יום חמישי, 18 בינואר 2018

יוליה לטינינה "יעילות השקר"

יוליה לטינינה - יעילות השקר


הבה לא נשכח שהאלימות אינה מתקיימת לבדה, ואף אינה מסוגלת להתקיים לבד. הוויותה כרוכה בד בבד עם השקר. קשרם הוא קשר הכי עמוק, הכי טבעי. לאלימות אין במה להצטדק זולת השקר, ואילו השקר לא יכול להחזיק את עצמו אלא באלימות. כל מי שהכריז אי פעם על אלימות כשיטתו, חייב לבחור בשקר כעיקרון מנחה.
                                               אלכסנדר סולז'ניצין. נאום בעת קבלת פרס הנובל.

במאמר הקודם, :יעילות האלימות", כתבתי על כך שהקדמה האנושית אינה, למרבה הצער, לא לינארית ולא בלתי הפיכה. אחרי נפילת האימפריה הרומית העולם שקע בחשיכה למשך אלף שנה. ואפילו עכשיו, במאה ה-21, כשכל מדינה שמצטרפת לעולם הפתוח מעלה באופן מיידי את רמת החיים, לא כל המדינות באשר הן ששות לעשות כן.
כל מדינה הפותחת את כלכלתה, בין אם אלה סין והודו הענקיות או אסטוניה וגאורגיה הזעירות, מיד רואה את היתרונות שבדבר. מאידך, ספק אם מדינות כגון וונצואלה, אירן, צופן קוראה, קונגו ואפגניסטן יצטרפו לכלכלה הגלובלית בזמן הקרוב.
יתרה מכך, בחלקים רבים של העולם ניתן לחזות בנסיגה. מדינות במזרח התיכון, בהן לפני חצי מאה בלבד נשים הסתובבו בפנים גלויות, שוקעות היום בחשכת הפונדמנטליזם.  יבשות שלמות, כגון אפריקה, נשארו בעומק העוני והבערות. ואפילו במערב אירופה גופא, מהגרים ממזרח התיכון ומאפריקה אינם מנצלים את האפשרויות שמעניקה החברה הפתוחה, אלא חיים בגטאות, שם מושלים השקר והאלימות.
הסיבה העיקרית לכך, לעניות דעתי, היא שבחברות כאלה (או גטאות כאלה) מתקיימות קבוצות אינטרסים המעוניינות בשימור כוחן. מפקדי השדה באפגניסטן מעוניינים בכך שהמעמד החברתי הגבוהה של אדם יאפשר לו לנהוג באלימות, ויתרה מכך – הם מעוניינים בכך כמעמד, בלא כל קשר לצד מי הם נלחמים, לצד האמריקאים או לצד הטאליבן. הביורוקרטים האירופאים המחלקים סיוע לפליטים מוסלמים מעוניינים שאלה לנצח יחיו מכספי הסיוע, ולא יוכלו להתפרנס לבד. האינטרס של מפקדי השדה האפגניים או של הביורוקרטים האירופאיים פוגעים בסופו של דבר ברווחת הכלל, אבל הם מגדילים את הרווחה של קבוצת האינטרס המסוימת.
קבוצת האינטרס אשר אינה מגדילה את הרווחת הכלל הקיימת, פועלת בדרך כלל בעזרת אלימות. וכן היא פועלת בעזרת שקר.
אלימות יעילה ביותר מצד זה שאי אפשר לנצח אותו במלחמה חזיתית. מכל המדינות שהשתתפו ב מלחמת שלושים השנים (מהמלחמות ההרסניות ביותר בתולדות אירופה), המנצחת האמתית היחידה הייתה אנגליה, שכמעט ולא השתתפה במלחמה. בין כל מדינות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה, המנצחת האמתית היחידה הייתה ארה"ב, שכמעט ולא השתתפה במלחמה.
השקר יעיל לא פחות מאלימות. יעילותו קשורה בכך שמאחורי השקר תמיד עומדת קבוצת אינטרס, שטובתה החומרית תלויה בשקר הזה.   

אנשים אינם הולכים למות בשביל האמת. הם עושים את זה בשביל השקר.

האמת אינה מאחדת את בני האדם. בני אדם מתאחדים סביב שקר. אם תגידו "השמיים כחולים", ספק אם יעלה בידכם לאסוף קבוצה גדולה של אנשים המוכנים להרוג ולהיהרג על זה שהשמיים כחולים. אבל אם תגידו "השמיים הם צהובים" ואז יתחילו להיאסף סביבכם אנשים המוכנים להרוג ולהיהרג על האמת הסודית שידועה רק להם –שמצד אמת השמיים הם צהובים.
אינני מגזימה כלל בקשר ל"שמיים צהובים". אני מתארת את הנקודה המרכזית של האידאולוגיה מאחורי מרד הטורבן הצהוב, אשר פרץ בשנת 184 להס"נ. ה"טורבנים הצהובים" היו בטוחים שאחרי נצחונם השמיים יהפכו לצהובים: שמי הצד הצהובים יחליפו את השמיים הכחולים של האי שוויון. זו הייתה הסיבה שהם עטו טורבנים צהובים.
איש מעולם לא העלה את חברו על מוקד על הטענה כי "אין דבר כזה מכשפות". אבל בגלל הטענה "יש מכשפות" אזורים שלמים באירופה רוקנו מתושביהם.
איש מעולם לא נהרג על הטענה ש. איש לא רצח על זה שסכום ריבועי הניצבים במשולש ישר זווית שווה לריבוע היתר. איש לא נהרג על הטענה שאנחנו ל יודעים דבר על האל.
אבל אנשים כן הרגו  ונהרגו על זה שהאל יחדי בשלוש פנים ושהיין הופך לדמו. על זה שהוא מסר את הגרסה הסופית  הבלתי ניתנת לשינוי של המדריך למשתמש לכדור הארץ לערבי אחד מסוים בשם מוחמד. אנשים הרגו ונהרגו על הטענה כי האל לא קיים.
הכנסייה הקתולית דגלה ללא עוררין שהשמש היא הסובבת סביב כדור הארץ, היות ודעה הפוכה עמדה בסתירה לספר תהילים (פרק קד' פס' ה'), לפסוק מספר קהלת (פרק א' פס' ה'), ולספר יהושוע (פרק י'). בשם הטענה הזאת נאסרו ספריו של גלילאו. אבל איש מעולם לא איים במוות על מי שטוען שהרץ סובבת סביב השמש.
אינספור פרוטסטנטים, קתוליים או אנבפטיסטים היו מוכנים להרוג ולהיהרג על גרסת המשתמש שלהם של האל. אבל גלילאו לא הלך למות על הטענה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הוא העדיף להתכחש לעבודתו.
אנשים הורגים ונהרגים על השקר. איש לא הורג או נהרג על האמת.

השקר מייצר סביבו קבוצות אינטרס

אחת מסיבות ליציבותו של השקר היא שהשקר תמיד מייצר סביבו קבוצה של אנשים בשבילם השקר משתלם הרבה יותר מן האמת.  זה נכון גם כשמדובר בקבוצת האינטרסים השולטת, והן בקבוצה שהיא שולית.
היה זה חיוני להנהגת הכנסייה הקתולית לטעון כי רק הם יודעים את האמת על האל. אחרת הם היו מפסיקים לקבל את התרומות ואת המעשר. היה זה חיוני לקומיסרים של הבולשביקים לטעון כי הם בונים את העתיד הקומוניסטי. אחרת מה שהם עשו היה הופך לסתם שוד ורצח.
זה חיוני לתומכי ההתחממות הגלובלית לטעון שיש בכלל דבר כזה, אחרת הם יאבדו את המעמד החברתי ואת המענקים. לאו. ג'יי. סימפסון, שחקן הפוטבול שהואשם ברצח של אישתו היה זה חיוני להוכיח את חפותו. בשבילו זה היה עניין של חיים ומוות, בעוד שלשאר הייתה שאלה מופשטת יותר של צדק.
קבוצת אינטרס מרוויחה המון מהשקר. אנושות בכללה מפסידה מהשדר, אבל כל אדם ואדם מפסיד רק קצת. בגלל זה האמת מאחדת את בני האדם באופן מופשט – יושב לו הרוב ושותק. ואילו השקר מאחד את בני האדם באופן פרקטי, כשהם מתאחדים למתקפה ולא יבחלו באמצעיים.

