החברה בה מיושמים עקרונות ליברליים נקראת בדרך כלל חברה קפיטליסטית, ואילו מצבה של אותה החברה מכונה קפיטליזם. מאחר והמדיניות הכלכלית של הליברליזם הופעלה במדינות העולם רק בערך, התנאים השוררים כיום בעולם לא מספקים לנו אלא רעיון בלתי שלם על המשמעות וההשיגים האפשריים של הקפיטליזם בשיא פריחתו. ואף על פי כן, יש הצדקה מלאה בכך שתקופתינו נקראת עידן הקפיטליזם, שכן ניתן להתחכות אחרי כל מה יצר את העושר של היום חזרה למוסדות קפיטליסטיים. רק בזכות מה שנותר בחברה שלנו מן הרעיונות הליברליים, בזכות מה שנותר מן המערכת הקפיטליסטית, שהרוב הגורף של בני זמנינו יכולים להנות מרמת החיים העולה לאין שיעור על זו שהיתה זמינה רק לפני מספר דורות לעשירים והמיוחסים ביותר.
אין ספק שברטוריקה הרגילה של הדמגוגים העובדות הללו מצגות בצורה שונה ביותר. אם נקשיב להם, הרי שכל הקידמה בכל אמצעי הייצור לא תורמת אלא לטובתו הבלעדית של המיעוט המיוחס, בעוד שההמונים הולכים ושוקעים בתוך המחסור. אבל די ברגע של מחשבה כדי לגלות שכל הפירות של כל הפיתוחים הטכנולוגיים והתעשייתיים משפרים את שביעות הרצון של ההמונים. כל התעשיות הגדולות שמייצרות מוצרי צריכה פועלים בכך לטובתם; כל התעשייה המייצרת את המכונות ואת חומרי הגלם המשמשים לייצור מוצרי צריכה פועלת לטובתם בצורה עקיפה. הפיתוחים התעשיתיים של העשורים האחרונים, כמו אלו של מה שזה לכינוי לא ממש מוצלח "המהפכה התעשייתית", יצרו יותר מכל דבר סיפוק רב יותר של צרכי ההמון. הפיתוחים בענף הביגוד, המכניזציה של ייצור הנעליים, והשיפורים בעיבוד וחלוקה של מוצרי המזון הביאו, מעצם טבעם, טובה לציבור רחב ביותר. הודות לתעשיות הללו ההמונים היום אוכלים ומתלבשים טוב יותר מאשר אי פעם. אבל הייצור ההמוני מספק לא רק את המזון, המחסה והביגוד, אלא אף דרישות אחרות של הציבור. תעשיית הדפוס משרתת את ההמונים לא פחות מתעשיית הסרטים, ואף התאטרון ומבצרי האמנות האחרים הופכים מדי יום ביומו יותר ויותר למקומות בידור המוניים.
ואף על פי כן, כתוצאה מפרופגנדה קנאית של המפלגות האנטי-ליברליות, אשר מעוותות את העובדות לכיוון השני, אנשים היום מקשרים את רעיונות הליברליזם של הקפיטליזם עם תמונת העולם ההולך ושוקע בעוני ובמחסור. לבטח שום כמות של פרופגנדה משמיצה לא היתה מצליחה, כפי שקיוו הדמגוגים, לתת למילים "ליברלי" ו"ליברליזם" הקשר שלילי לגמרי. על פי הניתוחיים האחרונים, לא ניתן להתעלם מכך, שלמרות כל המאמצים של הפרופגנדה האנטי-ליברלית, ישמשהו בביטויים הללו שמעורר את מה שכל אדם נורמלי מרגיש כשהוא שומע את המילה "חירות". התעמולה האנטי-ליברלית נמנעת בשל כך להזכיר את המילה ליברליזם לעתים קרובות מדי, ומעדיפה כי הפגעים המיוחסים למערכת הליברלית ישויכו למונח "קפיטליזם". המילה הזאת מזכירה את הקפיטליסט חסר הלב, אשר לא חושב על דבר זולת התעשרותו שלו, גם אם הדרך היחידה לעשות זאת היא דרך ניצול הזולת.
כמעט ואין איש שישים לב, בעודו מגבש את רעיונותיו אודות הקפיטליסטים, כי הסדר החברתי מבוסס על עקרונות ליברליים אמיתיים בנוי כך שהוא מותיר ליזמים ולקפיטליסטים רק דרך אחת לעושר, והיא על ידי אספקת לזולת את מה שהם, הזולת, חושבים לנחוץ. במקום לדבר על הקפיטליזם בהקשר לשיפור המופלא ברמת החיים של הציבור הרחב, הפרופגנדה האנטיליברלית מזכירה את הקפיטליזם אך ורק בהקשר לתופעות הצצות בעקבות המגבלות שהוטלו על הליברליזם. אין שום אזכור לכך שהקפיטלזים הפך את הסוכר ממעדן מותרות לזמין להמונים. קפיטלזים מוזכר בהקשר של הסוכר רק כאשר מחיר הסוכר במדינה במדינה עולה על זה שבשוק העולמי בשל קיומו של קרטל, משל התפתחות כזאת היתה יכולה אפילו לעלות על הדעת בסדר החברתי בו הושמו עקרונות ליברליים. במדינה עם משטר ליברלי, בה לא היו מכסי מגן שונים, קרטלים המסוגלים להעלות את מחירה של סחורה מסוימת מעל לרמת המחירים בשוק העולמי לא היו אפשריים.
