יום שני, 18 בפברואר 2008

סקירות ותגובות 1

גיליתי שהאוניברסיטה הפתוחה משתמשת בספרי לימוד שלא עודכנו מ1982. טרם הצלחתי להשיג תגובה של נציגי האוניברסיטה.

שמתם לב למאמר באנגלית באמצע הבלוג שלי? כתבתי אותו בשביל בלוגר בשם FSK

קבלתי תגובה לא הכי אוהדת:

Your article is a bunch of quotes from the Bible along with some commentary. I consider the Bible to be a biased source. Christianity and Islam are slave religions. I don't know enough about Judaism to make a critique. Most mainstream religions are really slave religions, designed to make people accept a lifetime of slavery.

מסקנה: מכאן ואילך אני כותב לעצמי.



נתקלתי במאמר בThe Marker על כך שביטוח לאומי מזייף בנתונים.



בפורום כלכלה וכלכלניםשל תפוז

סיכמו כי אם מספר הזכאים גדול יותר, הרי כמות הכסף המחולק קטנה.

במגזר החרדי מצאו פתרון לא שגרתי .לעליית מחירי הדירות

[רעיונות] מה אנשים מעדיפים?

המשך של אפי-מה? של הכלכלה?!?
השכל האנושי - "מותר האדם מן הבהמה". האנשים עושים בו שימוש כשהם מעדיפים.
מה הכוונה? ובכן, כאשר אדם קולט מידע חדש, הוא באופן אוטומי מעריך אותו ומצמיד לו תג-יחס, טוב/לא טוב, וכתוצאה נוצר מדרג התיחסות – סולם ערכים. פעולה של מיקום דברים על מדרג זה -היא העדפה, והמשפט ,אנשים מעדיפים את מה שטוב להם" מאבד את המשמעות שלו , כי עצם ההחלטה מה טוב לאדם היא היא ההעדפה.
העדפה היא נקודתית – כלומר ברגע מסוים דבר מסוים מתוייג כטוב ממשנהו. ברגע הבא יתקבל מידע חדש, או יעובד מידע ישן וזה יכול להשתנות. זה אחד הגורמים בגללם נשלל מן האדם תואר "רצינאלי" בידי מספר פילוסופים. כמו כן יש לצין כי ההעדפה היא פעולה בלתי רצונית. טובי המומחים התעסקו מאז ומעולם בלגרום לאנשים להעדיף דבר אחד על משנהו , אך לא לגרום לאדם להפסיק להעדיף לגמרי. ומכאן עולה השאלה, מהגורם לאנשים להעדיף?

יום חמישי, 14 בפברואר 2008

Rise and Fall of Bibleic Anarchy

To FSK for the intelectual strife.


Abstract:

It is commonly cosidered that kingdom is the political regime endorsed by The Bible. But carefull reading shows that kingdom is merely a compromise to State-wise social movement in originally anarchic society of Son's of Israel.

Methodological Note:

Because this article is in English, I used the KJV Bible. I do recomend to get more updated translation for further inquiry, or better yet to study Hebrew to read the original texts.

In conversations with representatives from fundamentalistic religion congression it is common to hear that people should have some sort of "kingdom" because "The Holy Book says so"( apparently that was their case for slavery few hundred years ago). But where does it say so?
First we must locate relevant parts of the Bible. In order to do so lets divide the Scriptures chronologicaly:
First generations up to Abraham; The Patriachs - Abraham to Josef; Egypt and Moses; The Judges – Joshua to Samuel; Kings – Saul and David to Zedekiah; Bablon and the Leaders of the rebuilding of Jeusalem; Here Ends the Old Testament. Between the Testaments goes Persian and Early Helenistic Period; The Hasmonean Kingdom which ended with Herod, and the Roman rule.
The first generations are useless for us, because there were no righteous rulers , only Nimrods and Pharaohs. The New Testament too is writen under Roman ruke, and its descriptins of kings are mostly parables and metaphores for the Kingdom of Heaven. Hasmoneans are aso of no use, for the righteous ones of the mimicked David, and less righteous – the Romans. The leader of Babylonian-Persian exile, Mordecai, Zerubbabel, Ezra, Nehemiah, despite their charisma, were completely dependant of Persian kings (see Ezra 5:3). So , we have to seek between the second half of Genesis, starting with Abraham, to king Zedekiah in the end of Kings.