האמצעי הטוב ביותר נגד השקר הוא שקר אחר

וזו הסיבה מדוע האמת לא נלחמת בשקר, אלא לעתים נדירות. נגד השקר יוצא לרוב שקר אחר.
ידוע שהמתנגדים החריפים ביותר למשטרו של סטלין לא היו הדמוקרטים או הליברלים. היו אלה אנשי בנדרה, אשר היו בפועל מפלגה פשיסטית. ואילו במחנות ההתנגדות הכי גדולה למשטר באה מצד אנשי הכתות או אנשים האדוקים בדתם.
קורטס אסר על אצטקים להקריב קרבנות אדם לא בשם ערכים הומניים כלל אנושיים, אלא מטעמי הדת הנוצרית.
בד בבד הוא לא ראה כל פסול בכך שבספרד מכורתו אנשים המכנים את עצמם נוצרים מקריבים קרבנות אדם על המוקד. הבריטים אסרו בהודו על שריפת האלמנות לא מטעמים הומניים אלא מטעמי הנצרות.
כשהאמריקאים פלשו לעירק ואפגניסטן מטעמים הומניים , הם הפסידו. שקר יכול למות מזקנה, אבל לנצח אותו בעזרת האמת אין כל אפשרות. את השקר ינצח רק שקר אחר.

להצביע על הצבי ולהגיד שהוא סוס, או Credo quod absurdum est

הדבר הכי בולט בכל שקר הוא האבסורד שבו. זהו עיקרון שניסח גבלס: השקר צריך להיות גדול.
"הפולנים תקפו אותנו" הכריז היטלר כשהוא פולש לפולין. "הפנים תקפו את ברית המועצות שוחרת השלום" הכריז סטלין כשהוא פולש לפינלנד. וכשב-1939 נחשף כי ברה"מ מפציצה את הלסינקי, שר החוץ מולטוב הכריז כי מטוסים סוביטיים מטילים לא פצצות כי אם משלוחי סיוע הומניטרי.
שקר טוטלי הוא לא בדיוק מערך טענות לגבי העולם, כמו שהוא מערכת של איתותי "אויב –אוהב". אם האדם אומר שהפינים תקפו את ברית המועצות – הוא "משלנו". אם האדם אומר "בזמן המסה היין הופך לדמו של ישו" אזי הוא "משלנו".
בימיו של הקיסר השני של שושלת צ'ין, אר שה, סריס בכיר בשם ז'או גאו ציווה להביא לארמון צבי, והכריז כי זהו סוס. כל מי שטען כנגדו שזהו צבי, ז'או גאו ציווה להוציא להורג, יען כי הם אינם נאמנים לו מספיק. הוא לא קרא לצבי סוס כדי שאנשים יתחילו להאמין בכך. הוא עשה את זה כדי להבדיל בין אנשיו שלו לשאר.
"דתינו היא דת השלום והמחילה" הכריזו האינקוויזיטורים בספרד כשהם מעלים על מוקד יהודים, מוריסקים וכופרים. חברה, אם אתם כאלה שוחרי שלום, למה הערימות של גופות? "איסלם היא התקווה היחידה של כל האנושות" מכריזים הפונדמנטליסטים במסגדי אירופה. חברה, אם האיסלם הוא התקווה של אירופה השוקעת בים החטאים, למה תושבי מדינות האיסלם נמלטים לאירופה ולא להיפך? "המערב מזיק לנו", מסבירים לנערי "נאשי" בסליגר[1]. חברה, אבל אם המערב מזיק לנו, למה אתם משקיעים את כספכם במערב, קונים נדל"ן במערב, שולחים את ילדכם ללמוד במערב?
חסידי כל סוגי הטוטליטיריזם כלל לא אוהבים שאלות כאלה. עצם הניסיון להעלות אותן נתפס על ידיהם כחילול הקודש.
מה שמבדיל בין שדקר למדע הוא אופיו הטוטלי. לבנהוק בסך הכל המציא את המיקרוסקופ, אבל הרוזן קליוסטרו טען שהוא גילה את אבן החכמים.
ווטסון וקריק בסך הכל גילו את הדי. אנ. אי.,ואילו גריגורי גראבובוי טוען שהוא יכול להחיות מתים. איש האקדמיה פטריק, חביבה של "רוסיה המאוחדת"[2] ובאופן אישי של דובר הדומה גריזלוב לא מתיימר להוסיף שכלולים טכנולוגיים קטנים. הוא מתיימר להמציא את מכונת התנועה הנצחית וקרינה שמערכיה את חיי אדם לכדי 140.
לבנהוק או ווטסון וקריק בסך הכל הוסיפו תוספת צנועה משלהם לכלל הידע האנושי. קליוסטרו או פטריק לא תרמו לידע דבר, אבל ניסו לחלק מחדש את מה שיש לטובתם האישית. בצירוף מקרים משונה אלה הטוענים לחיי נצח או להמצאת מכונת התנועה הנצחית תמיד רוצים לקבל על מעשה זה כסף ומעמד של מצילי האנושות. וכל מי שלא רוצה שיוליכו אותו שולל מסתכן בכך שירמסו אותו.
השקר המוחלט אבסורדי בכוונה תחילה. זו הסיבה שכשעולה הצורך לבחור ברמות שונות של בדיה, השר המוחלט בוחר את הכי פחות מציאותי. למרבה הפלא הדבר נכון גם במקרה של השקר השולט, שבאמתחתו אמצעי כפייה ממשלתיים, וגם לגבי נוכל קטן שאין תכליתו אלא לגנוב את דעתם ואת ארנקם של הסובבים.
השקר המוחלט תמיד בוחר את הגרסה הפחות אמינה של בדיה כי תכליתו – לשמש מנגנון זיהוי "אויב- אוהב".
בשל כך, במקרים בהם מערכת זו אחרת של שקרים אינה מצליחה לנצח, היא משמשת במקום כמסנן, הבורר מבין האזרחים הרגילים את הטיפוסים השוליים, המוכנים להאמין לכל מילה של המנהיג. ("גראבובוי הוא המושיע שלנו", "פטריק –גאון!").  במקרים בהם הקבוצה השולית מצליחה לכפות את דעתה על כלל החברה, השקר השולי הופך לאידאולוגיה טוטליטרית.

