יום חמישי, 7 באפריל 2011

ג'ין קלהאן -כלכלה לאנשים אמיתיים - פרק 1


פרק 1
מה קורה פה?
על טבעו של מדע הכלכלה
[מדע הכלכלה] הנו בעל אופי אוניברסלי , והוא אנושי באופן פשוט ומוחלט.”
    -לודוויג פון מיזס "פעילות אנושית"
מה אנחנו חוקרים?
כאשר אנחנו ניגשים פעם ראשונה בחיים למדע מסוים, אנו רוצים לדעת מה הוא חוקר. דרך נוספת לגשת לנושא זה היא לשאול, "על סמך אלו הנחות יסוד הוא בוחן את העולם?" כצעד ראשון בהתמודדות עם נושא חדש, אתם בדרך כלל מנסים לקבל מושג במה מדובר. לפני שתקנו ספר על ביולוגיה, אתם מחליטים כי אתם הולכים לקרוא על יצורים חיים. בתחילת קורס בכימיה, אתם מגלים כי אתם צפויים ללמוד על הדרכים בהם החומרים מתרכבים בצורות שונות.
אנשים רבים מרגישים שהם מכירים את הכלכלה באופן כללי. אבל אם תשאלו אותם, תמצאו כי יש להם קושי בהגדרת הנושא. "זהו חקר הכסף" יאמר לכם פלוני. "זה משהו על עסקים, רווח והפסד, וכיו"ב יטען אלמוני. "לא, מדובר שם על הדרכים בהם ההון מתחלק בחברה" יקבע עוד מישהו. "טעות! זהו חיפוש אחר דפוסים מתמטיים אשר מתארים שינויים במחירים" יתעקש הרביעי. פרופ' ישראל קירז'נר (Israel Kirzner) מציין בספרו "נקודת מבט כלכלית"("The Economic "Point of View) כי אפילו בין הכלכלנים המקצועיים יש "סדרה של ניסוחים של נקודת המבט הכלכלית המדהימים בגיוונם".
הסיבה העיקרית לבלבול היא שמדע הכלכלה הוא אחד המדעים היותר צעירים מבין אלה הידועים לבני-האדם. וודאי, שבאותן המאות שעברו מאז קבלה הכלכלה הכרה כתחום נפרד התרבו ענפים שונים של מדעים קיימים. אבל, ביולוגיה מולקולרית, לדוגמה, היא חטיבה של ביולוגיה ולא מדע חדש לגמרי.
הכלכלה, לעומת זאת, היא שונה. קיומה של הכלכלה כמדע עצמאי מתחיל מהגילוי של סדירות ניתנת לחיזוי של יחסי הגומלין בין בני האדם בחברה, ושסדירות זו מופיעה בלי שמישהו תכנן אותה.
תפיסה ראשונית של חוקיות זו, הנפרדת הן מן הקביעות המכניסטית של היקום הפיזי, והן מן התכניות של הפרט המודע המסוים, הביאה אל התודעה המדעית המערבית את המושג "סדר ספונטני" (spontaneous order ) . לפני הופעתה של הכלכלה כמדע, כולם פשוט הניחו שאם מצאנו סדר בדברים, אז הדברים האלה סודרו על ידי מישהו - האל במקרה של חוקי פיזיקה ואנשים מסוימים במקרה של חפצים מעשי ידי אדם ומוסדות חברתיים.
פילוסופים חברתיים מוקדמים הציעו תכניות שונות לארגון החברה האנושית. אם התכנית לא הצליחה, היוצר שלה הניח באופן כללי כי השליטים או האזרחים לא היו מספיק מוסריים כדי שהדברים יסתדרו. כלל לא עלה על דעתו שהתכנית שלו עמדה בסתירה לחוקים האוניברסליים של הפעולה האנושית ולא הייתה מצליחה, יהיו המשתתפים מוסריים ככל שיהיו.