The Patriarchs.

The patriarchs were not only head of the clan, but also diplomats (Gen 26:10), warlords (Gen 14:14), and supreme judges, with right of death sentence (Gen 38:24). Yet we face here a stage ofsmall clan, not real nation. We'd have to procede to Egypt for that.

Moses.

Moses was quite a unique character , for the multitude of tasks and missions. Both leader, diplomat, warlord, prophet, priest (later delegated to Aaron), and the supreme judge. But when times co e to shoose the next leader, the chosen one, Joshua, is not granted all the authority! Instead, the Almighty decrees a double rule with Joshua as military leader, and Eleazar as the high priest and spiritual leader(Num 27:15). This is would be the model for David's kingdom. In Deutronomy, this model of constitutional monarchy(with the Holy Book as the contitution), is presented, but before furter discusion about it I'd like to pose a question. In the beginin of King's commanments in Deutronomy, the Bible says:

{17:14} When thou art come unto the land which the LORD thy God giveth thee, and shalt possess it, and shalt.dwell therein, and shalt say, I will set a king over me, like as all the nations that [are] about me.


Here is the question: "Shalt say" stand for "you should" or for "shlould you"? KJV makes the most definite translation of "you should", yet how comes that for more than 300 years leaders, even the most righeous ones from Joshua to Samuel didn't obide such explicit commandment?

The Judges

The best description of the period is given by the Book itself:


{21:25} In those days [there was] no king in Israel: every man did [that which was] right in his own eyes.


The only institution close to political one was the Judge, but he/she didn't coerse or inforce laws, but rather were used as highest authority in quarrels or arguments. (for that reason some judges had desribed as judging in certain place, comp Jud 4:4). The Judge enforced no taxation, as Samuel testifies:


{12:1} And Samuel said unto all Israel, Behold, I have hearkened unto your voice in all that ye said unto me, and have made a king over you. {12:2} And now, behold, the king walketh before you: and I am old and grayheaded; and,behold, my sons [are] with you: and I have walked before you from my childhood unto this day. {12:3} Behold, here I [am:] witness against me before the LORD, and before his anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? whom have I oppressed? or of whose hand have I received [any] bribe to blind mine eyes therewith? and I will restore it you. {12:4} And they said, Thou hast not defrauded us, nor oppressed us, neither hast thou taken ought of any man’s hand.


The Bible uses the verb "judged" for all judges but one Abimeleh, who "reigned" (Jud 9:22). But Abimeleh cannlot be an example beacause he wasn't righeous, and gained his reign by murder (Jud 9:5). On contrary, when Gideon is offered to "rule" he refused:


{8:22} Then the men of Israel said unto Gideon, Rule thou over us, both thou, and thy son, and thy son’s son also: for thou hast delivered us from the hand of Midian. {8:23} And Gideon said unto them, I will not rule over you, neither shall my son rule over you: the LORD shall rule over you.


The only periods when the Judges possesed more power was durig the wars. But their power didn't extend this way after the war. For instance Jepithah had to negotiate after-war rights( Jud 11:9).
This ear-time unification was quite natural, because most of those war were wars waged by KINGS who installed taxes and levies over free society of Sons of Israel.
Now, it is true that the expresion we persened earlier,"In those days [there was] no king in
Israel: every man did [that which was] right in his own eyes." was used in the Bible to mark a serious problems of the period, such as Micah's cult and Civil war of Gibeah. But was the King the remedy? Were there no sinners through the period of kings?

Samuel

The last of the Judges, Samuel was the one responsible for installing the first of Kings, Saul. Reading the Scripture reveals, tha the demand for king came after unsucsessful aptemt to apoint his own sons as Judges. The elders come to Samuel with request for king to "judge us like all the nations." (Sam I 8:5).
Latter the people will present a broader demand:


{8:19} Nevertheless the people refused to obey the voice of Samuel; and they said, Nay; but we will have a king over
us; {8:20} That we also may be like all the nations; and that our king may judge us, and go out before us, and fight our
battles.