הסתירות הפנימיות של השקר

כשמה שחשוב לכם זה לא העובדות אלא חסידי השיטה, הרי שבזמנים שונים תתנו תשובות שונות לשאולות זהות.
כשהיטלר תקף את פולין ב-1 בספטמבר 1939, סטלין הכריז כי האשמים במלחמה הם אנגליה וצרפת, אשר "תקפו את גרמניה וקבלו את האחריות למלחמה הנוכחית". אחרי ה-22 ביוני הסתבר שמי שאשם זו גרמניה.
לפני ה-8 באוגוסט 2008,  הכריז מנהיג דרום אוסטיה אדוארד קוקויטי על פינוי כללי, פינה את האוכלוסייה האזרחית מצחינוואלי, ומילא את העיר באנשי צבא ועיתונאים. בפני אלה הוא הכריז כי במקרה של תקיפה של גאורגים הוא יתקדם עד גורי. אמצעי תקשורת שבשליטתו הכריזו בבוקרו של ה-8 לאוגוסט ש"המלחמה החלה" ודרשו "למלא את חדר המתים של גורי עד שלא יישאר מקום". ואילו בערב, אחרי ההפגזה של צבא גאורגיה, אדוארד קוקויטי הכריז כי הגאורגים תקפו "את צחינוולי השלווה[3]".
מנהיגי הכתות אף פעם לא מכריזים כי הם שינו את דעתם. הם תמיד מכחישים שהם אמרו אי פעם משהו אחר. כך למשל מנהיג הפונדמנטליסטים הקווקזים חטאב לקח על עצמו פעמיים את האחריות לפיצות הבתים במוסקבה. ב-2 בספטמבר 1999, יומיים לפני הפיצוץ הראשון, הוא הכריז שאם הרוסים לא ייסוגו מקרמאכי[4] הוא "יפוצץ בתים בכל רחבי רוסיה". ב-9 בספטמבר הוא חזר על האיום שלו. ואילו אחרי ה-14 בספטמבר חטאב לא רק התחיל להכחיש את מעורבותו בפיצוצים, אלא אף טען שמעולם לא אמר אחרת.
בקיץ 2010 דוקה אומרוב, המנהיג של "אמירות הקווקז" הוירטואלית הכריז כי הוא פורש מתפקידו ומעביר אותו לאסלנבק וודלוב.  אחרי מספר ימים אומרוב שינה את דעתו. אבל הוא לא הודיע שדעתו השתנתה. הוא הכריז במקום שההקלטה עם ההודעה לע פרישה היא זיוף. באופן דומה אומרוב הכחיש תחילה את אחריותו למחבלות שפוצצו את עצמן ברכבת התחתית של מוסקבה ב-2010. אחרי שבוע הוא כן קיבל עליו את האחריות. אבל הוא לא הודיע שהוא שינה את דעתו. הוא הכריז כי ההקלטה הקודמת היא זיוף.
יתרה מכך, חסידי השקר נאלצים לעתים קרובות להאמין לא לשתי גרסאות סותרות אחת אחרי השנייה, אלא בו בעת. ג'ורג' אורוול כינה את זה, בצורה מוצלחת למדי "דוחשב" (Doublethink).
 כך, לדידם של הפונדמנטליסטים המוסלמים, בן לאדן לא פצץ את מגדלי התאומים. מי שפיצץ אתם היו האמריקאים הארורים בעצמם, כדי להמציא תירוץ לפלישה לרפובליקה המוסלמית אפגניסטן. זה לא מפריע לאותם מוסלמים לסגוד ל"תשעה עשר המופלאים" אשר פצצו את המגדלים.
הסטליניסטים הרוסים גורסים שראשית לא היה טרור בימיו של סטלין ושנית הטרור היה נחוץ ביותר. על פי ה"חמאס", ראשית, מותר להרוג כל ישראלי, ושנית הישראלים הם המחבלים האמתיים.
ככל שהשקר יותר אבסורדי, כך הוא פועל טוב יותר כמנגנון זיהוי "אויב – אוהב". ומה אבסורדי יותר משתי טענות הנמצאות בסתירה מלאה זו לזו?

מי שלא לצדינו – הוא השטן 

כל מערכת של שקר נאלצת, במוקדם או במאוחר, להסביר את המניעים של אלה המתנגדים לה.
בדתות טוטליטריות ההסבר יה פשוט ביותר: אם אתה לא מסכים שהאל הוא אחד בשלושה גופים, הרי שאתה נמצא בהשפעת השטן. יש להעלות אותך על מוקד. במשטרים טוטליטריים ההסבר היה פשוט גם כן. אם אתה לא חושב שהפינים תקפו את ברית המועצות, אז אתה אויב העם וצריך להוציא אותך להורג.
כשמדובר ביריבים, השקר תמיד יורד לפסים האישיים. הוא לא סותר את דעותיו של היריב. הוא מנסה לפסול את היריב עצמו.
או. ג'יי. סימפסון לא רצח את אישתו, טוענים פרקליטיו. בסדר, אז למה השוטרים גילו את הד.נ.א. שלו בזירת הרצח? תשובת הפרקליט: השוטרים זייפו את הראיות נגד סימפסון מתוך שנאה לשחורים.
מתרחשת התחממות גלובלית, טוענים חסידיו. בסדר, אבל למה יש מדענים רבים המטילים ספק בטענה זו? תשובה: כי הם מקבלים כסף מתאגידי הנפט.
המנגנונים המשתמשים את  השקר שאין באמתחתו מגנון שליטה ממשלתי להשמצת יריביו התגלו לפתע כאשר נחשפה התכתבות אלקטרונית בין תומכי תאוריית "ההתחממות הגלובלית".
חלק נכבד מההתכתבות סובבת סביב הקטע הבא. כתב העת המדעי Climate Research פרסם מאמר[5] של אסטורפיזיקאים סון ובליונאס, המטיל ספק בתאוריית ההתחממות הגלובלית.
התגובה על פרסום המאמר חריפה ביותר. בתכתובת הפנימית עשרות הודעות של מאן, ג'ונס, וויגלי ושאר חסידי ההתחממות הגלובלית הוקדשו למאמר. אבל איש לא דן בתכנו. הדיון נסוב סביבהשאלה היחידה: כיצד לפגוע בשמם הטוב של המדענים ושל כתב העת. "Perhaps we could start referring to them as astrologer" (אולי נתחיל לכנותם אסרולוגים) כותב טום וויגלי ב-13 באוגוסט 2003. " We have to stop considering Climate Research as a legitimate peer reviewed journal[6]" חוזר אחריו מאן.
זה משנה בבת אחת את נושא הדיון. במקום הסוגיה עברתם לדון בזהות המתדיינים. הנה אנדי אילריונוב וען שאין התחממות גלובלית. אבל הוא עובד ב Cato Institute הממומן במלואו על ידי Exxon Mobil! – מסביר בעוז הרוח בתקשורת הרוסית האקולוג אנדרי קוקורין. הו לא, הוא חבר של פוטין, it is his job to safeguard Russia’s oil and gasdependent  economy[7], מכריז באף יותר עוז וויל הייבן, הפעם בתקשורת בשפה האנגלית.
במבט ראשון שתי ההאשמות מגוחכות וקלות להפרכה. קל להראות ש Catо Institute לא קיבל פרוטה לא מ Exxon ולא מכל תאגיד נפט אחר כל זמן שאילריונוב היה מועסק שם. עוד יותר קל להראות שאילריונוב כלל אינו "חבר-נפט של פוטין", אלא אחד מהמבקרים היותר עקביים של המשטר ברוסיה.
בפועל, לאדם שנתקע במצב כזה אין באמת מוצא. להתחיל להתפלמס איתם זה כבר ניצחון לשקר. אתם דנים אודות דברים שלא קיימים ובעצם הדיון מקנים להם מעמד של נושא לדיון. לא להיכנס לדיון - להיכנע לבוזזים.
מתנגדי ההתחממות הגלובלית נוקטים בשיטה זו בצורה שיטתית למדי. קחו לדוגמה את פרד סינגר, מבכירי האסטרופיזיקאים של ארה"ב, מעמודי התווך של נאס"א ואחד ממתנגדי ההתחממות הגלובלית. בין מאות המאמרים אשר נכתבו על ידי סינגר היה מאמר אחד שנכתב אחרי שגשוש ה"מארינר" שידר, כתוצאה מסריקה מוטעית, כי פובוס ודיימוס חלולים. רעיון דומה הוצג על ידי האסטרופיזיקאי הסובייטי הדגול  שקלובסקי, אשר התבסס על נתונים לא מדויקים על מחזור הגופים הללו (הוא חשב שהם מאיטים מהר מדי בשדה הכבידה של מאדים בשביל גופים מאבן).
כתוצאה מכך סינגר, כמו שקלובסקי, פרסם מאמר, בו טען שאם פובוס ודיימוס חלולים הרי שמוצאם מלאכותי. ומאז כל חסיד התחממות גלובלית לא קורא לאסטרופיזיקאי הדגול אלא "האידיוט שחשב שפובוס חלול". זה שקול לקרוא לניטון "האידיוט שהאמין בקבלה" או לאיינשטיין "האידיוט שלא הכיר במכניקת הקוונטים".
כפי שאתם רואים, ההצעה "לקרוא להם אסטרולוגים" לא עלתה במקרה. זוהי השיטה להתמודדות עם יריבים: תמצאו מקרה בודד בו היריב שלכם טעה או העלה השערה מפוקפקת ואל תדברו אלא על המקרה המסוים הזה.

