אחד מפגעי המשטרים הריכוזיים הוא "היימרות לידע" ("Pretence of knowledge"). הדבר מתרחש, כאשר לממשלה, או לצורך העניין גורם שלטוני, ישנם משאבים לבנות לתחזק מרכז אנליטי רחב, המאפשר ניתוח מהיר של נתונים. מרכז כזה יכול לנתח בדיעבד כל תקלה, לאתר נקודות תורפה, ולהציע דרכי תיקון. הבעיה מתחילה כשאר הגורם השלטוני מניח, שבשל היכולת לפתור בעיות בדיעבד, אותו מרכז יכול לפועל גם בזמן אמת , ו אפילו לבצע תחזיות לעתיד. ההנחה הזאת גורמת לגורם השלטוני להניח, כי קיומו של המרכז האנליטי יהפוך את הרגולציה בענף בו פועל המרכז ליעילה יותר ממנגנוני השוק החופשי. אבל אין בידי הגורם השלטוני ידע אלא רק "הציימרות". המרכז האנליטי יכול להיות טוב בניתוח בדיעבד, ובעיבוד מידע סטטיסטי הנדרש, אבל לעתיד אין לו דרך לייצר ידע אמיתי אלא רק "התיימרות".
הדבר נכון שבעתיים בנושא שתמיד נחקר בדיעבד - ההיסטוריה. חוקרים מסוגלים היום לספק לנו נרבה מידע בדבר הגורמים שסייעו לנצחון החשמונאים על יוונים , או לסרוגין גורמים שפעלו נגד נאפוליון בפלישתו לרוסיה ב1812. אבל כל הדברים הללו הם ניתוחי בדיעבד. הנה סטאלין, והוא דמות שפשוט ונוח לדון בחסרונותיו, שכן לא חסרו כאלה, והיורשים שלו דאגו לחשוף ולפרסם אותם לעיני כל. שאלה יותר קשה שלא רבים טורחים לשאול אותה היא: מכל הזוועות של סטאלין, אנ י לא מטיל ספק כי בוצעו - ירושה בלתי נמנעת מלנין וחבורתו? כמה זוועות נמנעו בשל אישיותו של סטאלין , שכל אחר במקומו כן היה מבצע אותם? הרי אחרי הכל סטאלין הוא זה שניצח את היטלר. כמה מהזוועות הללו היו מחיר שרוסיה נאלצה לשם בשביל הנצחון? מי יעעז לשחק בפוקר עם ההיסטורי הולטעון שהנצחון לא היה שווה את זה? שטרוצקי, או בריה, או קגנוביץ' היו יכולים להיות מנהיגים יותר טובים, אם פחות סבל? האנשים המעיזים לנסות לראות צדי זכות של סטאלין, אפילו בהבנה כי הזכויות מתגמדות מול רקורד ההיסטורי - אבל למצוא את מעט הזכיות הללו, מיד מקבלים סטיגמה של סטליניסטים.( מגמה דומה, אם כי הפוכה ישנה בארה"ב שם המבקרים איזשהו צעד פוליטי של לינקולן זוכים לתווית של מצדדי-העבדות).
רבותי, האם אתם בטוחים שאין בידכם רק "התיימרות לידע"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה