[פרקסאולוגיה] גורמי הפעולה

הפעולה הרצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה. מיזס מבדיל בספרו בין אינסטינקט/רפלקס, לבין פעולה רצונית. הראשונים לא דורשים קוגניציה, ומתבצעים ללא הפעלתו של השכל האנושי. פעולה רצונית, לעומת זאת, היא הביטוי הסופי של בחירה וההעדפה של האדם הפועל. ואילו בחירה והעדפה הנן נגזרות של פרדיגמה. פעולת אדם, לפי מיזס, קשורה בשלושה גורמים. ראשית, בתחושת האי נוחות (מיזס מתייחס לAN ESSAY CONCERNING HUMANE UNDERSTANDING של לוק, ספר שני פרק21). שנית, תמונת דמיון ברורה של המצב המתוקן, ושלישית, ציפיה כי פעולה רצונית מסוימת תסיר או תקל את האי נוחות.
והרי שלושת הגורמים קשורים לפרדיגמה: אי-נוחות מתהווה כאשר הקלט הקוגניטיבי מוסר מידע שמתנגש עם הפרדיגמה. לוק עצמו, בהגדירו כאב ועונג כותב כי אין רק הכוונה לכאב פיזי, אלא לכל אי-נוחות שמקורה בחושה או במחשבה. ואפילו אי-נוחות פיזית, כגון כאב, עדיין קשורה לפרדיגמה – הפרדיגמה מכתיבה את ההתיחסות לכאב, כמו התעלמות, הדחקה בכח. אם אי-הנוחות הפיזית כה גדולה, עד שאין האדם יכול להשתמש בקוגניציה שלו, הרי שהוא לא מסוגל לפעולות רצוניות.
תמונת דמיון של המצב האופטימלי, מסתמכת על המידע האסוף בפרדיגמה, ואילו הציפיה לתוצאה בנויה ל הקשרי "סיבה-תוצאה" של הפרדיגמה. לכן פעולה רצונית אינה אפשרית ללא פרדיגמה.
פעולה, כמו שאמרנו, הינה בחירה – כלומר מעשה של מימוש העדפה. זה מחזיר לתמונה גורם שהזכרנו בתחילת דברינו, הקוגניטיביות של האדם. הפרדיגמה סיפקה לאדם את תמונת הדמיון של המצב האופטימלי, וכן פעולות שהמסובב להן -התקרבות למצב האידיאלי. אבל היא גם סיפקה חלופות שונות,צעדים שונים. זהו תרגיל ידוע בנושא בחירה שמוצג לכלכלנים בתחילת דרכם. כמות המשאבים של האדם מוגבלת. זמנו מוגבל,כוחו מוגבל, יכולת החשיבה שלו מוגבלת. נקיטת פעולה מסוימת תהפוך פעולות אחרות לבלתי זמינות. כל פעולה כרוכה בוויתור. נוצר מצב בו כל פעולה רצונית כרוכה בוויתור. אבל קיומו של ויתור קשור בבחירה. ובחירה בהעדפה. זו הסיבה מדוע הצהיר מיזס כי כלכלה היא מקרה פרטי בתיאוריה כללית של בחירה והעדפה. כלכלה פשוט הכי מוכרת וגם יותר כמיתה, שכן היא מתחקה אחר תוצאות הפעולות האנושיות. והרי תוצאות הללו ניתנות לתצפות, תיעוד ומעקב.
האדם, כדי לפעול מעריך בעזרת הגורם הקוגניטיבי אפשרויות שונות שהפרדיגמה סיפקה. תוצאה -סילוק האי-נוחות, התקדמות לאושר, או כל יעד אחר שנמצא בתמונת הדמיון, קשורה בשני הגורמים כאחד. מכאן,אנו מסיקים שתי דרכים עיקריות להשפיע על פעולתו של אדם – השפעה על הפרדיגמה והשפעה על הקלט הקוגניטיבי. שינוי בפרדיגמה מתרחש כאשר ממים חדשים, או מבנים ממטיים חדשים משלובים בפרדיגמה. שינוי בקלט הקוגניטיבי, יתרחש בשינוי הנסיבות, כלומר כאשר המידע המסופק ישתנה או כאשר תשתנה דרך הקליטה – למשל תחת השפעת חומרים נרקוטיים. זה האחרון נפסל מבחינתינו, הרי אז נפגעת הרציונאליות של האדם. פעולה רצונית, איפוא, מתרחשת באינטראקציה בין העולם החיצוני, שקראנו לו עד כה נסיבות, כפי שמדווח על ידי הקלט הקוגניטיבי, לבין הפרדיגמה.