כללי השקר

יש כללים ללוגיקה. ("אם בחורף קר, ודצמבר זה חורף, אזי בדצמבר קר".) גם לשקר יש כללים. למרבה הפלא כמות כללי השקר כמו כמות כללי הלוגיקה מצומצמת למדי.
אחת משיטת האלה היא השקר שבשתיקה. מספרים לכם את האמת, אבל לא מספרים לכם את כל האמת. מראים לכם את חדק הפיל ואומרים כי פיל הוא נחש.
"מפלס האוקיינוס עולה", מספרים לכם חסידי ההתחממות הגלובלית. אמת לאמיתה, רק שהם שוכחים להוסיף שהאוקיינוס עולה ב-18 אלף שנים האחרונות. "ב-30 שנה האחרונות קרח הארקטי נמס" – מכריז הדו"ח השלישי של IPCC. אמת. כל מה שהמחברים שוכחים להוסיף הוא שבזמן שארקטיקה נמסה, אנטארקטיקה קופאת. הם נמצאים בפאזה נגדית במחזור של 30 שנה בדיוק.
"אנו פולטים  לאטמוספריה". אמת. רק שוכחים להזכיר לנו פרט שולי: כל ה- שנפלט לאטמוספירה כתוצאה משריפת מרבצים, הגיע לאותם המרבצים מתוך האטמוספירה, והן באורדוביק והן בקמבריון כמות ה- באוויר היתה גובהה פי 712 מאשר היום, ושום דבר לא קרה לעולם. להיפך, הביוספרה מתאימה גנטית הרבה יותר לריכוזי  גבוהים הרבה יותר מהרמה הנוכחית.
מי שנכנס לאתר של תומכי הקונספירציה על 11/9 לעולם לא ימצא שם את הפתווה של בן לאדן, הקוראת לג'יהאד נגד ארה"ב. 
מי שנכנס לאתר המסביר שה-FSB[8] הם האחראים לפיגועי התופת במוסקבה לעולם לא ילמד משם כי אצ'מז גוצ'יאייב היה אימאם ווהאביטי אשר הטיף לג'יהאד נגד רוסיה. וברור שלא יטרחו לספר לו שתלמידו של גוצ'יאייב, אנזור איז'אייב, פיצץ את עצמו ב-6 בפברואר 2003 ליד תחנת הרכבת התחתית "אבטוזאבודסקאיה", ואילו תלמיד אחר, ניקולאי קיפקייב, ב31 באוגוסט 2004 בתחנת הרכבת התחתית "ריז'סקאיה". ואותו קיפקייב היה מבוקש מאז 2001 עבור שורה של פיגועים שגוצ'יאייב ארגן במחוז סטברופול.  מה שהמבקר ילמד הוא שגוצ'יאייב פרסם מכתב על כך שהוא עושה עסקים במוסקבה מאז 1997, ושכל זה הוא ניסיון להפליל אותו.
שקר שבשתיקה הוא אחד השקרים הנוראיים ביותר. מי שפותח ספר זה או אחר, מניח בתת המודע שהכותב המומחה יציג בפניו השקפה אובייקטיבית. משפט "מפלס הים עלה במאה ה-20" נתפס על ידו כטענה שיש הבדל בין המאה ה-20 למאות עברו. משפט "גוצ'יאייב טוען שמפלילים אותו" נתפס כדבר היחיד שידוע על אצ'ימז גוצ'יאייב.

סינדרום הציפורניים העקורות, או כיצד אפשר לראות בקו כפול רציף – קו בודד מקוטע

היה היה פעם בחלק המזרחי של רוסיה פושע בשם ויטלי בונטוב. הוא נידון ל25 שנות מאסר בפועל על רצח בגרוש. הוא שדד יחד עם שותף דירה של מכרה, וכשהבחורה חזרה הביתה, ירה בה 7 פעמים ותלש את העגילים שבאזניה. בביתו נמצאו בגדים משומשים של הנרצחת. בזמן המעצר בונטוב ירה באחד השוטרים, אבל לשוטר היה מזל  - הכדור פגע באבזם מתכת.
בונטוב התגלה לא רק כרוצח קר דם אלא כפסיכופט של ממש. בזמן המשפט הוא הציף את בית הדין בבקשות חסרות משמעות, ואחרי שנכנס כבר לכלא הצליח להתסכסף שם עם נציגי הפשע המאורגן האזורי. כתוצאה מכך, בשל איום על חייו, הוא הועבר למושבת עונשין הסמוכה לעיר טולה. דבר ראשון שעשה בונטוב בהגיעו לשם הוא למנות למפקד המקום ולדרוש ממנו מכתב המלצה כדי לקבל שחרור מוקדם.
משנענה בשלילה, הכריז בונטוב: "אני כבר אראה לכם".
וזה מה שקרה הלאה: כתוצאה מצפדינה או מילפת שטוחה נשרו לבונטוב כל הציפורניים (זה כמובן עדות איומה על תפקוד מערכת הכליאה הרוסית). בונטוב אסף את הציפורניים אחד לאחד, ומסר בקופסא לארגוני זכויות האדם בצירוף מכתב כי הציפרניים נעקרו בכלא בטולה בעונש על סירובו להצטרף לשורות ארגון פשיטסטי שהוקם בין כתלי הכלא בתור רוצח בהזמנה. עוד הוסיף בונטוב שבאותו הכלא נעשים ניסויים על אסירים, ושלרופא של הכלא יש כדורים ההופכים כל אדם לאוטיסט וכן יש לו כדורים המעלימים המטומות ומעריכים את חיי האדם.
וארגוני זכויות האדם החלו לערוך הפגנות להגנת הקדוש המעונה הסובל מידי הפשיסטים,  כי היו להם ההוכחות הממשיות - הציפורניים.
 סיפור קצר זה מדגים בצורה נפלאה כמה חשובה ראיה ממשית או פרט משכנע במבנה של השקר. בעוד שהאדם הנורמלי היה שואל קודם כל איך אדם שמענים אותו מצליח לאסוף בצורה מסודרת את כל ציפורניו, להגיון פרנואידי כללים משלו – אם יש ציפורניים חזקה על כל השאר שיהיה אמת.  
הגיון פרנואידי תמיד זקוק לפרטים. המאמין הקנאי זקוק למסמר איתו צלבו את ישו לא פחות משהמגן הקנאי על זכויות הפרט – לציפורניו של ויטלי בונטוב.
הפתגם הידוע גורס כי השטן הוא בפרטים. אבל אני חולקת עליה. הדבר הכי חשוב בניתוח האירועים הוא לזהות את הפרט החשוב מזה השולי. כל דבר מאפיין משהו. השאלה היא האם זה מאפיין את האירוע, או את האדם המדווח עליו.
כלכלי השקר מאפשרים לבנות על סמך פרט ממשי הכללות מופרכות.
"בעלי ההון משלמים לפועלים גרושים" – ולכן הבעלות על אמצעי הייצור צריכה לעבור לידי המדינה. "מהמטוס שנכנס בפנטגון לא נשארו אלא שברים בודדים" – אז לא היתה שום התנגשות של מטוס. "מיד אחרי הפיצוץ ב"נייבסקי אקספרס"[9] בטלויזיה הראו צילומים של הפיצוץ הראשון" – ולכן לא הפיצוץ השני לא התרחש. "יהודים עשירים יותר מגרמנים" – ולכן צירך לשחוט אותם. "פרלמנט הוא בסך הכל בית פטפוטים" – ולכן מי שצריך לשלוט במדינה הוא פירר.

