בהתחלה היה רליטובא, האחד. ורליטובא יצר את דארא, העולם, ושם בו צמחים רבים ויצורים שונים ביבשה בים ובאוויר. אבל רליטובא רצה חברה לעצמו, וכך פנה לראשונה, ויצר בקוטב הצפוני את יצורים הראשונים בעלי התבונה, את הדיאי. הם נעורו ללא כל היסטוריה, ללא טבע ביולוגי, ובלי יצורים תבוניים בעולם זולתם. כל אחד ואחד מהם היה עצמאי לגמרי, ולא פנה לזולתו אלא לצורך שעשוע בלבד. רליטובא היה מרוצה, אבל הבין כי חיפש דבר מה שונה: ליצורים הללו לא היה שום רצון בחברים, וכך הוא עדיין היה לבד.
וכך, בקוטב הדרומי של דארה, הוא יצר עוד גזע של יצורים תבוניים, את האיינמהיטה. המודעות שלהם היתה קשורה קשר הדוק להוויתם הגופנית, והוויה זו לקיומם בקולקטיב שהם קרא ולו קויאלינאכט, לו הוקדשו כל חייהם. הם חסרו כל אינדיבודואליות, ולא הכירו כל טובה זולת טובת הכלל. הקויאלינאכט היה מקריב בשמחה רבים מהם כדי להציל את עצמו. רליטובא היה מרוצה, אבל הבין כי חיפש דבר מה שונה: ליצורים הללו כמעט ולא היתה שום עצמאות, לא היתה להם אישיות, כדי שיהיו לו לחברה.
וכך פנה רליטובא אל קו המשווה, ושם הוא יצר את הגזע השלישי, את הפיר. ולתוכם נסך רליטובא משהו מן הדיאי, ומשהו מן האיינמהיטה. הם נעורו לחיים כישויות חופשיות ועצמאיות, אבל עם תחושה חזקה של מחויבות לבני-מינם, ותשוקה עזה לחברות. הם חיו באופן שאיזן בין העצמאות לסולידריות, כך שאם, למשל, הצייד שהיה חוזר מין הצייד היה מחלק את רוב שללו בין האחרים איתם הוא גר, אבל זכה לשמור את החלקים המובחרים לעצמו, כפרס על ההצלחה בציד. אלו שיכלו לצוד וללקט נתפסו כבעלי מחויבות להאכיל את שלא היו מסוגלים לעשות זאת, כמו הזקנים והחולים. אם ילד התייתם, היה ברור לכל כי על השבט למצוא פתרון כיצד לגדל אותו. וכל מי שסירב לכבד את המנהגים הללו סבל מעונשים, ובסופו של דבר גורש מהשבט. אבל היה מקום נרחב לאינדיבידואליות: כל אחד מבני השבט היה לו אישיות, וכל אחד שר, רקד, וכן הלאה באופן ייחודי לו. וכן היה מקום גםלרכוש הפרטי: ביתו של איש, חניתו של איש, או איזה קמע אישי.
כעת, בגלל שהם היו תערבת של הדיאי ושל איינמהיטה, הפיר חיו במתח מסוים, משל היו נמשכים בעת ובעונה אחת הן לקוטב הצפוני והן לקוטב הדרומי. בעוד שבדיוק המתח הזה הוא הפך אותם לבני-חברה שרליטובא חיפש כל כך,הוא גם גרם להם להיות חסרי-מנוח. וכך קרה שכאשר הם פרו ורבו, רבים מהם גם יצאו לנדוד על פני דארא. ובעת נדודיהם, חלק מהם הגיעו אל ארץ הדיאי בצפון, וחלק הגיעו אל ארץ האיינמהיטה בדרום, וכך,בסופו של דבר, פגשו הפיר את כל סוגי היצורים.
