יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

[ליברליזם] 1.2 חירות

רעיון של החירות הוא כה מוטבע בכולנו עד שבמשך זמן רב איש לא העז לקרוא עליו תגר. אנשים היו רגילים לדבר על החירות אך ורק עם כבוד מירבי. היה צורך בלנין כדי לקרוא לה "דעה בורגנית קדומה". למרות שהעובדה הזאת נשכחת היום לעתים קרובות, כל זה הוא הישג של ליברליזם. עצם השם של ליברליזם נגזר ממילה חירות, ואילו שמה של המפלגה המתנגדת לליברלים (שני הכינויים מקורם במאבקים החוקתיים של ספרד בעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה) היה במקור "המשרתים".
פני עלייתו של ליברליזם הפילוסופים הנאצלים ביותר, מייסדי הדתות, כמרים המונעים על ידי מיטב הכוונות, ומדינאים אשר אהבו את עמם אהבה כנה, ראו בשעבוד המין האנושי מוסד צודק, שימושי ויעיל באופן כללי. יש אנשים, גרסה הדעה הרווחת, נועדו בידי הטבע לחירות, ואילו האחרים לשעבוד. ולא הייתה זו דעתם של האדונים בלבד, אלא גם של הרוב הגורף של העבדים. הם השלימו עם שעבודם לא רק בגלל שנאלצו להיכנע לכוחם של האדונים, אלא גם בגלל שהם מצאו בשעבוד טובה לעצמם, שהרי העבד חופשי מהדאגות לגבי פרנסתו, שכן אדוניו מספק לו את הדברים הנצרכים. כאשר ליברליזם יצא לבטל את מוסד הצמיתות ושיעבוד של אוכלוסיית האיכרים באירופה במאה השמונה עשרה ומחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, ואת שיעבוד השחורים במושבות שמעבר לים, לא מעט הומניסטים כנים מצאו את עצמם מתנגדים לכך. פועלים שאינם בני חורין רגילים לשעבודם ולא רואים בכך רעה. הם אינם רגילים להיות בני חורין, ולא יידעו מה לעשות עם חירותם. הסרת הדאגה של האדונים תפגע בהם קשות. הם לא יהיו מסוגלים לנהל את העניינים שלהם ברמה העולה על אספקת צרכים בסיסיים בלבד, ותוך זמן קצר ישקעו בעוני ובמחסור. השחרור לא יספק להם אפוא כל ערך, אלא יפגע בצורה ממשית ברווחתם. 

הדבר המדהים הוא, שדעות כאלה היה אפשר לשמוע גם מפי עבדים רבים לו היו נשאלים על כך. ליברלים רבים האמינו שבשביל לסתור דעות כאלה יש צורך להציג, או אף להגזים בכוונה בהצגת המקרים יוצאי הדופן בהם הצמיתים והעבדים זכו להתעללות איומה כאירועים שבשגרה. אבל דברים כאלה לא היו בשום אופן הכלל. כמובן שהתרחשו מקרים מבודדים של התעללות, ואכן מקרים כאלה היו עוד סיבה לבטל את המוסד העבדות. אבל כלל, הטיפול של האדונים בצמיתיהם היה הומני ומתון.

כאשר נאמר לאלה אשר ביקשו לבטל את השעבוד הכפוי על על רקע הומניטרי כללי כי שימור המערכת הוא אינטרס של המשועבדים עצמם, הם לא ידעו כיצד להשיב על כך. שכן נגד הטענה זו בזכות השעבוד יש רק טיעון אחד אשר יכול להביס את כל השאר, והוא שהעבודה של בני חורין יצרנית לאין שיעור מאשר עבודת עבדים. לעבד אין אינטרס להשקיע את מלוא מאמציו. הוא עובד אך ורק באותו המרץ הנחוץ להימנע מהעונש הנובע מאי מילוי המינימום. העובד החופשי, לעומתו, יודע שככל שעבודתו תתרום יותר, הוא יקבל יותר שכר. הוא משקיע את מלוא מאמציו כדי להגדיל את הכנסתו. די להשוות את הדרישות מהעובד המפעיל את הטרקטור המודרני למיצוי הזעום של השכל, הכוח והתושייה שרק לפני שתי דורות נחשבו למספקים בשביל האיכרים הצמיתים ברוסיה. רק עבודה של בני חורין יכולה להשיד את מה שנדרש מהפועל בתעשייה המודרנית.

על כן, ברברנים קלי הדעת יכולים לvתווכח עד אינסוף האם כל בני אדם נועדו להיות בני חורין, או מוכנים להיות כאלה.  הם יכולים להמשיך ולטעון כי ישנם גזעים ואנשים להם ייעד הטבע חיים של שיעבוד וכי מוטל על הגזעים השולטים להמשיך ולשעבד את שער האנושות. הליברל  לא יתנגד לטענות שלהם בשום אופן, בגלל שהטענות שלו לטובת החירות לכל, ללא הבחנה, הן מסוג שונה לגמרי. אנו הליברלים לא טוענים שהאל או הטבע ייעד לכל בני האדם להיות בני חורין, בגלל שאין לנו ידיעה באשר לתכניותיהם של האל או של הטבע, ואנו נמנעים, מתוך עקרונותינו, לגרור את האל ואת הטבע לתוך שאלות ארציות. מה שאנו גורסים הוא שרק המערכת המבוססת על חירות לכל העובדים תבטיח את מירב הפוריות של העבודה האנושית, ולכן משרתת את האינטרס של כלל תושבי העולם. אנחנו תוקפים את השעבוד הכפוי, לא למרות העובדה כי הוא מיטיב עם "האדונים", אלא בגלל שאנחנו משוכנעים שעל פי כל הניתוחים, הוא פוגע באינטרסים של כלל חברה האנושית, כולל  “האדונים.” לו המין האנושי היה דבק בשעבוד של כלל או אפילו של חלק מכוח העבודה, הפיתוח הכלכלי המרהיב של מאה וחמישים שנה האחרונות לא היה אפשרי. לא היו לו לא רכבות, לא מכוניות, לא מטוסים, לא ספינות קיטור, לא אור חשמלי ולא אנרגיה חשמלית ולא תעשייה כימית, כשם שליוונים ולרומאים העתיקים, עם כל גאונותם, לא היו הדברים הללו. די להזכיר זאת לכולם כדי להבין שאף לאדונים ולעבדים לשעבר יש את כל הסיבות להיות מרוצים עם התפתחות הדברים לאחר ביטול השעבוד. העובד האירופאי היום חי בתנאי טובים ונוחים יותר מאלה מהם נהנה פעם הפרעה של מצרים, למרות שפרעה פיקד על אלפי עבדים, בעוד שלעובד אין דבר פרט לכוח ידיו ומיומנותו.  אם איש מאיילי העבר היה מוצא את עצמו בתנאי החיים בהם חי האדם הפשוט היום, הוא היה מצהיר ללא היסוס שחייו אז היו חיי עוני יחסית למה שהאדם בעל אמצעים רגילים יכול לחיות היום.

אילו הם פירות עבודת בני חורין. היא מסוגלת ליצור יותר עושר לכולם מאשר עבדות עבדים של פעם סיפקה לאדונים.

אין תגובות:

Ludwig von Mises Institute on Facebook