פעילות אנושית היא בהכרח תמיד רצינאלית. על כן המושג "פעילות רציונאלית" הינו פלאונאסטי וככזה חייב להדחות. ביחס למטרה הסופית של הפעולה, המושגים רציונאלי או אי-רציונאלי בלתי-מתאימים וחסרי-משמעות. המטרה הסופית של הפעילות היא תמיד סיפוק איזשהם רצונות של האדם הפועל. היות ואין איש המסוגל להחליף את ההערכות הסובייקטיביות של האדם הפועל בהערכות סובייקטיביות שלו, יהיה זה מן היוהרה להעביר שיפוט על מטרות ותנודות של אחרים. איש אינו מוסמך להכריז מה יגרום לאדם אחר יותר אושר או פחות אי-נוחות. או שהמבקר מספר לנו מה הוא מאמין שהוא היה מכוון אליו לו נמצא במקום האחר, או, בגובה-לב רודני ועולץ המבטל את רצונות ושאיפות של הזולת מכריז אילו מהתנאים של האחרים היו מתאימים יותר לו,למבקר.
נהוג לקרוא לפעולה "אי-רציונאלית" כשהיא מכוונת, תוך וויתור על יתרןנת חומריים ו"מוחשיים", להשגת סיפוקים "אידאליים" או "גבוהים יותר". ברוח זו אומרים האנשים,למשל, לפעמים בהערכה ולפעמים בבוז, שהאדם אשר מקריב את חייו, בריאותו או ממונו כדי להשיג דברים "נעלים" כגון נאמנות לגעות הדתיות, פילוסופיות או פוליטיות או חרות ושגשוג אומתו, מונע על ידי שיקולים אירצינאליים. אבל שאיפה למטרות נעלות אינה רציונאלית או אירצינאלית פחות או יותר מאשר שאיפה למטרות אנושיות אחרות. זוהי טעות להניח כי הרצון להשיג את אמצעי הקיום ההכרחיים לחיים ובריאות הינו רצינאלי, טבעי או מוצדק יותר מאשר רצון חהשיג טובין או שרותים אחרים. אמת, כי התאבון למזון ולחום משותף לבני-אדם וליונקים אחרים, ושבדרך כלל האדם אשר לוקה במזון ומחסה מרכז את מאמציו על סיפוק צרכין דחופים אלה ולא דואג לדברים אחרים. הדחף לחיות, שמור על החיים ולנצל כל הזדמנות לחזק את כוחות החיים הינם מאפיינים ראשיים של החיים המצויים בכל יצור חי. אבל להכנע לדחף זה אינו צורך בלתי נמנע בשביל האדם.
בעוד שכלל בעלי החיים מונעים בכל תנאי על ידי הדחף להצים את חייהם שלהם, יש בידי האדם כוחות לשלוט אף על דחפים אלה. הוא יכול לוותר על חייו כאשר התנאים היחידים בהם הוא היה יכול לשמור על חייו נראים לו בלתי נסבלים. האדם מסוגל למות למען המטרה או לבצע התאבדות. לחיות, בשביל האדם הינותוצאה של בחירה, של שיפוט והערכה.
הוא הדין לגבי הרצון לחיות חיי שפע. עצם קיומם של המתנזרים, ושל בני- האדם אשר דוחים רווחים חומריים לטובת דבקות ברעיונותיהם ושמירה על כבודם העצמי מהווה הוכחה לכך שהשאיפה אחרי הטבה חומרית אינה בלתי-נמנעת, אם כי תוצאה של בחירה. כמובן שהרוב המוחלט יעדיף חיים על פני המוות ואת העושר על פני העוני. להגדיר רק את סיפוק הצרכים הגופניים של האדם כ"טבעי" ולכן "רציונאלי", ואת כל השאר כ"מלאכותי" ולכן "אי-רציונאלי" - שרירותי לחלוטין. ממאפייני הטבע האנושי הוא שהאדם מחפש לא רק מזון, מחסה, ובת-זוג כשאר בעלי החיים, אבל הוא גם מחפש סיפוקים ממין אחר. לבני-האדם צרכים אנושיים, שאנו יכולים לכנותם "גבוהים יותר" מאשר אלו המשותפים לו וליונקים אחרים.
כשמדובר באמצעים הנבחרים להגיע למטרות, המושגים רצינאלי ואי-רציונאלי רומזים על שיפוט של יעילות והתאמה של התהליך המדובר. המבקר מאשר או מבקר את השיטה מנקודת מבט של האם האמצעים הנבחרים הם המתאימים ביותר להשגת המטרה או לא. עובדה ידוע היא כי החשיבה האנשוית אינה חסינה בפני טעויות, וכי בני-האדם שוגים לעיתים קרובות בבחירה ויישום האמצעים. הפעולה שאינה תומת את המטרה מניבה תוצאות בלתי-צפויות. הדבר נוגד את המטרה אבל הינו רצינאלי, דהיינו תוצאה של חשיבה מכוונת - אם כי מוטעת - ונסייון - כושל אמנם - להגיע ליעד מסוים. הרופאים, אשר לפני מאה שנה השתמשו בשיטות מסויימות לטיפול במחלת הסרטן, אשר הרופאים של היום דוחים, היו - מנקודת מבט של הפאתולוגיה המודרנית - חסרי ידע ולכן בלתי-יעילים. אבל הם לא התנהגו בצורה אי-רציונאלית; הם פעלו כמיטב יכולותיהם. ייתכן כי בעוד מאה שנה יהיו לרופאים אמצעים יעילים יותר לטיפול במחלה זו. הרופאים יהיו יעילים יותר מאלה שלנוף אך הם לא יהיו רציונאליים יותר.