הפניה לרגש ולא לשכל

אבל הכלל העיקרי של השקר פשוט מאוד. אם ההיגיון פונה לשכל שלכם, השקר פונה אל הרגש. הוא תמיד מעורר את הרגשת השייכות, את תחושת העדר. "כל אנשי הרצון הטוב יודעים", "ביחד ננצח", "אנחנו נראה להם".
מכל הרגשות השקר פונה לעתים לרגשי הנחיתות. "אנו, המוסלמים, מפגרים אחרי המערב? הפיגור הזה הוא הוא גדולתנו!" – זה המסר של הפונדמנטליזם המוסלמי. "אנו, הרוסים, חיים גרוע יותר מאשר ארה"ב? הפיגור שלנו הוא הוא גדולתנו" הוא המסר של "נאשי" בסליגר. "אנו, האפריקאים, מפגרים אחרי המערב? הפיגור שלנו הוא גדולתנו, עלינו להקריב קרבנות אדם ובכך נתעלה על הלבנים" – הוא המסר של אנשי וודו, מפקדי השדה בקונגו או כת ה"מונגיקי" הקנייתית.

אחרית דבר

על פני כדור הארץ חיים היום למעלה מ-6 מיליארד בני אדם, אבל האפילו היום, במאה ה-21, למעלה ממיליארד מהם נתונים בכפייה כלפי שקר זה או אחר. בצפון קוראה שולטת אידאולוגיית ג'וצ'ה, בפלשתין ילדים בני 7 מסתובבים עם נשק אוטומטי ורואים סרטים מצוירים המהללים את השהידים, באירן משמרות המהפכה משגיחים בעין פקוחה על כל סטייה מהקו של האייתולה הגדול. בעשרות מדינות בעולם הקלפטוקרטיות שבשלטון מסבירים לאזרחים שהסיבה לכך שהם חיים בעוני היא כי "הם לא אוהבים אותנו".
מיליוני אפריקאים מגויסים לתנועות נוצריות מטורפות כגון "צבא ההתנגדות של האל" באוגנדה, המתמחה בחטיפת ילדים, כשהבנים מאומנים להיות מחבלים מתאבדים ואילו הבנות – פילגשות בהרמון המנהיג. או להיפך, לתנועת אנטי-נוצריות, המשחזרות את הכתות העתיקות, בהן המנהיגים אוכלים בשר אדם ומהלכים על המים. אלפי בני אדם באפגניסטן ועירק נפלו קרבן לקנאים פונדמנטליסטיים המפוצצים מסגדים, שווקים ואירועי שמחות.
הדבר המופלא ביותר הוא שכשהעולם החופשי נתקל בשקר הזה פנים מול פנים, הוא מפסיד. העולם החופשי אינו מסוגל באופן כללי להסביר לחבר בכת "מונגיקי", או לקנאי מוסלמי או לאיש "נאשי" בסליגר מהי החברה הפתוחה,  וזאת מסיבה אחת פשוטה: אין לא לחבר "אל-קאעידה" ולא איש "נאשי" מה לעשות בחברה שכזו. הם שייכים לקבוצת אינטרס שכל מעמדה, תקציבה והשפעתה מקורם בהעדר חברה שכזו.
קורטס רחץ והלביש את הכהנים האצטקיים, המגועלים בדם קורבנות האדם, וציווה עליהם להקריב קרבנות לאל הנוצרי. וגם לזה הם הסכימו אך בקושי. ואם אתם תרחצו את איש הוודו או את איש ה"נאשי" ותציעו לו ללכת לאוניברסיטה, אין ספק כי הוא לא יסכים לניסיונות הנאלחים שלכם להרוס את המסורת המקודשת של עמו, או ליתר דיוק הסטטוס החברתי שלו כחבר הכת.
כשהחברה החופשית יכולה לעשות את עסקיה ללא אלימות, היא בלתי מנוצחת. אבל בכל פעם שהחברה החופשית נתקלת בשטחה שקר ובאלימות, השקר והאלימות מנצחים. הפונדמנטליסטים המוסלמים אינם יכולים להתחרות בארה"ב בתחום ייצור שבבי מחשב. אבל הם מנצחים את ארה"ב באפגניסטן ובעירק. הם מנצחים את ארה"ב בייצור שקרים ואלימות.
זה קורה כי בניגוד לתפיסת העולם של האידאליסטים, אנשים אינן מתאחדים במאבק על האמת. אנשים מתאגדים במאבק על השקר. לאמת לעתים נדירות יש קבוצת אינטרס. לשקר תמיד יש קבוצה כזאת, ורווחת כל חבריה תלויה בשימור השקר.
קיים כוח אחד בלבד בחברה האנושית שיש לו חסינות כמעט מלאה בפני השקר. הכח הזה נקרא מדע וטכנולוגיה. לעולם לא תוכלו לטעון לאורך זמן ש-e=MC^3 כאשר בפועל e=mc^2. אפילו ההפצרות שהדבר ברור לכל אנשי הרצון הטוב, ושמי שמכחיש את זה מוציא את עצמו מן הכלל וכופר בעיקר, ושהאמת הסקרלית הנסתרת הידועה למיעוט הנבחר גורסת ש 2*2=4, לא יועילו לאורך זמן. כפי שכתב אורוול . ומכאן נובע כל השאר.
ולכן הקדמה האנושית בסופו של דבר היא התקדמות המדע והטכנולוגיה.



[1] "נאשי" – תנועת נוער מהגדולות ברוסיה, אשר הוקמה ב2005 על פי צו של ולדימיר פוטין.
פורום "סליגר" הוא פורום חינוכי שמאורגן על ידי תנועת "נאשי" סמול לימת סליגר במחוז טבר. (ויקיפדיה)
[2] זוהי פראפרזה על ההכרזה הרשמית של ברית המועצות לגבי ההקפה הגרמנית ביוני 1941 (הערת המתרגם)
[3]
[4]  בין השנים 1998 -1999 בעמק קדר שבדאגסטן התקיימה מובלעת בשלטון והאביטים. הצבא הרוסי כבש אותה בסתיו 1999. (הערת המתרגם)
[6]  יש להפסיק להתייחס ל Climate Researchכאל כתב עת מדעי העובר ביקורת עמיתים (אנגלית)
[7]  זו עבודתו – להגן על כלכלת רוסיה המושתתת על נפט ועל גז (אנגלית)
[8]  שרותי הביטחון של הפדרציה הרוסית (הערת המתרגם)
[9] פיגוע תופת ברכבת המהירה ב27.11.09

יום חמישי, 11 בינואר 2018

יוליה לטינינה |"מותה של אירופה כתוצאה של מלחמת העולם השנייה"

ב-1 בספטמבר 1939, שבוע אחד בדיוק אחרי חתימת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, פרצה מלחמת העולם השנייה. הדעה המקובלת גורסת שהיא הסתיימה בניצחון כוחות הטוב על הרוע - של החברה הפתוחה (נו, יחד עם בריה"מ של סטלין) על המשטר המפלצתי של הנאצים.