We can see, that first of all, there are no new political functions – the Judges did both Judgement and Warfare. The only difference here is stabilty brought by reigning dynasty of kings, like those of surrounding nations. We waould call this – minacrhy.
Samuel is displeased. He prays,and from his dialog with the Almighty we can understand taht "stalt" of Deuteremony was actually "slould you":


{8:6} But the thing displeased Samuel, when they said, Give us a king to judge us. And Samuel prayed unto the LORD. {8:7} And the LORD said unto Samuel, Hearken unto the voice of the people in all that they say unto thee: for they have not rejected thee, but they have rejected me,that I should not reign over them. {8:8} According to all the works which they have done since the day that I brought them up out of Egypt even unto this day, wherewith they have forsaken me, and served other gods, so do they alsounto thee. {8:9} Now therefore hearken unto their voice: howbeit yet protest solemnly unto them, and shew them the manner of the king that shall reign over them.


Here is how the Almighty describes this cry for stability — moral degradation, lack of faith! People who carry God in their hearts need not some external king. Samuel is ordered therforeb to present political changes that installing the king would cause, maybe to reppel the demand for king. If people are weak in moral sence, maybe the political economy arguments wil affect them.
Here they are:


{8:10} And Samuel told all the words of the LORD unto the people that asked of him a king. {8:11} And he said, This will be the manner of the king that shall reign over you: He will take your sons, and appoint [them] for himself,for his chariots, and to be his horsemen; and [some] shall run before his chariots. {8:12} And he will appoint him captains over thousands, and captains over fifties; and [will set them] to ear his ground, and to reap his harvest, and to make his instruments of war, and instruments of his chariots. {8:13} And he will take your daughters [to be]
confectionaries, and [to be] cooks, and [to be] bakers. {8:14} And he will take your fields, and your vineyards,and your oliveyards, [even] the best [of them,] and give [them] to his servants. {8:15} And he will take the tenth of your seed, and of your vineyards, and give to his officers, and to his servants. {8:16} And he will take your menservants, and your maidservants, and your goodliest young men, and your asses, and put [them] to his work.{8:17} He will take the tenth of your sheep: and ye shall be his servants. {8:18} And ye shall cry out in that day because of your king which ye shall have chosen you; and the LORD will not hear you in that day.


Samuel warns the Sons of Israel , that their minarchy will end with all the "benefits" of centralised state: Taxes, Beurocracy and Draft.
But as we already mentioned, the people chose to exersice the option in Deuteremony and to install a king. And the rest is history.

יום חמישי, 7 בפברואר 2008

[רעיונות] אפי-מה? של הכלכלה?!?

הכל החל כשרבתי עם סטודנט לכלכלה באוטובוס. התחלנו עם המונוולים השונים, ועברנו להגדרות יסוד. הוא ידע לצטט יפה את הגדרת הכלכלה כ"דרכי פעולה בתנאי מחסור". כמעט ואמרתי לו שזה נשמע כמו ניהול – ואם ניהול טוב אז מחסור גם יעלם במהרה.
זה לא שאני חלילה פוסל את הכלכלה. התופעות בהן היא מתעסקת שרירות וקיימות. ולהוסיף חטא על פשע, מפגינות גם עקביות מסוימת. למשל, מוצר שקשה להשיגו נוטה להתיקר, ואילו כאשר הוא הופך לזמין יותר, מחירו חוזר ויורד. מכאן שאלה אפיסטמולוגית (זה ענף בפילוסופיה ששואל איך אנחנו יודעים דברים): מה מקור העקביות הזאת? ניתן להציע שני הסברים:
או שהאדם הוא רציונלי,כלומר הגיוני – ולכן העקביות נוצרת בעקבות כללי ההגיון שאם נלמד אותם נדע לזהות ולחזות תופעות כלכליות. כלכלן במקרה כזה יפעל כמטמתיקאי אשר חוקר תכונות של פונקציה בעזרת הכללים המתמטיים, יכול להגיד כיצד יראה הגרף שלה ולשאר את ערכיה, אפילו ללא הצבת ערכים ממשיים – מידע כזה הוא לוגי וא פריורי, שזה בלטינית לפני המעשה.
או שהאדם אינו רצינלי, כלומר לא משתמש בהגיון. אם כך, העקביות נובעת מתכונותיו כבעל-חיים. הכלכלן ידמה במקרה כזה לביולוג המחזיק במעבדה תל-נמלים, אותו הוא מחממם, מקרר, מאיר או מחשיך ומתצפת כיצד מגיבים הנמלים. מידע כזה הוא אמפירי, כלומר נובע מנסיון, ופוסטריורי, שזה בלטינית לאחר מעשה, בדיעבד.
ומה אתם חושבים?

