המאפיין הבולט והחיוני של חקר האדם הוא עיקרון הפעולה. פעילות אנושית מוגדרת פשוט כהתנהגות תכליתית. בכך היא נבדלת בצורה חדה מכל אותם התנועות המתוצפתות, אשר, מנקודת מבטו של האדם אינן תכליתיות. הללו כוללים את התנועות של החומר האַנְאוֹרְגָּנִי, ואלה מבוגי ההתנהגות האנושית שהן רפלקס טהור, תגובות בלתי רצוניות לגירויים מסוימים. פעילות אנושית, לעומת זאת, ניתנת לפירוש משמעותי על ידי בני האדם האחרים, שכן היא נשלטת בידי תכלית מסוימת עליה חושב האדם הפועל. (2) המטרה של פעולת האדם היא תכליתו; הרצון להשיג תכלית זו הוא המניע של האדם לביצוע הפעולה.
כל בני האדם פועלים מעצם קיומם, וטבעם כבני האדם. (3) איננו יכולים להעלות על דעתינו יצור אנושי שאינו פועל בצורה תכליתית, שאין לו מטרות שהוא מחפש להשיג ועושה מאמצים לכך. דברים שאינם פועלים, ולא מתנהגים בצורה תכליתית, כבר לא יכולים להיכלל בהגדרה של "אנושי".
האמת היסודית הזאת, האקסיומה הזאת של פעילות אנושית, יוצרת את המפתח למחקר שלנו. כל תחומה של פרקסאולוגיה, והחלק היותר מפותח שבה, הכלכלה, מבוסס על הניתוח של ההשלכות הלוגיות הנובעות מעיקרון זה (4). לא ניתן לערער או להפריך העובדה כי בני האדם פועלים מטבעם כיצורים האנושיים. להניח את ההיפך יהיה נונסנס. ההנחה ההפוכה, העדר התנהגות בעלת מניעים, תקפה רק לצמחים וחומר האַנְאוֹרְגָּנִי.
--------------
2) ר' עיל, [עמ' 11 במהדורה המקורית]; F.A. Hayek, “The Facts of the Social Sciences,” in Individualism and Economic Order (Chicago: University of Chicago Press, 1948), pp. 57–76; Hayek, The Counter-Revolution of Science (Glencoe, Ill.: The Free Press, 1952), pp. 25–35; Edith T. Penrose, “Biological Analogies in the Theory of the Firm,” American Economic Review, December, 1952, pp. 804–19, בייחוד 818–19.
3)ר' אריסטו, אתיקה ניקומאכית, ספר ראשון, בייחוד פרק 7.
4) פרק זה מכיל רק את הפיתוח של ההשלכות הלוגיות מקיומה של פעילות אנושית. בפרקים הבאים, הפיתוח הנוסף יעשה עם מעט מאוד הנחות עזר נוספות. ר' נספח, וכן Murray N. Rothbard, “Praxeology: Reply to Mr. Schuller,” American Economic Review, December, 1951, pp. 943–46; and “In Defense of ‘Extreme Apriorism,’” Southern Economic Journal, January, 1957, pp. 314–20
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה