יום רביעי, 6 באפריל 2016

נפצעת? חלית? הבראת? חקקת?

כלכלנים, כידוע, do it with models. אז זה מה שאעשה כאן. ומאחר ואינני חובב גדול מדי של מתמטיקה, נעשה את זה בצורת סיפור. 

נדמיין מדינה. במדינה זו יש מסים שונים. מערכת המס מאוד פשוטה, מאוד נגישה, וכל אחד, יצרן, צרכן, סוחר או יבואן זר, יכולים לדעת בנקל כמה הם חייבים. נקרא לזה מצב א'.

כעת נדמיין את אותה המדינה, אבל הפעם מערכת מסים עמוסה ומסובכת, מלאה במכשולים ביורוקרטיים שונים ומשונים. במה מדינה כזו תהיה שונה ממצב א'? ראשית דבר, ברור שמערך הפקידים יהי גדול יותר, שכן יש יותר ניירת ודסרים הדורשים טיפול. ולכן מיד נוכל להגיד שאם התקבולים כעת זהים לתקבולי מס במצב א', התקציב נמוך יותר כי המערכת הפקידותי נוגס בו. בשלב זה, כשהבדלים טרם נערמו, נקרא למדינה חדשה מצב ב-1. במצב זה נוכל להניח, שמאחר והתקבולים ממס זהים למצב א', כמות הכסף שמפרישים היצרנים והסחורים זהה למצב א'. מה שיכול לקרות, הוא שיצרנים שונים יגלו, שאם יעסיקו "יועץ מס", אדם שמומחה בלסדר דיווחים פיננסיים, לשבת במסדרונות הביורוקרטיים ולעשות את שאר הלולאות באוויר, במקרה כזה כמות תקבולי המסים תתחיל לרדת. אבל זה לא משחק סכום אפס, אלא גרוע מכך. לו היה זה משחק סכום אפס, הרי שהכסף היה או אצל רשות המסים או אצל יצרנים. פה כל גרוש שנחסך ממס - יועצים נוגסים בו. מבחינת כוח אדם ותעסוקה במשק במצב החדש הכל גם לא וורוד- יש עליה במועסקים, אבל המועסקים החדשים לא עוסקים לא בייצור, לא בשיווק, ולא במו"פ. הם עסוקים בלשבת במסדרונות ביורוקרטיים ובלגהץ גיליונות אלקטרוניים. נקרא למצב זה ב-2.

נסכם את הבדלים בין מצב א' לב-2ץ יש יורת פקידים, פחות תקבולי מס ועוד פחות תקציב, כוח אדם מתבזבז על עובדות לא יצרניות, היצרנים מרוויחים יותר, אבל לא יותר מאשר אם במצב א' היו עושים להם הנחת מס מקבילה. 

מכאן לניבוי כלכלי, שהרי תכלית כל מודל הוא ניבוי מציאות. בפראפרזה על איין ראנד, אם אנו רואים עליה במעמד המאכערים, אם יותר ויותר אנשים עסוקים בלקדם דברים במקום לייצר דברים, הרי שהמערכת מאוד חולה. 

מה לעשות? שני פתרונות קיימים בעולם. הפתרון העולה מתוך המודל הוא צמצום הביורוקרטיה ורפורמה במס. אלא שצעד זה אין לו את הזוהר של "צדק חברתי", והביורוקרטיה תתנגד לו מכל וכל, שהרי הוא גוזל את לחם חוקה. פתרון הרבה יותר פופולרי הוא להטיל דופי חוקי ומוסרי ביועצי המס, ולהכריז עליהם ובמרומז- על מעסיקיהם כעל חלאות המרוויחות מגזל כספי המסים השייכים למדינה, ולחוקק חוקים המגבילים את פעולתם. 

 תומכי חקיקה זו נוהגים להגיד שאמנם מדובר בטיפול בתסין ולא בבעיה, אבל גם טיפול בתסמין הוא עדיף מאי-עשייה. דברים אלה תמוהים ביותר. ה"תסמין"המדובר הוא אנשים הפועלים כחוק ומסייעים ליצרנים המבקשים לשלם מס כחוק לעבור את המכשולים ביורוקרטיים. די ברור שאלמלא קיומם, אם המדינה הייתה קרובה יותר למצב א' מאשר לכל הב', היצרנים הפועלים בסביבה תחרותית לא היו מבזבזים משאבים על אנשים שלא תורמים דבר לתהליך היצור והשיווק. מכאן שברור שכל עוד שורש הבעיה - הביורוקרטיה, לא תעבור טיפול ראוי, פתרון השני לא רק שלא יטיב עם הציבור, אלא יריע בפועל את מצבו. 

המסקנה מכל האמור לעיל ברורה: ארגון המבקש את טובת האזרחים, אל לו לתמוך בחוקים כאלה. אם ברצונו לעזור, עליו לדרוש טיפול בשורש הבעיה, ולא לפגוע בפתרונות לבעיה שצצו בנתיים.

אין תגובות:

Ludwig von Mises Institute on Facebook