עלית חירות הפרט, שהחלה באירופה במהלך ימי הביניים והגיעה לשיאה במהפכה התעשייתית חשפה את החור הענק במערכת הידע הקיימת. העצמאות של החברה המערבית מרודנות השליטים הלכה וגדלה. ההגבלות על הייצור נפלו אחת אחרי השניה. הכניסה לתחומי מסחר כבר לא הוגבלה על ידי השליטה הקפדנית של הגילדות. ואף על פי כן נראה כי התקיימו נגרים, נפחים, בונים וכיו"ב בדיוק בכמות הנכונה. כבר לא נדרש רישיון מלכותי כדי להיכנס לתחום הייצור. ולמרות שכל אחד יכל לפתוח מבשלת שיכר, העולם לא הוצף בבירה. ושוב, הכמות שהוכנה נראתה סבירה. גם בלי שאיש יכין תכנית ליבוא סחורות אל תוך העיר, שלל המוצרים שהגיעו אל שערי העיר נראה די נכון. במאה ה19, העיר הכלכלן הצרפתי פרדריק בסטייה (Frédéric Bastiat) על הפלא של תופעה זו בקוראו : "פריז ממשיכה לאכול!" הכלכלה לא יצרה סדירות זו, ואף המשימה להוכיח את קיומה אינה מוטלת על הכלכלה - אנו רואים אותה לפנינו מדי יום ביומו. אבל הכלכלה חייבת להסביר איך הסדירות נוצרת.
מדענים רבים תרמו לתובנה המתפתחת כי הכלכלה היא דרך חדשה לבחינת החברה. שורשיה של המחשבה הכלכלית עמוקים יותר משנהוג לחשוב, ומגיעים בוודאות עד למאה ה15, כשהעבודה שנעשתה על ידי הסכולסטיקנים המאוחרים (Late Scholastics) באוניברסיטת סלמנקה (Salamanca) בספרד גרמה מאוחר יותר לכלכלן יוזף שומפטר (Joseph Schumpeter) לכנותם הכלכלנים הראשונים.
אדם סמית (Adam Smith) אולי לא היה הכלכלן הראשון, כפי שלפעמים מכנים אותו. אבל הוא, יותר מכל פילוסוף חברתי אחר, הפיץ את הרעיון שבני האדם, חופשיים להשיג את מטרותיהם, ייצרו סדר חברתי שאיש מהם לא תכנן מראש. כמו הניסוח המפורסם של סמית בספר "עושר העמים" ("The Wealth of Nations"), האדם החופשי פועל כאילו הוא "מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו."
הכלכלן האוסטרי לודוויג פון מיזס כתב ביצירת הפאר שלו, "פעילות אנושית", כי פתאום בני האדם:

"
למדו לתדהמתם שיש נקודת מבט נוספת שאפשר להסתכל ממנה על הפעולות האנושיות מלבד טוב ורע, הוגן ולא הוגן, צודק ולא צודק. במהלך האירועים החברתיים רווחת סדירות של תופעות אליה חייב האדם להתאים את פעולותיו אם ברצונו להצליח."
מיזס מתאר את הקשיים הראשונים בניסיון לקבוע את טבעו של מדע הכלכלה:
"במדע החדש הכל נראה בעייתי. הוא היה נטע זר בתוך המערכת המסורתית של הידע; האנשים היו אובדי עצות ולא ידעו כיצד לסווג אותו ולהקצות לו את המקום הראוי. אך מצד שני הם היו משוכנעים שהכללת הכלכלה בקטלוג של הידע האנושי אינה דורשת סידור מחדש או הרחבה של המערכת כולה. הם חשבו שמערכת הסיווג שלהם שלמה. אם הכלכלה לא מוצאת שם את מקומה, האשמה יכולה להיות נעוצה רק בטיפול הבלתי-מספק שהעניקו הכלכלנים לבעיות שלהם.” ("פעילות אנושית”)
בשביל רבים, תחושת התדהמה התחלפה במהרה בתסכול. היו להם רעיונות על שינויים חברתיים, וכעת הם גילו כי מדע הכלכלה החדש עומד בדרכם. הכלכלה לימדה את הרפורמיסטים הללו כי
כמה מהתכניות לשינוי חברתי יכשלו ללא קשר לאיכות הביצוע, כי הם עמדו בסתירה לחוקי יסוד של יחסי גומלין בין בני האדם.
לאחר שנבלמו על ידי הישגיהם של הכלכלנים הראשונים, חלק מהרפורמיסטים, כגון קרל מרקס, ניסו לבטל את הנושא כולו. כלכלנים, גרס מרקס, פשוט תיארו את החברה כפי שהם מצאו אותה תחת שליטתם של הקפיטליסטים. אין אמיתות כלכליות שתקפות לכל בני האדם בכל זמן ובכל מקום; ובמיוחד החוקים אשר נוסחו על ידי האסכולה הקלאסית, בידי סופרים כגון סמית, תומס מלתוס (Thomas Malthus) ודוד ריקארדו (David Ricardo) , לא יהיו תקפים לגבי אלה החיים באוטופיה הסוציאליסטית העתידית. למען האמת, אמרו המרקסיסטים,ההוגים האלה לא היו אלא מצדיקי ניצול ההמונים בידי המיעוט העשיר. הכלכלנים הקלאסיים היו, אם נתנסח בסגנון המרקסיסטים הסיניים , הכלבים המשרתים את החזירים מחרחרי-המלחמה האימפריאליסטיים.
גודל ההצלחה, אשר מרקס וחבורתו הצליחו להשיג בחותרם תחת יסודות מדע הכלכלה מראה את השבריריות של היסודות הללו. הכלכלנים הקלסיים גילו אמיתות רבות, אבל הם נפגעו מסתירות מסוימות בתאוריות שלהם, כגון חוסר יכולת לבנות תאוריית ערך עקיבה. (נתייחס לקושי מסוים זה בפירוט בהמשך.)
היה זה מיזס, אשר בנה מחדש, כשהוא ממשיך עבודות של כלכלנים אוסטריים מוקדמים כמו קרל מנגר, את הכלכלה "על היסודות האיתנים של התאוריה הכללית של הפעולה האנושית".
לצורך הדיון יכול להיות חשוב להבדיל בין המדע הכללי של הפעולה האנושית, אשר מיזס קרא לו "פרקסאולוגיה" (Praxeology), ובין "כלכלה" כענף של מדע זה אשר עוסק בחליפין. אבל, היות והמושג "פרקסאולוגיה" לא זכה לשימוש נרחב, וההבחנה המבדלת בין הכלכלה ליתר הפרקסאולוגיה אינה חשובה בספר מבוא, אני אשתמש ב"מדע הכלכלה" כשם לכל מדע הפעולה האנושית. מיזס עצמו משתמש במושג זה כך: "מדע הכלכלה ... הינו תאוריה של כלל הפעולה האנושית, המדע הכללי של הקטגוריות הבלתי-משתנות של הפעולה ושל פעולתם תחת כל התנאים המיוחדים שניתן לעלות על הדעת תחתם פועל האדם" ("פעילות אנושית")
למה מתכוון מיזס כשהוא אומר "פעילות אנושית"? ניתן לו לומר זאת בעצמו:
"פעילות אנושית היא התנהגות תכליתית. ואפשר גם לומר: פעולה היא רצון שבא לידי מימוש, היא חתירה לעבר מטרות ויעדים, היא תגובתו המשמעותית של האני לגירויים ולתנאים של סביבתו, היא הסתגלות מודעת של אדם למצב היקום שקובע את חייו.”
ברוח דומה הגדיר הפילוסוף הבריטי מייקל אוקשוט (Michael Oakeshott) את הפעולה האנושית כניסיון להחליף את מה שיש במה שצריך להיות בעיני האדם הפועל.
המקור של הפעולה האנושית הוא אי-שביעות רצון, או, אם תרצו לראות את חצי הכוס המלאה, הרעיון כי החיים יכולים להיות יותר טובים מאשר כעת. "מה שיש" נחשב לפגום במידת מה. אם אנחנו מרוצים לגמרי מהמצב כרגע, אין לנו שום מוטיבציה לפעול - כל פעולה יכולה להרע את המצב! אבל ברגע שאנחנו תופסים משהו בעולמינו שאנחנו חושבים שהוא פחות ממשביע רצון, עולה אפשרות שפעולה שתתקן את המצב.
למשל, אתם שוכבים לכם בערסל, מרוצים לגמרי מהעולם, נותנים לחיים לחלוף מעליכם. אבל מנוחתכם מופרת על ידי צליל זמזום. אתם מבינים כי וודאי הייתם מרגישים יותר רגועים אם הצליל היה מפסיק, ובמילים אחרות, אתם יכולים לדמיין נסיבות שאתם מרגישים שצריכות להיות. אתם חווים את הרכיב הראשון של הפעולה האנושית, אי שביעות רצון.
ברם, כדי לפעול, אי שביעות רצון אינה מפסיקה. ראשית, עליכם להבין את הסיבה לאי-נוחות. טוב, זהו הרעש, כמובן. אבל אנחנו לא יכולים להעלים את הרעשים בכוח הרצון. עלינו לגלות מה גורם לרעש. כדי לפעול, עלינו להבין שכל סיבה היא תוצאה של סיבה אחרת. עלינו להיות מסוגלים להתחקות אחרי שרשרת סיבה-תוצאה עד שנגיע למקום בו אנו מרגישים שההתערבות שלנו, הפעולה שלנו, ישבור את השרשרת ויעלים את את אי שביעות הרצון. אנחנו צריכים לראות את התכנית להתקדמות ממה שיש למה שצריך להיות.
אם הזמזום בא ממטוס החולף מעליכם, אתם לא תפעלו (אלא אם כן יש באמתחתכם תותח נ"מ, לא תוכלו לעשות דבר). עליכם להאמין שהפעולה שלכם יכולה להביא לתוצאה בעולמכם. כדי לפעול, אין הכרח כי יש צדק באמונתכם. האדם הקדמון האמין לעתים קרובות, כי קיום טקסים מסוימים יכולה לשפר את סביבתו, אולי להביא גשם בזמן בצורת או לגרום לעדרי החיות אותן הוא צד להתרבות. עד כמה שידוע לי הגישות הללו לא עבדו. אבל האמונה שהם יכולים, הובילו אנשים לפעול לפיהם.
אז אתם מסתכלים מסביב כדי לזהות את מקור הרעש ורואים יתוש. אולי אתם כן יכולים לעשות משהו בנידון- כמו למחוץ את היצור. אתם בוחנים תכלית, להיפטר מהיתוש. אתם רואים כי השגת התכלית תביא לכם תועלת - הרעש יעלם ותוכלו לנוח ללא הפרעה.
אז, יכולתם לקום ולהרוג את היתוש. אבל,כשיצאתם החוצה, הייתה לכם תכלית אחרת בראש - פשוט לרבוץ לכם בערסל. אתם מתמודדים כעת עם עוד מרכיב בפעולה האנושית - עליכם לבחור. להיפטר מהיתוש יהיה נהדר, בוודאי - אבל בשביל זה תצטרכו לקום.
איזה ביאוס. כל התועלת שאתם מצפים מהעלמות היתוש באה במחיר של לקום מהערסל. אם התועלת עולה על המחיר, תרוויחו מהפעולה.
אמנם אנחנו משתמשים במילה רווח בקשר להישג מוניטרי, אבל יש למושג זה משמעות רחבה יותר, כמו "מה טובה תצמח לו לאדם, אם ירוויח את כל העולם ויאבד את נפשו?" בכל הפעולות שאנו מבצעים, בין אם אנחנו קונים מניות או פורשים להרים לעשות מדיטציה, אנחנו מכוונים לרווח במובן הזה.
בחירה כרוכה בשקילת כל האמצעים הנחוצים להשיג את התכליות שלנו. לא אכפת לי להיות האיש הכי חזק בעולם. אבל אם אני חושב על להשיג תכלית זו, אני חייב לחשוב על מה עלי לעשות כדי להשיג אותה. אצטרך להשיג ציוד לאימוני כוח, לקנות תוספי תזונה, ולהוציא שעות על גבי שעות כל יום באימונים מפרכים. בעולם שלנו דברים שאנחנו חפצים בהם לא מופיעים פשוט כי אנחנו רוצים. הרבה ממה שאנחנו רוצים, אפילו דברים שאנחנו צריכים כדי להישאר בחיים, ניתנים להשגה רק אחרי שהוציאו עליהם זמן ומאמץ. ציוד לאימוני כוח אינו נופל סתם מהשמים (תודה לאל!) ואם אני מוציא מספר שעות ביום בהרמת משקולות, אני לא יכול להוציא את השעות האלה בכתיבת ספר או במשחק עם ילדי.
לבני התמותה זמן הוא המצרך הנמצא במחסור תמידי. אפילו לביל גייטס חסר זמן. הוא אמנם יכול להרשות לעצמו לשכור מטוסים פרטיים הן לארובה שבאיים הקאריביים והן לטהיטי באותו בוקר ממש, אבל הוא עדיין לא יכול לטוס לשני המקומות בבת אחת! להיות אנושי הוא לדעת שימינו על פני האדמה ספורים ושעלינו לבחור כיצד להשתמש בהם. בגלל שאנחנו חיים בעולם של מחסור, שימוש באמצעים כדי להגיע לתכליות כולל עלויות. בשבילי, העלות של זמן המוקדש להרמת משקולות נקבעת לפי כמה אני מעריך את הדרכים האחרות בהן יכולתי להוציא את הזמן הזה.
מנקודת מבט של הכלכלה, הערך של תכליות מסוימות שאנו עשויים לבחור הוא סובייקטיבי. איש לא יכול לומר לי האם שעה שהקדשתי להרמת משקולות היא בעלת ערך גבוה יותר או נמוך יותר בשבילי מזו שהוקדשה לכתיבה. וכן אין דרך אובייקטיבית למדוד את ההפרש בהערכה שלי לפעולות האלה. איש לא המציא עדיין "מד-ערך". ביטויים כגון "הארוחה הזאת הייתה טובה כפליים מזו של אתמול" הם צורות דיבור בעלמא. הם לא רומזים על שום יכולת ממשית למדוד סיפוק. כפי שציין מאריי רות'ברד, הדרך לאמת את זה היא לשאול "כפליים של מה?" אין לנו אפילו יחידת מדידה לסיפוק.
האופי הסובייקטיבי של הערך היה אחת מהתובנות העיקריות של קרל מנגר. לכלכלנים הקלאסיים היווה הערך מעין פרדוקס. הם ניסו לבסס את תורת הערך על העמל המושקע בייצור הטובין, או בשימושיות של הטובין, באיזשהו קנה מידה אובייקטיבי. אבל חישבו על מקרה כה פשוט כמו מציאת יהלום בזמן הליכה בחוץ. שום עמל לא נדרש לייצר אותו, וכן אין הוא שימושי יותר, לפחות לצורך הקיום, מאשר כוס של מים. ועדיין היהלום באופן כללי נחשב כבעל ערך הרבה יותר גדול מכוס של מים. מנגר חתך את הקשר הגורדי על ידי ביסוס תורת הערך שלו על עובדה זו בדיוק - דברים הם בעלי ערך כי בני האדם מייחסים להם ערך.
הכלכלה האוסטרית לא מנסה להחליט האם הבחירה שלנו באשר לאילו תכליות להשיג היא נבונה. היא לא מנסה להגיד לנו שאנו טועים אם אנחנו מעריכים כמות מסוימת של נופש יותר מאשר כמות מסוימת של כסף. היא לא רואה באנשים יצורים שרק דואגים להשיג כסף. אין שום דבר "לא-כלכלי" אצל מישהו שמוותר על הון או משרה מכניסה כדי להיות נזיר.
שאלת קיומם של ערכים אובייקטיביים בכלל אינו מעניינה של הכלכלה. ושוב, אין פירושו של דבר כי הכלכלה האוסטרית עוינת לדת או מערכת אתית כשלהי. אני באופן אישי מכיר כלכלנים אוסטריים שהם נוצרים קתוליים, אתאיסטים, יהודים אורתודוקסים, בודהיסטים, אובייקטיביסטים, פרוטסטנטים, אגנוסטיקנים, ולו רק הכרתי עוד כלכלנים , אני בטוח שיכולתי להזכיר מוסלמים, הינדואיסטים וכו'. הכלכלנים צריכים, ובצדק, להשאיר השוואת ערכים לאתיקה, דת ופילוסופיה. כלכלה אינה תאוריה של הכל, אלא רק תאוריה של תוצאות של בחירה. בלימודי כלכלה אנחנו לוקחים תכליות אנושיות כנתונים מוחלטים. אנשים, באופן זה או אחר, בוחרים תכליות ופועלים להשיגן. מטרת המדע שלנו היא לחקור את התוצאות של העובדות הללו.
מיזס אמר בהקדמה ל"פעילות אנושית":
בחירה קובעת את כל ההחלטות האנושיות. כאשר אדם מקבל החלטה הוא בוחר לא רק בין חפצים ושירותים שונים. כל הערכים האנושיים מוצעים לבחירה. כל המטרות וכל האמצעים, עניינים חומריים וגם אידאלים, הגבוה והנמוך, האצילי והנבזי, כולם נערכים בשורה אחת ונתונים להחלטה הבוחרת דבר אחד ופוסלת אחר. שום דבר שהאדם שואף לו או מבקש להימנע ממנו לא נשאר מחוץ לסידור הזה לפי סולם ייחודי של דירוג והעדפה. תורת הערך המודרנית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את תחום הלימודים הכלכליים.”
למה אנחנו צריכים ללמוד כלכלה?

ברגע שהבנו מה הנושא שלנו, השאלה הבאה היא האם הוא ראוי ללימוד. בהתחשב בכך שבחרתם בספר זה, יש לכם מושג כלשהו שייתכן ויהיה זה שימושי. אבל אם אין לכם כוונה להיות לפרופסורים בכלכלה, אז מה תוכלו להשיג מלימוד הנושא?
אחד מהיתרונות של לימודי כלכלה הוא הבנה עמוקה יותר של מצבינו שלנו כבני אדם פועלים. למשל, אנשים נכשלים לעתים קרובות בחישוב העלויות של ההחלטות שלהם. ברגע שאנחנו מבינים שהעלויות שלנו נמדדות בחלופות אותן זנחנו, נוכל אולי לקבל מבט מאוד שונה על כמה מההחלטות היותר נפוצות.
בואו ניקח דוגמה פשוטה. כולנו מכירים מישהו שהשקיע זמן רב בפרויקט של שיפוץ מגוריו. יכול להיות שהוא עשה את זה למען הנאה גרידא. כלכלה לא תוכל לייעץ לו על משהו שיהיה מהנה יותר – הכלכלה אינה מדריך לשיפור עצמי!
אבל לעתים קרובות ה"עשה-זאת-בעצמך" יגיד כי הוא עושה את זה כדי "לחסוך כסף". "תראו", הוא יגיד לכם, "הגג היה עולה לי 5000$, אם הייתי פונה למומחה. אני עשיתי את זה תמורת 1000$ חומרים בלבד". כלכלן יכול להצביע על כך שהחישוב שלו מוטעה, וייתכן שהוא פעל בניגוד למטרתו שלו. הוא לא לקח בחשבון את ההזדמנויות עליהן הוא וויתר. אם המשימה לקחה לו 100 שעות, אותן הוא היה יכול להקדיש לעבודה בשכר, ולהרוויח 8000$ נוספים, הרי שהוא נחל הפסד כספי ענק בכך שעשה את העבודה בעצמו. הדוגמה הזאת נסובה סביב כסף, אבל במקרים אחרים, זוהי עלות פסיכולוגית שאנחנו נכשלים לקחת בחשבון. כאשר גבר נואף, אנחנו יכולים לתהות האם הוא חשב על כל העלויות הקשורות במעשה הבגידה.

אולי הוא דווקא כן לקח בחשבון, ובמקרה זה הכלכלה מפנה את הבעיה למוסר ולדת. אבל לעתים קרובות מדי האנשים לוקחים בחשבון את הרווח המידי הנראה לעין ונכשלים לקחת בחשבון את העלויות הפחות גלויות ורחוקות יותר. בסטייה התייחס לכך כבעיית מה שנראה ומה שאינו נראה. הוא הרגיש כי זוהי מטלה חשובה של הכלכלה ללמדנו "לא לשפוט דברים רק על סמך מה שנראה, אלא על סמך מה שאינו נראה".
יתרון נוסף בהבנת הכלכלה הוא שהדבר חיוני להערכת שאלות של מדיניות ציבורית. האם להעלות את שכר המינימום, לא לשנות אותו או אולי אפילו להעלימו לגמרי? האם נוכל להעלות את רמת החיים שלנו על ידי הגנה על תעשיות מקומיות? מה יהיו התוצאות של הפרטת ביטוח לאומי? כל אל שאלות כלכליות. יש אנשים שמרגישים כי שאלות כאלה צריכות להיפתר על בסיס "פרקטי", של כל מקרה לגופו. הם סולדים, לטענתם, משימוש בתאוריות לפתרון הבעיות. הכלכלן בריטי ג'ון מיינרד קיינס (Jonh Maynard Keynes) ראה את הטעות בחשיבה מעין זו:
"רעיונות הכלכלנים והפילוסופים הפוליטיים, בין כשהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב. אכן, העולם כמעט ואינו נשלט אלא בהם. אנשי מעשה, המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן, משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו.” (התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף)
כיצד עלינו ללמוד כלכלה?
השאלה הסופית איתה נתמודד כאן היא מה תהיה הגישה הכי טובה למדע שלנו. ההצלחה המזהירה של הפיזיקה והכימיה ב300 השנים האחרונות בשליטה על חומר ואנרגיה העלימה לעתים קרובות מאנשים את העובדה כי יש יותר מתשובה אחת אפשרית לשאלה זו.
אבל התבוננות במדעים מבוססים אחרים מראה כי זה המקרה. למשל, אני לא מכיר אף אחד שיציע כי הדרך הנכונה להבנה מעמיקה של שייקספיר היא דרך ניתוח המרכיבים הכימיים של הנייר והדיו בהם הוא השתמש בכתיבת המחזות שלו.
אנחנו גם לא מצפים ללמוד הנדסת המישור או לוגיקה באותו אופן כמו את מדעי הפיזיקה. כדי לקבוע ששלושת הזוויות של המשולש - סכומם שווה ל180 מעלות, אנחנו לא מודדים אלפי משולשים אמיתיים. למען האמת, המשולש של הנדסת המישור הוא גוף רעיוני שלעולם לא נמצא במציאות. או קחו את הסילוגיזם הבא: " כל בני האדם הם בני תמותה. ג'ון הוא בן אדם. לכן ג'ון הוא בן תמותה." אנחנו לא צריכים לחכות עד שג'ון ילך פייפן כדי לאמת את הדבר. לו היינו מגלים שג'ון הוא בעצם בן אלמוות, אז היינו מבינים שאחת מהנחות היסוד שלנו שגויה. אבל הסילוגיזם עצמו היה עדיין בתוקף.
נוכל לראות זאת באופן ברור יותר כשנבחן סילוגיזם (syllogism) שאין לו שום יסוד במציאות, למשל: "לכל חדי-קרן יש קרן יחידה. אם אראה חד-קרן בחצר האחורית שלי, תהיה לו רק קרן אחת." הסילוגיזם הזה נכון בבירור, אפילו שחדי-קרן מעולם לא התקיימו, כך שבוודאי שלא יכול להיות לנו שום מידע אמפירי לגביהם.
השאלה מדוע אנו יכולים להניח כי הטענות של הנדסת המישור ולוגיקה הן נכונות מהווה נושא של וויכוחים פילוסופיים ותאולוגיים רבים. עקרונות הפעולה האנושית דומים להם בכך, שברגע שאנחנו שמים לב אליהם, הם נראים כאמיתות מובנות מעליהן, בלי שיהיה ברור לנו באופן מידי מדוע זה כך. אבל הכלכלה לא עוסקת בניסיון לפתור את החידה מדוע אנחנו חושבים באופן שבו אנחנו חושבים. לכלכלה עובדה זו היא נתון מוחלט.
לכל המדעים יש מגבלות, הנקבעות על ידי מה שנצפה מנקודת המבט שלהם על העולם. פיזיקה, על אף גאוותה בכך שהצליחה להתחקות עד ל"ראשית" היקום, הצליחה בסך הכל להסביר מצב פיזי אחד של העולם במונחי אחר, הקודם לו. בשביל הפיזיקה ,העובדה שקיימים מצבים פיזיים היא נתון מוחלט. הדבר אינו כישלון של הפיזיקה - רק בגלל שהנושא שלה מוגדר היטב הופך אותה לנושא קוהרנטי. האלטרנטיבה לכך היא נושא יחיד, שיקרא, אולי, "הכל". ניסיונותיהם של בני-האדם להשיג ידע באופן זה לא היו מוצלחים במיוחד.
בגלל שנושא מדע הכלכלה הוא הפעילות האנושית, ובגלל שהפעילות האנושית מתרחשת לפי תכניות המנוסחות בידי בני האדם, אופי השכל האנושי שלנו הוא כלי המחקר העיקרי שלנו. בכך יש לכלכלה יתרון על פני הפיזיקה והכימיה. אין אנו מבינים מדוע החומר והאנרגיה מתנהגים באופן בו הם מתנהגים, אלא רק שהם אכן מתנהגים כך. (בוודאי שנוכל להסביר עובדות מסוימות בהתנהגותם על ידי עובדות בסיסיות יותר. אבל, נלך רחוק ככל שנלך, בסופו של דבר נגיע לנקודה בה כל מה שנוכל להגיד הוא "טוב, זה פשוט קורה ככה").
אבל מדע הכלכלה הוא שונה. כולנו בני-אדם (לפחות נדמה לי ש"אמאזון" טרם החלו לשווק מחוץ לכדור הארץ.) השכל שלנו דומה לשכלם של השחקנים הכלכליים (כולל אותנו עצמינו!) שאותם אנחנו מנסים להבין. אנחנו יודעים, באופן פשוט וישיר, מה זה לבחור, לסבול הפסד, להשיג אושר. הכלי העיקרי שלנו בחקר הכלכלה הוא הידע שלנו מה פירוש להיות אנושי, להעדיף תוצאות שונות על פני אחרות, ולפעול כדי להשיג את התוצאות המועדפות הללו.
כדי להדגים את מרכזיותו של השכל האנושי לכלכלה נבחן מאורע כלכלי שכיח: סגירת עסקת נדל"ן על חתיכת מקרקעין. איך ניתן להבין מה התרחש?
נגיד שאנו בוחרים לבחון את האירוע מנקודת מבט של הפיזיקה והכימיה. סגירת העסקה יכולה להתרחש במרחק רב מהקרקע עצמה. ואף על פי כן, אנחנו מציבים בחריצות את הכלים שלנו הן באתר, והן בבנק בו מתרחשת העסקה. אנחנו אוספים מידע על כל אטום ועל כל זיק של אנרגיה שאנחנו מסוגלים. אנחנו שופכים את המידע בזמן אמת בעזרת מחשבי-העל הכי מהירים שיש. ועדיין קשה לדמיין שנוכל למצוא משהו שמקשר את האירוע בבנק לחתיכת האדמה הנמכרת.