יום שני, 4 בפברואר 2008

[פרקסאולוגיה] גורמי הפעולה

הפעולה הרצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה. מיזס מבדיל בספרו בין אינסטינקט/רפלקס, לבין פעולה רצונית. הראשונים לא דורשים קוגניציה, ומתבצעים ללא הפעלתו של השכל האנושי. פעולה רצונית, לעומת זאת, היא הביטוי הסופי של בחירה וההעדפה של האדם הפועל. ואילו בחירה והעדפה הנן נגזרות של פרדיגמה. פעולת אדם, לפי מיזס, קשורה בשלושה גורמים. ראשית, בתחושת האי נוחות (מיזס מתייחס לAN ESSAY CONCERNING HUMANE UNDERSTANDING של לוק, ספר שני פרק21). שנית, תמונת דמיון ברורה של המצב המתוקן, ושלישית, ציפיה כי פעולה רצונית מסוימת תסיר או תקל את האי נוחות.
והרי שלושת הגורמים קשורים לפרדיגמה: אי-נוחות מתהווה כאשר הקלט הקוגניטיבי מוסר מידע שמתנגש עם הפרדיגמה. לוק עצמו, בהגדירו כאב ועונג כותב כי אין רק הכוונה לכאב פיזי, אלא לכל אי-נוחות שמקורה בחושה או במחשבה. ואפילו אי-נוחות פיזית, כגון כאב, עדיין קשורה לפרדיגמה – הפרדיגמה מכתיבה את ההתיחסות לכאב, כמו התעלמות, הדחקה בכח. אם אי-הנוחות הפיזית כה גדולה, עד שאין האדם יכול להשתמש בקוגניציה שלו, הרי שהוא לא מסוגל לפעולות רצוניות.
תמונת דמיון של המצב האופטימלי, מסתמכת על המידע האסוף בפרדיגמה, ואילו הציפיה לתוצאה בנויה ל הקשרי "סיבה-תוצאה" של הפרדיגמה. לכן פעולה רצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה.
פעולה, כמו שאמרנו, הינה בחירה – כלומר מעשה של מימוש העדפה. זה מחזיר לתמונה גורם שהזכרנו בתחילת דברינו, הקוגניטיביות של האדם. הפרדיגמה סיפקה לאדם את תמונת הדמיון של המצב האופטימלי, וכן פעולות שהמסובב להן -התקרבות למצב האידיאלי. אבל היא גם סיפקה חלופות שונות,צעדים שונים. זהו תרגיל ידוע בנושא בחירה שמוצג לכלכלנים בתחילת דרכם. כמות המשאבים של האדם מוגבלת. זמנו מוגבל,כוחו מוגבל, יכולת החשיבה שלו מוגבלת. נקיטת פעולה מסוימת תהפוך פעולות אחרות לבלתי זמינות. כל פעולה כרוכה בוויתור. נוצר מצב בו כל פעולה רצונית כרוכה בוויתור. אבל קיומו של ויתור קשור בבחירה. ובחירה בהעדפה. זו הסיבה מדוע הצהיר מיזס כי כלכלה היא מקרה פרטי בתיאוריה כללית של בחירה והעדפה. כלכלה פשוט הכי מוכרת וגם יותר כמיתה, שכן היא מתחקה אחר תוצאות הפעולות האנושיות. והרי תוצאות הללו ניתנות לתצפות, תיעוד ומעקב.
האדם, כדי לפעול מעריך בעזרת הגורם הקוגניטיבי אפשרויות שונות שהפרדיגמה סיפקה. תוצאה -סילוק האי-נוחות, התקדמות לאושר, או כל יעד אחר שנמצא בתמונת הדמיון, קשורה בשני הגורמים כאחד. מכאן,אנו מסיקים שתי דרכים עיקריות להשפיע על פעולתו של אדם – השפעה על הפרדיגמה והשפעה על הקלט הקוגניטיבי. שינוי בפרדיגמה מתרחש כאשר ממים חדשים, או מבנים ממטיים חדשים משלובים בפרדיגמה. שינוי בקלט הקוגניטיבי, יתרחש בשינוי הנסיבות, כלומר כאשר המידע המסופק ישתנה או כאשר תשתנה דרך הקליטה – למשל תחת השפעת חומרים נרקוטיים. זה האחרון נפסל מבחינתינו, הרי אז נפגעת הרציונאליות של האדם. פעולה רצונית, איפוא, מתרחשת באינטראקציה בין העולם החיצוני, שקראנו לו עד כה נסיבות, כפי שמדווח על ידי הקלט הקוגניטיבי, לבין הפרדיגמה.

