מיזס- מבוא - II. בעיות אפיסטמולוגיות של התאוריה הכללית של הפעילות האנושית.

כל דבר נראה בעייתי במדע החדש. המדע היה זר במערכת המסורתית של הידע; האנשים התבלבלו ולא ידעו כיצד לסווג ומקם אותו כראוי. אבל מאידך, הם ביו בטוחים כי הכללת הכלכלה בקטלוג הידע האנושי לא דרשה סידור מחדש או הגדלה של המערכת כולה. הם חשבו את מערכת הסיווג שלהם לשלמה. ואם הכלכלה לא התאימה, האשם היה יכול להיות על הטיפול הבלתי-מספק שהכלכלנים העניקו לבעיות שלהם.
לבטל לגמרי את הוויכוחים אודות התמצית, הטווח, והאופי הלוגי של כלכלה כקשקושים סכולסטיים של פרופסורים פדנטיים הינו אי-הבנה גמורה לגבי משמעותם. שגיאה נפוצה ביותר היא כי בעת שהפדנטים מבזבזים את זמנם בדיבורים חסרי משמעות על המתודה המתאימה ביותר, מדע הכלכלה עצמו ממשיך בשקט בדרכו, אדיש לדיבורי סרק. במהלך הMethodenstreit בין הכלכלנים האוסטריים לבין האסכולה ההיסטורית הפרוסית, "שומרי הראש האינטלקטואליים של בית הוהנצולרן" מטעם עצמם, ובדיונים בין האסכולה של ג'ון בייטס קלארק לבין הכלכלה המוסדית האמריקאית עמד על הפרק הרבה יותר מאשר השאלה איזו מהפרוצדורות פורייה יותר. הנושא האמיתי היה הלגיטימיות הלוגית והתשתית האפיסטמולוגית של מדע הפעילות האנושית. החל ממערכת אפיסטמולוגית לה הייתה החשיבה הפרקסאולוגית לזרה, והחל מהגיון אשר הכיר כמדעי - פרט ל לוגיקה ומתמטיקה - רק מדעי הטבע האמפיריים ואת היסטוריה, מחברים רבים ניסו להכחיש את הערך והתועלת של התיאוריה הכלכלית. היסטוריציזם התכוון להחליפה בהיסטוריה כלכלית; פוזיטיביזם המליץ להחליפה במדע חברתי מדומה אשר יאמץ אץ מבנה הלוגי ואת דפוסי המחקר של מכאניקה של ניוטון. שתי האסכולות הסכימו על דחייה רדיקלית של כל הישגי המחשבה הכלכלית. הכלכלנים לא יכלו לשתוק בפני כל אותן התקפות.
הקיצוניות של ההשמצה הסיטונאית נמוגה במהרה בפני ניהיליזם הרבה יותר כללי. מאז ומעולם קבלו האנשים במחשבותיהם בדיבורם ובמעשיהם את אחדות והבלתי-השתנות של ההיגיון האנושי כעובדה שאין עליה עוררין. כל המחקר המדעי הושתת על הנחה זו. אבל בדיונים אודות האופי האפיסטמולוגי של הכלכלה, דחו המחברים לראשונה אף את ההנחה הזאת. מרקסיזם, למשל, קובע שחשיבתו של האדם נקבעת על ידי השתייכות המעמדית. כל מעמד חברתי יש לו הגיון משלו. תוצר המחשבה אינו, אפוא, אלא "מסווה אידיאולוגי" של האינטרסים המעמדיים האנוכיים של החושב. משימתה של "סוציולוגיה של הידע" לחשוף פילוסופיות ותיאוריות מדעיות ולגלות את ריקנותן ה"אידיאולוגית". כלכלה הינה המצאה "בורגנית", הכלכלנים הינם "מלחכי פנכה" של הקפיטל. רק חברה חסרת מעמדות תחליף באמת את כל השקרים ה"אידיאולוגיים".
הפולילוגיזם הזה נלמד בהמשך מצורות נוספות. היסטוריציזם גורס כי המבנה הלוגי של המחשבה והפעילות האנושית נתון לשינוי במהלך ההתפתחות ההיסטורית. פולילוגיזם גזעי משייך לכל גזע הגיון משלו. ולבסוף יש את האירציונליזם, הטוען כי ההיגיון אינו כשיר לבאר את הכוחות האירציונליים אשר קובעים את ההתנהגות האנושית. דוקטרינות מעין אלה נוגעות הרבה מעבר לגבולות הכלכלה. הם מטילים ספק לא רק בכלכלה ופרקסאולוגיה, אלא בכל הידע וההיגיון האנושי בכלל. הם מתייחסים למתמטיקה ופיזיקה כמו אל הכלכלה. נראה, אפוא, כי המטלה של הפרכת הדוקטרינות הללו לא נופלת על ענף אחד מסוים של ידע, אלא על אפיסטמולוגיה ופילוסופיה. דבר זה תומך בגישתם של אותם כלכלנים אשר ממשיכים בשקט את מחקרם בלי להתעמק בבעיות אפיסטמולוגיות ובהתנגדויות העולות מצד פולילוגיזם ואירציונליזם. הפיזיקאי מתייחס לכך שמישהו מכנה את התיאוריות שלו כבורגניות, מערביות, או יהודיות; על זו הדרך על הכלכלן להתעלם מהשמצות . יש לתת לכלבים לנובח ולא לשעות ליללותיהם. ראוי לו לזכור את מאמר שפינוזה: Sane sicut lux se ipsam et tenebras manifestat, sic veritas norma sui et falsi est.