ייתכן שהמוכר מעולם לא ביקר בשטח, והקונה גם הוא לא מתכוון לנסוע לשם. שום תצפית על האתר לא יכולה לגלות כי התקיימה עסקה. מה שקרה הוא אמיתי בכך שזהו רעיון אמיתי, שהאנשים המעורבים מאמינים בו. זוהי המשמעות המיוחסת לסגירת העסקה על ידי אלה המשתתפים בה, שהופכת אותה לממשית.
כעת נגיד שהקרקע שוכנת באזור שעובר התפתחות מואצת. שווי החלקות הולך וגואה. הבעלים החדשים יודע כי הוא יוכל למכור את הקרקע במחיר כפול ממחיר הרכישה. אבל היכן היו הפיזיקאים והכימאים האמיצים שלנו יכולים לגלות את העובדה הזאת? היא קיימת רק כרעיון במוחם של בן אדם אחד או יותר. ובכל זאת לא נוכל להסביר את העובדה שהבעלים ידחה הצעה בגובה אחד וחצי ממחיר הרכישה ללא הרעיון ההוא.
נושא המחקר הכלכלי הוא התכניות של בני האדם והפעילות הנגזרת מהתכניות האלה. עלינו לחקור את האפשרויות השונות שהעולם מציג בפני בני האדם הפועלים, כפי שהם עצמם מפרשים זאת. עלינו לשקול את המשמעות אותה הם מייחסים לתכליות שהם מנסים להשיג על ידי בחירה באחת האפשרויות הללו. הרעיון המרכזי בכלכלה הוא כי הפעולות מתוכננות על ידי בני אדם אמיתיים, והוא מתפתח על ידי ניתוח החשיבה שנעשתה בהכנת התכניות הללו.
הניסיון להפוך את הכלכלה למדע "אמיתי" על ידי ביסוס מחקריה על "מידע מוצק, אובייקטיבי", כגון כמויות הסחורות, מחטיא את עיקר הנושא. לעשות זאת הוא כמו שהיינו מנסים ללמוד ביולוגיה בדרך המוגבלת של חקר התנהגות החלקיקים הסאב-אטומיים המרכיבים את הגופים האורגניים. לא היינו מצליחים אפילו לזהות שמדובר ביצור חי! הרי כל המדעים חוקרים, בסופו של דבר, את אותו העולם. רק העובדה שהם ניגשים למחקר מנקודות מבט שונות, תוך שימוש בעקרונות שונים, הופכת אותם למדעים שונים. כשאנו לומדים כלכלה , אנו לוקחים את מחשבות ותכניות בני האדם הפועלים כנתון המוחלט, ומתחילים את מחקרינו משם.


























2 comments:

אראל סגל אמר/ה...

מעניין מאד, אבל לא הבנתי את הסוף - האם הוא טוען שמדע הכלכלה לא צריך להיות מבוסס על בדיקת העובדות בשטח? איך הוא יכול לנתח התנהגות של בני אדם, בלי לצפות בבני אדם במציאות? הרי כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה על "‏טבע האדם" ועל החוקים שמניעים את פעילותם של בני אדם, ורק על-ידי צפיה במציאות אפשר לדעת מה נכון!

JEK אמר/ה...

אראל:
אתה צודק, וזו בדיוק הבעיה שאנו רואים אתה באופן אקוטי במחאת האוהלים.
עובדות יודעות לכולם- יש סטטיסטיקות אובייקטיביות לגבי המשק. אבל כל אחד נוחת עם הדעה שלו לגבי איך זה קרה, מי אשם ומה יש לעשות בנידון.
ובגלל שאנחנו לא יכולים לבנות מודל קטן במעבדה, להריץ עליו ניסויים, ואז להציע את זה למדינה, כפי שאפשר לעשות עם גשרים, למשל, יש צורך במבנה מחקר שונה במקצת.
הניסויים שנעשה יהיו ניסויים מחשבתיים בעזרת כלים לוגיים. המבנה יהיה המבנה המדעי המקובל: נבחר את האקסיומות, ונראה מה אפשר לפתח על האקסיומות הללו, ואיך זה מסתדר עם המציאות. וזה מה שהוא יעשה עם ריץ' בפרק 2

Ludwig von Mises Institute on Facebook