אבל לי נדמה שמצד האמת מלחמת העולם השנייה הסתיימה במפלתה של אירופה. הפיכתה לביורוקרטיה סוציאליסטית בלתי תחרותית אינה אלא תולדה של התהליכים שהתחילו אז.
מה קרה ב-1 בספטמבר 1939? שתי מעצמות טוטליטריות פתחו במלחמת העולם השנייה שבוע אחרי שהסכימו ביניהן כיצד לחלק ביניהן את אירופה. יחד עם זאת, הדיקטטור היותר טיפש, אשר שימש בתור אותו המקל איתו הקוף החכם מוציא ערמונים מהאש, היה הראשון לפלוש לפולין ונתקע במלחמה נגד אנגליה וצרפת, בעוד שהדיקטטור השני, היותר מתוחכם, זה שתכנן את העניין, נכנס לפולין ב-17 בספטמבר ללא הכרזת המלחמה. כתוצאה מכך הוא זכה לפניות לעזרה מצד אנגליה.
מה קרה ב-22 ביוני 1941? ביום הזה היטלר תקף את סטלין, בזמן שסטלין נערך לתקוף את היטלר.
מה קרה ב-9 במאי 1945? ביום הזה הדיקטטור שיזם את מלחמת העולם השנייה  כאמצעי לחלוקה מחדש של העולם, שהפך את ארצו למפעל ענק לייצור נשק, ושטיפח את היטלר ככלי לאותה החלוקה מחדש, ניצח במלחמה ביחד עם אלה נגדם הוא יזם אותה.
בעלות הברית הכניסו את סטלין בבריתם, ועצמו עליו את עיניהם, ויחד עם סטלין הם ערכו את משפטי נירנברג, במובן מסוים המבישים שבמשפטים שנערכו במערב. משפטי נירינברג הריהם גרסת ייצוא של משפטי הראווה נגד אנשי טרוצקי ואנשי בוכרין. לא במובן של משפטים כנגד האזרחים התמימים, אלא במובן שהאחראי העיקרי למלחמת העולם הופיע שם לא כנאשם אלא כמארגן המשפטים.
מזימתו של סטלין לא הצליחה עד הסוף – הוא לא הצליח לכבוש את העולם. אבל הוא הצליח להרעיל אותו.
בריה"מ הייתה בלתי יעילה ביותר בכל מה שקשור ליצירה, מדע וקדמה. אבל בריה"מ הייתה יעילה ביותר בכל מה שקשור להרס, אידאולוגיה, אלימות ושקר. בריה"מ הייתה בלתי יעילה ביצירה, ולכן היא קרסה. אבל היא הייתה יעילה ביותר באלימות ואידאולוגיה, ולכן האידאולוגיה שהיא הפיצה כרסמה את המערב מבפנים.
מלחמת העולם השנייה חיסלה את המערב המנצח את העולם כולו.
היא חיסלה מספר דברים.

קולוניאליזם

הדבר הראשון שחוסל היה הקולוניאליזם. אני חושבת שקוראיי יופתעו מאוד, שהרי הם שמעו מכל היסטוריון, בין מערבי ליברלי ובין סובייטי קומוניסטי, שקולוניאליזם הוא השלב הסופי של האימפריאליזם, ושהקולוניאליסטים הארורים שתו במושבות את דם קורבנותיהם, שהאמריקאים הכחידו את האינדיאנים, ואילו הבריטים כפו על הסינים את צריכת האופיום.
 הכל נכון. אבל היה לקולוניאליזם מאפיין אחד ייחודי. בעידן הקולוניאליזם למדינות שלא רצו שיכבשו אותן הייתה רק דרך אחת למנוע זאת: לעלות על דרך הקדמה ולהפוך למערב. בעידן הקולוניאליזם כל מדינה שלא רצתה שיכבשו אותה הייתה צריכה לשאול את השאלה ששאל ב-1731 אבי הדפוס התורכי, איברהים מותאפרקהMuteferrika) ): "מדוע האומות הנוצריות, שהיו בעבר כה חלשות ביחס לאומת האסלם, שולטות כיום בשטחים כה רבים ואף מצליחים להביס את הצבא העות'מני, שנחשב פעם לבלתי מנוצח"?
אילו מהמדינות הלא מערביות, שהספיקו למצוא תושבה נכונה על השאלה הזאת, בין אם זו תורכיה של אטאטורק, בין אם זו יפן בתקופת מייג'י, התחילו להתפתח.
אחרי מלחמת העולם השנייה מערכת המושבות העולמית קרסה. מעתה, לא הייתה למערב כל דרך לשלוט בהודו, זמביה ואירן, כל עוד התקיימה ליד בריה"מ, שתמיד שמחה לסייע לקורבנות המסכנים של הקולוניאליסטים בנשק, מימון ואידאולוגיה. ואילו השאלה : "מה נצטרך לעשות כדי להיות חזקים" התחלפה בהצהרה: "הם שיעבדו אותנו, אז הם האשמים".
כל מלחמה היא מוות, אלימות ו-[1]vae victus. אבל באופן מוזר ביותר, המלחמות היחידות בתולדות האנושות בהן המנצחים הוכרזו כאשמים, הן המלחמות שניהל המערב המפותח. איש אינו מעלה על דעתו לגנות את זוועות המנצ'ורים, טו של המוגולים הגדולים. לעומת זאת "מלחמות האופיום" או כיבוש הבריטי של הודו הם חלק ממערך ההאשמות המסורתי כלפי הקולוניאליסטים. זאת על אף שאם נדבר על השלכות היסטוריות, כיבוש האימפריה הסינית על ידי נוודים אנלפבתיים ממנצ'וריה היה קטסטרופה גדולה הרבה יותר מהופעה של אירופאים באזור.
צירוף מקרים מוזר הוא שככל שהמושבות המשוחררות נמצאו תחת הכיבוש הבריטי, כך הן הצליחו יותר לאחר השחרור. הודו התפתחה טוב יותר מזמביה. אפריקה כולה נסוגה הרחק אחורנית, כך שאם בזמן הקולוניאלי התמ"ג לנפש הבריטי היה פי 7 מאשר בזמביה, תוך 20 שנה הפער צמח לכדי פי 27.
והמופלא מכל הוא המערב עצמו לא העז לטיל ספק בטענה המדהימה: "הם חזקים מאיתנו – זה אומר שהם גרועים מאיתנו. הם עשירים מאיתנו – זה אומר שהם נבלות". לא רק החוגים הליברליים אלא אף ממשלות המערב חזרו במפח נפש: "כן, כבשנו אתכם כי אתם חלשים ולא מפותחים". אישלא הכריז: "לכל הרוחות, כבשנו אתכם כי אתם חלשים ולא מפותחים, כי אחרת אתם הייתם כובשים אותנו!"
קריסת הקולוניאליזם עצרה את מנגנון הברירה הטבעית בין מדינות, שבו היה שורד החזק, דהיינו המוצלח, ונתנה אור ירוק לקיומם של משטרים מפלצתיים ביותר, שפשוט לא היו שורדים בסביבה תחרותית. 
לו הייתה ארה"ב מכריזה על עירק או אפגניסטן כעל מושבות שלה, מצב היה משתפר הרבה יותר. הפתרון המעשי היחיד לפתרון הבעיות של אפריקה והמזרח התיכון היא קולוניזציה שנייה. השאלה היא מי ייקח את האחריות לביצועה: המערב הישן או סין.