ועדיין המצב בנוגע לכלכלה שונה מזה של מתמטיקה ומדעי הטבע. פולילוגיזם ואירצינליזם תוקפים את הכלכלה ואת פרקסאולוגיה. בעוד שהם מנסחים את הצהרותיהם בצורה כללית כדי להתייחס לכל ענפי הידע, הרי שמטרתם האמיתית היא מדע הפעילות האנושית. הם טוענים כי המאמינים שמחקר מדעי יכול להגיע לתוצאות התקפות בשביל בני-האדם ב כל התקופות, מכל הגזעים ומכל המעמדות החברתיים משלים את עצמם. הם מוצאים הנאה בגינוי תיאוריות פיסיקליות וביולוגיות כבורגניות או מערביות. אבל אם פתרון בעיות פרקטיות דורש יישום של אותן דוקטרינות מושמצות, הם שוכחים חיש-מהר את הביקורת. הטכנולוגיה ברוסיה הסובייטית מנצלת ללא משים בכל תוצאות המחקר של פיזיקה, כימיה וביולוגיה בורגניות משל היו נכונות לכל המעמדות. המהנדסים והפיזיקאים הנאציים לא נמנעו מלהשתמש בתיאוריות, תגליות והמצאות של גזעים ואומות "נחותים". התנהגות של בני-האדם מכל הגזעים, אומות, דתות, קבוצות לשוניות ומעמדות חברתיים מורה בבירור כי הם אינם תומכים בדוקטרינות של פולילוגיזם ואירציונליזם ככל שזה קשור בהגיון מתמטיקה ומדעי הטבע.
אך המצב שונה בתכלית בנוגע לכלכלה ופרקסאולוגיה. המניע העיקרי לפיתוחן של דוקטרינות הפולילוגיזם, היסטוריציזם והאירצינליזם היה לספק הצדקה לביטול השפעות המחקר הכלכלי בקביעת המדיניות הכלכלית. הסוציאליסטים, הגזענים, הלאומנים והאטטיסטים כשלו במאמציהם להפריך את התיאוריות של הכלכלה ולהוכיח את צדקת הדוקטרינות הכוזבות שלהם. תסכול זה בדיוק הוא שגרם להם לדחות את כל היסודות הלוגיים והאפיסטמולוגיים עליהם מתבסס כל ההיגיון האנושי הן בחיי היומיום והן במחקר המדעי.
לא ניתן להפטר מהתנגדויות ההלו רק בשל המניעים הפוליטיים אשר יצרו אותן. לשום מדען אין זכות להניח מלכתחילה כי גינוי ממצאיו חסר משמעות רק בשל כך שהמבקרים נגועים בהשתייכות מפלגתית ורגשות עזים. חובה עליו לענות לכל מבקר ללא קשר למניעיו או לרקע שלו. כמו כן בלתי אפשרי לשקוט בפני דעה רווחת כי משפטי הכלכלה תקפים אך ורק תחת הנחות היפותטיות אשר מעולם לא התממשו בחיים האמיתיים, ולכן אין בהם תועלת להבנת המציאות. מוזר, אבל נראה שמספר אסכולות מסכימות לדעה זו, ועדיין ממשיכות בשקט לצייר את העקומות ולחשב נוסחאות. הם לא שמים לב למשמעות מחקרם והקשר שלו לעולם של חיים ופעילות אמיתית.
גישה זו היא, כמובן, חסרת-שחר. המטלה הראשונה של כל מחקר מדעי הינה תיאור והגדרה ממצים של כל המצבים וכל ההנחות תחתם ממצאיו השונים הם בעלי-תוקף. זוהי טעות לקבוע את פיזיקה כמודל ודפוס למחקר כלכלי. אבל אלו השוגים בכך היו צריכים ללמוד דבר אחד לפחות: ששום פיזיקאי אף פעם לא האמין שבירור של חלק מההנחות והתנאים של משפטים פיזיקאליים הינו מחוץ לטווח המחקר הפיזיקאי. השאלה העיקרית עליה הכלכלה אמורה לענות היא מה היחס בין משפטיה למציאות של הפעילות האנושית, שתפיסתה השכלית היא המושא של המחקר הכלכלי.
לכן מוטל על הכלכלה לעסוק בעומק הטענה כי ממצאיה תקפים אך ורק בשביל המערכת הקפיטליסטית של התקופה ליברלית של התרבות המערבית - תקופה הקצרה שכבר תמה. חובת הבחינה של התנגדויות שונות מצדדים שונים נגד התועלת שבשימוש בתיאוריות הכלכליות לברור של בעיות הפעילות האנושית אינה מוטלת על שום ענף ידע זולת הכלכלה. מערכת החשיבה הכלכלית חייבת להבנות כך שתהיה חסינה כנגד כל ביקורת מצד האירציונליזם, היסטוריציזם, פאנפיזיקליזם, ביהביוריזם וכל צורות אחרות של פולילוגיזם. מצב בו אין יום שלא צצות טענות חדשות שנועדו לקדם את האבסורד וחסר התועלת שבכלכלה, ואילו הכלכלנים מעמידים פנים שדבר אינו מתרחש, בלתי נסבל הוא.
כבר לא מספיק לטפל בבעיות כלכליות בתוך המסגרת המסורתית. יש צורך לבנות את תיאוריה הקטלאקטית על יסודותיה האיתנים של התיאוריה הכללית של ההתנהגות האנושית, הפרקסאולוגיה. מהלך זה לא רק יגן עליה כנגד הרבה ביקורות כוזבות אלא גם יבאר בעיות רבות, שעד כה לא אובחנו בצורה מספקת, קל וחומר נפתרו בצורה ממצה. וביניהן , במיוחד, הבעיה היסודית של החישוב הכלכלי.