יום שני, 21 במרץ 2016

[אתיקה] מבוא 1.יצירת הכסף וצדק

ייצור של סחורות ושירותים אינו עניין טכנולוגי גרידא. הוא תמיד מסתמך על מסגרת לגלית ואתית, ומספק לה היזון חוזר. חברה פרטית או ענף תעשייה יכולים לפעול באופן המאושש ותומך ביסודות המוסריים ולגליים של שיתוף הפעולה האנושי, אבל הם יכולים גם, בכוונה או שלא בכוונה, לסתור ולהרוס את היסודות הללו.
בעיות אתיות נבדקו בענפי תעשייה רבים, מחקלאות וטקסטיל במדינות מפתחות לענף התרופות. היום אך מעט ענפי תעשיה מרכזיים לא עברו בדיקה כזאת. החשוב מבין הענפים האלה הוא ייצור הכסף. כסף נמצא בכל מקום בחיים המודרניים, ואף על פי כן לא נראה שייצור הכסף דורש איזושהי הערכה מוסרית.
וודאי שנציגי הבנק המרכזי מטיפים לציבור על חשיבות של המסור בעסקים, אבל נראה של הדאגות שלהם אינם תקפים להם עצמם[3]. באופן דומה נושא המוסר העסקי פורח בקמפוסים אוניברסיטאיים, אבל יישומו הוא בעיקר לתאגידים תעשייתיים. והכנסיות ומוסדות דתיים אחרים מביעים עמדה בנושאים שונים בפוליטיקה, אבל תופעות מוניטריות כמו כסף נייר, בנקים מרכזיים, דולריזציה, מועצות מטבע, וכיו"ב, כמעט ולא מוזכרים כלל. למשל, המשנה החברתית של הכנסייה הקתולית רק אומרת באופן מעורפל שפעילות כלכלית דורשת "מטבע יציב"[4] וש"יציבות כח הקנייה של הכסף [היא] שיקול מרכזי בהתפתחות מסודרת של כלל המערכת הכלכלית"[5].
באמונה הנוצרית יש הצהרות מאו מפרוטות כשזה מגיע למוסריות של השגה ושימוש בכסף, למשל הספרות הנוצרית אודות הלוואה בריבית ומוסריות של השגת כסף  לשם השגת עוד כסף היא אגדית. אבל יהיו הבעיות הללו ככל שיהיו יש להן קשר עקיף בלבד לממדים מוסריים ותרבותיים של יצירת הכסף, בייחוד התנאים המודרניים בהם מתרחש הייצור. כאן יש בפנינו פער רחב.
אם נפנה למקצוע אשר אמור לעסוק הכי הרבה בייצור הכסף, קרי מדע הכלכלה, הדברים שם אינם טובים בהרבה. ישנם אינספור כתבים כלכליים על כסף ובנקאות, אבל כמות העבודות אשר עוזרות בפועל להבין את הסוגיות המוסריות והרוחניות של ייצור הכסף קטנה למדי. הספרות הכי עדכנית בתחום זה נוטה להיות הכי קצרת-רואי באשר לעניינינו.
מדיניות מוניטרית עוסקת בניכיון ופעולות הבנק המרכזי, ועם היעדים האופייניים של קובעי המדיניות, כגון יציבות מחירים, צמיחה כלכלית, תעסוקה מלאה וכיו"ב. אבל בדרך כלל היא לא מציעה שום פרספקטיבה היסטורית, תאורטית ומוסדית רחבה יותר. למשל, רק ספרי לימוד מועטים דנים בהתנהלות של תקן הזהב, למרות שהכרות בסיסית עם מוסד זה נחוצה כדי להבין את המצב המוניטרי הנוכחי בעולם המערבי, כמו גם האופציות הפוליטיות הפתוחות בפנינו.
לבסוף, מעט עבדות אכן עושות את הצעד של שילוב של הקטגוריות המוסריות והכלכליות. רוב הספרות לא מציע כלל הערכה מוסרית של גופים מוניטריים, או שיוצא לבקר מוסרית את המוסדות הקיימים ללא הבנה מעמיקה של הכלכלה. למרבה הצער, אלה האחרונים הם הנפוצים ביותר מבין החסרונות, גם בין תאולוגים ומורים למוסר בעסקים מודאגים ובעלי כוונות טובות.
