בשביל לענות על השאלה הזאת יש לשאול תחילה שאלה שלא נשאלת היום מספיק - ומהו עבד?
התפתחות המדיה החזותית הולידה לנו עולם שלם של דימויים סביב העבד - השלשלאות, הכלובים, הצלקות. אבל אין ספק שהבגל בין עבד לבן חורין לא יכול להיות במאפיין חיצוני. הרי עבד ששוחרר על ידי אדוניו - בו ברגע הוא בן חורין, בלי שחל בו עצמו איזשהו שינוי. לא נוכל גם להגיד שניתן לאתר עבדים רק במקומות מסוימים או עבדוות מסוימות. לא ניתן להגיד שאם אנו מוצאים אדם חורש בשדה, הרי הוא עבד כי רק עבדים עובדים בעבדוה קשה זו, שהרי אם הוא בן חורין, הרי שהוא חורש מדעתו ולרצונו. עובדה זו בלבלה קשות בזמנו את הבולשביקים, אשר היו פורצים לפני מאה שנה לסדנת יזע כדי לשחחר את הפרולטריון המדוכא, רק בשביל לגלות למברה ההפתעה שמתוך ארבע הגברים המרושלים הכפופים מעל שולחנות העבודה, האחד הוא הבעלים של הסדנה, ושניים הם בניו -יורשיו.
ההבדל בין בן חורין לעבד הוא הבדל לגלי. ברומא העתיקה, בה התקיים מוסד העבדות, חוקים כללו בין היתר הגדרות לעבדות. גאיוס, משפטן רומי מהמאה הראשונה כותב:
In potestate itaque sunt serui dominorum. quae quidem potestas iuris gentium est
על פי חוקי העולם, העבד הוא בשליטתו של אדוניו
הוא מוסיף מייד דוגמה אחרת לשליטה כזאת
Item in potestate nostra sunt liberi nostri, quos iustis nuptiis procreauimus
באופן דומה שמורה לנו הזכות לשלוט בצאצאנו שנולדו בנישואין חוקיים.
העבד הוא אפוא אדם הנתון לשליטתו של אדם אחר. כעת נצא לשדה שחורשים אותו במשוץף שכירים ועבדים. בני החורין בשטח, חורשים אחרי שהגיעו מדעתם להשכמה עם בעלי השדה על מה יש להם לעשות ואיזו תמורה יקבלו אם הם אנשים זרים לבעל השדה לגמרי, או לפי הסכמה או הבנה פנימית אם הם שכניו או קרוביו. העבדים לעומת זאת לא ערכו שום דיון לדבי העבודה. נאמר להם לבצע עבדוה והם צפויים לבצעה או להסתכן בעונש מאדוניהם.
מבנה דומה אנו מוצאים בצבא, שם החייל נתון למרות מפקדיו. גם בצבאות התנדבותיים, סוף סוף עצם המערך הצבאי מניח שהחייל שמקבל פקודה עונה "כן המפקד" וניגש לבצע. מסיבה זו הפילוסוף הויקטוריאני הדגול הרברט ספנסר הגדיר את המשטרים המיליטריסטיים כרגרסיביים.
עכשיו, אחרי שענינו על השאלה של עבדות, הבה נציג שכיר מודרני בפני משפטן רומי ונבקש ממנו לחוות את דעתו האם מדובר בעבד. השאלה הראשונה שתשאל היא האם התקיים משא ומתן על שכר ויתר התנאים בין העובד למעביד שהתסיים לרצון שנים. אם כן, אין שאלה, ולפנינו בן חורין. אבל כעת אנו מספרים שחלקים נרחבים מתנאי העבודה לא עלו לדיון. ובכן, ישאל המשפטן הרומי, הם לא עלו לדיון כי הם קבועים במנהג המקום או חקוי מדינה לכל עובד באשר הוא, נכון? אם התשובה היא שזה המצב, אז שוב אין כל בעיה. אבל מה אם התשובה תהיה שהתאים הללו לא קבועים בחוק אלא נקבעו במשא ומתן, רק לא על ידי העובד עצמו? ובכן, יגיד המשפטן הרומי, ברור שהעובד יכול למנות בא כוח שידון בתנאי במקומו, כל עוד הוא ידאג לבטל את המינוי אם בא הכוח נכשל בתפקידו. ובכן, אנו מספרים למשפטן, העובד לא מינה אף אחד. בעצם, כל הרעיון של משא ומתן היה לדלג על העובד. הסכם קיבוצי, נספר למשפטן, יחייב את כל הענף, על העובדים בו בלי קשר אם העובדים נתנו את דעתם על ההסכם. ובכן, יגיד משפטן, כל עוד זה לא עולה לעובד כסף, הפעילות הזאת שלא על דעתו, וכל עוד הוא יכול לוותר על שרות זה שהוא לא הזמין, סוף סוף הוא אדון לעצמו. הו לא, נענה למשפטן, אין לעובד אפשרות לפרוש מהסכם קיבוצי שקודם להסכמים הפרטניים, והוא לא חינם, אלא נגבים מהעובד "דמי טיפול".
ועל כך יענה המשפטן - אדם אשר אין לו שליטה על תנאי ההעסקה שלו, ואין הוא רשאי לשנותם במשא ומתן עם המעסיק, אלא הוא עמל על פי תנאים שמכתיב לו אדם זר שהוא לא מכיר ולא הסמיך אותו בשום אופן, ואף משלם לאותו אדם זר איזה כסף מכספו, הרי ברור שאדם כזה - הוא עבד.