Universal Suffrage

שנית. מלחמת העולם השנייה סיימה סופית עם ההתניה של זכות הבחירה בבעלות על רכוש והחליפה אותה בזכות בחירה אוניברסלית, אחד המפגעים האיומים המכלים היום את החברה החופשית.
אני חושבת שכאן הקוראים יופתעו עוד יותר, שהרי על כל צעד ושעל מסבירים להם שזכות בחירה אוניברסלית היא היא הדבר המבטיח את החרות.
כלל וכלל לא. במדינות בהן צמחו הרעיונות המודרניים של זכויות הפרט, הקדשת זכות הקניין וחרות כלכלית, בין אם הן היו מלוכה כמו אנגליה או רפובליקה כמו ארה"ב, לא הייתה זכות הבחירה הכללית כי אם זכות מותנית בבעלות על רכוש.
וההתניה הזאת לא הייתה כלל "שארית המשטר הפאודלי". להיפך, הגבלת כמות הבוחרים לכדי ציבור משלמי המסים היה המכנה המשותף וכל הוגה נאור, מלוק ועד מקאולי. לא תוכלו למצוא ביקורת כה ארסית לדמוקרטיה (קרי, המערכת שבה כל האזרחים מצביעים) כמו זו של האבות המייסדים האמריקאים, החל מג'יימס מדיסון, אשר כתב שהדמוקרטיה הטהורה – "אינה עומדת בכפיפה אחת עם ביטחון אישי והקניין הפרטי" וכלה בתומאס ג'פרסון, שהעיר בציניות כי "ההמונים של הערים הגדולות אינם תורמים לטוהר הממשל יותר מאשר  נגעי בשר - לכוח הגוף".
מדיסון וג'פרסון ראו את הברור: החדרת זכות ההצבעה הכללית הסתיימה תמיד באסון לחרות הפרט. צרפת המהפכנית הכניסה את זכות הבחירה הכללית, מתוך רעיונות של רוסו בדבר "טובת הכלל", והכל נגמר די מהר בגיליוטינות , ודוברות בעיר ליון, בהן פושה היה מטביע את אויבי העם. המדינה האירופאית השנייה להכניס את הזכות הייתה גרמניה של ביסמרק, ב-1871 (לגברים בלבד). קאנצלר הברזל בנה את מדינת הרווחה הכללית, וחשב בצדק שההמונים הפטריוטיים יחלישו את ההשפעה של כל מיני ליברלים ברייכסטאג.
להבדיל ממחברי הכרזת העצמאות האמריקאית, זכות ההצבעה כללית כן מצאה חן בעיני הקומוניסטים והסוציאליסטים. "האירוניה של ההיסטוריה הופכת את הדברים. אנו, ה"מהפכנים" ,ה"מורדים", מצליחים בשיטות חוקיות הרבה יותר מאשר בלתי חוקיות או הפיכות. מפלגות, שמכנות את עצמן מפלגות הסדר, גוועות בשל הסדר החוקתי אותו הן עצמן יצרו" כותב ב-1895 פרידריך אנגלס במאמרו "מבוא ל"מאבקי המעמדות בצרפת בין 1848-1850" מאת קרל מרקס", כשהוא מהלל את ה-[2]universal suffrage.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הזכות האוניברסלית התחילה לדחוק עוד ועוד את ההתניה בבעלות. צבאות המוניים כמו אלה אשר נלחמו במלחמת העולם הראשונה דרשו גם זכות הבחירה המונית. כתוצאה מכך, הזכות הבחירה האוניברסלית העלתה בחלקים רבים של אירופה משטרים אנרכיסטיים, קומוניסטיים או נציונל-סוציאליסטיים. ואלה, בתורם, הורידו יותר ויותר את המגבלות להצבעה. אבל תהלוכת הניצחון האמתית של זכות הבחירה האוניברסלית התחילה בבריה"מ. 
"רק בברית המועצות זכות ההצבעה הכללית המוכרזת בחוקה של סטלין לא יודעת כל הגבלה", כך גורס "המונחון המסייע לבוחר בבחירות לסובייט העליון של בריה"מ", והמונחון כמעט צודק: באופן פורמלי, החוקה של סטלין מ-1936 העניקה זכות בחירה לכל אזרח מעל גיל 18, כולל נשים, בעוד שברוב המדינות החופשיות הזכות עדיין הותנתה ברכוש או גיל.
הדבר היחיד שה"מונחון" לא טורח להזכיר הוא שבאותו הזמן התקיימה באירופה עוד מדינה עם זכות הבחירה האוניברסלית. הייתה זו איטליה הפשיסטית, שם עוד בשנות ה-20 הכניס מוסוליני זכות הצבעה לכל, כולל נשים.
אבל כנורמה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור, זכות ההצבעה האוניברסלית התקבעה במערב דווקא אחרי מלחמת העולם השנייה, וזו הייתה הנטישה הסופית של העקרונות של האבות המייסדים, וכניעה למשטרים הטוטליטריים. כבר אין אפשרות לענות על השאלה: "מדוע מנעתם את זכות הבחירה מהעניים ואנלפבתיים" בלי להיחשף לביקורת קטלנית מצד השמאלנים. זכות ההצבעה האוניברסלית הפכה בסופו של דבר לסוציאליזם זוחל, צמיחה של הממשלה, והפיכת המדינה ממנגנון להבטחת זכויות האזרחים לכלי להבטחת תקציבים לבוחרים.

אידאולוגיה

מרגע שסטלין ייסד את הקומינטרן והקצה הון עתק להטיית הדעה הציבורית, בחוגים אינטלקטואליים של המערב החלה לשלוט אידאולוגיה שמאלנית. אני כלל לא מתכוונת שהיא נוצרה על ידי סטלין. ה"שמאלן" הראשון במערב במובן המודרני היה ז'אן ז'אק רוסו, ואילו המהפכה השמאלנית הראשונה – המהפכה הצרפתית של 1789.
אבל מעולם לא נראתה מתקפה כה כוללת ומאסיבית בין על עקרונות השוק ובין על תפקידי המדינה הכרוכים בשימוש באלימות להגנת זכויות וחרויות האזרחים, כמו זו שהחלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
מעולם לא ראינו התעלמות מובהקת כל כך מהמציאות, כמו זו של "האידיוטים השימושיים", אשר גינו בתוקף את "המשטר הבורגני העקוב מדם", ובו בעת לא ראו ממטר את הגולאגים ואת הולודומור.    
בזמן מלחמת ווייטנאם, גינה השמאל האמריקאי בחדווה את "זוועות המיליטריזם האמריקאי", ולא ראו שהנשק הראשי של וייטקונג הוא הוא הזוועה המסודרת, הטוטאלית, שהועלתה לרמה של אסטרטגיה, ואיתו הם ניצחו. בזמן מרוץ החימוש אנשי "המאבק על השלום" דרשו ממדינות המערב להתפרק מנשקן, תוך מתעלמות מפליאה מכך שעל סמלה של "בריה"מ שוחרת השלום" היריבה להם מצויר כדור הארץ כולו, וש-90% מתעשייתה היא תעשיית הנשק.
אני מבינה שלא כל השמאלנים היו סוכני הקומינטרן. אבל, תראו איזה דבר: במאה ה-19, כשקומוניסטים וסוציאליסטים היו בכל מקום ואילו את תוצאות הסוציאליזם איש טרם ראה, בקצה השני של הספקטרום הפוליטי התקיים הליברליזם בקלסי היריב. אבל במאה ה-20, כשתוצאות הסוציאליזם, אמנם מצד השני של מסך הברזל וחומת ברלין החלו לבלוט כמו פיל המהלך ברחובות לונדון, לפתע קולות השמאל מכל הסוגים ומינים החלו למלא את כל התדרים ואפילו המושג "ליברליזם" נגנב והחל לשמש אידאולוגיה שמאלנית המנוגדת תכלית הניגוד לזו של אדם סמית ושל ג'ון סטיוארט מיל.
בשביל משטר טוטליטרי, שקר הוא אסטרטגיה טובה יותר מאשר גאווה. הדבר הפך לברור כשהיטלר, שבנה את האידאולוגיה שלו על גאווה, הפסיד לסטלין, שבנה את האידאולוגיה שלו על שקר. בריה"מ של סטלין התכוננה למלחמה, בעודה מדברת על שלום. סטלין השמיד כל זכות וחרות, אבל התגאה בזכות הבחירה האוניברסלית.
השמאל במערב הלך בעקבותיו של סטלין. הם נלחמו בחברה החופשי תחת סיסמאות של "מאבק על השלום" ו"מאבק על זכויות האדם".  ה-ACLU[3] האמריקאית, שנוסדה בידי הקומוניסט רוג'ר בולדווין, שימשה, לדברי המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב ארל בראודר כ"רצועת התמסורת" של המפלגה, הציגה את עצמה כנלחמת על זכויות האדם ועל התיקון הראשון לחוקה.