הבה נדגיש כי פער זה נוגע בצורה מובהקת ביותר בצדדים המוסריים של המוסדות המוניטריים  העכשוויים , ובייחוד הבנקים, הבנקים המרכזיים וכסף נייר. כתבי הקודש מספקים הדרכה מוסרית ברורה למדי באשר לייצור הכסף בעת העתיקה, במיוחד ביחס להטבעת מטבעות זהב וכסף.[7]. באופן דומה, הסכולסטיקנים בימי הביניים פיתחו תורה מוסרית יסודית ביותר העוסקת בדרכים הישנות לייצור הכסף. החיבור המדעי הראשון על כסף, "החיבור על שינויים בכסף" של ניקול מאורזם, הביא לפריצות דרך חשובות, והוא מלא בתובנות הרלוונטיות גם היום[8].  לפני כתביו, משרד ההוראה של כנסייה הקתולית התייחס לבעיות האלה. ידועה ביותר אגרתQuanto  של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, בה הוא מגנה פיחות של מטבעות העשויות ממתכות יקרות.
אבל הפער מופיע בו ברגע שאנו פונים למצב העכשווי. ההוראות הישנות בדבר הטבעת המטבעות לא ממצות  את הבעיות שאנו נתקלים בהן בעידן כסף נייר. וכאן אולי אנו נפגשים עם הסיבה העיקרית מדוע האפיפיורים של היום לא הולכים בעקבות קודמיהם מימי הביניים עם הצהר כלשהי בדבר המוסדות המוניטריים של ימינו.
בספר זה אנו מתכוונים להראות עד כמה גבוה מחירו של הפער הזה. האקספוזיציה שלנו תאורגן סביב הכלכלה של הייצור המוניטרי[9]. אדם סמית ורבים מחסידיו הגדירו את כלכלה כמדע ממדעי המוסר, ובצדק. הכלכלה עוסקת לא רק בישויות מוסריות - בני האדם, אלא גם דנה במספר גדול של שאלות בעלות השלכות מוסריות ישירות. במקרה הנוכחי, זה נוגע בעיקר בשאלה האם ניתן לקבל איזו תועלת חברתית ממניפולציה פוליטית של היצע הכסף, ובשאלה כיצד האינפלציה משפיעה על המצב המוסרי והרוחני של הציבור. הכלכלה של ייצור הכסף תוביל אותנו באופן טבעי לדיונים בעלי אופי חוקתי, מוסרי, היסטורי ופוליטי. המטרה שלנו היא לא למצות את הדיון, אלא לצייר תמונה רחבה בפירוט מספק.
על כן נעסוק תחילה במה שנקרא לו "הייצור הטבעי של הכסף" (חלק א') ונדון בדרכים שניתן לשפר אותו לאור שיקולים מוסריים. לאחר מכן נפנה לעיוות הייצור הטבעי של הכסף, האינפלציה (חלק ב'). כאן נשים דגש חזק על ההבדלים בין שני סוגי אינפלציה. מצד אחד ישנה אינפלציה פרטית, הצצה באופן ספונטני בכל חברה אנושית, ומדוכאת על ידי המדינה. מצד שני ישנה אינפלציית צו, אשר כפי שנרמז בשמה, נהנית מהגנה ממשלתית ולכן זהו עיוות ממוסד של ייצור הכסף. בחלק האחרון (חלק ג') ניישם את הדיונים הללו בניתוח קצר של המערכות המוניטריות בעולם המערבי מאז המאה ה17.
אנו נטען שהייצור הטבעי של הכסף יכול לעבוד, שהוא עבד כאשר נוסה, ושלא קיימים סיבות טכניות, כלכליות, לגליות או רוחניות תקפות לדכא את פעולתו. אדרבה, יש מספר רב של שיקולים המוכיחים באופן נחרץ את אופייה המזיק והמרושע של האינפלציה. ובזמנינו האינפלציה הפכה לכרונית ומחמירה בשל פטורים משפטיים אשר מגינים בפועל על המוסדות המוניטריים אשר מייצרים את האינפלציה.
ייצור הכסף הוא, אפוא, בעיית צדק בכפל מובנים. מצד אחד, מוסדות ייצור הכסף המודרניים תלויים בסדר המשפטי הנוכחי, ולכן נופלים בחלק הפנימי ביותר של מה שנקרא "צדק חברתי"[10]. מאידך הסדר המשפטי  הנוכחי הוא עצמו הבעיה היוצרת אינפלציה נצחית. מונופולים בחסות החוק, חוקי ההלך החוקי, ודחיית תשלומים בחסות החוק הפכו ,בלא יודעין, לכלים של חוסר צדק חברתי. הם הולידו אינפלציה,  העדר אחריות וחלוקה לא חוקית של הכנסות, בדרך כלל מן העניים אל העשירים. אין כל הצדקה למוסדות הללו ויש לבטלם לאלתר. ביטול זה קרוב למדי שיהיה כרוך בביטול המוסדות המוניטריים השולטים בימינו: הבנקים המרכזיים, כסף נייר ובנקאות יחס רזרבה[11]. אבל אדרבה, במקום לראות בכך לא יותר ממעשה הרס, צעד כזה יכול להתקבל בברכה כהחזרה של שפיות מוניטרית, וכתנאי הכרחי לכלכלה הומנית יותר.






