מאז ומעולם רצו בני-האדם לדעת את המניע הראשוני, את הסיבה לכל ההויה ולכל שינוי, התמצית הכוללת ממנה נובע הכל ושהינה הסיבה של עצמה. המדע הוא הרבה יותר צנוע. הוא מודע לגבולות השכל האנושי ושל החיפוש האנושי אחר הידע. מטרת המדע - להתחכות בכל תופעה אחרי סיבותיה. אבל הוא מבין שכל המאמצים הללו יתקלו בהכרח במכשול בלתי-חדיר. ישנן תופעות שלא ניתנות לניתוח ולקישור סיבתי לתופעות אחרות. הן הנתון הסופי התקדמות המדע אולי תצליח להראות שמשהו שנחשב לפני-כן כנתון סופי ניתן לפירוק למרכיביו. אבל תמיד יהיו תופעות בלתי ניתנות לפירוק וניתוח, ההם הנתון הסופי.
מוניזם מלמד כי יש רק תמצית כוללת אחת, דואליזם -שיש שתיים, פלורליזם - שיש הרבה. אין טעם בריב על בעיות כאלה. וויכוחים מתאפיזיים מעין אלה לא צפויים להפסק. במצב הנוכחי של הידע אין לנו את האמצעים להכריע בהם עם פתרון שכל אדם הגיוני יחשוב למספק.
מוניזם מטריאליסטי טוען שמחשבות ונטיות אנושיות הן תולדה של פעילות של אברי הגוף, של תאי המוח ושל העצבים. המחשבה האנושית, הרצון והפעולה נוצרים אך ורק על ידי תהליכים חומריים שיום אחד יוסברו לחלוטין על ידי מחקר הפיסי והכימי. גם זה אינו אלא השערה מטאפיזית, למרות שתומכיה חושבים אותה לאמת מדעית בלתי-ניתנת להפרכה.
דוקטרינות שונות הוצעו כדי להסביר את הקשר בין השכל והגוף. כל אלה הן היפוטזות בלבד ללא כל קשר לעובדות הנצפות. כל מה שזניתן לומר בוודאות הוא כי ישנם קשרים בין תהליכים פיזיולוגיים ומנטליים. באשר לטבע והתנהלות הקשר הזה ידוע לנו מעט מאוד, אם בכלל.
הערכות מוגדרות ופעילות אנושית מוגדרת לא פתוחים להמשך הניתוח. אנו יכולים להניח, ובצדק, או להאמין שהם תלויים בצורה מוחלטת ומותווים על ידי הגורמים שלהם. אבל כל עוד לא ידוע לנו כיצד בדיוק הגורמים החיצוניים - פיסיים ופיסיאולוגיים - מייצרים בשכל האנושי מחשבות ונטיות מסוימות המחוללים מעשים מוגדרים, אנו נתקלים איפוא בדואליזם מתודולוגי בלתי פתיר. במצב הידע הנוכחי שלנו הצהרות היסוד של פוזיטיביזם, מוניזם ופאנפיזיקאליזם אינם אלא הנחות מטאפיזיות בעלמא, נטולים כל יסוד מדעי, וחסרי משמעות ותוחלת למחקר מדעי. השכל והניסיון מראים לנו שני עולמות נפרדים: העולם החיצוני של תופעות פיסיות, כימיות ופיסיאולוגיות והעולם הפנימי של מחשבה, רגש, הערכה ופעולה ייעודית. אין גשר- נכון להיום -שיחבר ביניהם. ארועים חיצוניים זהים מביאים לפעמים לתגובות אנושיות זהות, ואירועים חיצוניים שונים מביאים לעיתים לאותה תגובה. אנחנו לא יודעים מדוע.
בפני הדברים אין אנו יכולים אלא להמנע מלשפוט את הצהרות היסוד של מוניזם ומטריאליזם. אנו יכולים להאמין או לא להאמין שמדעי הטבע יצליחו יום אחד להסביר את תהליך ההיווצרות של רעיונות הערכות ופעולות מסוימות באותה דרך בה הם מסבירים היווצרות של תרכובת כימית מסוימת כתוצר הכרחי ובלתי נמנע של צרוף מסוים של יסודות. עד אז עלינו להסכין לדואליזם מתודולוגי.
פעילות אנושית היא אחד הגורמים המחוללים שינויים. היא חלק מהתפתחות והתאמה קוסמיים. על כן זהו מושא לגיטימי של מחקר מדעי. היות ולא ניתן - בתנאים נוכחיים- להתחכות אחר סיבותיה המדויקות, יש להתיחס אליה כאל נתון סופי ולהחקר בהתאם.
אמת כי השינויים המתחוללים בהשפעת הפעילות האנושית זעומים בהשוואה לפעולת הכוחות הקוסמיים האדירים. מנקודת מבט של נצח והיקום האינסופי האדם אינו אלא גרגיר זעיר. אבל לאדם עצמו הפעילות האנושית ותהפוכותיה הם הדדבר האמיתי. פעילות הינה התמצית של טבעו וקיומו, האמצעי שלו לשמור על חייו ולהעלות את עצמו מעל לרמתם של הצמחים ובעלי החיים.יהיו מאמצים אנושיים בני-חלוף כאשר יהיו לאדם למדעים ההומאניים יש להם חשיבות עליונה.