ההפך מן הפעילות אינה התנהגות אי-רצינאלית, כי אם תגובה בלתי-רצונית לגירויים מצד אברי הגוף והאינסטינקטים אשר אינם נשלטים על ידי כוח רצון של אותו אדם. האדם יכול להגיב לאותו גירוי הן בצורה בלתי- רצונית והן בפעילות. אם האדם סופג רעל, גופו מגיב על ידי כוחות ההגנה כנגד רעלים; בנוסף יכול האדם להתערב על יד נטילה של סם-נגד.
באשר לדיכוטומיה הזאת, הרצינאלי מול אי-רציונאלי, אין כל הבדל בין מדעי הטבע למדעי החברה. המדע חייב להיות רציונאלי תמיד. זהו מאמץ להשיג תפיסה שכלית של תופעות היקום על ידי סידור מאורגן של כלל הידע הקיים. אבל, כפי שצויין קודם, הניתוח של הדברים על מרכיביהם חייב במוקדם ובמאוחר להגיע לנקודת אותה הוא אינו מסוגל לעבור. השכל האנושי אינו מסוגל להשיג ידע שלא יהיה מוגבל על ידי נתון סופי כלשהו, שלא יהיה פתוח להמשך הניתוח. השיטה המדעית המביאה את השכל עד לנקודה זאת היא רצנאלית לחלוטין. הנתון הסופי יכול להיות מכנה הגורם האי-רציונאלי.
היום מקובל להטיל דופי במדעי החברה על היותם רצינאליים. אחת ההתנגדיות הנפוצות יותר המועלות כנגד הכלכלה היא שהכלכלה מתעלמת מהאי-רציונאליות של החיים והמציאות ומנסה לאכוף תבניות רציונאליות יבשות ואבסטרקציות חסרות חיים על המגוון התופעות האינסופי של המציאות. דבר אינו יכול להיות מופרך יותר מבקורת זו. כמו כל ענ ף מענפי הידע האנושי כלכלה ממשיכה ככל שהאמצעים הרצינאליים מאפשרים. ואז היא עוצרת על ידי קביעת העובדה כי שאר הדברים הינם נתונים סופיים, שהם תופעות אשר אינן - לפחות במצב הידע הנוכחי - ניתנות לניתוח.
תורת הפרקסאולוגיה והכלכלה תקפים לכל פעילות אנושית ללא קשר למניעיה, סיבותיה ויעדיה. ההערכות הסופיות והיעדים הסופיים של פעילות אנושית הם נתונים לכל סוג שהוא של מחקר מדעי; אים הם פתוחים לניתוח. פרקסאולוגיה - עיסוקה בדרכים ואמצעים שנבחרים להשגת אותם יעדים סופיים. נושא מחקרה הוא אמצעים ולא יעדים.
בזה המובן אנחנו מדברים על סובייקטיביזם בתאוריה הכללית של הפעילות האנושית. היא לוקחת את היעדים הסופיים הנבחרים על ידי בני-האדם הפועלים כנתונים, שהיא נייטרלית לגמרי לגביהם, ונמנעת מהלביע שיפוט מערכי לגביהם. התקן היחיד המיושם בה הוא האם האמצעים הנבחירים מתאימים להשגת היעד המבוקש או לא. אם אבדמוניזם אומר אושר, אם תועלתנות וכלכלה אומרים תועלת, חייבים אנו לפרש את המושגים הללו באופן סובייקטיביסטי כמה שהאדם הפועל שואף אליו כי הוא רצוי בעיניו. בפורמליזם מתמצת אקידה של המשמעות העכשוית שח אבדמוניזם, הדוניזם, ותועלתנות, להבדיל ממשמעות מחומרנית הקדומה, והקידמה של התיאוריה הסובייקטיביסטית המודרנית להבדיל מהתאוריה האובייקטיביסטית של הערך כפי שהיא מבוארת על ידי כלכלה מדינית קלאסית. ובו בעת בסובייקטיביזם זה מצויה האובייקטיביות של מדעינו. בשל היותה סובייקטיביסטית, ולקחת את שיפוטי הערך של האנשים הפועלים כנתון הסופי שאינו פתוח לשום בחינה ביקורתית נוספת, היא עצמה נשארת מעל לכל הפלוגתות וסיעות, אדישה היא לכל חיכוכים בין אסכולות שונות של דוגמות ודוקטרינות אתיות למיניהן, חופשייה היא מדעות קדומות והערכות מורשות, ועל כן היא ברת תוקף לכל פעילות אנושית באשר היא.