[1] Murray N. Rothbard, Economic Thought Before Adam Smith: An Austrian Perspective on the History of Economic Thought (Aldershot, England: Edward Elgar, 1995), p. 58
[2] Joseph A. Schumpeter, History of Economic Analysis (New York: Oxford University Press, 1954), p. 97
[3] ראו למשל:   Jack Guynn, “Ethical Challenges in a Market Economy” (speech delivered at Bridgewater College, Bridgewater, Virginia, April 11, 2005).  המחבר הוא נשיא ויו"ר של הפדרל ריזרב של אטלנטה.
[4] John Paul II, Centesimus Annus (1991), §§19, 48
[5] John XXIII, Mater et Magistra (1961), §129.  . וכן אין אזכור לנושא שלנו ברשימה עדכנית של מסמכים אודות הדוקטרינה חברתית של הכנסייה הקתולית; ראו Pontifical Council for Justice and Peace,Compendium of the Social Doctrine of the Church(Vatican: Libreria Editrice Vaticana, 2004).
[6] עבודות מעטות בספרות העכשווית מדגישות את הנקודה. ראו: Angela Redish, Bimetallism—An Economic and Historical Analysis (Cambridge: Cambridge University press, 2000); T.J. Sargent and F.R. Velde, The Big Problem of Small Change (Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2002).
[7] לצורך סקירה ,ראו  Rousas J. Rushdoony, “Hard Money and Society in the Bible,” in Hans Sennholz, ed., Gold Is Money (Westport, Conn.: Greenwood, 1975).
[8] ראו Nicholas Oresme, “A Treatise on the Origin, Nature, Law, and Alterations of Money,” מתוך  Charles Johnson, ed.,The De Moneta of Nicholas Oresme and English Mint Documents (London: Thomas Nelson and Sons, 1956).
[9] הרעיון כי יש לכלול שיקולים כלכליים בדיון מוסרי אינו זר להגות נוצרית. בשביל דיון בדוקטרינה סכולסטית של "טובת הכלל" והבעיה הנלווית של השוואת ערכים ראו  Jacob Viner, “Religious Thought and Economic Society,” History of Political Economy 10, no. 1 (Spring 1978): 50–61.   ההשלכות המוסריות של מדעי החרבה, ובפרט של הכלכלה נידונו לאחרונה במשנה כוח ב Leland B. Yeager, Ethics as Social Science: The Moral Philosophy of Social Cooperation(Cheltenham, U.K.: Edward Elgar, 2001). קיומן של ההשלכות מאין אלה מוכר ואף מודגש בתורה החברתית של הכנסייה הקתולית. אם נפשט את המושגים, בעוד שהמשימה הכללית של הכנסייה (הבאת הבשורה) מדגישה עקרונות כלליים מסוימים של אמונה ומוסר, היישום של עקרונות אלה לבעיות ממשיות (כגון ייצור הכסף) חייב להסתמך גם על המידע המסופק על ידי מדעי החברה. ראו Second Vatican Council, Gaudium et Spes, No. 36 (1965); Hervé Carrier, Nouveau regard sur la doctrine sociale de l’église (Vatican: Pontifical Council “Justice and Peace,” 1990), pp. 42–44, 200–02; Pontifical Council for Justice and Peace, Compendium of the Social Doctrine of the Church, §9, pp. 4–5.
  [10] תפיסת הצדק החברתי פותחה על ידי Luigi Taparelli d’Azeglio, Saggio teoretico di diritto naturale appogiato sul fatto (5 vols., Palermo: Antonio Muratori, 1840–43). האפיפיור פיוס העשירי אימץ את הדבר לצורך האקספוזיציה של התורה החברתית של הכנסייה הקתולית ב Quadragesimo Anno . בייחוד הוא אמר:
המוסדות הציבוריים עצמם, של בני האדם... חייבים לגרום לכל החברה האנושית להתאים לצרכים של הטוב הכללי;  דהיינו לנורמת הצדק החברתי. אם הדבר אכן נעשה, החלק החשוב ביותר של החיי החברתיים, קרי הפעילות הכלכלית, לא יוכל שלא לחזור לסדרו הנכון והיציב. §110)
והאדם אשר חיבר את הטיוטה הראשונה של האנציקליקה השאת הדגיש שהצדק החברתי היה אמור להשפיע על המוסדות הכלכליים דרך מערכת החוק: "הדבר יחולל את הסדר החברתי המשפטי שיביא את הסדר הכלכלי הראוי". Oswald von Nell-Breuning, Reorganization of Social Economy: The Social Encyclical Developed and Explained (Milwaukee: Bruce, 1936), p. 250. בשביל דיון מעולה בנושא הצדק החברתי ראו:Matthew Habiger, Papal Teaching on Private Property, 1891 to 1991 (Lanham, Md.: University Press of America, 1990), pp. 103–29.