השלבים בשרשרת הטענות בה הדמגוגים האנטי-ליברליים מצליחים להפיל על הליברליזם והקפיטליזם את האשמה לכל החריגות ותוצאות לוואי השליליות של המדיניות האנטי-ליברלית הם כדלקמן:מתחילים מההנחה כי העקרונות הליברליים מכוונים לקידום האינטרסים של הקפיטליסטים והיזמים על חשבון שאר האוכלוסיה, ושהליברליזם הוא מדיניות המפלה את העשירים על פני העניים. מכאן מבחינים, כי קפיטליסטים ויזמים רבים נוטים, בנסיבות מסוימות, לתמוך במכסי מגן, ואילו אחרים, למשל יצרני נשק, לתמוך במדיניות של "כוננות לאומית", וכך מסיקים כי אין אלא כי אם סוגים של מדיניות "קפיטלסיטית".
אין דבר רחוק יותר מן האמת. ליברליזם אינו מדיניות של האינטרסים של קבוצה אחת מסוימת, אלא מדיניות של אינטרס המין האנושי בכללותו. יהיה זה מוטעה אפוא לטעון כי ליזמים והקפיטליסטים יש אינטרס מיוחד לתמוך בליברליזם. האינטרס שלהם לתמוך במדיניות ליברלית זהה לאינטרס של כל אחד אחר. ייתכנו מקרים פרטיים בהם יזמם או קפיטליסטים מסוימים ישתמשו בתכנית הליברליזם כדי להסוות את האינטרסים המיוחדים שלהם; אבל כנגדם תמיד יופיעו אינטרסים מיוחדים של יזמים או קפיטליסטים אחרים. העניין לא פשוט כמו שאלה המריחים בכל מקום "אינטרסים" ו"קבוצות עניין" מדמיינים לעצמם. כאשר האומה מטילה, למשל, מכס על הברזל, לא ניתן להסביר את הדבר "פשוט" על ידי העובדה כי הדבר מיטיב עם טייקוני הברזל. יש אנשים עם אינטרסים מנוגדים במדינה, אפילו בין היזמים עצמם, ובכל מקרה, המוטבים מהמכס הם מיעוט הולך ופוחת. ואף השוחד לא יכול להוות הסבר, שכן האנשים המקבלים את השלמונים לא יכולים להיות אלא מיעוט בלבד'ופרט לכך, מדוע רק קבוצה אחת, הפרוטקציוניסטים היא זו שמשחדת, ואילו יריביהם, תומכי הסחר החופשי אינם עושים זאת?
למען האמת, האידאולוגיה אשר מאפשרת את מכסי המגן אינה נוצרת לא עד ידי "קבוצות אינטרס", ולא אלה המקבלים מהם שוחד, אלא על ידי האידאולוגים אשר נותנים לעולם את רעיונות המכוונים את כל התהנהלות האנושית. בתקופתינו, הנשלטת על ידי הרעינות האנטי-ליברליים, כמעט כולם חושבים במונחים כאלה, בדיוק כמו שלפני מאה שנה בני האדם חשבו במונחי הליברליזם שהיה אז האידאולוגיה הנפוצה. אם יזמים רבים מקדמים מכסי מגן, זהו לא יותר מאשר הצורה בה מופיע האנטי-ליברליזם במקרה שלהם. אין לזה דבר וחצי דבר עם הליברליזם.
למען האמת, האידאולוגיה אשר מאפשרת את מכסי המגן אינה נוצרת לא עד ידי "קבוצות אינטרס", ולא אלה המקבלים מהם שוחד, אלא על ידי האידאולוגים אשר נותנים לעולם את רעיונות המכוונים את כל התהנהלות האנושית. בתקופתינו, הנשלטת על ידי הרעינות האנטי-ליברליים, כמעט כולם חושבים במונחים כאלה, בדיוק כמו שלפני מאה שנה בני האדם חשבו במונחי הליברליזם שהיה אז האידאולוגיה הנפוצה. אם יזמים רבים מקדמים מכסי מגן, זהו לא יותר מאשר הצורה בה מופיע האנטי-ליברליזם במקרה שלהם. אין לזה דבר וחצי דבר עם הליברליזם.