יום שלישי, 27 באפריל 2010

[תגובות] Metaphysica Dialectica

חלק א' של תשובתי לטל ירון
עקרונות המאבק שואבים את הביסוס הפילוסופי שלהם מעקרונות המטריאליזם. מטריאליזם , המתבונן בחומריות העולם, מגלה כי כמות המשאבים החומריים בעולם סופית ומוגבלת. מכאן הוא מסיק כי כל העברת בעלות על משאבים היא משחק סכום אפס- כי מה שיש לזה שוב אין לזה, ואף יכול להביא לכאורה את המקח-וממכר כראיה. כעת, היות והאדם הוא יצור אנוכי וחמדן, השאיפה הבסיסית שלו להשיג כמה שיותר משאבים. מכאן שיחסים בינאישיים בחברה, במיוחד החברה המורכבת המושתת על חלוקת העבודה, הם יחסי מאבק. בין צרכן ליצרן, בין עובד למעביד, כולם מנסים להשיג כמה שיותר משאבים על חשבון כולם. הערכים הסובייקטיביים המאפשרים למכור סחורות במחיר העולה על מחיר הייצור בעולם המטריאליסטי הם מלכודת פסיכולוגית המאפשרת לבעלי היתרון - המוכרים והמעסיקים - להשתלט על עוד משאבים ולנצל את חסרי היתרון - קונים ופועלים. זוהי תמצית תורת הערך העודף של מרקס.
הפן המוסרי שתומך ברעיון המאבק כולל טעות מוסרית של אדם סמית. סמית, שהיה פילוסוף אתי נוצרי, בתארו את פעילות מערכת שיתוף הפעולה האנושית ( דיברתי עליה ביום חמישי אחרון בפני "סטונדטים למען חרות" באונ יברסיטת תל-אביב), טען כי בני האדם האנוכיים מחפשים את טובת עצמם, ואילו "היד הנעלמה" היא שמכוונת את הדברים כך שרמת החיים עולה, וסחורות והשרותים מסופקים לציבור. סמית, שלא הצליח להצדיק את האנוכיות, זולת הפן התועלתני (כמובן שמושג זה הוא מאוחר לסמית, אבל אטען בעקבות מיזס כי אפיקוראיות, ואודמוניזם הם תצורות פרימיטיביות של אוטיליטריזם) שבה, טען אפוא כי החובה המוסרית היחידה שיש לנו כלפי אותם רודפי בצע, מוגבלת להגינות שבמערכת היחסים. קרי, החובה מצויה בתחום ההסכמים להחלפת משאבים. למשל, אם החלבן מספק לי חלב, עיקר חובתי המוסרית היא לשלם לו במועד. בגלל שאין הוא מעוניין בטובתי מעבר לגבולות הרווחים שלו, אני לא מחויב בטובתו. זו טעות מוסרים אשר אפשרה לטעון כי יש ביני ולבין החלבן ניגוד אינטרסים , ולכן אנו מצויים במאבק על משאבים.

4 תגובות:

Tal Yaron אמר/ה...

בוא נראה אם אני מבין נכון.
תועלתנות היא מידת הצדק? והיד הנעלמה איך שהוא מסדרת את העולם לטובה?

אמרת שזאת טעות של אדם. לא הבנתי כיצד כן צריך, לדעתך, ליצור תשתית מוסרית שתביא לתפתחות החברה האנושית.

JEK אמר/ה...

כפי שכתבתי זהו חלק ראשון
בחלק השני יש שלוש נקודות:
ראשונה, שיהדות טוענת כי אין מחסור
שניה, שהתועלתנות הופכת מקח וממכר ממשחק סכום אפס לwin-win, והשישית, "אהבת החסד" לחפץ חיים זצ"ל, אשר מציג עמדה מוסרית הפוכה לזו של סמית, וטען שיש לנו מחויבות מוסרית לכל מי ש(כדי לא להכנס להגדורת מעגליות) הגדיל את תועלתינו, להבדיל מסמית שטען כי הכוונה קובעת.

Tal Yaron אמר/ה...

כלומר,
על פי החפץ חיים, יש לנו מחויבות לכל מי שהגדיל את תועלתינו.

כלומר, אין לי שום חובה מוסרית לעזור למשפחה במצוקה, או לנער שהגיע ממשפחת מצוקה, או לחולה הדרוש השתלת כליה?

JEK אמר/ה...

לא אמרתי שזו המחוייבות היחידה. רק צייתנתי את הניגוד לדעת סמית.
וכן ראה המייל על ל"ג בעומר

Ludwig von Mises Institute on Facebook