יום ראשון, 3 בפברואר 2008

[פרקסאולוגיה] המבנה הפרדיגמאלי

ראשית דבר, האדם הוא קוגניטיבי. הוא אוסף מסביבתו לא רק קלט של חושים , אלא גם מידע מופשט, ומעבד אותו בכלים לוגיים, או בדמיונות אינטויטיביים. יכולת זו מבדילה אותו מבעלי החיים מחד, וממחשבים המסוגלי לחשיבה לוגית בלבד מאידך.
שנית,האדם הוא אגואיסטי. הוא מחפש באופן מתמיד להטיב את מצבו, ופועל באופן מתמיד כדי לא להחמיר את מצבו. בעלי החיים שואפים לעונג ונמעים מכאב, אבל האדם משתמש בשכלו, ומדמיין באופן פעיל מצבים שונים, וחושב ל דרכים להגיע מלו הנראים לו רצויים, ולהמנע מאילו שלא. תכונה זאת מולידה את הפעולה הרצונית, לכן נפרט אותה בהמשך.
שלישית, האדם הוא פרדיגמלי, דהיינו המידע זהוא אוסף בעזרת שכלו מתחבר יחדיו לתוך מערכת ממטית של "השקפת העולם", או "פרדיגמה". תחילתה של הפרדיגמה בצורך השרדותי של תינוק לאתר מערכי סיבה-תוצאה שיעזרו לו לממש את האינסטינקטים, ובשל כך הקשר "סיבה-תוצאה" הוא ההקשר הכי חזק בפאראדיגמה, והוא ההקשר העוזר לאנשים לתכנן דרכי פעולה למימוש רצונותיהם. דא עקא, שהקשרים אחרים בפרדיגמה אינם כה חזקים, ולכן הפאראדיגמה יכולה להיל חלקי מידע («ממים") חלקיים, קטועים, סתומים או אפילו סותרים (אם מתקיים מם אחר אשר מחפה על הסטירה). חוסר ארגון לוגי זה בתוך הפרדיגמה גרם לפילוסופים שונים לקרוא לאדם "בלתי-רציונאלי".
כמו שאמרנו, הממים הראשונים בפרדיגמה הם ממים ממקור עצמי – אפמירי, הרשום הראשוני של התינוק מהעולם ודפוסי מחזוריות ועקביות אשר התינוק הצליח לזהות. עם הזמן נוספים לממים אלו ממים חיצוניים-אוטוריטריים , דהיינו ממים שהתקבלו מאדם אחר על סמך סמכות הוראה של אותו אדם אחר. ממים כאלה יבאו מהורים, מורים, ספרים, כלי תקשורת ויצירות אמנות. וכאן מתקיים מלכוד: כלים לרכישת נסיון עצמי מתקדם חייבים לבוא ממקורות חיצוניים. אם הפרדיגמה לא תכלול כלים כאלה, אן ממים על רכישת כלם כאלה(או תועלת שלהם), הרי שרוב הפעולות שאותו אדם יבצע, הוא יבצע על סמך הסמכות שממנה הוא קיבל את הממים. ואם כן יוקנו לו כלים, עדיין השימוש בכלים הלוגיים יהיה מול ממים חיצונים-אוטריטריים. בתרבויות הנשענות על מסורת יש לפרדיגמות אוטוריטריות כבוד גדול יותר מפרדיגמות עצמיות, שכן המסורת צודקת וודאי, ואילו בעל-הפרדיגמה - ספק. בתרבויות צעירות יש כבוד לפרדיגמות עצמיות יותר, כי ממים קדמוניים כבר לא תואמים מציאות, ואילו בעל הפרדיגמה מכיר את המציאות ויודע להערך אליה. אבל שתי הדעות אינן יכולות להיות סופיות, כי אין אפשרות לבצע חלוקה חד משמעית בין שני סוגי הפרדיגמות. ועוד דבר שיוצא מכך – לא יכולות להיות שתי פרדיגמות זהות. כל פרדיגמה תבדל על ידי תון וכמות ממים אוטוריטריים, כמות כלים לעיבוד אותם ממים, וכמות ממים עצמיים, כשכל זה נגזר מיכולות ונסיבות חייו של בעל-הפאראדיגמה. כלומר, אפילו שני תאומים זהים הגדלים מגיל ינקות באותה סביבה, ומתחנכים יחד, די בכך שלאחד היה רגע אחד פנוי שהוא הקדיש למחשבה ופיתוח ממים עצמיים ואילו אחיו לא. והרי שכעת לראשון יש את המם העצמי – ולשני לא. לכן אנשים החשובים באופן דומה, נוכל לומר שיש להם דמיון בפרדיגמות, אבל לא זהות.
פרדיגמה היא המקור עליו מסתמך האדם בהערכתו פעולות ורעיונות שונים. הסיווגים כ"טוב", "רע", "יעיל", "בלתי יעיל", "מוסרי" ו"בלתי – מוסרי", הם סובייקטיביים, ותלויים בפרדיגמה. העדפה, איפוא, היא נגזרת של פרדיגמה. הבחירה, אשר הינה מימוש העדפה, גם היא נגזרת של פרדיגמה.

