מדע הכלכלה הוא הצעיר שבמדעים. אמנם מדעים רבים התפתחו במאתיים שנה אחרונות מתוך תחומי הידע שהכירו היוונים הקדמונים. אך מה שקרה בפועל הוא שחלקי הידע שכבר התמקמו במערכת המחקר הקודמת הפכו עתה לעצמאיים. ,תחום המחקר עצמו עבר חלוקה מחדש מדויקת יותר וטפל בשיטות חדשות. אזורים חדשים בו נחשפו ואנשים החלו לבחון דברים מנקודות מבט שונות מאלו של קודמיהם, אבל השדה עצמו לא התרחב. הכלכלה פתחה בפני המדע האנושי תחום שאיש לא בחנו ולא חשב אודותיו לפני כן. התגלית של חוקי ההשפעה ההדדית של תופעות השוק חצה את גבולות מערכת המחקר המסורתית. הידע החדש לא ניתן לסיווג כלוגיקה, מתמטיקה, פסיכולוגיה, פיזיקה או ביולוגיה.זה זמן רב ניסו הפילוסופים לזהות את היעדים אותם מנסה האל או הטבע להגשים במהלך ההיסטוריה האנושית. הם תרו אחר חוקי הגורל של האנושות והתפתחותה. אבל אפילו אלה מבין ההוגים שמחקרם היה נטול נטיות תאולוגיות נחלו כישלון חרוץ במאמצם, היות ושיטת המחקר שלהם היה פגומה. הם התייחסו אל האנושות כיחידה אחת שלמה או אל מושגים הוליסטיים אחרים כגון אומה, גזע או כנסייה. הם הציבו בצורה שרירותית למדי את היעדים אליהם בהכרח תוביל ההתנהגות של אותן ישויות. אבל הם לא הצליחו לתת תשובות מניחות את הדעת באשר לגורמים המכריחים את הפרטים השונים הפועלים להתנהג בצורה כזו שתשיג את המטרה אשר הוצבה על ידי ההתפתחות הבלתי-נמנעת של הכלל. הם נקטו באמצעים נואשים: התערבות פלאית של כוח עליון בצורת התגלות, או על ידי האצלת כוח על נביאים ומנהיגים מקודשים, הרמוניה קבוע מראש, גזירה קדומה או הפעולה של "נשמת העולם" או "נשמת האומה" המיסטית והמופלאה. אחרים דיברו אודות "חכמת הטבע" אשר שתלה באדם את הדחפים המניעים אותו בעל-כורחו בדיוק בנתיב בו ביקש הטבע להוביל את האנושות.
פילוסופים אחרים היו יותר מציאותיים. הם לא ניסו לנחש את התכנית של הטבע או של האל. עיקר כוונתם היתה לייסד חוקים של פעילות פוליטית, מעין טכניקה של ממשל וניהול מדינה. מוחות ספקולטיביים הגו תוכניות שאפתניות של רפורמה מקיפה ורקונסטרוקציה של החברה. הצנועים מביניהם הסתפקו באיסוף וסיסטמטיזציה של ידע היסטורי. אך כולם היו משוכנעים כי במהלך האירועים החברתיים לא מתקיימת חוקיות כגון זו המצויה בהגיון האנושי ובתופעות הטבעיות. הם לא חיפשו את חוקי שיתוף הפעולה החברתי מאחר ולדעתם יש ביכולתו של האדם לארגן את החברה כאוות נפשו. אם התנאים החברתיים לא הגשימו את משאלות אותם המתקנים, אם האוטופיות אותן הגו התגלו כבלתי נינות למימוש, האשם נתלה בכשל המוסרי של האדם. בעיות חברתיות נחשבו לבעיות אתיות. מה שנדרש כדי לחולל את החברה המושלמת, כל הם גרסו, היו מושלים טובים ואזרחים בעלי מידות תרומיות. עם בני-טובים כל אוטופיה יכלה להתגשם.
הגילוי של התלות הבלתי-נמנעת של תופעות השוק הדיח דעה זו. האנשים הנדהמים נאלצו להתמודד עם מבט חדש על החברה. הם למדו, כי למרבה הפליאה יש עוד מימד לפעילות אנושית זה זולת טוב ורוע, הגינות וחוסר הגינות, צדק ואי-צדק. במהלך האירועים החברתיים רווחת חוקיות שאליה חייב האדם להתאים את פעולותיו אם ברצונו להצליח. יהיה זה חסר תוחלת לגשת אל עובדות חברתיות בגישת המבקר, המאשר או פוסל מנקודת מבט של תקנים שרירותיים למדי ושיפוטי ערך סובייקטיביים. את חוקי פעולת האדם וכן את חוקי שיתוף הפעולה החברתי כמו שפיזיקאי חוקר את חוקי הטבע. הבנת הפעולה האנושית ושיתוף הפעולה החברתי כמושא של מחקר על מציאות ברת-קיימא, ולא כמדע נורמטיבי של דברים שראויים להיות - זו היתה מהפכה בעת השלכות כבירות-מימדים לגבי הידע והפילוסופיה כמו גם לפעילות חברתית.