[11]  בנקים הפועלים בשיטת יחס רזרבה לא מחזיקים בכל כספי הלקוחות המופקדים אצלם, אלא מלווים חלק מההפקדות לאנשים אחרים. ברוב ספרי הלימוד זה נקרא "יצירת הכסף בידי הבנקים". חשבון הבנק של הלקוח מכוסה אפוא רק באופן חלקי על ידי כסף במקביל בשליטה ישירה של הבנק. בהמשך נעסוק בסוג זה של פעילות עסקית בהרחבה.

[12]  מספר הגון של כותבים אשר ניתחו את בעיות העכשוויות של ייצור הכסף בנקודת מבט של הנצרות הגיעו למסקנות דומות מאוד, ולא נמנעו מלפרסמם מתוך איזו תפיסה שגויה של איפוק. ד"ר דניס פאהי פתח את ספרו בציטוט ממכתבו שנכתב לשליח האפיפיור באנגליה. מחברי המכתב היו קבוצה של אנשים עסקים ומדענים, רובם קתוליים. הם הצהירו כי הם "חקרו את סיבות היסוד למתיחות העולמית הנוכחית" ו"זה  זמן רב נמשכו למסקנה כי הצעד ההכרחי הראשון.. הוא להחזיר באופן מידי לידי הקהילה בכל מדינה ומדינה את השליטה בהנפקת הכסף כולל תחליפיו המודרניים בצורת האשראי" Money Manipulation and Social Order (Dublin: Browne & Nolan, 1944). והכומר אנטוני הולם מסכם את דיונו המעולה באותה הרוח:

העבודה הזו נכתבה כדי להראות שישנה בעיה, להראות שהבעיה היא בעיקר ביצירת חוב נושא ריבית אשר משמש בהיתר בסיס לכסף, להראות את הדרך בה הדבר מתפשט על ידי הזכויות להחזר על הכסף שהולווה.
(Morals and Money [London: St. Paul Publications, 1957], p. 160)

תגובה 1:

Micky Latowicki אמר/ה...

הגהות לפרק הראשון

יצירת בכסף וצדק => יצירת כסף וצדק

וודאי שנציגי הבנק המרכזי מטיפים לציבור על חשיבותו של *המסור* בעסקים - מצחיק

אבל נראה *של* הדאגות שלהם אינן תקפות להם עצמם => נראה שהדאגות

באמונה הנוצרית יש הצהרות *מאו* מפרוטות

המשך אולי יבוא.

Ludwig von Mises Institute on Facebook