קיימת דעה נפוצה כי הליברליזם נבדל מתנועות פוליטיות בכך שהוא מעמיד את האינטרסים של חלקים מהחברה, של בעלי הנכסים, הקפיטליסטים, היזמים, מעל האינטרסים של שאר המעמדות. ההנחה הזאת שגויה מיסודה. ליברליזם תמיד דוגל בטובת הכלל, ולא של כל קבוצה מסוימת. זה הדבר אותו ביקשו התועלתנים האנגליים להביע, גם אם לא בצורה מוצלחת למדי, כשהם טבעו את נוסחתם המפורסמת "מירב האושר למירב בניה אדם". באופן היסטורי ליברליזם הוא התנועה הפוליטית הראשונה ששמה לה למטרה קידם רווחת הכלל, ולא של קבוצות מסוימות. ליברליזם נבדל מסוציאליזם, אשר גם מביע את השאיפה לפעול לטובת הכלל, לא בתכלית אלא באמצעים הנבחרים להשיג אותה.
אם עולה הטענה שההשלכות של מדיניות ליברלית מהוות או צפויות להיות הטבה עם אינרס מסוים של שכבה מסוימת, הרי שהדבר פתוח לדיון. אחת המטרות של החיבור הנוכחיאבל אי אפשר להאשים את האדם הטוען כך בחוסר הגינות מלכתחילה, כי גם אם נחשוב כי הוא טועה, יתכן והוא עושה זאת בלב שלם. היא להראות כי הגינוי הזה אינו מוצדק בשום אופן. בכל מקרה, מי שתוקף את הליברליזם באופן זה מודה כי ליברליזם עצמו הוא נטול כוונות אינטרסנטיות ושאין הוא רוצה אל את מה שהוא מצהיר שהוא רוצה.
שונים לגמרי הם אלה ממבקרי הליברליזם אשר מאשימים את הליברליזם בכך שאין רצונו לקדם את רווחת הכלל, אלא רק את האינטרסים המיוחדים של מעמדות מסוימים. המבקרים הללו בלתי הוגנים ובורים גם יחד. בבוחרם דרך תקיפה זו הם מראים כי הם מודעים היטב בינם לבין עצמם כמה חלש הטיעון שלהם. הם בוחרים בנשק רמיה, כי אין להם תקווה להצלחה בדרך אחרת.
אם הרופא מראה למטופל המתאווה למאכלים המזיקים לבריאותו, כמה פוגענית היא תאוותו, איש אינו טיפש דיו להגיד: "לרופא לא אכפת מטובת המטופל; הדורש בשלום המטופל אל לו להיות עוין להנאה שהמטופל מקבל ממאכלים כה ערבים לחיכו." כולם מבינים כי הרופא מייעץ למטופל לוותר על התענוג שבאכילת המזון המזיק כדי למנוע פגיעה בבריאותו. אבל בו ברגע שהדבר נוגע במדיניות חברתית, אנשים נוטים לחשוב בצורה שונה לגמרי. כאשר הליברל מייעץ כנגד צעדים פופולריים מסוימים, מאחר והוא צופה את ההשלכות השליליות של אותם הצעדים, הוא מיד נקרא "אוייב העם", ואילו הדמגוגים אשר ממליצים על מה שראה יעיל באותו הרגע, בלי לתת את הדעת על הנזק העתידי, זוכים לתלי תילים של שבחים.
פעולה מושכלת נבדלת מזו שאינה כזאת בכך שהיא כרוכה בוויתורים נחוצים. אלה הם וויתורים לכאורה, שכן משקלם קטן מול התוצאות הרצויות המגיעות בהמשך. אלה הם וויתורים לכאורה, שכן משקלם קטן מול התוצאות הרצויות המגיעות בהמשך. האדם הנמנע ממזון טעים שאינו בריא, מקריב קרבן לכאורה. התוצאה, העדר פגיעה בבריאותו, מראה כי הוא לא הפסיד אלא אף הרוויח. אבל פעולה מסוג זה דורשת ראית הנולד באשר לתוצאות מעשיו של אדם. הדמגוג מנצל את העובדה הזאת. הוא מתנגד לליברל אשר דורש וויתורים נחוצים וקורבנות לכאורה, ומשמיץ אותו כאויב הציבור חסר הלב, בעודו מציג את עצמו כידיד האנושות. הוא יודע טוב מאוד איך להגיע ללב שומעיו בעזרת תמיכה בצעדים מסוימים, ולגרום להם להזיל דמעות שליש בתאורים של עוני ומחסור.
המדיניות האנטי-ליברלית היא מדיניות של צריכת ההון. היא קוראת להגדיל את אספקת ההווה על חשבון העתיד. הדבר זהה לגמרי למקרה של החולה עליו דיברנו קודם. בשני המקרים חיסרון עתידי חמור עומד מול סיפוק מיידי זמין למדי. לדבר במקרה זה על חוסר לב מול אהבת האדם הוא פשוט חוסר יושר וחוטא לאמת. וזהו דבר שבשגרה לא רק אצל פוליטיקאים והביטאונים של המפלגות האנטי-ליברליות. כמעט כל סופרי אסכולת Sozialpolitik השתמשו בשיטת לחימה נבזית זו.
קיומו של העוני המחסור בעולם לא מהווה, כפי שקורא העיתונים הממוצע נוח, ברוב כסילותו להאמין, טיעון נגד הליברליזם. אלה הם בדיוק העוני והמחסור אותם מבקש הליברליזם להעלים, והוא רואה באמצעים אותם הוא מציע בלבד כמתאימים להשגת התכלית הזו. הבה ניתן למי שחושב שהוא מכיר אמצעי טוב יותר, או אפילו שונה מהמוצע להשגת התכלית להמציא את הראיה. הקביעה כי הליברלים לא שואפים לטובת כלל החברה, אלא רק של קבוצות מסוימות, לא יכולה בשום פנים ואופן להוות תחליף לראיה זו.
העובדה שיש בעולם מחסור ועוני לא היתה מהווה טיעון נגד הליברליזם גם לו העולם היה ממש מדיניות ליברלית. השאלה האם עוני ומחסור היו גוברים במקרה של מדיניות אחרת תמיד תישאר פתוחה. לאור כל הדרכים והשיטות בהן מוסד הקניין הפרטי מוגבל ומעוכב בכל פינה בעולם באמצעות מדיניות אנטי-ליברלית, יהיה זה אבסורדי בבירור להסיק דבר נגד נכונות העקרונות הליברליים מהעובדה שהתנאים הכלכליים כיום אינם כמו שהיינו רוצים. בכדי להעריך את מה שהליברליזם והקפיטליזם השיגו, כדאי להשוות את התנאים של היום לאלה של ימי הביניים, או של המאות הראשונות של העת החדשה. מה שהליברליזם והקפיטליזם היו יכולים להשיג לו הותרו ממוסרותיהם ניתן להסיק רק משיקולים תאורטיים.