ואף-על-פי-כן, במשך למעלה ממאה שנה השפעות של שינוי רדיקלי זה בשיטות חשיבה היו מוגבלות ביותר, מאחר ונחשב כי הם מתייחסים אך ורק לשדה צר של כלל הפעילות האנושית, והוא תופעות השוק. הכלכלנים הקלאסיים נתקלו במהלך מחקרם במכשול עליו לא עלה בידם להתגבר, והיא האנטינומיה המובהקת של ערכים. התיאוריה שלהם היתה פגומה, וגרמה להם להגביל את טווח מחקר. עד שלהי המאה ה19, כלכלה פוליטית נותרה כמדע של המימדים "הכלכליים" של הפעילות האנושית, תורת העושר והאנוכיות. היא טפלה בפעילות אנושית רק מידה וזו נבעה ממה שתואר - במידה בלתי-מספקת ביותר- כמניע הרווח, וכן נטען כי קיימים סוגים נוספים של הפעילות האנושית, שטיפול בהם -נחלת מדעים אחרים. המהפך המחשבתי שהכלכלנים הקלאסיים החלו הושלם רק על ידי הכלכלנים הסובייקטיביסטים העכשויים, אשר הפכו את תורת המחירים לתאוריה כללית של בחירה אנושית.
במשך זמן רב האנשים נכשלו להבין שהמעבר מתיאוריה הקלאסית של הערך לתיאוריה הסובייקטיבית היה הרבה יותר מהחלפת תיאוריה אחת של השוק בתיאוריה אחרת, ממצה יותר. התיאוריה הכללית של בחירה והעדפה נוגעת הרבה מעבר לאופק אשר הקיף את טווח הבעיות הכלכליות כפי שהתוו הכלכלנים החל מקנטיון, היום וסמית עד לג'ון סטיוארט מיל. זה הרבה יותר מאשר תיאוריה אודות "הפן הכלכלי" של היוזמות האנושיות , החיפוש אחר טובין וניסיון לשפר את מצבו החומרי של האדם. זהו מדע של כל סוג של הפעילות האנושית. בחירה קובעת כל החלטות אנושיות . בעת קבלת ההחלטה האדם בוחר לא רק בין חפצים חומריים ושרותים שונים. כל הערכים האנושיים מוצגים לבחירה. כל המטרות וכל האמצעים, נושאים בחומר וברוח, העליון והבסיסי, הנאצל והנאלח, נערכים בשורה אחת ונתונים להחלטה הבוחרת באחד מהם ופוסלת את משנהו. אין דבר אליו האדם שואף או ממנו מבקש להימנע שימצא מחוץ לסידור זה המהווה מדרג ייחודי של העדפה. תורת הערך העכשווית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את שדה הלימודים הכלכליים. מתוך הכלכלה הפוליטית של האסכולה הקלאסית צומחת התאוריה הכללית של הפעילות אנושית, הפרקסאולוגיה. בעיות כלכליות או קטלאקטיות משובצות אפוא במדע כללי יותר, וכבר לא ניתן לבחון אותן במנותק. אין טיפול בבעיות כלכליות כשלעצמן, שיוכל להתחיל שלא במעשים של בחירה; הכלכלה הופכת לחלק, אמנם הכי מפותח עד כה, של המדע הכללי יותר, פרקסאולוגיה.
פילוסופים אחרים היו יותר מציאותיים. הם לא ניסו לנחש את התכנית של הטבע או של האל. עיקר כוונתם היתה לייסד חוקים של פעילות פוליטית, מעין טכניקה של ממשל וניהול מדינה. מוחות ספקולטיביים הגו תוכניות שאפתניות של רפורמה מקיפה ורקונסטרוקציה של החברה. הצנועים מביניהם הסתפקו באיסוף וסיסטמטיזציה של ידע היסטורי. אך כולם היו משוכנעים כי במהלך האירועים החברתיים לא מתקיימת חוקיות כגון זו המצויה בהגיון האנושי ובתופעות הטבעיות. הם לא חיפשו את חוקי שיתוף הפעולה החברתי מאחר ולדעתם יש ביכולתו של האדם לארגן את החברה כאוות נפשו. אם התנאים החברתיים לא הגשימו את משאלות אותם המתקנים, אם האוטופיות אותן הגו התגלו כבלתי נינות למימוש, האשם נתלה בכשל המוסרי של האדם. בעיות חברתיות נחשבו לבעיות אתיות. מה שנדרש כדי לחולל את החברה המושלמת, כל הם גרסו, היו מושלים טובים ואזרחים בעלי מידות תרומיות. עם בני-טובים כל אוטופיה יכלה להתגשם.