יום שבת, 2 בפברואר 2008

[פרקסאולוגיה] כלכלה ופרקסאולוגיה

אחת מהנחות היסוד בכלכלה – כה בסיסית עד שלא טורחים להזכיר אותה, היא כי האדם הוא יצור רציונאלי. הנחה זו אינה נצרכת בחלק ממדעי החברה כגון סוציולוגיה או פסיכולוגיה, אבל בהחלט נצרכת במדעי המדינה, ואכן התחלתה של הכלכלה כפי שאנח מכירים אותה במדעי המדינה. ספרו של אדם סמית נקרא "עושר האומות", ואילו ספרו של דוד ריקארדו « The principles of Political Economy and Taxation ».
הנחת הרציונאלית של האדם הינה תשתית לרעיון כי פעולותיו של האדם עקביות, וניתן להתחקות אחרי העקביות הזאת. בצורה דומה, ניתוח טכני בשוקי הון מנסה להתחקות אחרי חוקיות של מחירים, ולזהות דפוסים חוזרים שניתן לנצל כדי לנבא תוצאות עתידיות. כלכלה חשופה לדרישה הזאת ביתר שאת, בשל החיבור למדעי המדינה, הדורש לא רק תיאור, אלא כלים מעשיים לשליטה בתוצאות. הכלכלן, להבדיל מאנתרופולוג, אינו רק מתצפת על החברה האנושית, אלא נדרש לרוב להציע דרכים לשפר את המצב. גרם
ההקשר הכללי הזה של כלכלה הביא את פון מיזס בספרו «Human Action», לתת כינוי חדש למדע הזה. וזה לשונו:
«במשך זמן רב נכשלו האנשים להבין כי המעבר בין תיאוריית הערך הקלאסית לזאת סובייקטיבית הוא הרבה מעבר ליצירת עוד התיאוריה מוצלחת לגבי פעילות השווקים. התאוריה הכללית של הבחירה והעדפה חורגת הרבה מעבר לאופק הבעיות הכלכליות כפי שהגדרו על ידי קאנטיליון, יום, עדם סמית ועד ג'ון סטיארט מיל. מדובר ביותר מתיאוריה אודות "הצד הכלכלי" של המאמץ האנושי, ואבקו של האדם להשיג רכוש ולשפר את מצבו החומרי. כל ההחלטות האנושיות נקבעות על ידי בחירה. כל היעדים וכל האמצעים, נושאים שבחומר ושברוח, הנעלה והבסיסי, הנאצל והפשוט, כולם מועמדים בשורה אחת ונתונים לבחירה אשר שולפת דבר אחד ודוחה את מישנהו. אין דבר אליו אנשים שואפים וסולדים ממנו אשר נותר מחוץ להערכות זו לסקאלה ייחודית של דירוג והעדפה. תיאוריית הערך הנוכחית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את תחו המחקר הכלכלי. מתוך הכלכלה המדינית של הכלכלה הקלאסית צומחת התיאוריה הכללית של הפעולה האנושית, הפרקסאולוגיה. בעיות כלכליות וקאטלאקטיות משובצות במדע החדש בקשר לא-ינותק. שום טיפול בבעייות הכלכליות כשלעצמן שוב לא יכול להמנע מלהתחיל בבחירה; הכלכל הופכת לחלק, אם כי הכי מפותח בדיעבד של המדע הכללי יותר, הפרקסאולוגיה.»

[רעיונות] טרול מתידד עם אפלטון

מקובל לקשר סיפורים על אנשי רוח אשר נרדפו על ששאלו שאלו אודות מוסר והחברה, והעזו להטיל ספק במה שמקובל על כולם עם דיקטטורות אפלות. אבל אל לנו לשכוח כי סוקראטס חי, נרדף והוצא להורג בדמוקראטיה הראשונה בעולם, וכל זאת כי שאל שאלות על מוסר וצדק. במונחים של המאה ה21, היה סוקראטס הטרול הראשון שקיבל באן לצמיתות.
אבל האם מישהו ששואל שאלות על הנושאים המובנים מעליהם הוא סתם טרול טיפשי? לדאבונינו, קורה לעתים, שאיש רןח הבא לתת תיאור אובייקטיבי חופשי מערכים מייצר תיאור נטול ערכים. תשאלו את מקיאבלי למשל. אבל אדם השואל שאלות על המוס- כלום נקרא לו בלתי מוסרי? ולשואל שאלות על צדק – משחית המידות? לא כן הוא, שהרי כל הדורש את האמת לא יכול להסתפק בחצאי אמיתות ודעות וחש חובה לברר כל דבר לאשורו.
לכן אני צהיר בריש גלי כי יש בכוונתי להטיל ספק ולבחון מכל מיני זוויות דברים שגם לליבי הם יקרים ביותר, לפעמים לא פחות מאשר ללב קוראי. אלא שמחובתי להטיל בהם ספק ולמצוא את ההוכחות לנכונותם, ובכך לתת לדברים הללו משנה תוקף.
או לדחות אותם. Amicus Plato, sed magic amica veritas בחינה מחודשת של ערכים אינה משימה קלה. לכן אם מי מהקוראי ימצא בטיעוני פגם לוגי כלשהו, הרי לשם כך אני מפרסם את הדברים בצורת בלוג- כדי להקל על המשוב, ולייעל את תהליך הכתיבה שלי.

[דבר-תורה] כתיבת הבלוג

שמעתי בשם תלמידי הבעש"ט על מאמר במסכת אבות "קנה לך חבר", אל תקרא קנה מלשון קניין, אלא קרא קנה מלשון קולמוס, והנה כשמעלים דברים וחידושים על כתב, דומה הדבר כאילו ביררם מתוך לימוד בחברותא.
Ludwig von Mises Institute on Facebook