כשאלה מהפיר אשר פנו דרומה נתקלו באיינמהיטה, האיינמהיטה היו מזועזעים מהאידיבידואלית הבוטה והבלתי-מהוגנת שלהם. "הרי זה דוחה ביותר" הם אמרו לבני הפיר, "שאתם דבקים באופן כה אנוכי בכל אותם דברים המבדילים ביניכם, ולא מתמסרים באופן מלא אל הקויאלינאכט, שהוא הוא מקור החיים. זה שכל אחד שומר דברים לעצמו, ומחזיק ברכוש הפרטי האיום, הוא טעות תהומית. בכדי להפטר מכל המתח הזה בו אתם חיים כל הזמן, עליכם להתמסר באופן מלא אל הקויאלינאכט!"
ובגלל שהאיינמהיטה היו גזע עתיק יותר מהפיר, ובגלל שהצהרותיהם נאמרו בוודאות כה מוחלטת, רבים מן הפיר ניסו לחיות בקרבת הקוטב הדרומי. אבל בני הפיר באותם ישובים לא הפכו להיות כאלה של האיינמיטה כלל ועיקר, והמתח רק גבר. היות ולא היה זה טבעם של הפיר לחיות לגמרי למען השבט, דברים אלה נכפו עליהם, וכך עלו ביניהם אדונים, אשר התנשאו מעל שאר בני הפיר, ושיעבדו אותם. ואפילו כעבדים, הם לא שגשגו כפי שהיו כשחיו בדרך המתאימה לבני הפיר. וכך, כשעלה בידם, השבטים הללו הדיחו את אדוניהם, ונדדו חזרה צפונה אל הארצות המתאימות לחיים של הפיר.
כאשר בני הפיר האחרים פגשו את הדיאי, והללו היו מזועזעים מהקולקטיביזם הבוטה והבלתי-מהוגן שלהם. "הרי זה דוחה ביותר" הם אמרו לבני הפיר "שכל אותם הנזקקים, החולים והעניים, מעכבים אתכם כל כך מלהשיג את המיצוי המופלא של הייחודיות האינדיבידואלית שלכם! זה שהם מצפים מכם כי תחלקו איתם את פירות עמלכם האצילי בשל חולשתם הבזויה, הוא טעות תהומית. בכדי להפטר מכל המתח הזה בו אתם חיים כל הזמן, עליכם לעזוב את החלשים הללו לגורלם, ולהפוך להיות כמונו: חופשיים מכל התחייבויות, איש איש ומוסרו!"
ובגלל שהדיאי היו גזע עתיק יותר מהפיר, ובגלל שהצהרותיהם נאמרו בוודאות כה מוחלטת, רבים מן הפיר ניסו לחיות בקרבת הקוטב הצפוני. אבל הבני הפיר באותם ישובים לא הפכו להיות כאלה של הדיאי כלל ועיקר, והמתח רק גבר. היות ולא היה זה טבעם של הפיר לחיות מנותקים לגמרי מן השבט, היה עליהם ללכת נגד טבעם, ולהפוך לקשים, ואדישים, ולהתמלאות בתאוות הבצע. אבל ללא תמיכת הזולת, אשר מתו או גורשו, אפילו החזקים והקשוחים מבין הפיר הפסיקו לשגשג, והרגישו מועקה ובדידות בלבבם. וכך, נטשו רובם את הצפון הרחוק ונדדו חזרה דרומה אל הארצות המתאימות לחיים של הפיר.
אבל המתח עדיין קיים, ואפילו כיום יש רבים מבין הצעירים המחפשים מפלט ממנו בצפון הרחוק או בדרום הרחוק. למזלם של הפיר, יש בידם כעת חוכמה אותה חסרו כשהיו חדשים בדארא. היום ניתן להוכיח את אלה המרחיקים נדוד דרומה על ידי חוויותיהם של אלה שהיו שם לפניהם, וניתן לפתותם לחזור על ידי חזיון היופי של הצפון הרחוק. ואת אלה המרחיקים נדוד צפונה, ניתן להוכיח על ידי חוויותיהם של אלה שהיו שם לפניהם, וניתן לפתותם לחזור על ידי חזיון היופי של הדרום הרחוק. וכך הם ישובו אל החיים הנאותים, ולחיות כיאה לבני הפיר, ביחד ולחוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה