר הוקמה ב2005 על פי צו של ולדימיר פוטין.
פורום "סליגר" הוא פורום חינוכי שמאורגן על ידי תנועת "נאשי" סמול לימת סליגר במחוז טבר. (ויקיפדיה)
[2] זוהי פראפרזה על ההכרזה הרשמית של ברית המועצות לגבי ההקפה הגרמנית ביוני 1941 (הערת המתרגם)
[3]
[4]  בין השנים 1998 -1999 בעמק קדר שבדאגסטן התקיימה מובלעת בשלטון והאביטים. הצבא הרוסי כבש אותה בסתיו 1999. (הערת המתרגם)
[6]  יש להפסיק להתייחס ל Climate Researchכאל כתב עת מדעי העובר ביקורת עמיתים (אנגלית)
[7]  זו עבודתו – להגן על כלכלת רוסיה המושתתת על נפט ועל גז (אנגלית)
[8]  שרותי הביטחון של הפדרציה הרוסית (הערת המתרגם)
[9] פיגוע תופת ברכבת המהירה ב27.11.09
Ludwig von Mises Institute on Facebook