אחרי התפרקות ברית המועצות, רוב "לוחמי השלום" ו"מגיני זכויות האדם" נותרו בלי שיהיה להם על מי ועל מה להגן מפני "המשטר הבורגני העקוב מדם".
אבל "לוחמי השלום" מצאו תוך זמן קצר מושא חדש להגנה, את הנחבלים האיסלמיסטים, אשר בדיוק כמו הוייטקונג והסובייטים חשבו שלא רק מותר אלא אף רצוי לשקר ללא מאמינים, ועדיף "לנהל את הג'יהאד בעזרת הכופרים עצמם". בעודם מעודדים אלימות גלויה ובלתי מרוסנת, הם התלוננו בפומבי שהם עצמם קורבנות של תוקפנים.
"המלחמה למען השלום" הפכה מאידאולוגיה של שמאלנים לאידאולוגיה של הביורוקרטיה הבינלאומית, שתכליתה האינטואיטיבית פשוטה ביותר: לא לתת למדינת לאום בריאה להגן על עצמה ואת אזרחיה מפני תוקפנות. לייצר מבוי סתום, בו המחבלים יכולים להכות ללא כל רסן, ארה"ב וישראל בעיקר, ואילו התקפת נגד נאסרת מטעמי "זכויות האדם" על ידי "משקיפים ניטרליים".
שלילת זכותה של המדינה  להגן על אזרחיה הרת האסון הזו אף צברה תאוצה נוספת לאחר התפרקות בריה"מ, כשהעלמות יריב גלוי הפסיקה להמריץ את הבוחר המערבי ואת הממשלות המערב.
השחיקה הזאת מתרחשת כנגד עינינו. איש לא היה מעלה על דעתו ב-1944 לשאול "בשביל מה פולשים לנורמנדי? אלימות לא תפתור אלימות, רק תוביל לקורבנות חדשים". איש לא היה מעלה על דעתו להגיד ב-1976 "איך הקומנדו הישראלי העז לחסל את כל המחבלים? לא שאנו מכחישים שהם מחבלים, אבל לא נערך משפט הוגן וכעת לעולם לא נדע את האמת."
ואילו כיום, ב-2012, משפטים כמו "איך ישראלים העזו לצאת למבצע "עופרת יצוקה"? אלימות לא תיפתר באלימות, אלימות רק מביאה לקורבנות חדשים", או  "איך האמריקאים העזו לחסל את בן לאדן הלא חמוש לעיני בתו הקטנה? לא שאנו מכחישים שהוא מחבל, אבל לא נערך משפט הוגן וכעת לעולם לא נדע את האמת", נחשבים בימים אלה לבון טון ליברלי.
הציביליזציה המערבית לא תחזיק מעמד זמן רב, אם האידאולוגיה שלה עצמה תשלול ממנה זכות להתגונן.

סוציאליזם

ולבסוף, הסממן המובהק ביותר להשתלטות הסוציאליזם על אירופה הוא הסוציאליזם שהשתלט על אירופה בעצמו.
הרי סוציאליזם זה לא בהכרח מצב בו כל התעשייה מייצרת או את הטנקים הנחוצים לכיבוש העולם או את פלדה הנחוצה לייצור הטנקים, ומאחר והשוק החופשי לא יכול לשאת רמה כזאת של הוצאה ציבורית מבטלים את השוק לגמרי. סוציאליזם זה כשהממשלה מחלקת כסף של אנשים אחרים, והתכונה האופיינית ביותר לכספם של אחרים היא שבמוקדם או במאוחר הוא נגמר.
בשביל סוציאליזם כלל לא צריך לבטל את השוק, מספיק רק להעלות באופן דראסטי את המיסוי. בשביל סוציאליזם כלל לא צריך להשליט דיקטטורה, מספיק להרבות בביורוקרטיה. בשביל סוציאליזם כלל לא צריך לבטל את הממשלה הייצוגית, מספיק להעניק זכות בחירה אוניברסלית, ולהמתין עד שבסביבה של  ביורוקרטיה טוטלית ומיסוי כבד מנשוא כמות אוכלי החינם תעלה על כמות משלמי המסים.
"תאוריית ההתכנסות", שהייתה פופולרית במחצית השנייה של המאה הקודמת, גרסה שסוציאליזם יתחיל במוקדם או במאוחר להתפתח לכיוון השוק החופשי, ואילו השוק החופשי – לכיוון סוציאליזם. החלק הראשון כלל לא התממש, ובמקום התפתחות אבולוציונית ברית המועצות קרסה. אבל החלק השני יוצא לפועל – השוק החופשי במה שנהוג לכנות "המערב" נדחק יורת יותר לטובת רגולציה.
במאה ה-18, סופו של אבי הדפוס התורכי המוזכר לעיל, איברהים מותאפרקה היה מר: גילדת הסופרים השיגה איסור מכבשי הדפוס בתורכיה, מתוך נימוק שהסופרים נשארים ללא עבודה. אז כשהמדינה מסרבת לסגור מפעל של "קרייזלר" כי הפועלים יישארו בלי עבודה, במה זה שונה ממקרה של מותאפרקה והסופרים התורכים? האם אפשר היה לדמיין במאות ה-18 או ה-19 שחברה פרטית תחמוק מסגירה כי "איפה יעבדו הפועלים"?
התוצאה ידועה. הפועלים המסוימים נשארים לעבוד. אבל ענפים, ואף מדינות שלמות מפסידות בתחרותיות לסין, בה אין לא אידאולוגיה שמאלנית, לא רגשות אשם כלפי מדינות העולם השלישי, לא זכות הבחירה האוניברסלית ולא סוציאליזם. שם מתקיים מה שהיה באירופה במאה ה-19.

המערב בורח מזרחה

מיד בתום מלחמת העולם השנייה התברר שתוצאותיה הרות אסון לאימפריה הבריטית. על אף הניצחון היא אבדה את מעמדה כמעצמת העל. היטלר השיג את מבוקשו, הוא הביס את הבריטים, אם כי במחיר מפלתו שלו.
כעת, כמעט 70 שנה מאוחר יותר, מתברר שההשלכות של מלחמת העולם השנייה, שסטלין תכנן ויזם במטרה להשתלט על העולם, טראגיות אף יותר. לא רק אנגליה חוסלה, אלא כל אירופה כפי שהיא הייתה בטרם בריה"מ הפכה לאחת המנצחות במלחמה שהייתה יוזמתה ותכנונה. המדינה היחידה שטרם נכנעה לאידאולוגיה השמאלנית נשארה ארה"ב.
ברית המועצות כמדינה לא שרדה את התחרות הקשה עם העולם החופשי והתפרקה. אבל ברית המועצות הווירטואלית, כמו זכות הבחירה האוניברסלית המתהפכת על האזרחית וגוזלת את חרותם הכלכלית, כמו הבירוקרטיה שידה הרגולטורית בכל,  וכמו האידאולוגיה השמאלנית, המכנה את יוזמי הטרור "קורבנות המדינה" ואילו את המדינה המתגוננת בפני הטרור "מקור האלימות", ניצחו את המערב. וזו הסיבה שאנו חיים בתקופה אשר הוגדרה בבירור על ידי אחד מטובי ההיסטוריונים של היום, ניל פרגוסון, כסופם של 500 שנות השליטה של המערב.
אירופה הפסידה במלחמת העולם השנייה. היא הפסידה לא לבריה"מ אלא לגיס חמישי שלה עצמה. ומי שניצח במלחמה הזאת נגד השוק החופשי לא היו הסוציאליסטים. מיש ניצח הוא סין, שם אין לא בחירות כלליות, לא אידאולוגיה שמאלנית, לא רגשות אשם עמוקים בפני המנוצחים והנכבשים (תוכלו לדמיין את סין מתנצלת בפני טיבט?), ולא סוציאליזם.
כי השיעור שההיסטוריה מלמדת אותנו פשוט מאוד: זה זמן מה השוק החופשי מנצח תמיד. מנצח במקומות שהוא קיים. בריה"מ גילתה זאת בבשרה ב-1991. בקרוב גם האיחוד האירופי הולך לגלות זאת.



[1]  אבוי למנוצחים (לטינית)
[2]  זכות הבחירה האוניברסלית (אנגלית) -  (הערת המחברת)
[3] האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ויקיפדיה)
Ludwig von Mises Institute on Facebook