הסדר החברתי אשר נוצר על ידי
פילוסופיית ההשכלה העביר את הריבונות לידי האדם הפשוט. בתפקידו כצרכן, "הברנש
הרגיל" נקרא לקבוע מה צריך להיות מיוצר, באיזו כמות, על ידי מי, כיצד והיכן.
בתפיקדו כבוחר הוא הפך להיות ריבון בהכוונת המדיניות של אומתו. בחברה
טרום-קפיטליסטית אלה שהיו בעלי עוצמה לדכא את עמיתיהם החלשים, ידם היתה על
העליונה. ה"מנגנון" המושמץ כל כך של השוק החופשי מניח רק דרך אחת להשגת
העושר, והיא להצליח במתן שירות לצרכנים בדרך המיטבית והזולה ביותר. המקבילה
ל"דמוקרטיית" השווקים הזאת בענייני ניהול המדינה היא המערכת של ממשל
ייצוגי. גדולת התקופה שבין מלחמות נפוליאון למלחמת העולם הראשונה התמצתה בעובדה
שהאידאל החברתי אליו שאפו רוב האישיים הבולטים היה הסחר החופשי בעולם של שלום בין אומות שוחרות השלום. היה זה עידן
של שיפור חסר תקדים באמת החיים של האוכלוסיה ההולכת וגדלה במהירות. היה זה עידן
הליברליזם.
היום הדעות של הפילוסופיה בת מאה ה19 הזאת כמעט ונשכחו. ביבשת אירופה רק מעטים
זוכרים אותם. באנגליה המונח "ליברל" משמש לרוב לציין תכנית הנבדלת אך
בפרטים זוטרים מהטוטליטריזם הסוציאליסטי(1). בארה"ב "ליברלי" של היום
מציין מערך של דעות ועקרונות פוליטיים ההפוך בכל דבר למה שציין הליברליזם בדורות
עברו. הליברל מטעם-עצמו האמריקאי הדוגל בממשלה כל-יכולה, מתנגד מושבע ליזמות
החופשית, ומקדם תכנון מקיף על ידי הרשויות, קרי סוציאליזם. ה"ליברלים"
הללו תמיד דואגים להדגיש שאין הם סולדים מהמדיניות של הדיקטטור הרוסי בשל אופיה
הסוציאליסטי או קומוניסטי, אלא בשל הנטייה האימפריאליסטית שלה. כל צעד שתכליתו להחרים חלק מהנכסים של המרוויחים מעל הממוצע, או של הגבלת זכויות של בעלי הרכוש על רכושם נחשב ליברלי ומתקדם. לסוכנויות ממשליות מוענקת סמכות כמעט בלתי מוגבלת של קבלת החלטות אשר אינן נתונות לביקורת משפטית. מעט האזרחים הישרים אשר מעיזים להטיל ביקורת על המגמה הזאת, אשר מובילה לרודנות הממשל זוכים לכינויי גנאי כגון קיצוניים, ראקציונרים, מלוכנים כלכליים ופשיסטים. נאמר כי אל לה למדינה חופשית לסבול פעילות פוליטית מצד "אויבי ציבור" שכאלה.
באופן מפתיע למדי הרעיונות הללו נחשבים בארה"ב כאמריקאיים במיוחד, ההמשך הישיר של האבות המייסדים, חותמי הצהרת העצמאות, ומחברי החוקה וכתבי הפדרליסט. רק מעטים מבינים כי המדיניות המתקדמת לכאורה הזאת מקורה באירופה, ואלופם המבריק ביותר במאה ה19 היה ביסמרק, ששום אמריקאי לא היה מכנה את מדיניותו מתקדמת או ליברלית. ה"סוציאלפוליטיק" (2) של ביסמרק נחנכה ב1881, יותר מחמישים שנה לפני התעתיק שלה, ה"ניו דיל" של רוזוולט.כל האומות האירופאיות המתועשות, בעקבות הדוגמה של הרייך הגרמני, אז המעצמה המצליחה ביותר, אימצו פחות או יותר את המערכת שהתיימרה להיטיב עם ההמונים, על חשבון מספר "אינדיבידואליסטים עקשנים". הדור שהגיע לגיל ההצבעה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה לקח את האטטיזם כמובן מאליו, ולא חש אלא בוז כלפי "דעה בורגנית קדומה", החירות.
כאשר ניסיתי, לפני שלושים וחמש שנה, לסכם את הרעיונות והעקרונות של הפילוסופיה החברתית שפעם כונתה ליברליזם, לא התמסרתי לתקוות שווא כי חיבורי ימנע את האסון המתממש אליו הובילה ההתנהלות המדינית שאומצה על ידי האומות האירופאיות. כל מה שקיוויתי להשיג היה להציע בפני המיעוט הקטן של האנשים החושבים את הזדצמנות ללמוד על מטרות של הליברליזם קלאסי ועל הצלחותיו, ובכך לסלול את הדרך לתחיית רוח החירות לאחר האסון הקרב ובא.
ב28 לאוקטובר 1951, פרופסור ג.פ. המיליוס הזמין עותק של "ליברליסימוס" מההוצאה לאור של גוסטב פישר ביינה (בחלק הרוסי של גרמניה).
ההוצאה לאור ענתה לו, ב14 לנובמבר 1951, כי לא היו עותקים זמינים, והוסיפה:
“.Die Vorräte dieser Schrift mussten auf Anordnung behördlicher Stellen restlos makuliert werden”
(כל העותקים של הספר הושמדו בפקודת הרשויות.)
המכתב לא ציין האם "הרשויות" הללו היו של הגרמניה הנאצית או של הרפובליקה ה"דמוקרטית" של גרמניה המזרחית.
בשנים שעברו מאז הפרסום של "ליברליסימוס" כתבתי רבות על הבעיות הקשורות בנושאים הללו. טיפלתי בסוגיות רבות שלא יכולתי לגעת בספר, כדי שלא לנפח את גודלו והרתיע בכך את ציבור הקוראים הרחב.
מאידך, התיחסתי בספר ההוא למספר נושאים אשר כבר לא חשובים כל כך היום. בספר קיים דיון בבעיות שונות של מדיניות, שניתן להבין אותו רק אם הקורא לוקח בחשבון את המצב הפוליטי והכלכלי בזמן כתיבתו.
לא שיניתי דבר בטקסט המקורי של הספר ולא נגעתו בשום דבר בתרגום שנעשה בידי ד"ר ראלף ראיקו והעריכה של מר ארתור גודאר. אני אסיר תודה לשני חוקרים הללו על המאמצים שלהם להפיכת ספר זה זמין לציבור דובר האנגלית.
ניו-יורק, אפריל 1962
1 אבל יש להזכיר כמה וכמה אנגלים בעלי קומה שיצאו להגנת הליברליזם האמיתי.
2 מדיניות חברתית