הגילוי של התלות הבלתי-נמנעת של תופעות השוק הדיח דעה זו. האנשים הנדהמים נאלצו להתמודד עם מבט חדש על החברה. הם למדו, כי למרבה הפליאה יש עוד מימד לפעילות אנושית זה זולת טוב ורוע, הגינות וחוסר הגינות, צדק ואי-צדק. במהלך האירועים החברתיים רווחת חוקיות שאליה חייב האדם להתאים את פעולותיו אם ברצונו להצליח. יהיה זה חסר תוחלת לגשת אל עובדות חברתיות בגישת המבקר, המאשר או פוסל מנקודת מבט של תקנים שרירותיים למדי ושיפוטי ערך סובייקטיביים. את חוקי פעולת האדם וכן את חוקי שיתוף הפעולה החברתי כמו שפיזיקאי חוקר את חוקי הטבע. הבנת הפעולה האנושית ושיתוף הפעולה החברתי כמושא של מחקר על מציאות ברת-קיימא, ולא כמדע נורמטיבי של דברים שראויים להיות - זו היתה מהפכה בעת השלכות כבירות-מימדים לגבי הידע והפילוסופיה כמו גם לפעילות חברתית.
ואף-על-פי-כן, במשך למעלה ממאה שנה השפעות של שינוי רדיקלי זה בשיטות חשיבה היו מוגבלות ביותר, מאחר ונחשב כי הם מתייחסים אך ורק לשדה צר של כלל הפעילות האנושית, והוא תופעות השוק. הכלכלנים הקלאסיים נתקלו במהלך מחקרם במכשול עליו לא עלה בידם להתגבר, והיא האנטינומיה המובהקת של ערכים. התיאוריה שלהם היתה פגומה, וגרמה להם להגביל את טווח מחקר. עד שלהי המאה ה19, כלכלה פוליטית נותרה כמדע של המימדים "הכלכליים" של הפעילות האנושית, תורת העושר והאנוכיות. היא טפלה בפעילות אנושית רק מידה וזו נבעה ממה שתואר - במידה בלתי-מספקת ביותר- כמניע הרווח, וכן נטען כי קיימים סוגים נוספים של הפעילות האנושית, שטיפול בהם -נחלת מדעים אחרים. המהפך המחשבתי שהכלכלנים הקלאסיים החלו הושלם רק על ידי הכלכלנים הסובייקטיביסטים העכשויים, אשר הפכו את תורת המחירים לתאוריה כללית של בחירה אנושית.
במשך זמן רב האנשים נכשלו להבין שהמעבר מתיאוריה הקלאסית של הערך לתיאוריה הסובייקטיבית היה הרבה יותר מהחלפת תיאוריה אחת של השוק בתיאוריה אחרת, ממצה יותר. התיאוריה הכללית של בחירה והעדפה נוגעת הרבה מעבר לאופק אשר הקיף את טווח הבעיות הכלכליות כפי שהתוו הכלכלנים החל מקנטיון, היום וסמית עד לג'ון סטיוארט מיל. זה הרבה יותר מאשר תיאוריה אודות "הפן הכלכלי" של היוזמות האנושיות , החיפוש אחר טובין וניסיון לשפר את מצבו החומרי של האדם. זהו מדע של כל סוג של הפעילות האנושית. בחירה קובעת כל החלטות אנושיות . בעת קבלת ההחלטה האדם בוחר לא רק בין חפצים חומריים ושרותים שונים. כל הערכים האנושיים מוצגים לבחירה. כל המטרות וכל האמצעים, נושאים בחומר וברוח, העליון והבסיסי, הנאצל והנאלח, נערכים בשורה אחת ונתונים להחלטה הבוחרת באחד מהם ופוסלת את משנהו. אין דבר אליו האדם שואף או ממנו מבקש להימנע שימצא מחוץ לסידור זה המהווה מדרג ייחודי של העדפה. תורת הערך העכשווית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את שדה הלימודים הכלכליים. מתוך הכלכלה הפוליטית של האסכולה הקלאסית צומחת התאוריה הכללית של הפעילות אנושית, הפרקסאולוגיה. בעיות כלכליות או קטלאקטיות משובצות אפוא במדע כללי יותר, וכבר לא ניתן לבחון אותן במנותק. אין טיפול בבעיות כלכליות כשלעצמן, שיוכל להתחיל שלא במעשים של בחירה; הכלכלה הופכת לחלק, אמנם הכי מפותח עד כה, של המדע הכללי יותר, פרקסאולוגיה.
